א חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ׃ ב הוֹלֵ֣ךְ בְּ֭יָשְׁרוֹ יְרֵ֣א יְהוָ֑ה וּנְל֖וֹז דְּרָכָ֣יו בּוֹזֵֽהוּ׃ ג בְּֽפִי־אֱ֭וִיל חֹ֣טֶר גַּאֲוָ֑ה וְשִׂפְתֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים תִּשְׁמוּרֵֽם׃ ד בְּאֵ֣ין אֲ֭לָפִים אֵב֣וּס בָּ֑ר וְרָב־תְּ֝בוּא֗וֹת בְּכֹ֣חַ שֽׁוֹר׃ ה עֵ֣ד אֱ֭מוּנִים לֹ֣א יְכַזֵּ֑ב וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃ ו בִּקֶּשׁ־לֵ֣ץ חָכְמָ֣ה וָאָ֑יִן וְדַ֖עַת לְנָב֣וֹן נָקָֽל׃ ז לֵ֣ךְ מִ֭נֶּגֶד לְאִ֣ישׁ כְּסִ֑יל וּבַל־יָ֝דַ֗עְתָּ שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃ ח חָכְמַ֣ת עָ֭רוּם הָבִ֣ין דַּרְכּ֑וֹ וְאִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים מִרְמָֽה׃ ט אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן׃ י לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מָרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא־יִתְעָ֥רַב זָֽר׃ יא בֵּ֣ית רְ֭שָׁעִים יִשָּׁמֵ֑ד וְאֹ֖הֶל יְשָׁרִ֣ים יַפְרִֽיחַ׃ יב יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃ יג גַּם־בִּשְׂח֥וֹק יִכְאַב־לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃ יד מִדְּרָכָ֣יו יִ֭שְׂבַּע ס֣וּג לֵ֑ב וּ֝מֵעָלָ֗יו אִ֣ישׁ טֽוֹב׃ טו פֶּ֭תִי יַאֲמִ֣ין לְכָל־דָּבָ֑ר וְ֝עָר֗וּם יָבִ֥ין לַאֲשֻׁרֽוֹ׃ טז חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ׃ יז קְֽצַר־אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂ֣ה אִוֶּ֑לֶת וְאִ֥ישׁ מְ֝זִמּ֗וֹת יִשָּׂנֵֽא׃ יח נָחֲל֣וּ פְתָאיִ֣ם אִוֶּ֑לֶת וַֽ֝עֲרוּמִ֗ים יַכְתִּ֥רוּ דָֽעַת׃ יט שַׁח֣וּ רָ֭עִים לִפְנֵ֣י טוֹבִ֑ים וּ֝רְשָׁעִ֗ים עַֽל־שַׁעֲרֵ֥י צַדִּֽיק׃ כ גַּם־לְ֭רֵעֵהוּ יִשָּׂ֣נֵא רָ֑שׁ וְאֹהֲבֵ֖י עָשִׁ֣יר רַבִּֽים׃ כא בָּז־לְרֵעֵ֥הוּ חוֹטֵ֑א וּמְחוֹנֵ֖ן עניים (עֲנָוִ֣ים) אַשְׁרָֽיו׃ כב הֲ‍ֽלוֹא־יִ֭תְעוּ חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וְחֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת חֹ֣רְשֵׁי טֽוֹב׃ כג בְּכָל־עֶ֭צֶב יִהְיֶ֣ה מוֹתָ֑ר וּדְבַר־שְׂ֝פָתַ֗יִם אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃ כד עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עָשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃ כה מַצִּ֣יל נְ֭פָשׁוֹת עֵ֣ד אֱמֶ֑ת וְיָפִ֖חַ כְּזָבִ֣ים מִרְמָֽה׃ כו בְּיִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מִבְטַח־עֹ֑ז וּ֝לְבָנָ֗יו יִהְיֶ֥ה מַחְסֶֽה׃ כז יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃ כח בְּרָב־עָ֥ם הַדְרַת־מֶ֑לֶךְ וּבְאֶ֥פֶס לְ֝אֹ֗ם מְחִתַּ֥ת רָזֽוֹן׃ כט אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם רַב־תְּבוּנָ֑ה וּקְצַר־ר֝֗וּחַ מֵרִ֥ים אִוֶּֽלֶת׃ ל חַיֵּ֣י בְ֭שָׂרִים לֵ֣ב מַרְפֵּ֑א וּרְקַ֖ב עֲצָמ֣וֹת קִנְאָֽה׃ לא עֹ֣שֵֽׁק־דָּ֭ל חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ וּ֝מְכַבְּד֗וֹ חֹנֵ֥ן אֶבְיֽוֹן׃ לב בְּֽ֭רָעָתוֹ יִדָּחֶ֣ה רָשָׁ֑ע וְחֹסֶ֖ה בְמוֹת֣וֹ צַדִּֽיק׃ לג בְּלֵ֣ב נָ֭בוֹן תָּנ֣וּחַ חָכְמָ֑ה וּבְקֶ֥רֶב כְּ֝סִילִ֗ים תִּוָּדֵֽעַ׃ לד צְדָקָ֥ה תְרֽוֹמֵֽם־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת׃ לה רְֽצוֹן־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
חכמות - החכמה היא תבנה ביתה ואשת אולת, בידיה תהרוס ביתה.
פסוק ב:
הולך בישרו - בדרך ישרו.
פסוק ב:
בוזהו - לירא השם.
פסוק ג:
חוטר - מטה, והוא רמז ללשון שנמשלה למטה, כלומר בתוך פי האויל יש מטה והוא הלשון שיכה בה בדבר גאוה.
פסוק ג:
ושפתי חכמים - שלא תדברנה בגאוה.
פסוק ג:
תשמורם - תשמור אותם השפה, כי על כל אחד ידבר.
פסוק ד:
באין אלפים - בזה הפסוק הזהיר להתעסק בעבודת האדמה.
פסוק ד:
אלפים - שוורים. וכן: ככבש אלוף, כלומר בעבור שאין אלפים נשאר האבוס בר ונקי, שאין שם כלום. פרוש אחר: באין שוורים יש אבוס אחד מן בר, מענין לשבור בר והיה התבואה הנקיה מן התבן.
פסוק ד:
ורב תבואות - ואבוסים רבים מלאים בר, בכח שור והוא נכון:
פסוק ה:
עד אמונים - שם דבר, כלומר עד שידבר אמונות.
פסוק ה:
לא יכזב - בעת הצורך.
פסוק ה:
ויפיח - דובר, וכן הוא עד שקר יפיח כזבים.
פסוק ו:
בקש לץ חכמה - ללמד חכמה.
פסוק ו:
ואין - בעבור התעסקו בדבר ליצנות, לא יוכל לדעתה.
פסוק ו:
ודעת לנבון - לאיש נבון נקל ללמד יזכור כמו ודעת לנפשך ינעם.
פסוק ז:
לך מנגד - בהיות המלה קשורה עם מ"ם הוא ענין ריחוק, ובהיות עם למ"ד הודיע קירוב לדבר, והמ"ם משמש במקום שנים כמ"ם מאל אביך כלומר לך מנגד והתרחק לאיש כסיל ומבלי דעת, שהוא איש שפתי דעת, כמו התרחק ממנו, כלומר מאיש שלא ידעתו חכם.
פסוק ח:
חכמת, הבין - שם הפועל כלומר חכמתו היא תבינהו הדרך הראוי לו.
פסוק ח:
ואולת כסילים - היא גוררת המרמה ולעולם יחשבו לרמות אחרים במפלתם.
פסוק ט:
אוילים יליץ אשם - כל אחד מהם והוא מלשון דבור, מלשון: המליץ בינותם כלומר יליץ לעשות אשם.
פסוק ט:
ובין ישרים רצון - שירצה איש את חברו. ופירוש: כענין: וחטאתם כסדום הגידו. פרוש אחר: כשיעשה אשם יתלוצץ ואומר שאינו מועיל, בשביל כך אין מביאים אותו, שאין בור ירא חטא וכן בכל החקים, אבל האשם אצל הישרים רצון לפני המקום, שמתכפרין בו עונותיהם, אי נמי מתלוצצים בעון, ולפיכך אין חוששין לגזול ולחמוס ולהחטיא, אבל בין הישרים לא תמצא אלא רצון המקום ובני אדם שהיא הדרך הישרה, ולפירוש אמר רצון סתם.
פסוק י:
מרת - ידבר על הנפש המתאוה.
פסוק י:
יתערב - מענין ערב רב, כלומר הלב יהיה ראוי שיהיה יודע למרר נפשו ולענותה בצום ולמנעה מתענוגי העולם הזה ובשמחתו שישמח, לא יתערב דבר זר והוא היגון שלא יתערב בשמחתו והוא שמחת העולם הבא, שאין עמה תוגה או שמחת הישועה, כענין שמחתי בישועתך.
פסוק יא:
ואהל ישרים - שאינם רוצים בבנייני בתים כמו הרשעים ומואסים חמדת העולם ויושבים באהלים, יעמידם השם כעץ פורח.
פסוק יב:
יש, גם - שניהם דבקים. פירוש יש דרך ישר מושם לפני איש והוא דרך המצות, ואחר שיושם הדרך לפניו ויסור ממנה ימצא דרכי מות.
פסוק יב:
ומלת גם – לרבות על עזיבת דרך ישר. וכן הפירוש: גם בעבור שחוק העולם ותענוגיו יכאב לב ההתעסק בהם, כי השם יכאיבהו ואחרית שמחת ההנאות תבואהו תוגה.
פסוק יד:
מדרכיו ישבע - עומד במקום שנים, סוג פעול על משקל מול וענינו סור והדעת יקרא לב. וכן הפירוש: מדרכיו שהם דרכי ההבל, מהם ישבע איש וסוג מדעת כי השם ישביעהו שכר מעשיו ויאכילהו פרי דרכיו.
פסוק יד:
ומעליו - מן עלה זית, ודימה מעשיו הטובים במצות הקלות בעלים והחמורות בפרי. וכן הוא וישבע אפילו מן עלה איש טוב והשבע הוא שכר מעשה הטוב.
פסוק יד:
פרוש אחר: מעליו - מקום מעצמו.
פסוק טו:
יאמין לכל דבר - לסור מדרך הישרה.
פסוק טו:
וערום יבין - בעבור אשורו הראוי לו. והטעם: דרכו שלא יסור ממנו, על כן אחריו חכם ירא.
פסוק טז:
חכם, קצר - שנים דבקים. כלומר ירא מהשם וסר מרע, וכסיל יתעבר ויכעוס עם אחרים ובוטח שיחיה ומי שהוא קצר אפים שיתעבר בכל עת מעשה אולת.
פסוק טז:
ואיש מזמות - מחשבות רעות הוא ישנא, שישנאהו השם.
פסוק יז:
חכם, קצר - שנים דבקים. כלומר ירא מהשם וסר מרע, וכסיל יתעבר ויכעוס עם אחרים ובוטח שיחיה ומי שהוא קצר אפים שיתעבר בכל עת מעשה אולת.
פסוק יז:
ואיש מזמות - מחשבות רעות הוא ישנא, שישנאהו השם.
פסוק יח:
נחלו, שחו - שנים דבקים. כלומר האולת היא נחלתם.
פסוק יח:
יכתירו - יקנו כתר הדעת ויעלו לגדולת החכמים, על כן שחו רעים שהם הפתאים, לפני הערומים שהם טובים ורשעים וצדיקים כפל הדבר.
פסוק יט:
נחלו, שחו - שנים דבקים. כלומר האולת היא נחלתם.
פסוק יט:
יכתירו - יקנו כתר הדעת ויעלו לגדולת החכמים, על כן שחו רעים שהם הפתאים, לפני הערומים שהם טובים ורשעים וצדיקים כפל הדבר.
פסוק כ:
גם, בז, הלא - ג' דבקים.
פסוק כ:
מלת גם - לרבות והוא דבק למעלה עם איש מזמות. וכן הוא כאשר ישנא איש מחשבות רעות, גם בז לרעהו ישנא הרש, בגלל רישו.
פסוק כ:
ואוהבי עשיר רבים - בעבור עשרו רבים הם ומי שיבוז לרעהו הראוי לכבדו - חוטא הוא.
פסוק כא:
אשריו - יהי מאושר מפי המאושרים.
פסוק כב:
הלא יתעו - באמת הם תועים חורשי רע, לפי הזרעותם, כי כשיחרוש הרע הוא תועה מדרך הישרה.
פסוק כב:
וחסד ואמת - יבואון לחורשי טוב.
פסוק כג:
בכל עצב - עומד במקום שנים, כלומר בעבור כל עצבון ועמל שיטרח לצורך מחייתו, יש יתרון ותועלת, ובעצב דבור שפתים, שהם דברי תומו יש מחסור. והטעם: שיחסר כל ואך ממעט מותר המתעצב.
פסוק כד:
עשרם - עם חכמתם הוא תפארת ועטרת ראשם כי העושר יועיל לחכמה.
פסוק כד:
ואולת כסילים - ואע"פ שיש להם עושר לא יועילם להסירה מהם, כי אולתם בעשרם אולת היא, או אולת שאין כמוה.
פסוק כה:
מציל - עד אמת - הוא יציל הנפשות הלקוחות למות, ועד שמנהגו בדבר כזב - הוא איש מרמה.
פסוק כו:
ביראת יראת - שנים דבקים. והבי"ת משמשת בעבור שנים בראש הפסוק, וכן הפירוש: בעבור יראת ה' יהיה השם מבטח עוז לירא להמלט בו בעת צרתו.
פסוק כו:
ולבניו - בזכותו יהיה השם מחסה עוז.
פסוק כו:
וביראת ה' מקור חיים - כאילו היראה מקור החיים לירא, בעבור שיסור ממוקשי מות והן הפשעים.
פסוק כז:
ביראת יראת - שנים דבקים. והבי"ת משמשת בעבור שנים בראש הפסוק, וכן הפירוש: בעבור יראת ה' יהיה השם מבטח עוז לירא להמלט בו בעת צרתו.
פסוק כז:
ולבניו - בזכותו יהיה השם מחסה עוז.
פסוק כז:
וביראת ה' מקור חיים - כאילו היראה מקור החיים לירא, בעבור שיסור ממוקשי מות והן הפשעים.
פסוק כח:
ברב עם הדרת מלך - בי"ת ברב ובאפס - ענין בעבור פירוש בעבור עם רב שיש למלך יהדרוהו בני אדם, ובעבור אין לאום לרזון תבואהו מחתה. ויתכן שלא היה ירא שמים, על כן אין לו לאום.
פסוק כט:
ארך - מי שהאריך אפו - רב תבונה הוא, ומי שלא יוכל לסבול כעסו - רוחו קצרה, על כן יקרא קצר רוח.
פסוק כט:
מרים אולת - כי מאריך אפו ישפיל האולת וזה ירימה בהתכעסו.
פסוק ל:
חיי בשרים לב מרפא - מענין עד חיותם והלב שלא יזעף ולא יקנא באחר, הוא כמרפא לגופות. ומלת לב מושך אחר עמו כלומר חיי הגופות לרפאתם בהיות להם לב מרפא, והוא הלב הטוב והשמח שירפא הגוף בשמחתו.
פסוק ל:
ורקב בעצמות - מקנא לעשות רע.
פסוק לא:
חרף עושהו - שגזר עליו הדלות, שסבור העושק שלא יוכל השם להצילו מידו.
פסוק לא:
ומכבדו - מכבד השם, בעבור שאמר הענק תעניק לו על כן.
פסוק לב:
ברעתו - שיחשוב לעשות לדלים ידחה ויפול רשע. ויש מחסה ובטחון לצדיק על השם, בעת מות הרשע. פרוש אחר: וצדיק בעת שימות עוד חוסה במותו, כמו חזקיהו.
פסוק לג:
תנוח - תמצא מנוחה בלבו, כשילמדה כי הלב משכן לחכמים.
פסוק לג:
תודע - יודיעה להם אולי ילמדוה. פרוש אחר: תמצא מנוחה שלא יודיענה לכסילים,
פסוק לג:
תודע - שהכסילים יודיעוהו כאשר ידעוה ולא תנוח בקרבם כאשר תנוח בלב נבון, כענין: כל רוחו יוציא כסיל. ויתכן: מענין ויודע בהם אנשי סוכות, שהודיע פשעיהם בקוצים.
פסוק לד:
צדקה - היא תרומם גוי ותנשאהו כאשר יעשנה.
פסוק לד:
וחסד - שיעשו לאומים. נחשב כקרבן חטאת.
פסוק לד:
פרוש אחר: צדקה תרומם גוי – ישראל.
פסוק לד:
וחסד לאומים חטאת - היא כי הוא לע"ג והעד נבוכדנצר: וחטאך בצדקה פרוק והוא הנכון.