א וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃ ב וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ ג וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹן֮ אֶל־פַּרְעֹה֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד־מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃ ד כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ׃ ה וְכִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־הָאָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל ׀ אֶת־יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן־הַבָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת־כָּל־הָעֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן־הַשָּׂדֶֽה׃ ו וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כָל־עֲבָדֶיךָ֮ וּבָתֵּ֣י כָל־מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־רָא֤וּ אֲבֹתֶ֙יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה׃ ז וַיֹּאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד־מָתַי֙ יִהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֙נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ שַׁלַּח֙ אֶת־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְיַֽעַבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע כִּ֥י אָבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם׃ ח וַיּוּשַׁ֞ב אֶת־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹלְכִֽים׃ ט וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־יְהוָ֖ה לָֽנוּ׃ י וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם׃ יא לֹ֣א כֵ֗ן לְכֽוּ־נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֔ה כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה׃ יב וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֨ה יָדְךָ֜ עַל־אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בָּֽאַרְבֶּ֔ה וְיַ֖עַל עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיֹאכַל֙ אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הִשְׁאִ֖יר הַבָּרָֽד׃ יג וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֮ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַֽיהוָ֗ה נִהַ֤ג ר֥וּחַ קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֙וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת־הָאַרְבֶּֽה׃ יד וַיַּ֣עַל הָֽאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד לְ֠פָנָיו לֹא־הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן׃ טו וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כָּל־הָאָרֶץ֮ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָרֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כָּל־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלֹא־נוֹתַ֨ר כָּל־יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ טז וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַיהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃ יז וְעַתָּ֗ה שָׂ֣א נָ֤א חַטָּאתִי֙ אַ֣ךְ הַפַּ֔עַם וְהַעְתִּ֖ירוּ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְיָסֵר֙ מֵֽעָלַ֔י רַ֖ק אֶת־הַמָּ֥וֶת הַזֶּֽה׃ יח וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהוָֽה׃ יט וַיַּהֲפֹ֨ךְ יְהוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃ כ וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כא וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ׃ כב וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָד֖וֹ עַל־הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃ כג לֹֽא־רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־אָחִ֗יו וְלֹא־קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכָל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמוֹשְׁבֹתָֽם׃ כד וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֔ה רַ֛ק צֹאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּֽם־טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃ כה וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹל֑וֹת וְעָשִׂ֖ינוּ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ כו וְגַם־מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַעֲבֹ֖ד אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־נֵדַ֗ע מַֽה־נַּעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֔ה עַד־בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה׃ כז וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם׃ כח וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אֶל־תֹּ֙סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת׃ כט וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹא־אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

לבוש האורה

ר' מרדכי יפה

פסוק א:
רש"י שתי שימי שאשית אני ע"כ פי' מתחלה פי' דשתי לשון שימה הוא ולא לשון יסוד כמו שפי' הרא"ם אבל מה שפי הרא"ם דמה שאמר רש"י שאשית אני רצה לפרש היו"ד שפירושו אני נ"ל שבזה לא דבר נכונה דדבר פשוט הוא שמורה על אני והפועל ולא היה צריך לפרש לכך אומר אני שכוונת רש"י לפרש מלת שתי שהוא מקור ויכולין לטעות בו ולפרש אותו שמורה על העבר כלומר והכי פירושו דקרא כבר הכבדתי לבו של פרעה למען ששמתי כבר אותותי אלה ששמתי כבר בקרבו ומכאן ואילך בא והתרה בו שיניחם בלא שימת עוד אותות ומופתים בקרבו וזה אינו אמת שהרי מצינו שגם מכאן ואילך עשה אותות ומופתים בקרבו לכך הוצרך לפרש דהמקור של שיתימורה על העתיד והוא שאשית אני וסיים דבריו באני ולא הספיק לו באלף האי"תן שהוסיף במלת אשית מפני היו"ד שבסוכו ולא כדי לפרשה דפשוט הוא נ"ל:
פסוק כא:
רש"י וימש חשך ויחשיך עליהם חשך יותר מחשכו של לילה וחשך של לילה יאמיש ויחשיך עוד עכ"ל רש"י יען כי ראיתי שמתוך הוי"ו הנכתבת בספרים בטעות בתחלת מלת וחשך של לילה כו' גמגמו עוד בפי' העניין ונאמרו בו כמה שיבושים על כן אבאר דעת רש"י בכאן ופירושו בביאור רחב מבואר בלי גמגום וראשונה אני אומר דהוי"ו הזאת טעות הוא שנפל בספרים והכי יהיה פירושו של רש"י בלי שום גמגום הלא מובן מתוך דברי רש"י דס"ל דוימש לשון ויחשיך הוא לכך פי' מתחלה המלה העניין של וימש חשך ואומר מה שאמר הכתוב וימש חשך פירושו הוא כאלו אמר ויחשיך עליהם חשך והוסיף מלת עליהם דבלא עליהם אינו מובן מה ר"ל ויחשיך חשך לפי שמשמעות לשון זה הוא החשך מצד שהוא חשך במקומו יחשיך וזהו פשיטא הוא שהחשך במקום שהוא הוא מחשיך ומה מכה היא זו לכך אמר עליהם כלומר פירושו הוא החשך שעליהם רצה לומר על המצרים הוא יחשיך ולפי שפי' חשך שעליהם ע"כ פירושו חשך הרגיל להיות עליהם תמיד דהיינו חשך של כל לילה ולילה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דדבר זה פשיטא הוא שהחשך של הלילה הוא מחשיך בכל לילה באותו מקום ששם הלילה לכך הוסיף לומר יותר מחשכו של לילה כלומר שיהיה עכשיו חשך הלילה חשוך יותר מחשכו הרגיל להיות בכל לילה וזהו שהוסיף ביאור מיד ואומר חשך של לילה יאמיש ויחשיך עוד והוא כאילו אמר כלומר חשך של לילה יאמיש ויחשיך עוד כי ביום בעוד החמה על הארץ היתה החמה קצת מצליל אותו חשך של המכה אבל בלילה היה החושך חשוך מאד יותר וס"ל לרש"י ז"ל דחשך הראשון דגבי ויהי חשך פירושו חשך של המכה וחשך השני דגבי וימש חשך פירושו חשך של לילה והכי יהיה פי' דקרא ויהי מכת החשך על ארץ מצרים והוא יתחיל ביום שכן כל המכות התחילות ביום כמובן בכמה פסוקים חוץ ממכת בכורות ואותו החשך הוא יאמיש ויחשיך גם חשכו של לילה כלומר גם לעת הערב כשיגיע זמן הלילה ויהיה בלאו הכי חשך יבא עליו גם זה החשך של המכה על אותו החשך של הלילה ויחשכנו מאד וא"כ יהיה פי' של וימש חשך אחר שתתחיל חשך המכה ביום וכשתגיע אחריו הלילה יחשיך חשכת הלילה יותר משהיה רגיל בשאר הלילות ותבא וי"ו של וימש כפשוטה וכסדר שהיה אבל לפי דעת התרגום שפי' וימש לשון לא ימוש ותרגום ויהי חשוכא על ארעא דמצרים בתר דיעדי קבל ליליא וש"מ דס"ל ג"כ כדעת רש"י בזה דחשך הראשון נאמר על חשך המכה וחשך השני נאמר על חשך הלילה אלא דס"ל שהלילה שבכאן פירושו הלילה שקודם התחלת המכה וס"ל שמיד אחר שתסיר חשכת אותו הלילה תתחיל חשכת המכה עלזה אומר רש"י בסמוך אבל אין הדיבור מיושב על הוי"ו של וימש לפי שהוא כתוב אחר ויהי חשך ור"ל שאם כדברי התרגום הל"ל וימש חשך ויהי חשך
פסוק כב:
רש"י שלשת ימים שלוש של ימים כתב הרא"ם וז"ל פי' מפני שהתי"ו של מלת שלשת מורה על הסמיכות כי בבלתי סמיכות יאמר שלשה ובסמיכות ישוב הה"א לתי"ו כמשפט הוצרך להודיע טעם הסמיכות בזה ואמר שלוש של ימים ר"ל שהשילוש הזה היה שילוש של ימים לא שילוש של חדשים או שנים כו' עכ"ל ולא ידעתי מאי קאמר כי עדיין נאמר מה טעם של הסמיכות בזה ואם היה כותב שלשה ימים כמנהגו וכי לא הוה ידעינן שפירושו הוא שלשה ימים לא חדשים ולא שנים שהרי היה כתוב בפי' ימים והרג"א חשב ליישבו אבל בדוחק ואין דבריו נכונים כלל שאין שם חילוק בין שלשה ימים לשלשת ימים בעניין המספר אבל אני אומר שכל זה הוא חיזוק וראייה והוכחה גמורה למה שאמרתי בפי' וימש חשך כי מפני דס"ל לרש"י ז"ל שהמכה לא התחילה מיד בבוקר אחר שהוסרה חשכת הלילה כדעת התרגום אלא התחילה ביום בשתים או שלשה שעות ביום על זה מביא ראייה מלשון שלשת שפירושו שלוש של ימים ויש הפרש בין לשון זה ללשון שלשה ימים דשלשה ימים היה פירושו שלשה שלמים מעת לעת בלי הפסק אבל שלשת ימים פירושו שילוש של ימים כלומר שילוש ימים אבל לא שלמים רק חסרים איזה שעות כגון שהתחיל שתים ושלשה שעות על יום א' ונמשך עד סוף יום ג' וזהו שילוש של ימים ולא שלשה ימים שלמים וכמו שפרש"י ז"ל על כמשלש חדשים רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם על זה הדרך יהיה פי' של שלשת ימים בימים וכן הוא פי' של ויאסף אותם אל משמר שלשת ימים שהרי לא הניחם במשמר שלשה ימים שלמים והעד ויאמר אליהם ביום השלישי זאת עשו וגו' משמע שבאותו פעם מיד הוציאם מן המשמר בו ביום וגם תחלת אסיפתם למשמר בלי ספק לא היתה מיד בבוקר כעלות השחר שאין זה משמע וכן אסתר שאמרה ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים וגו' ולא היו ימים שלמים שהרי הספרים נכתבו בי"ג בניסן דכתיב ויקראו סופרי המלך וגו' בי"ג בו ובלילה של אחריו ליל י"ד בא בעל החלום והגיד למרדכי כל אשר נעשה ולמחר ביום י"ד קרע בגדיו ויצא בתוך העיר כו' והוגד לאסתר וגו' ואז שלחה אליו צומו עלי וגו' ופרש"י גבי ויעבור מרדכי שהתענה יום י"ד בניסן וט"ו וי"ו כו' והרי ביום י"ד לא התחילו להתענות בבוקר מיד עד שצותה אסתר ובלי ספק שזהו היה שנים או שלשה שעות על היום לפי משמעות העניין והרבה מישראל שכבר אכלו בבוקר ואין כאן שלשה ימים שלמים וכן נ"ל בכל מקום שנאמר שבעת ימים ה"פ שבעת ימים ולא שבעה ימים שלמים כגון שבעת ימים תאכל מצות אין הדרך לאכול כל השבעה ימים בלי הפסק אלא בתוך אלו השבעה ימים אוכלין מצות כשרוצין לאכול וכן בסוכות תשבו שבעת ימים ר"ל שבעת של ימים ולא שבעה ימים שלמים שהרי נכנסין ויוצאין מן הסוכה לפעמים נ"ל:
פסוק כב:
בא"ד ולמה הביא עליהם חשך כו' מה שמקשה זה רש"י כאן יותר מבכל המכות משום שהיתה חלוקה לשנים יותר מבשאר מכות צריך לתת שני טעמים הא' שלא יראו המצרים במפלתם ולפי טעם זה היה די בחשך אפלה והשני שיראו את כליהם לא היה די באפילה כי היה יכולין לשמור חדריהם אפי' באפילה היו יכולין ללכת הנה והנה והיו שומעי' ישראל נכנסים לכך הוצרך חשך מוכפל שאף על פי ששמעו את ישראל נכנס לא היו יכולין למחות כי יושב אין יכול לעמוד כו' א"נ כיון שהיה חשך כל כך עב ומוכפל היה סותם גם כן אזניהם מלשמוע ולא שמעו ולא ראו כשהיה הישראל נכנס בחדריהם וחפשו: