"ועשו לי מקדש"
סמליות בלבד?
במפגש עם המשכן מוכרחים להדגיש, שאיננו מעלים בדעתנו שאנו מקימים בית לד' בית שבו הוא יתגורר, כפי שאמר שלמה המלך, בנאום חנוכת בית המקדש הראשון: "כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱ־לֹהִים עַל הָאָרֶץ?! הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי!"(מלכים א ח כז). לקדוש ברוך הוא אין גבולות כלבני אדם. המשכן והמקדש, נועדו עבורנו, בני האדם, כדי שנוכל לבוא להתפלל לפניו במקום המוגדר לעבודת ד'.
ניתן לחשוב, שהמשכן משמש כמעין סמל, ביטוי לחיבור שבין האדם לא־להים, מקום שיסמל עבור האדם את המפגש עם ד', ומשום ש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות"(ספר החינוך טז), בבואו למשכן, יתחזק האדם בעבודת בוראו. אכן יש בכך מן האמת, אך המשכן הוא יותר מכך.
המשכן והמקדש אינם מהווים רק סמלים חיצוניים. סמל הוא דבר שאינו פועל באופן אמתי, אלא השפעתו היא רק על הפסיכולוגיה האנושית, משום שהיא מבטאת עבורו רעיונות וערכים מסוימים.
אם המקדש אכן היה רק סמל, היתה יכולה להתעורר המחשבה, שאין צורך להקים מקדש דווקא בהר הבית בירושלים. די שנעשה מקדש ביתי, שיסמל עבורנו את המפגש עם הא־להות, ישפיע על נפשנו, ויחזק אותנו בעבודת ד'!
אם הדבר אכן היה כך, יש להתפלא: לשם מה האריכה התורה כל כך בעניין ההדרכה המדויקת והמדוקדקת של הקמת המשכן? לשם מה ההוראה היא לבנות את המקדש דווקא בירושלים? אם למשכן ולמקדש אין השפעה ממשית על המציאות, והעבודה בהם אינה יוצרת שום דבר אמתי, אלא הכל רק סמל - למה לטרוח כל כך בהקמתם באופן זה?!
חיים ללא מקדש
המשכן איננו רק סמל חיצוני, אלא הוא יוצר גם השפעה אמתית במציאות. בהקמת המשכן יורדת השכינה על העולם - לא רק באופן סמלי - אלא גם באופן אמתי, שיש לו משמעות ממשית על המציאות כולה.
כך אנו לומדים מדברי חז"ל:
בשעה שאמר לו ( ד' למשה): "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ"(שמות כה ח), אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, ואתה אמרת: 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ'?!".
אמר לו הקדוש ברוך הוא: "משה, לא כשאתה סבור. אלא, עשרים קרש בצפון, ועשרים קרש בדרום, שמונה במערב – ואני יורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטן".
(פסיקתא דרב כהנא ב)
באמצעות המשכן ישנה ירידת שכינה. זהו דבר ממשי, יצירה חדשה, ולא רק משהו סמלי. דרך המשכן הקדוש ברוך הוא שוכן עם ישראל למטה.
על כן, מציאות ללא מקדש שונה לחלוטין למציאות עם מקדש, כפי שביטאו זאת חז"ל:
מיום שחרב בית המקדש - ננעלו שערי תפילה... מיום שחרב בית המקדש - נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים...
(ברכות לב:)
באבוד המקדש ננעלו שערי תפילה, הועמדה חומת ברזל – אלו ביטויים לנתק ממשי, בין ישראל לבין ד'. כמובן, אין הכוונה שלתפילותינו אין אף ערך היום, אלא שאי אפשר להשוות בינן לבין כוח התפילה במציאות שיש בית מקדש.
המצוות כולן משפיעות על המציאות
גם את שאר המצוות ניתן לתפוס כסמלים בלבד. למשל, הציצית היא סמל לזכירת המצוות, התפילין היא אות, וכן הלאה. אך אם כך הדבר, והתפילין הן באמת רק סמל – מדוע יש צורך שיהיו בהן פרשיות? אם מזוזה היא רק סמל - מדוע יש הכרח שיהיה כתוב בה דברים מדויקים, וכתיבתה צריך להיות מלווה בדקדוקי הלכות?
סמל הוא התייחסות חיצונית. אין ערך אמתי לסמל, אלא רק למה שהוא מבטא. לפי ההלכה, ציצית שלא נטוותה לשמה – איננה ציצית. והנה, אם ציצית היא רק סמל – למה צריך שתהיה לשמה? כביכול, מה שחשוב הוא רק הצורה החיצונית של הציצית, שתהיה יפה ומהודרת, עשויה מבד יקר... אבל איזה טעם יש לכך שהיא תהיה עשויה לשמה, הלוא מי שמתעטף בציצית עכשיו, בוודאי אינו חש שבעת שהכינו אותה, עשו זאת לשם ציצית!
אלא כמובן שיש במצוות משהו אמתי פנימי. בקיום המצוות נוצר משהו חדש שלא היה קיים קודם לכן. על כן, כל זמן שהמצוה לא תתבצע בצורה מדויקת לפי ההלכה – לא יכולה להתחולל מציאות חדשה על ידי המצוה.
דומה הדבר לאיש המתגורר בכפר נידח, אשר ביקר בעיר הגדולה, התרשם מתאורת החשמל שמאירה את בתי התושבים, והביא עמו לכפר מנורות יפות ומיוחדות. והנה, אחר שתלה את המנורות ברחבי ביתו – לא ארע דבר! שום מנורה לא דלקה! הוא לא הבין שהמנורות זקוקות לחשמל כדי להאיר. כך גם בעניין המצוות – המצוות יכולות להאיר את כל המחשכים, את כל החיים, ליצור מציאות חדשה בעולם – אך כדי שדבר זה יקרה, הכל צריך להתבצע לפי הכללים המדויקים של התורה.
ונסכם בדברים העקרוניים של הראי"ה קוק זצ"ל:
אין לישראל סימבולים, שהם רק גורמי מחשבה ורגש – כי אם מצוות ותורות, דברים חיים וקיימים, נאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים, קללתם – קללה, וברכתם – ברכה
(אורות הקודש ג, עמוד סט)
אחד מיסודי הדעות העיקריות הן: שאין המצוות דברים סימבוליים, כמו סימני זיכרון, אלא הן פעולות יצירתיות, שהמחוגה האלהית תארתן, ומכל מקום יש בהם מרחב גדול לכל היופי הסימבולי.
(משנת הרב ד)
המצוות הן פעולות שיוצרות דבר במציאות, ולצד זה מהוות גם רעיונות סמליים. כך הדבר ביחס לכל המצוות, וכך גם ביחס למשכן ולמקדש – לקיומם בעולם יש משמעות ממשית ומעשית על המציאות כולה!
© המאמר מעובד ומקוצר מתוך "התורה לדורנו", הוצאת אור עציון.