פסוק א:בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו' - בכל מכות לא מצינו שהודיע הקב"ה למשה שחיזק את לבו. אך בזאת שהודה פרעה שהוא הצדיק ואני ועמי הרשעים. ובזאת כתיב: ויוסף לחטוא, לכך הוזקק לומר: כי אני הכבדתי וגו' ואת לב עבדיו - שכך כתיב למעלה: ויכבד לבו.
פסוק ב:התעללתי - פעולת עלילות.
פסוק ג:לענת - מן ראה לראות. והוא לשון עוני ועינוי להיכנע ולהיות עני מלפני.
פסוק ה:ולא יוכל - הרואה - לראות הארץ.
פסוק ה:העץ הצמח - כי הברד שיבר את כל עץ השדה. ומה שיצמח אחרי כן יאכל הארבה.
פסוק ז:הטרם תדע - וכי עדיין לא ידעת כי אבדה מצרים, בדבר ובברד ובשאר מכות?!
פסוק י:כי רעה נגד פניכם - אתם חושבים רעה בלבבכם וזה מוכיח: הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים.
פסוק יא:ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים - לעבוד את ה' אתם מבקשים פני. וא"כ טף ונשים למה? (ולכם שאמר) [נ"א לכם. אמר] להם יהי כן ה' עמכם.
פסוק יא:ויגרש אותם - המגרש.
פסוק יט:ויהפך ה' רוח ים - כי רוח הקדים הביאו מן הים ורוח מערבי החזירו לים.
פסוק כא:וימש חשך - כמו: ולא יהל שם ערבי כמו: לא יאהל. כלומר החשך של לילה יאמיש ויאפיל זמן מרובה, שלא האירה לילה עד ג' ימים.
פסוק כב:חשך אפלה - חשך גדול.
פסוק כג:מתחתיו - מביתו לפי פשוטו, שלא ידעו היכן ילכו.
פסוק כג:היה אור במושבותם - אפילו שהוא יושב אצל בית המצרי.