ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ודברת אליו. עד ויאמר ה' אל משה השכם בבוקר וגו' ויש בפסוקים אלו שאלות: השאלה הא' באמרו וישם ה' מועד לאמר מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ ויעש ה' וגו' כי מה צורך היה שיגדיל השם זמן יחול המכה הזאת והנה לא עשה כזה בשאר המכות ואף שבערוב נאמר למחר יהיה האות הזה לא נאמר אלא בעבור הפדות כמו שפרשתי שם ועכ"פ לא נאמר שם כמו שנא' כאן וישם ה' מועד לאמר מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ כי הנה לא זכר הכתוב שנאמר זה לפרעה ולכן ראוי לדעת מה ענינו ומה ענין ויעש ה': השאלה הב' איך פרעה לא תרד מהמכה הזאת ולא אמר אל משה ואל אהרן לחלות פניהם שיעתירו אל ה' להסיר ממקנהו את הדבר הזה כאשר עשה בשאר המכות. והנה הדבר ומגפת מקנה מצרים דבר גדול היה ולמה אם כן לא שת לבו גם לזאת המכה כאשר שם בערוב ובצפרדעים: השאלה הג' למה בא דבור מכת השחין אל משה ואל אהרן ושאר המכות כולם נאמרו למשה בלבד ולמה אם כן צווה לשניהם קחו חפניכם פיח כבשן ובענין הזריק' אמר וזרקו משה השמימה שמשה לבד הי' זורק לא אהרן ומה לו אם כן בזה: השאלה הד' מה ענין פיח הכבשן במכה הזאת ואם נאמר שהשחין נעשה ממנו אם כן דבר טבעי היה המכה לא נסיי ואם הי' האות בנס אות המטה מה צורך הי' בפיח הכבשן ויותר טוב הי' שיניח את מטהו כנגד השמים כאשר עשה בחושך: השאלה הה' באמרו בשחין והי' על האדם ועל הבהמ' לשחין פורח כי מאין היו להם בהמות והלא כל מקנה מצרים מת בדבר ולא נשאר להם בהמות לקבל השחין ורש"י פירש שלא מת ממקנ' מצרים אלא אותם שהיו בשד'. אבל הכתוב אומר וימת כל מקנה מצרים: השאלה הו' היא באמרו ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין כי לא יתכן שנאמר שלא לקו החרטומים בצפרדעים ובערוב ובכנים ולמה אם כן לא נאמר במכת הדם שלא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני המכות ההן וכתב הראב"ע שבאותן המכות השתדלו להרויח בחכמתם והיו עומדים לפניו. אמנם בזאת נבערה חכמתם ולא עמדו להשתדל להרויח דבר ואינו נכון כי הנה במכת הכנים כבר הודו אצבע אלהים היא והערוב והדבר הי' דבר יותר מבואר בהם מפני ההפלא' שהם מכות אלהית ואיך נאמר א"כ שהשתדלו בהם ושנבער' עצתם בשחין שלא היה זר כאחרות ההן: השאלה הז' באמרו ויחזק ה' את לב פרעה הנה בכל שאר המכות שנזכרו נאמר ויכבד לב פרעה ויחזק לב פרעה ולמה אם כן במכה הזאת ייחס חוזק לב פרעה אל האלהים: והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם: ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ודברת אליו וגו' עד ויאמר ה' אל משה השכם בבוקר בעבור שהיה פרעה מגלה פנים במכת הערוב שלא כהלכת' וגזר שלא הפלא ה' ארץ גושן בהשגחתו אלא שבמזל תלי' מילתא שיש ארצות מוכנות כפי מזל הארץ לפגע אחד ויש ארצות שאינם כן ושלכן נתחזק לבו. הביא הקב"ה עליו מכת הדבר שהי' בה הפלאה יותר עצומ' ומופלגת שבהיות שכל מקנה הארץ רועות על ידיהן בשדה ומקנה ישראל מעורבים במקנה מצרים ימות מקנה מצרי' בדבר וממקנה ישראל לא מת עד אחד ובזה יכירו וידעו כי הפלא השם חסיד לו וכבר ביארתי למעלה שמסבת הארס שהיה מניח הערוב בעשב השדה נפסד מזג העשבים ומתו המקנה והיה הפלא ששומר ישראל היה גם שומר מקניהם ובהמתם מדבר באופל יהלוך. ומפני זה צוה השם למשה שיבא אל ארמון פרעה וידבר אליו בינו לבינו כמו שפרשתי למעלה כה אמר ה' אלהי העברים שלח את עמי כי אם מאן אתה לשלח כמו שעשית בצפרדעים שלא שמרת דבריך אשר אמרת לשלחם ועודך מחזיק בם כמו שעשית בערוב שמוצא שפתיך לא שמרת דע לך כי הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה וגו' ובזה הודיעו שבמכה הזאת יעשה השם בעצמו כאלו אמר לא ידי תגע בה אבל יד ה' היא אשר תעשה המכה הזאת ולמען תרעה עוד אמתת השגחתו מבלי ספק ידוע תדע שיפלא בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים שמקנה מצרים ימות וממקנה ישראל לא ימות דבר ר"ל לא צאן ובקר ולא סוסים וחמורים וגמלי' והיתה המכה הזאת מתיחסת לרשעתו כי הוא החזיק במקנהו וימיתהו ואמנם אמרו אחר זה וישם ה' מועד וגו' אינו מכלל דברי משה שאמר כן לפרעה אבל הוא הודעה שהודיעתנו התורה שהשם זכר שפרע' לא יחלה פני משה שיעתר אל השם להציל את מקנהו מהדבר מיהר את המכה ולא רצה שתתאחר ימים או עשרה אבל מיד שם מועד וביאר למשה שלמחרת היום ההוא יעשה הב"ה פתאום הדבר ההוא מהמכה בארץ וכאלו הודיע זה בסוד למשה כאומר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדו רנה ותפלה כי אינני שומע ובשעה חדא ימות בבקר כל מקנה מצרים וכבר פרשתי למעלה מה היא העצה באומרו ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת רוצה לומר שהב"ה בעצמו לא על ידי משה ולא על ידי אהרן ולא באמצעי' המטה עשה הפעל הגדול הזה בכחו הגדול במחרת היום ההוא ועם זה תדע למה פרעה לא חרד על המכה הזאת ולא קרא אל משה ולאהרן ולא חלה פניהם שיעתירו אל ה' לפי שפתאום מת המקנה ולא היה מקום לא לדבר ולא להתפלל וגם לא היה דבר שיקבל הצלה כי כל המקנה מת והותרו במה שפרשתי בזה שתי שאלות הראשונות. ולהיות הדבר ההוא כל כך חזק שבהרף עין מת כל מקנה המופלג אשר היה במצרים. ועם כל חזקו לא מת אפי' אחד מכל מקנה ישראל בהיות המקנה מעורב והחולי מתדבק שלח פרעה לדעת אמתתו בארץ גושן ויבוקש הדבר וימצא שלא מת ממקנה ישראל עד אחד ועכ"ז ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם ברשעתו אם שחשב שמזלות הבעלים גרמו זה רוצה לומ' שימו' מקנה פלוני ולא ימות מקנה פלוני ואם מפני שאמר שהיה זה היזק ממון ושהוא יקח את ישראל במקום מקנהו ובהמותיו ואין ספק שישראל הרויחו במכת הדבר כי בהיות שמת כל מקנ' מצרי' הוצרכו המצרי' לקנות ממקנ' ישר' ונתנו להם כסף וזהב בעד המקנה והבהמו' שלהם וגם זאת מפעולות ההשגחה אלהית ובעבור שפרעה היה אומר מה לי במקנה דבר שבממון הוא וסוף החי למות. עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד גופו לכן הביא הקב"ה עליו אחרי המכה הזאת מכת השחין שנוגעת למצרים בעצמם ובשרם והיה ענינה שארס הערוב שנשאר בעשב הארץ הספיק לעשות דבר במקנה אבל לא בבני אדם. וענין פיח הכבשן שזרק משה באויר אין ענינו שהוא נפל על האדם והבהמ' ושרף ועש' השחין והאבעבועות ההם כי עם היות פיח הכבשן חד וחם מאד אם נזרוק אותו באויר אין ספק שלא יעשה זה אבל היה זה הנראה ממה שהיה שמשה בידיו יפסיד מזג האויר המקיף אשר במצרים ובמקום שיהי' חם בטבעו בשיווי נאות יחממהו ויחדדהו ביותר עד שהוא ישרוף העור והבשר של אדם ושל הב"ח ובזה יהיה השחין מתגבורת החמ' ולזה צוהו שיקח פיח הכבשן והוא האפ' הקל היוצ' מהכבשן בהתחממו שהוא חד מאד ושורף ושיזרוק משה אותו השמימה רוצה לומר באויר שהוא כנגד השמים ויהיה זה לאות שכל אויר מצרים יפסד ויהיה זר ושורף מפיח הכבשן ההוא ולכן האויר המקיף באדם ובבהמה נגעם בשחין ובאבעבועות והוא אמרו והיה לאבק על כל ארץ מצרים רוצה לומר שהפיח ההוא היה מעבה האויר ומפסידו באופן שלא היה נראה אויר זך כפי טבעו אלא כאלו היה אבק וכשהי' נוגע באדם ובבהמ' אותו אויר שנתחמם והיה לאבק היה עושה שחין אבעבועות וכן ירד פעמים בשנת בצורת כדמות אבק ברדת הטל וכמו שכתוב (דברי' כ"ח) יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר סוף דבר שלא היה עושה השחין אותו פיח הכבשן שזרק משה אלא שהוא הלקה האויר והפסידו לעשות זה. ואמנם למה צוה השם המכה הזאת למשה ולאהרן שניה' יחד ולמה לא זרקו שניהם כמו ששניהם מלאו את חפניהם מאותו פיח י"א שהלך שם אהרן כדי שהוא ידבר אל פרעה ויודיעהו ענין המכה ומשה יזרוק ואינו נכון בעיני כי לא נזכר בכתו' התראה ולא דבור במכה הזאת גם שאם אהרן לא הלך שמה כדי לדבר אל פרעה למה צוהו שימלא חפניו מאותו פיח הכבשן והרי בחפני משה היה די אבל הנכון אצלי בזה הוא שמשה היה צריך לזרוק לד' רוחות העולם מזרח ומערב צפון ודרום לפי שמד' רוחו' יבא הרוח ובזה הדרך תכלול המכה לכל ארץ מצרים כמ"ש והיה לאבק בכל ארץ מצרים ולפי שמשה לא היו לו אלא שתי ידים הוצרך שילך עמו אהרן והיו לשניהם ד' חפנים למלאו' מהפיח ומשה היה זורק אחד מהם לכל רוח ומזה תדע שאהרן לא פעל דבר במכה הזאת אלא בהבאת הפיח ולפי שלהיות משה רבינו רוחני כלו היו המכות שנעשו על ידו כלם באויר הרוחני שהם השחין הזה והברד והארבה והחשך אמנם אהרן שהיה יותר גס וחומרי היו מכותיו חומריות במי היאורו' וצפרדעים שהיו גם כן במי היאור ובכנים. האמנם כמו שבמכות אשר עשה אהרן בראשונה עזר משה רבינו בהכאת האויר כמו שפרשתי כן במכו' שעשה משה חזר אהרן בראשונה מהן בהכאת פיח הכבשן לעשות מכת השחין והותרו גם כן השאלות הג' והד'. ואמנם אם היה שכבר מת כל מקנה מצרים מאין היו להם בהמות שהכו בשחין היטיב רש"י לפרש שלא מת לא המקנה שהיה בשדה ויפרש הרב הפסוק וימת כל מקנה מצרים על אותו מקנה שנזכר באמרו מקנך אשר בשדה ומלבד זה אין ספק שהיו במצרים מקנה רב ובהמה רבה מאנשים נכריים סוחרים הבאים שמה לעשות מעשיהם ולא מת לפי שמשפט השם אמת ולא ירשיע מי שלא חטא ואלה הוכו בשחין כי לא מתו גם נאמר שכאשר מת כל מקנה מצרים קנו המצריים ממקנה ישראל וגם הלכו לארץ כנען ולשאר הארצות לקנות מקנה בו היתה מכת השחין וגם מכת הברד שנאמר שם (שמות ט' כ') הירא את דבר ה' הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. והותרה בזה השאלה הה'. והנה קרא הכתוב המכה הזאת שחין פורח להיותו חד מאד ולחדותו ולחומו יגדל פתאום כאלו פורח וצומח. ואבעבועות הן מורסות הנולדות בצדדי העור והן בועות ולהיותן רבות ומקובצות זו עם זו נכפלת המלה ונקראו אבעבועות והנה עשה זה לפני פרעה כדי שיראה שהשגחת השם והנהגתו היתה ביסודות הקלים כאשר הית' ביסודו' הכבדי'. ואמנ' אמרו ולא יכלו החרטומי' לעמוד לפני משה כתב הרמב"ן שבושו והכלמו וחפו ראשם בהיות' מלאים שחין ושאף חכמת' לא עמדה להם להושיע עצמם על כן לא באו אל היכל המלך והיו נסגרים בבתיהם. והנה לא יצא מהספק שזכרתי ואבן כספי כתב שכאשר הרגישו החרטומים שהיה מעשה משה רבינו אלהי לא היו מדברים עמו בהיותם יושבים כי אם עומדי' על רגליהם מפני כבודו ושכאשר זרק משה את פיח הכבשן ירד השחין פתאום על כל היושבים שמה בדרכים ובשוקים והחרטומים העומדים על רגליהם נפלו לארץ ולא היה להם כח לקום ולעמוד על רגליהם לפני משה מפני השחין ושלהודיע זה שקרה להם אמרה תורה ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה וגומר והיותר נכון אצלי הוא שתמיד החרטומים היו באים לפני פרעה בשעה שהיה בא משה לעשות מופת אם המכות הראשונו' לעשות גם הם כמוהו עד הכנים. ומשם ואילך היו באים לא לעשות כמעשה משה ואהרן אלא לעורר ספקות וגמגומים על השם כדי לחזק את לב פרעה כי בבוא הערוב היו אומרים שמזל התקופה היה מחייב כן ושההפלאה אשר בארץ גושן באה גם כן במזל הארץ כי יש לכל עם ועם וכל עיר ועיר מזל מיוחד בשמים ובבוא הדבר היו אומרים כן ושגם בבוא המגפה בבני אדם יקרה שיהיו אנשים בבית אחד ויחלו קצתם ויהי בריאי' קצתם והכל במזל ובתואנות ובכזבים אשר כאלה היו הם מחזיקים את לב פרעה. אמנם בבוא מכת השחין לא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין ולא בקשו עליה תואנה ולא גמגום עד שמפני זה לא היה שם מי שיחזק את לב פרעה והוצרך הקב"ה לחזקו והוא אמרו מיד ויחזק ה' את לב פרעה והחזוק הזה היה במה שלא הוכה פרעה בגופו באחת מהמכות האלה ולא שריו ועבדיו ובזה נתחזק לבבו ולא הרגיש בהם. ואיפשר לפרש ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין ולא נאמר זה מפני דוחק חולי השחין שהיה בהם אלא שלא מצאו מענה לענין פיח הכבשן שיעשה הפעל הזה ולא ידעו טעם אמיתי ולא כוזב לתת בדבר הזה והוא אמרו שלא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה רוצה לומר להתוכח ולטעון עמו מפני השחין שלא שמר דרך המזל כשאר המכות שהיו הם מיחסים אליו ובזה הודו בשורש השני אשר הוא מההשגחה והותרו בזה השאלות הו' והז' ועם היות שהם שמו בענין השחין יד לפה הנה חזק השם את לב פרעה ולא שמע אל משה ואל אהרן כמו שאמר להם בתחלה ולא ישמע אליכם פרעה ונשלם בזה סימן עד"ש. וחז"ל אמרו שבחמש מכות הראשונות פרעה מרשעתו הכביד את לבבו ובחמש אחרונו' שהתחילו מהשחין חזק השם את לבבו כדי להענישו במדותיו ויהיה בנין אב להן מה שנאמר כאן בשחין: ויאמר ה' אל משה השכם בבקר וגומר עד סוף הסדר ויש בפסוקים האלה שאלות: השאלה הא' באמרו במכת הברד כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך והיא כי הנה לא מצאנו מגפה בברד כל שכן מגפות רבות שאמר את כל מגפותי ופרש"י למדנו מכאן שמכת בצורת שקולה כנגד כל המכות ואינו נכון כי לא היה בצורת במכת הברד והנה בארבה (שם י' ה') נאמ' ואכל את יתר הפלטה וגו' אבל בברד אין שם בצורת וי"מ שבעבור שהיו במכת הברד הרבה ענינים קולות וברד וגשם ואש אמר מגפותי וגם זה אינו נכון כי הגשם אינו מגפה וגם לא הקולות והברד והיה ראוי לומר את כל מופתי לא מגפותי: השאלה הב' באמרו ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה וגומר כי למה היה הרחמנות הזה מהשם על המצרים ועל מקניהם ואנשיהם אשר בשדה ואם חפץ ה' להענישם איך היה מיעצם להנצל מהעונש ואם היו המצרים כלם שומעים לעצתו ויניסו את מקניהם ימלטו מהמכה וינצלו כלם ומה יהיה ענין המכה הזאת וכחה: השאלה הג' בהכפל הפסוקים שכתבה תורה להפליג ענין הברד הזה כי הנה אמר ראשונה ברד כבד מאד אשר לא היה כמוהו במצרים למן היום הוסדה ועד עתה וחזר ואמר פעם אחרת ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי ומבואר הוא ששני המאמרים האלה כחם אחד והיתור בהם מבואר: השאלה הד' במאמר פרעה חטאתי הפעם ה' הצדיק כאלו שאר הפעמים לא חטא ולא היה ה' הצדיק והוא ועמו הרשעים וידוע שמתחלה מרה והפליג בעול ואיך אומר חטאתי הפעם והרמב"ן פירש הפעם אודה שחטאתי והוא הצדיק ואין בפסוק מלת אודה לשיאמר הפעם אודה שחטאתי ותשאר השאלה ולמה הודה הפעם הזאת ולא הודה בשאר המכות: השאלה הה' באמרו למען תדע כי לה' הארץ כי הנה למעלה ביעוד המכה אמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ שהיא שורש היכולת הבב"ת ואיך אם כן חזר לומר כאן למען תדע כי לה' הארץ שיראה שהכונה בו שהוא משגיח כחוזר לדבר מהשורש השני ולא מהשלישי הזה: השאלה הו' באמרו והפשתה והשעורה נכתה וגומר החטה והכסמת לא נכו וגו' כי מה צורך היה בספור וההודעה הזאת בזה המקום טרם השלים דברי משה אל פרעה שאמר לו קודם שתיראון ואמרתם ה' הצדיק כבר הכתה הפשתה והשעורה וזה לא אוכל לתקנו בתפלתי אבל החטה והכוסמת לא נכו ובהם תועיל תפלתי וכבר הקשה עליו הרמב"ן כפי פשט הכתובים מה שיש בו די: השאלה הז' באמרו בסוף הפרשה ויוסף לחטוא ויכבד את לבו הוא ועבדיו ואמר עוד ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל כי הנה הם מאמרי' כפולים לפי שבשאר המכות נאמר או ויכבד או ויחזק ולמה בזאת אמר ויוסף לחטוא ויכבד ויחזק שהם שלש לשונות: והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם: ויאמר ה' אל משה השכם בבקר וגומר עד סוף הסדר. אחרי שהשלים הקדוש ברוך הוא לעשות אותות ומופתים להוכיח ולאמת השורש מההשגחה בסימן עד"ש רצה לאמת ולהוכיח השורש הג' מהיכולת המוחלט על כל אלהים באותות במסות ובמופתים בסימן באח"ב שהם ברד ארבה חשך מכת בכורות ולזה צוה למשה שיעשה בהם הסדר הרגיל בשאר המכות והוא שבמכה הראשונה מהם שהיא הברד בא לפרעה בגלוי. והשנית התרה בה בסתר אליו כמו שהתבאר בארבה ואחר כך יבוא החשך מבלי התראה. האמנם אמרו כי בפעם הזאת אנכי שולח את כל מגפותי אין ראוי שיפורש הפעם הזאת על מכת הברד בלבד אבל אמר זה על כל הסימן מהארבע מכות שיעשה לאמת השורש הג' הזה והיה זה הקדמה לכל מדות הסימן הזה שבפעם הזאת ממכות זה הסימן ישלח את כל מגפותיו אל לבו כי הנה בברד מת המקנה והבהמות והאנשים אשר בשדה והרי מגפה אחת ובארבה בא שנת בצורת והיא מגפה אחרת שאכל הארבה כל עשב הארץ וכל פרי העץ והיו בני אדם מתים ברעב. ובמכת החשך במחשכים הושיבם כמתי עולם והיא כדמות מגפה אחרת ובמכת בכורות מת כל בכור מצרים ואף בכור פרעה היושב על כסאו ועל זו בפרט אמר כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך ומה היא המגפה הנוגעת בלבו אלא מיתת בנו בכורו והתבארה עם זה תשובת השאלה הא' ונתן הסבה התכליתית בכל מכות הפעם הזאת באמרו בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ רוצה לומר גדול מכל האלהים ועושה נפלאות גדולות לבדו ואמרו כי עתה שלחתי את ידי ענינו לא תחשוב שלא נגעה בגופך מכה מהמכות שנעשו עד עתה להעדר היכולת כי אלו הייתי רוצה עתה שלחתי את ידי והייתי מכה אותך פרעה ואת עמך בדבר רוצה לומר בדבר אשר בא במקנה מצרים שאלו הייתי רוצה היה הדבר ההוא כולל גם לבני אדם ותכחד מן הארץ. ותמות ותכרת ממלכותך ואולם בעבור זאת העמדתיך והצלתיך ממות בדבר ההיא לא בצדקתך וביושר לבבך כי עודך מסתולל ומחזיק בעמי לבלתי שלחם אלא בעבור הראותך את כחי ולאמת במופתים חזקים שכחי גדול על כל אלהים ולמען ספר שמי בכל הארץ שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי גדול ה' ורב כחו ואחרי אשר הקדים ההקדמה הזאת לכל מכות הסימן הזה התחיל בראשונה מהן שהיא הברד ואמר הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד ואפשר לפרש הפסוקים האלה באופן אחר והוא שלא אמר שישלח את מגפותיו אל לבו אלא שהודיעו שהיה ראוי מן הדין כפי ההפסד אשר נעשה במזג האויר מהמכות שכבר נעשו דם צפרדע כנים ערוב ודבר המקנה והנבלות שהיו בכל הארץ מעופשות מהאויר לשלוח בפעם הזאת רוצה לומר במכה הזאת כל מגפותיו כלומר כל המגפות שהם אפשריות בחוק הטבע שילכו אל הלב וזהוא אל לבך ובעבדיך ובעמך שימותו ויכלה אותם כרגע באופן שיכירו וידעו שאין כמוהו בכל הארץ להחריב את אויביו וביאר זה עוד מאמרו כי עתה שלחתי את ידי רוצה לומר כי הנה בעתה אחד הייתי שולח את ידי והיא המגפה שזכר ואך אותך ואת עמך בדבר באופן שתכחד ותכרת מן הארץ במגפה כוללת. אבל איני רוצה לעשות בך ובעמך כליה עתה לפי שאם יהיה כן לא ישאר מי שיקבל המכות הנשארות והוא אמרו ואולם בעבור זאת העמדתיך רוצה לומר שלא תמות במגפה פתאומית הפעם הזאת בעבור הראותך את כחי במה שאכריע הטבע כפי רצוני ולמען ספר שמי בכל הארץ שידעו אלהותי שאני מנהיג הטבע ברצוני והנה חפצתי להראותך זה עוד במכות אחרות לפי שראיתי את רשעתך כי עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם ואיפשר לפרש מסתולל מלשון מסלול מגזרת סלה כל אבירי ה' ואחרי שהודיע שלא ישלח בהם מגפה עם היותה כפי הדין ביאר לו המכה באשר ישלח עתה שהיא הברד ואחשוב שהיה זה ממחרת אחרי מכת השחין ולפי שאז המטיר השם עליהם אבק ועפר מן השמים אמר כאן הנני ממטיר כעת מחר רוצה לומר באותו עת שהמטרתי האבק אמטיר מחר ברד כבד מאד אשר לא היה כמו הברד ההוא במצרים בשום זמן מן היום שהוסדה מצרים ועד עתה. ואמרו אחר זה ועתה שלח העז את מקנך וגו' אומר אני שאינם דברי השם אבל הם דברי משה רבינו כדי להחניף את הרשעים אמר לפרעה בדרך עצה כאדם אוהב אותו. ועתה שלח העז רוצה לומר אסוף את מקנך וכל אשר לך בשדה כי ידוע תדע שכל מה שלא תאסוף ירד עליו הברד ומתו. והותרה בזה השאלה הב'. וספר הכתוב שדבר גדול דבר הנביא ולא נפל מכל דבריו ארצה כי הנה היה שם מי שהיה ירא את דבר ה' מאותם עבדי פרעה שהיו יראים מפני הנסיון שראו בשאר המכות עשה כדבר משה והניס ואסף את כל אשר לו הביתה והיו שם גם כן אנשים שלא שמו לבם אל דבר ה' להאמינו וליראה מלפניו ומפני זה ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה ומיד אחרי זאת אמר השם למשה נטה את ידך על השמים ויהי ברד בכל ארץ מצרים ר"ל לא על ארץ גושן והענין שיטה את ידו במטהו למעלה כנגד אויר השמים כי להיותו ספיריי עובר בו הראות יראה כאלו הוא השמים ולזה בעבור האויר אמר נטה את ידך על השמים ומיד וה' נתן קולות וברד וכבר ידעת שאין בארץ מצרים יורד המטר כי היא ארץ חמה ויבשה ולזה א"א לצמוח שם צמח רק ממימי היאור העולה בתקופת תמוז וממלא החפירות ומהם משקים המצרים שדותיהם וכל שכן שלא היה במצרים ברקים ורעמים מעולם לפי שהדברים האלה יבואו ממזג האויר הקר והאוירים הלחים העבים העולם מן הארץ ומגיעים באידים היבשים והחמים ומשם יתילדו כל הדברים האלה כמו שנזכר בספר אותות עליונות וכאשר נפסד מזג האויר מהמכות אשר עברו כמו שביארתי נפסד כל מזג הארץ עד שיצאו משם אידים רעים ומשונים והולידו ברד ורעמים וברקים והבהילו מאד את יושבי הארץ והתבונן אמרו למן היום הוסדה ועד עתה שהוא רמז בזה למה שכתב הפילוסוף במקום הנזכר כי ארץ מצרים בתחלה מזמן קדמון היה ים ולכן כל הארץ ההיא מישור וימצאו בקרקעות הארץ ממיני הדגים הנמצאים בים ועל כן לא ימטיר שמה ואח"כ בזמן אחר יבשה הארץ וגבהה וגם באו המלכים הקדמונים וסתמו מקום מחילותיהם עד שלא יכלו המים להכניס בארץ וחרבו המים ומאז הוסדה מצרים והתישבו בה בני חם והיתה לגוי. ולהיות המטר והברד והקולות דבר זר במצרים שלא בטבע הארץ ייחס הכתוב כל זה לפועל השם להגיד שמבלי סבה טבעית כלל היה כל זה מאת השם וזכר מזרות זה הנס שהיה אש מתלקחת בתוך הברד ועם היות האש קל בטבע ותנועתו היא למעלה בכח הנס היה שם האש יורד למטה מתלקחת בתוך הברד והיה האש ההוא כבד מאד בהפך טבעו שהוא קל וזה היה דבר זר שלא היה כמוהו בארץ מצרים מאז היתה לגוי ואין בפסוק הזה כפל על מה שנאמר למעלה כי שם דבר הכתוב בברד שהיה עצום וכבד אשר לא היה כמוהו במצרים. אבל כאן דבר על אבני אלגביש שירדו שמה ועל האש ההוא נאמר ואש מתלקחת בתוך הברד אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים מיום וגו' ואמנם איך נעשה זה הנס מירידת האש לארץ הנה הסבה בו כמו שזכרו הטבעיים בברק שנלכד האש בכובד הברד ולא יוכל לעלות אל מקומו הטבעי מפני הקרח המונע אותו ומתלקח עמו וירד ארצה בהכרח עם הברר ההוא ועם מה שפרשתי בזה הותרה השאלה הג'. וספר הכתוב כמה מהנזקים עשה הברד במצרים ושבארץ גושן לכבוד ישראל העומד עליה לא היה ברד כלל. והנה פרעה צוה לקרוא למשה ולאהרן ואמר אליהם חטאתי הפעם וגו' ופי' המאמר אצלי כן הוא שאמר הנה הפעם הראשונ' שהוא סימן דצ"ך שבאו לאמת השורש הראשון היתה לי טענה והתנצלות לפי שלא ידעתי את ה' וגם בפעם השנית מהמכות שבאו בסימן עד"ש לאמת שורש ההשגחה לא ימצא לי עון אשר חטא לפי שאף שנודה במציאות האל היה קשה להאמין היותו משגיח בפרטים אבל עתה אחר אשר כבר נתאמתו שני השרשים הא' ממציאות האל והשני מהשגחתו בפרטי העולם השפל מה לי להכחיש ביכלתו ועוצמו באמת חטאתי הפעם כלומר במה שהכחשתי עתה היכולת באלהי על כל אלהים אחרי מה שנתאמתו השני השרשים הראשונים אין ספק שבזה חטאתי וישר העותי והקדוש ברוך הוא במכות שיבואו עלי הפעם בסימן הזה הוא הצדיק ואני ועמי שהיינו סבת ביאתם אנחנו הרשעים הנה התבאר שלא אמר חטאתי הפעם על מכת הברד לבד כ"א על הסימן כלו ובאיזה אופן צדקו דבריו והותרה בזה השאלה הד' ולכן חלה פני משה ואהרן העתירו אל ה' ורב מהיות וגומ' כל הקולות והברד הנה מה תועלת יש בהתמדתו כי איפשר שיהיה לה' בזה אלא אחד משני תכליות או שניהם יחד האחד להראות כחו וגבורתו והשני להכניע לבבי באופן שאשלח אתכם. ואם חפץ להראות יכולתו הן הראנו את כבודו ואת גדלו וזהו ורב מהיות קולות אלהים וברד שהקולות היה דבר מורה על אלהותו ואם הוא מכוון על יציאתכם ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד. ומשה השיבו כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' ואז"ל (ש"ר פ' י"ב) שהיתה מצרים מלאה גלולים ונכון הוא והאמת ג"כ שהיה למשה רבינו חוץ למצרים בית אחד מוכן לתפלתו והתבודדותו וגם היום הבית ההוא קיים ועומד במצרים והוא בית קדוש ב"ה וחוגגים שם היהודים אשר בכל הארצות ההם. ועל זה היה אומר משה כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' והקולות והברד אשר אתה ירא מפניהם יחדלון ולא יהיו עוד למען תדע כי אתה פרעה אינך מלך מצרים כי לה' הארץ והוא יוריד עליה ברד ואש כחפצו בתנועו' הפכיות לטבעם הנה אם כן לא אמר זה לענין ההשגחה אלא לענין היכולת שלו הארץ לעשות בה כרצונו והוא מסכים למה שנאמר כי אין כמוני בכל הארץ והותרה בזה השאל' הה' והוכיח משה לפרעה על כזביו והתוליו באמרו ואני ידעתי כי אתה ועבדיך טרם תיראון וכמו שכתב הראב"ע אין מלת טרם דבק לתיראון אבל ענינו שאתה ועבדיך טרם שאפרוש כפי אל ה' ושהקולות ההם יחדלון טרם כל זה תיראון מפני ה' אלהים שה' אשר אמרת הוא גדול על כל אלהים שזהו הדרוש בכאן לא כמו שאמרת ורב מהיות קולות אלהים אין כך שמו אלהים כשאר האלהית אלא ה' אלהים ונמשך מזה שאחרי כן תיראון ממנו רוצה לומר אחריו שאתפלל ויחדלו הקולות והברד כי זהו כח זה המאמר ומפני כבוד המלכות דבר משה תוכחתו זאת בקוצר וכבר יעזור למחשבותיכם בזה שהפשתה והשעורה כבר נוכתה ונפסדה לפי שהיתה השעורה אביב רוצה לומר עשוייה רכה והפשתה גבעול רוצה לומר קנים קשים ששברם הברד ואולי מפני זה תאמרו מה ייטיב ומה ירע ה' לנו אבל אין הדבר כן שהחטה והכוסמת לא נכו ולא נפסדו עדין כי אפילות הנה ר"ל מאוחרות בתולדותם כי הם עדין תחת הארץ באפלה כי לא יצאו למציאות עד הנה ולכן עדין יש במה יענישכם הקב"ה אם לא תיראון מלפניו הנה התבאר צורך הפסוקים האלה והותרה השאלה הז' וספר הכתוב שמשה התפלל אל השם על הקולות ועל הברד והב"ה עשה כדברו ועוד הוסיף על בקשתו שמטר לא נתך כי עם היות שפרעה היה חפץ שישאר המטר לא רצה הקב"ה שיהיה חוטא נשכר וכאשר ראה פרעה כי חדל המטר שהוא לא בקש שיחדל עם היות שחדלו הקולו' והברד חשב שהיה הדבר מחוייב מהמערכת השמימיי ולכן באו שלשתם יחד מטר ברד וקולות ושלשתם הוסרו בהחלט ולא בבקשת ותפלת משה ומפני זה ויוסף לחטוא והתוספת בחטא היה אחרי שבשאר המכות פעם היה לו כבדות לבו פעם חוזק לב והכבדת לבו היתה בהיותו מסופק בענין המכה והחוזק היה בענין ישר' להרע להם ועתה במכה הזאת יתוספו שני הענינים הא' שהכביד את לבו הוא ועבדיו ובספקם בענין המכה הזאת והרהרו בלבם שהיה הברד דבר טבעי והשני שהתחזק לבו לבלתי שלוח את העם הנה התבאר שהכבדות והחוזק הם פי' ויוסף לחטוא והותרה בזה השאלה השביעית. ובזה נשלם פירוש הסדר הזה:
