א וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן נְטֵ֤ה אֶת־יָדְךָ֙ בְּמַטֶּ֔ךָ עַל־הַ֨נְּהָרֹ֔ת עַל־הַיְאֹרִ֖ים וְעַל־הָאֲגַמִּ֑ים וְהַ֥עַל אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ ב וַיֵּ֤ט אַהֲרֹן֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל מֵימֵ֣י מִצְרָ֑יִם וַתַּ֙עַל֙ הַצְּפַרְדֵּ֔עַ וַתְּכַ֖ס אֶת־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ ג וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֥ן הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיַּעֲל֥וּ אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ ד וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֗ן וַיֹּ֙אמֶר֙ הַעְתִּ֣ירוּ אֶל־יְהוָ֔ה וְיָסֵר֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמֶּ֖נִּי וּמֵֽעַמִּ֑י וַאֲשַׁלְּחָה֙ אֶת־הָעָ֔ם וְיִזְבְּח֖וּ לַיהוָֽה׃ ה וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮ הִתְפָּאֵ֣ר עָלַי֒ לְמָתַ֣י ׀ אַעְתִּ֣יר לְךָ֗ וְלַעֲבָדֶ֙יךָ֙ וּֽלְעַמְּךָ֔ לְהַכְרִית֙ הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים מִמְּךָ֖ וּמִבָּתֶּ֑יךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה׃ ו וַיֹּ֖אמֶר לְמָחָ֑ר וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּדְבָ֣רְךָ֔ לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּי־אֵ֖ין כַּיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ ז וְסָר֣וּ הַֽצְפַרְדְּעִ֗ים מִמְּךָ֙ וּמִבָּ֣תֶּ֔יךָ וּמֵעֲבָדֶ֖יךָ וּמֵעַמֶּ֑ךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה׃ ח וַיֵּצֵ֥א מֹשֶׁ֛ה וְאַהֲרֹ֖ן מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֔ה עַל־דְּבַ֥ר הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים אֲשֶׁר־שָׂ֥ם לְפַרְעֹֽה׃ ט וַיַּ֥עַשׂ יְהוָ֖ה כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיָּמֻ֙תוּ֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִן־הַבָּתִּ֥ים מִן־הַחֲצֵרֹ֖ת וּמִן־הַשָּׂדֹֽת׃ י וַיִּצְבְּר֥וּ אֹתָ֖ם חֳמָרִ֣ם חֳמָרִ֑ם וַתִּבְאַ֖שׁ הָאָֽרֶץ׃ יא וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּ֤י הָֽיְתָה֙ הָֽרְוָחָ֔ה וְהַכְבֵּד֙ אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃ יב וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ יג וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֗ן וַיֵּט֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־יָד֤וֹ בְמַטֵּ֙הוּ֙ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה כָּל־עֲפַ֥ר הָאָ֛רֶץ הָיָ֥ה כִנִּ֖ים בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ יד וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֨ן הַחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת־הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה׃ טו וַיֹּאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּים֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃ טז וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הַשְׁכֵּ֤ם בַּבֹּ֙קֶר֙ וְהִתְיַצֵּב֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה הִנֵּ֖ה יוֹצֵ֣א הַמָּ֑יְמָה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃ יז כִּ֣י אִם־אֵינְךָ֮ מְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּי֒ הִנְנִי֩ מַשְׁלִ֨יחַ בְּךָ֜ וּבַעֲבָדֶ֧יךָ וּֽבְעַמְּךָ֛ וּבְבָתֶּ֖יךָ אֶת־הֶעָרֹ֑ב וּמָ֨לְא֜וּ בָּתֵּ֤י מִצְרַ֙יִם֙ אֶת־הֶ֣עָרֹ֔ב וְגַ֥ם הָאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁר־הֵ֥ם עָלֶֽיהָ׃ יח וְהִפְלֵיתִי֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא אֶת־אֶ֣רֶץ גֹּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֤ר עַמִּי֙ עֹמֵ֣ד עָלֶ֔יהָ לְבִלְתִּ֥י הֱיֽוֹת־שָׁ֖ם עָרֹ֑ב לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃ יט וְשַׂמְתִּ֣י פְדֻ֔ת בֵּ֥ין עַמִּ֖י וּבֵ֣ין עַמֶּ֑ךָ לְמָחָ֥ר יִהְיֶ֖ה הָאֹ֥ת הַזֶּֽה׃ כ וַיַּ֤עַשׂ יְהוָה֙ כֵּ֔ן וַיָּבֹא֙ עָרֹ֣ב כָּבֵ֔ד בֵּ֥יתָה פַרְעֹ֖ה וּבֵ֣ית עֲבָדָ֑יו וּבְכָל־אֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם תִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵ֥י הֶעָרֹֽב׃ כא וַיִּקְרָ֣א פַרְעֹ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר לְכ֛וּ זִבְח֥וּ לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם בָּאָֽרֶץ׃ כב וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לֹ֤א נָכוֹן֙ לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן כִּ֚י תּוֹעֲבַ֣ת מִצְרַ֔יִם נִזְבַּ֖ח לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ הֵ֣ן נִזְבַּ֞ח אֶת־תּוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְעֵינֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א יִסְקְלֻֽנוּ׃ כג דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים נֵלֵ֖ךְ בַּמִּדְבָּ֑ר וְזָבַ֙חְנוּ֙ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר יֹאמַ֥ר אֵלֵֽינוּ׃ כד וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֗ה אָנֹכִ֞י אֲשַׁלַּ֤ח אֶתְכֶם֙ וּזְבַחְתֶּ֞ם לַיהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר רַ֛ק הַרְחֵ֥ק לֹא־תַרְחִ֖יקוּ לָלֶ֑כֶת הַעְתִּ֖ירוּ בַּעֲדִֽי׃ כה וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י יוֹצֵ֤א מֵֽעִמָּךְ֙ וְהַעְתַּרְתִּ֣י אֶל־יְהוָ֔ה וְסָ֣ר הֶעָרֹ֗ב מִפַּרְעֹ֛ה מֵעֲבָדָ֥יו וּמֵעַמּ֖וֹ מָחָ֑ר רַ֗ק אַל־יֹסֵ֤ף פַּרְעֹה֙ הָתֵ֔ל לְבִלְתִּי֙ שַׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם לִזְבֹּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃ כו וַיֵּצֵ֥א מֹשֶׁ֖ה מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהוָֽה׃ כז וַיַּ֤עַשׂ יְהוָה֙ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֔ה וַיָּ֙סַר֙ הֶעָרֹ֔ב מִפַּרְעֹ֖ה מֵעֲבָדָ֣יו וּמֵעַמּ֑וֹ לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר אֶחָֽד׃ כח וַיַּכְבֵּ֤ד פַּרְעֹה֙ אֶת־לִבּ֔וֹ גַּ֖ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֑את וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

פרדס יוסף

לא ידוע

פסוק ב:
על אמ"צ. בס' עדות ביהוסף כ' דאי' בילקוט דהי' מלחמה בין מלך מצרים ומלך כוש בעד גבוליהם, וע"י צפרדע נעשה גבול, והחרטומים רצו שהצפרדע יתפשט למרחוק שגבול פרעה יוגדל, ועשה ה' ויעלו הצפרדעים על אמ"צ דייקו וחזרו לאחוריהם לתוך גבולו ונודע גבול כוש:
פסוק ה:
למתי ערש"י, ורמב"ן הק' דבטח כל אדם ירצה להסיר ממנו מכה תיכף והתי' דהתנהגות עולם ע"פ ז' כוכבי לכת וכל א' משמש ביומו, אבל ה' מהוה כל הויות, ובזה כפר פרעה שאין ליום א' שליטה על יום השני, וז"ש משה מתי, ובזה תדע כי טעות, וא' פרעה למחר, כי אם תפעול היום שיסורו למחר אז אדע שאני מוטעה, וא"ל משה כדבריך אעשה. ע' בתולדות יצחק ותו"מ ושיח יצחק, ובכת"א כ' ע"פ זה"ק תשא קצ"א. דערב רב שעשו עגל הי' לאחר שש שכשפים שולטים רק בערב, ופרעה חשב למשה למכשף ואמר למחר בהשכמה שאין כישוף שולט. וכ"כ בבית דוד לטו"ז, וא"ש בברכות ט'. ישראל נגאלו בערב דהראה אף שבלילה זמן כשפים, ול"ה יכולים לברוח מחמת כשפיהם, אפ"ה הוציאם בכחו הגדול, וברש"י כאן ע"ע ברש"י תולדות (כ"ה כ"א):
פסוק ח:
ויצעק ובערוב כ' ויעתיר (בפכ"ו) ובח"ס כ' דבסוכה י"ד. תפלה של צדיקים נמשל כעתר, מה עתר מהפך התבואה אף תפלה כן, ובצפרדע לא נהפך לרחמים דהא מתו ותבאש הארץ לכן כ' ויצעק, אבל בערוב הלכו לגמרי:
והגר"א ברודא ז"ל אמר דהצפרדעים השמיעו קול, והמתפלל צריך להשמיע קולו לאזניו הוצרך לצעוק, והגר"ל חריף ז"ל אמר לפ"ז טעם הכבדת לב פרעה דבברכות כ"ד: המשמיע קולו בתפלה הוא מקטני אמנה, ופרש"י כאלו אין ה' שומע בלחש:
פסוק יג:
הכנה עי' אוה"ח בתוס' שבת י"ב. ועי' ברה"ז, ובשמואל א' (כ"ד ט"ו) רודף אחר פרעוש, וא"צ לרדוף אלא אחר הבורח ואין זה אלא השחור הקופץ וכרד"ק שם, וכן שם (כ"ו כ'), ועי' תדב"א הובא בילקוט שמעוני רמז קפ"ב י"ד מיני כנים הביא עליהם, - כנים היו קודם לערוב, ובתהלים (ק"ה ל"א) וירא ערוב וכנם, ורק כנים היו ב"פ א' מקודם, ואח"כ במכות ערוב באו כל מיני בריאים גדולים וקטנים ובאו גם כנים, ועי' בשם אפרים:
פסוק טו:
אצבע אלקים, עא"ע, ובצל"ח חגיגה י"ב האריך דהם אמרו אצבע אלקים על סידור הטבע שהוטבע בצבא השמים מתחלת הבריאה, והחרטומים אמרו להכחיש דברי משה שלא בהשגחה באה מכה זו, רק אצבע אלקים לפי סידור הטבע בא עתה איזה דבר באויר שכנגד מצרים וממנו באו הכנים, ולכן תיכף בערוב אח"כ כ' למען תדע כי אני ה', הזכיר ה' מורה על התחדשות הנפלאות בהשגחתו לפי העת ולפי הצורך לעשות ברחמים לרחם על ישראל, ועי' בהקדמה לס' משפט שלום אות כ"ט בזה, ובהמדרש והמעשה, ובס' דרוש שמואל כ' עפמ"ש רש"י עירובין כ"א. דכל העולם חצי אמה על חצי אמה של הקב"ה, ואמה ו' טפחים, וטפח ה' אצבעות כמנחות מ"א., נמצא אמה של ה' ל' אצבעות, והעולם שהוא חצי אמה ט"ו אצבעות, ועולם ו' אלפי פרסה, נמצא לכל אצבע ת' פרסה, וידוע דמצרים ת' פרסה על ת' פרסה והוא אצבע במכוון וז"ש אצבע אלקים, דהמה"ד של מצרים שהוא אצבע, וכ"כ בהגש"פ מגדל עדר ובס' ברכות בחשבון:
פסוק יז:
וגם האדמה אשר הם עלי'. הגר"א אמר עפמ"ש בכלאים פ"ח מ"ה דחיה הנקראת ידעוני ודבוק לארץ ומושך חיות מהאדמה ואי אפשר לצודו רק זורקים חץ אל החבל ונפסק מן הארץ ומת ערע"ב, ומספר הכ' דבערוב היו כל מיני חיות ואפי' ידעוני והי' מפלאות ה' שנעקר גוש אדמה שאדוק בו, וז"ש החיות אשר גם האדמה אשר הם עלי' הובאו למצרים, וע' בחנוה"ת, ובסנהד' פ"ז מ"ז, ורש"י איוב (ה' כ"ג), ובתפא"י תמה מאין תקח פרנסתה ע"ש. ובמח"כ נעלם ממנו מ"ש הר"ש שם שפרנסתו מן העשבים כל סביבותיה כמלא החבל, וכ"כ בפני משה על ירושלמי פ"ח מ"ד, וראיתי בס' מעשה טובי' בחלק עולם הקטן פרק י' בשם הרמב"ם שידעוני מדבר דברים אינם מובנים, והוא כמו כבש בכל אבריו ופרסותיו שסועות ושערות ראשו קלועים כתבנית קרנים וטעמו כטעם דג ודמו מתוק כדבש וחי כל זמן שיש עשב השדה סביב לו כמלא החבל, ואם קוצרים העשבים או בכלות העשבים אז מת ע"ש, וא"כ יש חילוק דלר"ש החבל הוא כעין חבל דלועין, ולדעתו שם הזרע הוא כזרע דלועין, ועמ"ש בפ' תולדות דקע"ט, איש יודע ציד איש שדה דעשו הי' יודע לצוד אותו ע"ש, ובנח"י לאא"ז ז"ל מליסא כ' עפמ"ש בעירובין ס"א. כלבא בלא מתא שב שני לא נבח, וכשאינו מריח עפר ארצו אשר גדל עלי' אינו שולט באנשים, וז"ש שהערוב עם אדמה יבואו למצרים, ועי"ז יהי' בכחם להמית, וע"ע בחולין קכ"ו: וסנהד' צ"א. שיש עכבר שחציו בשר וחציו אדמה, וע"ש שגם חיות אלו לא חסרו, וע"ש בתי"ט פ"ט מ"ו, ובתפא"י מה שאפקורסים מכחישים זה שאינו במציאות, והביא שמצא בספר אשכנזי שנמצא בריה כזאת במצרים אשר החלק שלפניה ראש וחזה וידיה ואחוריה עדיין מגולמים ברגבי ארץ עד אחר איזה ימים תתהפך כולה לבשר, ועמ"ש בזה בסדרי טהרות על אהלות דף ד':
פסוק יט:
פדת ע' בעה"ט וס' ייטב לב, ודבש השדה אות ל"ד בשם הגר"ש מבעלז ז"ל דג' מיני גליות יש, א', מגוים, וז"ש ושמתי פדות בין עמי ובין עמך. ב', מרשעי ישראל וזה גדול מראשון. ג', מחבירו ישראל ואף ת"ח שונאים זל"ז וזה קשה מכולם, ועי"ז נחרב העולם, וכ"כ בס' תולדות יעקב יוסף פ' ואתחנן, וע"ש בפ' וישלח דע"ז התפלל יעקב הצלני נא מיד אחי דאי' בב"ר דהאלנות היו מרתתין כשראו הקרדומות א"ל חכם א' אל יכנס א' מכם בהברזל אין לכם לירא, וז"פ הצילני נא מיד אחי אז יש מורא מעשו משא"כ בלא אחי אין מורא מעשו, ועכל"י תולדות (כ"ו כ"א), שמות (ג' ב'), ושמיני (ט, ב') דברים היורדים לחדרי בטן מה שמחלוקת גורמ', ובתהל' (ע"ט א') מזמור לאסף באו גוים בנחלתיך, והק' במד' איכה (ד' י"ז) קינה מבע"ל, וערש"י קידושין ל"א: והתי' דבגוים יש עוד לסבול ולא בישראל. וע' בס' אסיפת זקנים על ר"ה בחתימת הספר דפ"ח, ומקו"ב ח"ב פ"י ס"ב, וח"ג דף תרנ"ד, ובנוה שלום פמ"ה למחו' הגאבד"ק זגערש שליט"א, ומ"ש בפ' יתרו (י"ט ב'):
וגם י"ל לפמ"ש בסנהד' צ"ח. אין משיח בא אלא בדור שכולו זכאי או חייב, וז"ש שמתי פדות בין כשיהי' "עמי" כולו זכאי, ובין "עמך" דכשחוטאים נקראו עמך וכמ"ש כי שחת עמך (תשא ל"ב ג'), ואומר לא עמי אתם (הושע א' ט'):
פסוק כב:
תועבת ע' תרגום ורש"י וא"ע, ובכוה"ק כ' תועבה בל' עברי לגנאי ובל' מצרי לשבח, ועזה"ק פנחס ר"נ:, ובחולין מ'. השוחט בהמה לע"ז כ' רש"י השתחוה לבהמה אע"ג דאין הבהמה נאסרת דאין בע"ח נאסרים, ע"ז הוי דכ' תועבת מצרים, ואם שחט לע"ז כזו דינו כשחט לע"ז דהוי זבחי מתים, ואפי' סימן א' כמ"ש ביו"ד ד' וקמ"ה וערה"ז, ובשו"ת הרד"ד מ"ת או"ח מ"ד תשובה ארוכה בזה, ובחדושי מהרא"ך ח"ב יו"ד קמ"ה והביאותי' בפ' בא (י"ב כ"א):