תנ"ך על הפרק - משלי יד - "בכל עצב יהיה מוֹתר" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

משלי יד

731 / 929
היום

הפרק

חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ׃הוֹלֵ֣ךְ בְּ֭יָשְׁרוֹ יְרֵ֣א יְהוָ֑ה וּנְל֖וֹז דְּרָכָ֣יו בּוֹזֵֽהוּ׃בְּֽפִי־אֱ֭וִיל חֹ֣טֶר גַּאֲוָ֑ה וְשִׂפְתֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים תִּשְׁמוּרֵֽם׃בְּאֵ֣ין אֲ֭לָפִים אֵב֣וּס בָּ֑ר וְרָב־תְּ֝בוּא֗וֹת בְּכֹ֣חַ שֽׁוֹר׃עֵ֣ד אֱ֭מוּנִים לֹ֣א יְכַזֵּ֑ב וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃בִּקֶּשׁ־לֵ֣ץ חָכְמָ֣ה וָאָ֑יִן וְדַ֖עַת לְנָב֣וֹן נָקָֽל׃לֵ֣ךְ מִ֭נֶּגֶד לְאִ֣ישׁ כְּסִ֑יל וּבַל־יָ֝דַ֗עְתָּ שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃חָכְמַ֣ת עָ֭רוּם הָבִ֣ין דַּרְכּ֑וֹ וְאִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים מִרְמָֽה׃אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן׃לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מָרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא־יִתְעָ֥רַב זָֽר׃בֵּ֣ית רְ֭שָׁעִים יִשָּׁמֵ֑ד וְאֹ֖הֶל יְשָׁרִ֣ים יַפְרִֽיחַ׃יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃גַּם־בִּשְׂח֥וֹק יִכְאַב־לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃מִדְּרָכָ֣יו יִ֭שְׂבַּע ס֣וּג לֵ֑ב וּ֝מֵעָלָ֗יו אִ֣ישׁ טֽוֹב׃פֶּ֭תִי יַאֲמִ֣ין לְכָל־דָּבָ֑ר וְ֝עָר֗וּם יָבִ֥ין לַאֲשֻׁרֽוֹ׃חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ׃קְֽצַר־אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂ֣ה אִוֶּ֑לֶת וְאִ֥ישׁ מְ֝זִמּ֗וֹת יִשָּׂנֵֽא׃נָחֲל֣וּ פְתָאיִ֣ם אִוֶּ֑לֶת וַֽ֝עֲרוּמִ֗ים יַכְתִּ֥רוּ דָֽעַת׃שַׁח֣וּ רָ֭עִים לִפְנֵ֣י טוֹבִ֑ים וּ֝רְשָׁעִ֗ים עַֽל־שַׁעֲרֵ֥י צַדִּֽיק׃גַּם־לְ֭רֵעֵהוּ יִשָּׂ֣נֵא רָ֑שׁ וְאֹהֲבֵ֖י עָשִׁ֣יר רַבִּֽים׃בָּז־לְרֵעֵ֥הוּ חוֹטֵ֑א וּמְחוֹנֵ֖ןענייםעֲנָוִ֣יםאַשְׁרָֽיו׃הֲ‍ֽלוֹא־יִ֭תְעוּ חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וְחֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת חֹ֣רְשֵׁי טֽוֹב׃בְּכָל־עֶ֭צֶב יִהְיֶ֣ה מוֹתָ֑ר וּדְבַר־שְׂ֝פָתַ֗יִם אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עָשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃מַצִּ֣יל נְ֭פָשׁוֹת עֵ֣ד אֱמֶ֑ת וְיָפִ֖חַ כְּזָבִ֣ים מִרְמָֽה׃בְּיִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מִבְטַח־עֹ֑ז וּ֝לְבָנָ֗יו יִהְיֶ֥ה מַחְסֶֽה׃יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃בְּרָב־עָ֥ם הַדְרַת־מֶ֑לֶךְ וּבְאֶ֥פֶס לְ֝אֹ֗ם מְחִתַּ֥ת רָזֽוֹן׃אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם רַב־תְּבוּנָ֑ה וּקְצַר־ר֝֗וּחַ מֵרִ֥ים אִוֶּֽלֶת׃חַיֵּ֣י בְ֭שָׂרִים לֵ֣ב מַרְפֵּ֑א וּרְקַ֖ב עֲצָמ֣וֹת קִנְאָֽה׃עֹ֣שֵֽׁק־דָּ֭ל חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ וּ֝מְכַבְּד֗וֹ חֹנֵ֥ן אֶבְיֽוֹן׃בְּֽ֭רָעָתוֹ יִדָּחֶ֣ה רָשָׁ֑ע וְחֹסֶ֖ה בְמוֹת֣וֹ צַדִּֽיק׃בְּלֵ֣ב נָ֭בוֹן תָּנ֣וּחַ חָכְמָ֑ה וּבְקֶ֥רֶב כְּ֝סִילִ֗ים תִּוָּדֵֽעַ׃צְדָקָ֥ה תְרֽוֹמֵֽם־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת׃רְֽצוֹן־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט
מאת:

"בכל עצב יהיה מוֹתר"

הקדמה

נאמר בפרקנו (בפסוק כג): "בכל עצב יהיה מוֹתר, ודבר שפתים אך למחסור".

המפרשים כולם הסבירו שהמלה "מוֹתר" פירושה: יתרון. יש לשאול: האם יש יתרון בעצבות? 

א. הסיפור ברבי ירמיה ורבי זירא

הגמרא במסכת ברכות (דף ל עמוד ב) מספרת:

רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא, חזייה דהוה קא בדח טובא.
אמר ליה: 'בכל עצב יהיה מותר' כתיב!
אמר ליה: אנא תפילין מנחנא".
תרגום: "רבי ירמיה היה יושב לפני רבי זירא, ראה רבי זירא שרבי ירמיה מבודח ושמח מאד.
אמר לו: כתוב: 'בכל עצב יהיה מותר'!
ענה לו רבי ירמיה: אני מניח תפילין.

מה היתה כוונת רבי זירא ומה היתה תשובת רבי ירמיה?

ב. הסבר רש"י

פירש רש"י:

בכל עצב יהיה מותר - כשאדם מראה את עצמו עצב - יהיה לו שכר.
דהוה קא בדח טובא - יותר מדאי, ונראה כפורק עול.
תפילין מנחנא - והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי.

כלומר: רבי ירמיה התבדח כל כך, שהיה נראה כאילו ח"ו הוא פורק עול.

אמר לו רבי זירא שאדם שמראה את עצמו עצוב יהיה לו שכר.

ענה לו רבי ירמיה שהוא מניח תפילין, ולכן אין חשש שהוא פורק עול ח"ו.

גם על פירוש רש"י עדיין יש לשאול: מה היתרון בעצבות?

ג. הסבר תלמידי רבנו יונה

בתלמידי רבנו יונה שעל הרי"ף מצאנו הסבר מפורט לדברים:

"לא סבר לה מר: 'בכל עצב יהיה מותר' - כלומר: בכל עצב שהאדם עצב יש בו יתרון, כדי שלא ישמח, וימשך אחר תענוגי העולם הזה.
ואינו רוצה לומר שישתדל האדם שיהיה עצב, שהעיצבון חולי הגוף, וכשאדם חולה אינו יכול לעבוד הבורא יתברך כראוי. אלא שלא יהיה שמח ולא עצב, כי אם על האמצעי.
ופשטיה דקרא 'עצב' הוא מלשון 'עמל', כמו: 'בעצבון תאכלנה' (בראשית ג, יז), ורצונו לומר: כל עמל שהאדם עמל במלאכתו יש בו תועלת, ואפילו שאינו מרויח בה כלום - תועלת יש לו בה, כיון שאינו יושב בטל, שהבטלה מביאה לידי שעמום. 'ודבר שפתים אך למחסור' - כלומר: אבל כשיושב בטל, ומדבר כל היום - לא יבא לו מהדיבור כי אם חסרון, שברוב דברים לא יחדל פשע".

בתלמידי רבנו יונה מצאנו שלושה דברים:

  1. הם הסבירו מה היתרון בעצבות: שלא ימשך מתוך השמחה אחר תענוגי העולם הזה.
  2. הם הוסיפו שאין הכוונה שהאדם צריך להיות עצוב, שהעיצבון הוא מחלה, וכשאדם חולה אינו יכול לעבוד את ד' כראוי. אלא שלא יהיה שמח ולא עצב, כי אם על האמצעי.
  3. פשט הפסוק אינו מתכוון כלל לעצבות, אלא לעמל, ורק הגמרא דרשה זאת על העצבות.

אחרי שראינו את דברי רבנו יונה על פי הפשט, שהכוונה לעמל ולא לעצבות, נראה שזה גם מה שכתב רש"י בספר משלי: "בכל עצב - בכל יגיע מלאכה יהיה רווח, אבל דברי הבל אך למחסור".

וכן כתב ה"מצודת דוד" שם: "בכל עצב - בכל דבר עצבון ועמל יגיעת המלאכה יהיה לאדם יתרון ורווח מה, אבל דבר שפתים העמל בו הוא אך למחסור, כי ברוב דברים לא יחדל פשע".

אבל יש לשאול: אם כן מדוע כתוב: "בכל עצב יהיה מותר"?

הסביר ה"מצודת ציון" שם: "עצב - גם העמל נקרא עצב, כי עצב בעמל".

ד. פסק הרמב"ם

הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ב הלכה ז) כתב:

לא יהא אדם בעל שחוק ומהתלות, ולא עצב ואונן, אלא שמח. כך אמרו חכמים: 'שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה'.
וציוו שלא יהא אדם פרוץ בצחוק, ולא עצב ומתאבל, אלא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. וכן לא יהיה בעל נפש רחבה נבהל להון, ולא עצב ובטל ממלאכה, אלא בעל עין טובה, ממעט בעסק ועוסק בתורה, ואותו המעט שהוא חלקו ישמח בו.

יהי רצון שנהיה כל הזמן שמחים ועוסקים במצוות.


פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך