תנ"ך על הפרק - שמות י - מגמת עשר המכות / הרב חיים דרוקמן שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמות י

60 / 929
היום

הפרק

מכות ארבה וחושך

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹן֮ אֶל־פַּרְעֹה֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד־מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ׃וְכִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־הָאָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל ׀ אֶת־יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן־הַבָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת־כָּל־הָעֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן־הַשָּׂדֶֽה׃וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כָל־עֲבָדֶיךָ֮ וּבָתֵּ֣י כָל־מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־רָא֤וּ אֲבֹתֶ֙יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה׃וַיֹּאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד־מָתַי֙ יִהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֙נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ שַׁלַּח֙ אֶת־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְיַֽעַבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע כִּ֥י אָבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם׃וַיּוּשַׁ֞ב אֶת־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹלְכִֽים׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־יְהוָ֖ה לָֽנוּ׃וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם׃לֹ֣א כֵ֗ן לְכֽוּ־נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֔ה כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֨ה יָדְךָ֜ עַל־אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בָּֽאַרְבֶּ֔ה וְיַ֖עַל עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיֹאכַל֙ אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הִשְׁאִ֖יר הַבָּרָֽד׃וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֮ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַֽיהוָ֗ה נִהַ֤ג ר֥וּחַ קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֙וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת־הָאַרְבֶּֽה׃וַיַּ֣עַל הָֽאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד לְ֠פָנָיו לֹא־הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן׃וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כָּל־הָאָרֶץ֮ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָרֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כָּל־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלֹא־נוֹתַ֨ר כָּל־יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַיהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃וְעַתָּ֗ה שָׂ֣א נָ֤א חַטָּאתִי֙ אַ֣ךְ הַפַּ֔עַם וְהַעְתִּ֖ירוּ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְיָסֵר֙ מֵֽעָלַ֔י רַ֖ק אֶת־הַמָּ֥וֶת הַזֶּֽה׃וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהוָֽה׃וַיַּהֲפֹ֨ךְ יְהוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ׃וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָד֖וֹ עַל־הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃לֹֽא־רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־אָחִ֗יו וְלֹא־קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכָל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמוֹשְׁבֹתָֽם׃וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֔ה רַ֛ק צֹאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּֽם־טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹל֑וֹת וְעָשִׂ֖ינוּ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃וְגַם־מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַעֲבֹ֖ד אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־נֵדַ֗ע מַֽה־נַּעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֔ה עַד־בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה׃וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם׃וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אֶל־תֹּ֙סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת׃וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹא־אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים דרוקמן שליט

מגמת עשר המכות

עשרה מאמרות

בקריאת סיפור מכות מצרים בתורה אנו משתוממים על הניסים האדירים שחולל ד' בעולמו. אולם, איש מאתנו אינו מתפלא מהמאורע הדרמטי שהתחולל היום בבוקר - זריחת השמש בשמים! שכן, ההרגל מקהה את התרגשותנו מעולם הטבע המתחדש בכל יום.

אך עלינו לדעת, כי מה שנראה בעינינו טריוויאלי כל כך, הוא מצד האמת כלל לא ברור מאליו! השמש זורחת ושוקעת בכל יום מחדש, רק משום שכך הוא רצון ד', ואם יחליט ד' שהדברים ישתנו - כך יהיה!

אומרים חז"ל (אבות ה, א): "בעשרה מאמרות נברא העולם" - העולם נוצר בעשר אמירותיו של ד' בעת הבריאה: "וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים: יְהִי אוֹר", "וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים: יְהִי רָקִיעַ!" וכן הלאה. האמת היא, שאותם עשרה מאמרות שחוללו את המציאות העולמית, ממשיכים לקיים את העולם בכל רגע ורגע! הבריאה איננה פעולה חד פעמית שנעשתה לפני אי אלו שנים, אלא קיומה תלוי בדבר ד' המקיים אותה בכל רגע מחדש - "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". "מעשה בראשית" מתחדש בכל יום ברצון ד', בעשרה מאמרות של שעת הבריאה, כך שאם ד' "יקח אותם בחזרה" - תחדל הבריאה להתקיים!

אנו כמובן לא חשים באמת הזו, ומבחינתנו העולם מתקיים באופן טבעי, כאילו מאליו. ההרגל מסמא את עינינו מלהכיר בעשרת המאמרות המעמידים ברגעים אלו ממש את השמים ואת הארץ. המילה "עולם" היא מלשון "העלם", כיון שד' "נעלם" בתוך המציאות העולמית, הוא כביכול מסתתר מאתנו, ומותיר לנו מקום לתהות מי ברא את העולם.

המציאות העולמית עלולה אפוא לבלבל את האדם, לגרום לו לחשוב שהוא עומד בפני עצמו, ללא א־ל שמקיימו ומנהיגו בכל רגע ורגע, ללא "עשרה מאמרות" המחדשים את המציאות "בכל יום תמיד"!

עשר המכות

כדי שאדם יוכל להגיע אל הכרת בורא העולם, עשה אתנו הבורא חסד, והתגלה לפנינו בזמנים מיוחדים. מתוך אותם גילויים א־לוהיים בהיסטוריה האנושית, אנו מכירים בקיומו של ד', ומתוך כך מבינים, שגם בעת שקיומו נסתר מעינינו, הוא באמת זה שמחייה ומנהיג את העולם כולו.

עשר מכות מצרים מהוות את ההתגלות הא־לוהית המיוחדת לעינינו, שנועדה ללמדנו על קיום ד' ועל שליטתו בעולם. מגמת עשר המכות היא אפוא להפגיש אותנו עם בעל עשרת המאמרות, עם בורא עולם ומנהיגו.

כך אנו לומדים מדבר ד' למשה בפרקנו: "בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו - לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ, וּבֶן בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם - וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ד'"(א-ב). ד' אינו זקוק לעשר מכות כדי להוציא את עמו ממצרים, שהרי, לו רצה, היה מוציאם מיד ובעל כורחם של המצרים. לעשר המכות היתה מטרה ברורה: לגלות לאנושות שהעולם הזה אינו עומד ומתקיים מעצמו, אלא שד' בראו בעבר, ומקיימו ומנהיגו בהווה.

המכות ממחישות לנו, שכשירצה בעל המאמרות לשנות את המציאות המוכרת - כל מה שהיה מוכר עד עתה, ונראה כטבעי ומובן מאליו - ישתנה עד לבלי היכר: המים הופכים לדם; צפרדעים, חיות טורפות וארבה עולים על מצרים; מחלות משונות תוקפות את האדם והבהמה; גשם של ברד בלתי טבעי יורד מהשמים והיום הופך ללילה...

כבר בשליחתו הראשונה של משה לפרעה, הודיע לו ד' שישראל יצאו רק אחרי מכת בכורות: "וָאֹמַר אֵלֶיךָ: שַׁלַּח אֶת בְּנִי - וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ - הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ"(שמות ד כב כג). מראש היה ברור שפרעה יוציא את ישראל רק במכת בכורות. שאר המכות לא באו לשכנע את פרעה לשחררם, אלא להמחיש לו, לעמו ולאנושות כולה מי הוא אדון העולם, ושהטבע העולמי איננו דבר המובן מאליו.

עשרת הדיברות

עשרת המאמרות בהם נברא העולם הם הגילוי הראשון של ד' בעולם, הגילוי היסודי של עצם קיום העולם, ועשר המכות הן הגילוי השני של בורא עולם, המצביע לאנושות על הגילוי הראשון, ומאמת אותו.

עשר המכות מגלות לנו אפוא, את בעל עשרת המאמרות, בורא עולם ומנהיגו. עצם העובדה שיש בורא לעולם, מורה על כך שיש לעולם זה תכלית, שאם לא כן - לשם מה יצרו הבורא, ומדוע הוא אף ממשיך לקיימו? חייבת אם כן להיות תכלית לבריאה, אך מהי, וכיצד יוכל האדם להגיע אליה?

כאן נכנס הגילוי השלישי של בורא עולם בעולמו - מתן תורה, ונתינת עשרת הדיברות, הכוללים בתוכם את כל מצוות התורה.

עשרת הדיברות מגלים לנו את תכלית בריאת העולם: הבאת הבריאה כולה להכרה בד' ולדבקות בו. והנה, קבע בורא העולם, כי תכלית זו יכולה להתגשם רק באמצעות עם ישראל, החי בארצו חיים עצמאיים, תוך עיסוק בכל תחומי החיים - והכל מתוך קיום התורה ומצוותיה, שכלולים בעשרת הדיברות.

ד' הוציא את ישראל ממצרים כדי שיקבלו את התורה, ויקיימו אותה בשלמות וכבני חורין בארצם, ועל ידי כן תוכל המציאות כולה להגיע לתכלית בריאתה.

© המאמר מעובד ומקוצר מתוך "התורה לדורנו", הוצאת אור עציון.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך