פסוק א:וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
פסוק ב:דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ לכיוון מצרים וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, מקום שהיה מפורסם בשעתו. השם פִּי הוא במצרית. בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם— ים סוף לִפְנֵי האליל בַּעַל צְפֹן. נִכְחוֹ, מולו תַחֲנוּ עַל הַיָּם. בדרכם לכנען לא היו ישראל צריכים לחצות את ים סוף. מעברו המזרחי של הנילוס היתה הדרך לארץ פתוחה בפניהם, גם אם ים סוף הגיע צפונה יותר מכפי שהוא היום. אף על פי כן הורה ה' למשה לסטות מכיוון הליכתם ולחנות על הים.
פסוק ג:וְאָמַר, ואז יאמר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, על בני ישראל: "נְבֻכִים, תועים הֵם בָּאָרֶץ. הם איבדו את דרכם, ועתה חוזרים על עקבותיהם. סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר ואינו מניח להם לצאת".
פסוק ד:וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה. אחרי המכות, האבדן והשממה שלקה בהם, יתחזק עתה בפעם האחרונה — וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאז אִכָּבְדָה, אהיה מכובד בְּאמצעות פַרְעֹה וּבְאמצעות כָל חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' משום שיתרחש דבר פלאי יותר ממכות מצרים. וַיַּעֲשׂוּ ישראל כֵן.
פסוק ה:ומצדו של פרעה — וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם. הרי עברו כבר שלושת הימים שאותם הגדירו מראש; אף לא נראה שפניהם מועדות ליעד מסוים. וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?! עַם עבדים שלם מילא תפקיד משמעותי בכלכלתנו והיה חלק ממרקם החיים שלנו. לא התכוונו לשלחם לחפשי, אלא להעניק להם חופשה בלבד.
פסוק ו:וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ. פרעה הורה לרתום את סוסיו למרכבתו הפרטית, וְאֶת עַמּוֹ, חייליו לָקַח עִמּוֹ.
פסוק ז:וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, מובחר, רכבי המלחמה הטובים ביותר. זה היה גדוד העילית המצרי, שגודלו כאוגדת טנקים לפחות. וְכֹל שאר רֶכֶב מִצְרָיִם, שהיה לו תפקיד דומיננטי בכוחה הצבאי של מצרים, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ. לכל רכב הצטרף איש מלחמה שלישי, מעבר לרכָּב, שבידו היו המושכות, והלוחם, שהחזיק בנשק (בעיקר הקשת, כפי שרואים בציורים המצריים).
פסוק ח:וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה, לא כנמלטים.
פסוק ט:וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם, כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ, עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן.
פסוק י:וּפַרְעֹה הִקְרִיב, התקרב למחנה ישראל. וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם, וְהִנֵּה צבא מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם. וַיִּירְאוּ מְאֹד. הם נבהלו מאוד בראותם צבא של מדינה שלמה מתקדם לקראתם. חרף כל האבדות שהיו לצבא המצרי בדֶּבר ובשאר המכות, עדיין נותרו להם מספיק בהמות. וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'.
פסוק יא:וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר?! אם אנו עומדים למות כאן — הרי יכולנו למות בבית, ולא היה טעם בטרחה הזאת. מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם?!— גם הם תמהים ומתחרטים באותו מטבע של פרעה ששילחם.
פסוק יב:הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר: "חֲדַל מִמֶּנּוּ להסית אותנו להזות בהזיות בלתי מציאותיות — לצאת ממצרים, ללכת לארץ טובה ורחבה. וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם, כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. כבר במצרים אמרנו לך להניח לנו בעבדותנו ולא להחדיר לראשינו רעיונות שאינם ניתנים ליישום; והנה אתה רואה שחלומותיך מתבדים".
פסוק יג:וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ! הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם. כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם, אתם אמנם רואים אותם כעת, אבל לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. ישועת ה' תחסל את איומם מעליכם.
פסוק יד:ה' יִלָּחֵם לָכֶם, בשבילכם, ועליכם לא מוטל לעשות דבר, אלא אַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן, תשתקו.
פסוק טו:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: מַה תִּצְעַק אֵלָי? אין זה זמן מתאים להאריך בתפילה; יש לפעול. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — וְיִסָּעוּ. נראה היה שלא נמצא לישראל מוצא — אחורנית לא יכלו לנסוע, משום שמשם התקרב אליהם המחנה המצרי; אולי יכלו לברוח לצדדים, וייתכן שחלקם חשבו לעשות זאת ואולם קרוב לוודאי שהצבא המצרי ישיגם; ה' פקד עליהם לנסוע קדימה, לתוך הים.
פסוק טז:וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ. ובכך תגרום להיבקעותו, וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. תחילה ישראל יצעדו אל תוך הים, אך הוא יהפוך ליבשה.
פסוק יז:וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם. אילו היו המצרים שוקלים את צעדיהם באופן רציונלי, הם היו נזהרים ולא צועדים בים בעקבות ישראל, שהרי כבר נפגעו במכות הנסיות הסלקטיביות. רק מכיווון שאחזק את לבם, הם ייכנסו לים. וְאִכָּבְדָה, אתכבד בְּמפלתו של פַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו.
פסוק יח:וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. כאן רוכז כל הכוח המצרי, וכשאשבור אותו, יגדל כבודי בעיני המצרים שיישארו בחיים וישמעו על כך.
פסוק יט:וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם — וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, שביום גילם את מלאך האלוקים, והיה מצוי תמיד בקדמת המחנה, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם, בסוף המחנה.
פסוק כ:וַיָּבֹא הענן בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ בתווך, בין המחנות, וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה. ייתכן שבתוך עמוד הענן היה עמוד האש, או שעמוד הענן הפך להיות עמוד אש, וכך האיר את הלילה. מצד אחד, העמוד החשיך והסתיר את ישראל מעיני המצרים; ומצד שני, הוא האיר. וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה, המחנה המצרי אל מחנה ישראל כָּל הַלָּיְלָה, בשל הערפל הסמיך ששרר ביניהם.
פסוק כא:וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים, מזרחית עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה. וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה, באמצעות הרוח יובש הים, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם.
פסוק כב:וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בקרקעיתו, אך עברו בַּיַּבָּשָׁה, במקום יבש. וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. הים לא נעלם, אלא נוצר בתוכו מעבר, ואולי כמה מעברים. אמנם אף בעתות שפל אפשר למצוא לפעמים שורות של יבשה בין לשונות הים, אלא שכאן נמשכו המים כלפי מעלה, וכשישראל עברו ביבשה המים ניצבו כחומה משני צדיהם.
פסוק כג:וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם. קרוב לוודאי שלקראת הבוקר עמוד הענן ועמוד האש הסתלקו, המצרים ראו את ישראל הנכנסים לים, ושבו לרדוף אחריהם. כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו, חיל הפרשים והמרכבות רכבו אֶל תּוֹךְ הַיָּם.
פסוק כד:וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, בשליש האחרון של הלילה וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם ופגע בהם בְּאמצעות עַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן, שהתקרבו לעבר המחנה, וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה, ה' חולל מהומה במחנה מִצְרָיִם.
פסוק כה:וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו. עמוד האש ועמוד הענן גרמו להפרדת גלגלים ממרכבותיהם. גם אם לא כל הגלגלים נשרו, המרכבות נטו על צדן, והסוסים לא יכלו למשוך אותן. כך נוצרה מהומה גדולה. וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת. ללא גלגלים משיכת המרכבות נעשתה בכבדות רבה. כך המצרים לא יכלו לנוע, ובוודאי לא להילחם. וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה, הבה נברח מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם. עכשיו אין ספק כי כוח עליון עומד לימינם. מכיוון שהמקום מוזר, מסוכן ואולי טובעני, כדאי שנימלט מכאן.
פסוק כו:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם שוב, וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם, עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו.
פסוק כז:וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, שכביכול שבת והפך ליבשה בלבד במשך כמה שעות, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, לתוקפו הראשון. מאחר שמי הים ניצבו משני צדיו של המסלול היבש, עתה הם זרמו לתוך דרכם של המצרים הנמלטים מהאזור היבש, המסתורי והמפחיד לכיוון החוף, וכך אירע שמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ, לקראת הים. וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם.
פסוק כח:וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם למקומם, וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם. חומות המים התמוטטו על המצרים בעצמה רבה ששטפה את כל מחנה מצרים. לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד. הרכבים, הפרשים והחיִל נעלמו. כולם טבעו במים סוערים ביותר, בתנועת מים שאינה כדרך הטבע.
פסוק כט:ובשעה שטבעו המצרים — וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. מסתבר שחומה זו היא שהדריכה אותם והורתה להם לאן ללכת.
פסוק ל:וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. ישראל חזו בגוויות הרבות של הצבא המצרי שנפלטו אל החוף.
פסוק לא:וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד, הגבוּרה הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם. עתה נוכחו באופן חד־משמעי בנסיו של ה' — השינויים בזרימתם הטבעית של המים, גורל המצרים וגאולתם שלהם. וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', פחדו מה', וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, שכן ראו במו עיניהם שמשה פעל לפי רצונו של ה', וה' שינה את פעולות מערכות הטבע לפי פעולתו של משה.
