פסוק ב:דבר אל בני ישראל וגו'. חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתם תרומה, החרש והשוטה והקטן והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשותו. ר' שמואל בר נחמן שמע לכולהון מן הדא, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה – פרט לעובד כוכבים, מאת כל איש – פרט לקטן, אשר ידבנו לבו – פרט לחרש ולשוטה, וזאת אשר תקחו מאתם – פרט לתורם את שאינו שלו .
(ירושלמי תרומות פ"א ה"א)
פסוק ב:ויקחו לי תרומה. תנא ר"ח בשם רשב"ג, ג׳ תרומות נאמרו בפרשה זו, תרומת אדנים, תרומת שקלים, ותרומת המשכן. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה – זו תרומת אדנים, תקחו את תרומתי – זו תרומת שקלים, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם – זו תרומת המשכן .
(ירושלמי שקלים פ"א ה"א)
פסוק ד:ותכלת. תכלת עמרא הוא, מנלן מדשש כיתנא – תכלת עמרא .
(יבמות ד' ב׳)
פסוק ד:ותולעת שני. מה תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש בו רוח חיים .
(ירושלמי כלאים פ"ט ה"א)
פסוק ה:ועורות תחשים. אמר רשב"ל, אומר היה ר׳ מאיר, תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא וכו', ולפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז .
(שבת כ"ח ב׳)
פסוק ח:ועשו לי מקדש. ומעיקרא כתיב (פ' בשלח) תבאמו ותטעמו והדר מכון לשבתך [מלמד שחביבים ישראל על הקב"ה] .
(כתובות ס"ב ב׳)
פסוק ח:ועשו לי מקדש. וכתיב (פ׳ ט') ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן, ש"מ דמשכן נקרא מקדש .
(שבועות ט"ז ב׳)
פסוק ח:ועשו לי מקדש. תני, קדשי בדק הבית נוהגין מהן לאומנין בשכרן, מנה"מ, אמר רבי אלעזר, דאמר קרא ועשו לי מקדש, לי – משלי .
(תמורה ל"א א׳)
פסוק ח:ושכנתי בתוכם. תניא, ר׳ טרפון אומר, גדולה מלאכה שאף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם [אדר"נ פ׳ י"א].
פסוק ט:וכן תעשו. אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין של שבעים ואחד, מנה"מ, א"ר שימי בר חייא, דאמר קרא ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו – לדורות .
(שבועות ט"ו א׳)
פסוק י:ועשו ארון. תניא, אבא חנן אומר משום ר׳ אלעזר, כתוב אחד אומר (פ׳ עקב) ועשית לך ארון וכתוב אחד אומר ועשו ארון, הא כיצד, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום .
(יומא ג' ב׳)
פסוק י:ועשו ארון. ר׳ יוחנן רמי, כתיב (פ׳ עקב) ועשית לך ארון וכתיב ועשו ארון, מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו .
(שם ע"ב ב׳)
פסוק י:אמתים וחצי ארכו. אמר רב משרשיא, מניין שכל המוסיף גורע, שנאמר אמתים וחצי ארכו .
(סנהדרין כ"ט א׳)
פסוק י:אמתים וחצי ארכו וגו'. א"ר יוחנן, באמה בת ששה טפחים, מכאן לארון שהיה ארכו ט"ו טפחים רחבו תשעה וגבהו תשעה .
(ירושלמי שקלים פ"ו ה"א)
פסוק יא:מבית ומחוץ תצפנו. אמר רבא, מכאן לתלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חנם .
(יומא ע"ב ב׳)
פסוק יא:מבית ומחוץ תצפנו. מלמד ששלש תיבות עשאו, שתים של זהב ואחת של עץ, נתן של זהב בשל עץ ושל עץ בשל זהב וצפהו לקיים מה שנאמר וצפית אותו מבית ומחוץ, ומה ת"ל תצפנו – להביא שפתו העליונה .
(ירושלמי שקלים פ"ו ה"א)
פסוק יא:זר זהב. ר׳ יוחנן רמי, כתיב זר וקרינן זיר, זכה נעשית לו זיר, לא זכה נעשית זרה הימנו .
(יומא ע"ב ב׳)
פסוק טו:לא יסרו ממנו. ר' יוסי ב"ר חנינא רמי, כתיב בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו, וכתיב (פ' י"ד) והבאת את הבדים בטבעות, הא כיצד מתפרקין ואין נשמטין .
(יומא ע"ב א')
פסוק טו:לא יסרו ממנו. אמר ר' אלעזר, המסיר בדי ארון לוקה, שנאמר לא יסרו ממנו .
(שם שם)
פסוק יז:ועשית כפרת. תנא ר׳ חנינא, כל הכלים נתנה בהם תורה מדת ארכן ומדת רחבן וקומתן, כפרת – מדת ארכה ורחבה נתנה, מדת קומתה לא נתנה, צא ולמד מפחות שבכלים, שנאמר (פ׳ כ"ה) ועשית לו מסגרת טפח סביב, מה להלן טפח אף כאן טפח .
(סוכה ה׳ א׳)
פסוק יז:כפרת זהב. למה של זהב, א"ר יוסי ב"ר חנינא, יבא זהב של כפרת ויכפר על זהב של עגל .
(ירושלמי שקלים פ"א ה"א)
פסוק יח:שנים כרובים. מאי כרובים, א"ר אבהו – כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא .
(חגיגה י"ג ב׳)
פסוק כ:ופניהם איש אל אחיו. ובמקדש שלמה הוא אומר (דברי הימים ב ג׳:י״ג) ופניהם לבית, הא כיצד, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום .
(ב"ב צ"ט א׳)
פסוק כב:ונועדתי לך שם. א"ר יהודה בר אידי א"ר יוחנן, זה אחת מן המסעות שנסעה שכינה, מכפורת לכרוב, כתיב הכא ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וכתיב התם (שמואל ב כ״ב:י״א) וירכב על כרוב ויעף .
(ר"ה ל"א א׳)
פסוק כב:ונועדתי לך שם. תניא, ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה, וכתיב ונועדתי לך שם, ותניא ר׳ יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה [ש"מ דלמעלה מעשרה טפחים מפסקא רשותא] .
(סוכה ה' א')
פסוק כב:ונועדתי לך שם. תניא, ארון תשעה וכפרת טפח הרי כאן עשרה טפחים, ובשלמה כתיב (מלכים א ו׳:ב׳) והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו ושלשים אמה קומתו ולבסוף כתיב (ישעיהו ס״ו:א׳) כה אמר ה' השמים כסאי איזה בית אשר תבנו לי, היינו דאמרי אינשי כד רחימתן הוה עזיזא אפותיא דספסירא שכיבן השתא דלא עזיזא רחימתן פוריא בת שיתין גרמידי לא סגי לן .
(סנהדרין ז׳ א׳)
פסוק כב:מעל הכפרת. תניא, מניין למעלה מעשרה שהיא רשות אחרת, א"ר אבהו בשם רשב"ל, דכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וכתיב (ס"פ יתרו) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, מה דבור שנאמר להלן רשות אחרת אף דבור שנאמר כאן רשות אחרת .
(ירושלמי שבת פ"א ה"א)
פסוק כט:ועשית קערותיו וגו'. קערותיו אלו דפוסין , כפותיו אלו בזיכין , קשותיו אלו סניפין , מנקיותיו אלו קנים אשר יוסך בהן – שמסככין בהן את הלחם .
(מנחות צ"ז א׳)
פסוק ל:לחם פנים. בן זומא אומר, לחם פנים – שיהא לו פנים .
(מנחות צ"ז א׳)
פסוק ל:לפני תמיד. לפיכך היו אומרים ברגל הזהרו שלא תגעו בשלחן, לפי שאי אפשר להטבילו .
(חגיגה כ"ו ב')
פסוק ל:לפני תמיד. עד שמושכין את הלחם הישן מן השלחן, כהנים מניחין עליו את החדש, וטפחו של זה בצד טפחו של זה, משום שנאמר לחם פנים לפני תמיד .
(מנחות צ"ט ב׳)
פסוק ל:לפני תמיד. בעון קומיה ר׳ אילא, לא היה שם לחם מהו להניחו לשבת הבאה, אמר להו, כתיב ונתת על השלחן לפני תמיד – אפילו פסול .
(ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג)
פסוק לא:ועשית מנורת זהב. תניא, כלי שרת שעשאן של עץ רבי פוסל, מאי טעמא, דדריש כללי ופרטי, ועשית מנורת – כלל, זהב טהור – פרט, מקשה תיעשה המנורה – חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת .
(מנחות כ"ח ב׳)
פסוק לא:מקשה תיעשה. ת"ר, מנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב, עשאה מן הגרוטאות פסולה, דכתיב מקשה והויה, עשאה משאר מיני מתכיות כשרה, דכתיב תיעשה – לרבות שאר מיני מתכיות .
(שם שם א׳)
פסוק לא:גביעיה כפתוריה ופרחיה. תניא, באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים, אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים .
(מנחות כ"ח א׳)
פסוק לא:גביעיה כפתוריה ופרחיה. תניא, גביעים כמה הוו – עשרין ותרתין, ארבעה דידה ותמני סרי דקנים, כפתורים כמה הוו – אחד עשר, הרי דידה וששה דקנים וכפתר וכפתר וכפתר , פרחים תשעה הוו, תרי דידה וששה דקנים וכתיב (ר"פ בהעלותך) עד ירכה עד פרחה מקשה היא .
(שם שם ב׳)
פסוק לד:מעמדים. תניא, איסי בן יהודה אומר, זה אחד מן חמשה מקראות שאין להם הכרע .
(יומא נ"ב ב׳)
פסוק לו:ממנה יהיו. שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה, שבעה נרותיה מעכבין זה את זה, מאי טעמא, הייה כתיב בהו .
(מנחות כ"ח א׳)
פסוק לט:ככר זהב. תניא, באה זהב באה ככר, אינה באה זהב אינה באה ככר .
(שם שם)
פסוק לט:ככר זהב וגו׳. תניא, ככר זהב טהור יעשה אותה, למדנו למנורה שבאה מן הככר, מניין לרבות נרותיה, ת"ל את כל הכלים האלה, יכול שאני מרבה אף מלקחיה ומחתותיה, ת"ל אותה .
(שם פ"ח ב׳)
פסוק מ:אתה מראה בהר. תניא, ר׳ יוסי ב"ר יהודה אומר, ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותן, שנאמר וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר .
(מנחות כ"ט א׳)