פסוק ג: הנה יד ה׳ הויה לפי סברת שקול הדעת יש פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר על מכת דבר וברד שלא שמשו רביע החדש.
פסוק ג:במקנך אשר בשדה גם הבהמות שהצלתם מן הערוב על יד רועים לא יוכלו לעמוד בחזקת מכה זו.
פסוק ו:וימת כל מקנה מצרים כלומר כל המת היה ממקנה מצרים ואין לומר שכל מקנה מצרים מת שהרי כתיב וממקנה בני ישראל לא מת אחד וכתיב במכת ברד הירא את דבר ה׳ הניס את מקנהו אל הבתים.
פסוק ז:וישלח פרעה והנה לא מת לפי שאמר משה והפלה ה׳ בין מקנה וגו'.
פסוק ז:ויכבד את לבו כאן לא שייך שישאל רפואה דמי שמת מת, ומי שחי חי.
פסוק ח:מלא חפניכם דבר זה לא היה מספיק לכל מצרים לפיכך צ״ל מעצמו בא השחין ולא מתולדות האש, אלא שאין הקב״ה רוצה לשנות מנהג העולם ועושה כענין במקצת הנוהג.
פסוק ח:מלא חפניכם פיח רמץ ריקול״ט בלע״ז מגזרת נופח באש פחם.
פסוק ח:וזרקו משה השמימה בהרבה מקומות נקרא האויר שמים. ומן האויר נחלק ונופל על כולם.
פסוק ט:לאבק הלמ״ד בשו״א והאל״ף בקמ״ץ.
פסוק י:באדם ובבהמה פירש״י והירא את דבר ה׳ הניס את מקנהו אל הבתים זהו לשון פרש״י ואינו הפסוק.
פסוק יא:[ולא יכלו החרטומים לעמד איש לפני אחיו מפני הבושה שהיו מלאים שחין].
פסוק יב:ולא שמע אלהם כסבור אבעבועות אלו מתרפאות כשאר אבעבועות של מכוה.
פסוק יד:את כל מגפתי פירש״י למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה וכו', הם צמחי האדמה והאילנות שמהרו לבכר והכם הברד. ד״א את כל מגפתי כמה מיני חבלות אש וברד אבני אלגביש גפרית שלג קיטור.
פסוק יד:[את כל מגפתי הרבה ממגפותי]
פסוק יד:אל לבך שאף לבו של אדם נשבר עליו למפחד מאד. אל לבך הבית בשו״א.
פסוק טז:ולמען ספר שמי בכל הארץ מדה כנגד מדה. אמרת לא ידעתי את ה׳ חייך שתצטרך להודיע שמי בכל הארץ.
פסוק יז:עודך מסתולל משתבח בעצמך שיש לך כח לעכבם, לשון סולו לרכב בערבות.
פסוק יז:למן היום הוסדה הה״א רפה.
פסוק יט:ועתה שלח העז וגו׳ מה שלא הזהיר משה את פרעה במכת דבר לומר שלח העז את מקנך כמו שעשה במכת ברד, י״ל פירש לך העז את מקנך והירא את דבר ה׳ בקלה וממנה תבין שנאמר כן בחמורה. ד״א מה שלא התרה בו על הדבר לפי שהדבר לא היה רק על הבהמות, והברד הכה אדם ובהמה.
פסוק כא:ואשר לא שם לבו וגו׳ גם לשאינם יראים היה מקנה ע״י מקרה שלא הוציאום ביום הדבר.
פסוק כג:וה׳ נתן קולות הוא וסנקליטין שלו.
פסוק כג:ותהלך אש ארצה ממה שנאמר ואש מתלקחת יודעים אנו שיש אש באותה מכה, לא אמר כך אלא בשביל האש ששנתה מנהגה שדרכה לעלות למעלה.
פסוק כד:ויהי ברד ואש מתלקחת לאחר שמכהו לוקחו האש ושורפו.
פסוק כז:ה׳ הצדיק בכל המכות לא אמר פרעה ה׳ הצדיק אלא במכת ברד בלבד. ולמה נאמר אלא אדם שהוא רוצה להלחם עם חבירו ולרצחו פתאום הוא בא עליו והורגו, והוא אמר לפרעה שלח העז את מקנך וגו'.
פסוק כח:קולות אלהים מודה היה שהיה אלהים. ובשביל שלא אמר שם המיוחד בא משה וחברו, ואמר מפני ה׳ אלקינו. פירוש האלוקים הוא ה׳ לבדו, ולא תמצא בכל התורה שהזכירו שום אדם כן ואין טענה מן ה׳ אלוקים מה תתן לי, במה אדע, אתה החלותה, אל תשחת עמך ונחלתך, שהרי כולם כתובים באל״ף דל״ת.
פסוק כט:כצאתי את העיר לפי שאמר למעלה אשר ימצא בשדה וירד עליהם הברד, עכשיו בעת המכה שלא יאמרו ירא הוא לצאת בעבור הברד, אמר כצאתי את העיר אפרש כפי ולא אירא מן הברד. ד״א כצאתי מאתך לבא אל העיר, אפרש כפי בתוך העיר. וכן הוא אומר ויצא משה מעם פרעה את העיר וגו'. ד״א לפי הפשט מכת ברד נכרת בשדה יותר מבעיר לכך אמר כצאתי את העיר ואראה בשדה השחתת הברד ואתפלל לפי הצורך.
פסוק כט:[כצאתי את העיר מן העיר].
פסוק ל:ידעתי כי טרם תשלחו אותנו תיראון כלומר עליכם [תבא] יראה ופחד גדול יותר משל עכשו. ד״א ידעתי כי טרם תיראון עדין אינכם יראים שהרי החטה והכוסמת לא נכו ועדיין יש לכם לאכול.
פסוק לא:נכתה לשון רבות כמו ויהי ידיו אמונה, ועיניו קמה, בנות צעדה.
פסוק לא: כי השערה אביב מה שלא שתף הכתוב פשתה ושעורה באביבות כמו ששתף חטה וכוסמת באפילות, לפי שהפשתה בין שנזרעה בבכיר בין שנזרעה באפל לעולם הוא גבעול מה שאין בשאר עשבים לכך כתיב הפשתה לבדה, אבל חטה וכוסמת אם נזרעו יחד גדלים הם בענין אחד.
פסוק לא:והפשתה גבעל משמע אם לא היתה גבעול לא היתה לוקה. חז״ק שהרי כתיב ואת כל עשב השדה הכה הברד.
פסוק לב:והחטה והכסמת לא נכו לפי שעתיד לומר ואכל את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד, ויש פתחון פה לחלוק ולומר הרי כבר נאמר ואת כל עשב השדה הכה הברד, לכך קדם ולמדך כאן ש החטה והכוסמת לא נוכו כי אפילת הנה שמה שלא שבר הברד אכל הארבה, הברד מקלקל את הקשה והארבה אוכל את הרך.
פסוק לב:כי אפילת הנה לשון אופל שהיו עוד בארץ ולא נראו.
פסוק לד:כי חדל המטר שלא הבטיחו משה רק בקולות וברד אמר עכשיו משה בדאי הוא ולפיכך ויסף לחטא.
פסוק לד:ויכבד לבו הוא ועבדיו אמרו אין הקב״ה מביא מכה פעם שניה. ד״א לפי שאמר למעלה ה׳ הצדיק וגו׳ משמע שלא היה בלבו לחטוא ולעכבם ועכשיו כשנתחרט כתיב ביה ויסף לחטא. הוא ועבדיו לא מצינו לשון זה במקום אחר אלא לפי שאמר למעלה ואתה ועבדיך נקט ליה הכא כדאמר ויוסף לחטוא לפי שאמר למעלה חטאתי הפעם. כן דרכם של רשעים כשהם בצרה נכנעים עברה הצרה חוזרים לקלקולם. ולשעבר היתה הצרה עליהם כדכתיב הירא את דבר ה׳ וגו׳ ועכשיו כשעברו היסורים בעטו בהם.
פסוק לה:כאשר דבר ה' ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך.
פסוק לה:ביד משה בנבואה שנאמרה למשה, וכן כל ביד משה.חסלת פרשת וארא
