התפאר עלי למתי אעתיר לך. קאי אשלוח כלומר תאמר לי בודאי מתי תשלחם. ואני אעתיר לך מיד. ויאמר למחר אשלחם. ויצא ויעתר מיד. והפסק מוכיח שבין למתי ובין אעתיר. אבל לא קאי אעתרה לומר מתי אעתיר לך. שהיה לו להשיב מיד. רש"בם:
פסוק יב:
והיה לכנים. במכה זו אין בה התראה ולא בשחין ולא בחשך. וטעמא שעשה אהרן מכת דם צפרדע וכנים. לפי שהיאור והארץ הגינו על משה:
פסוק יד:
להוציא הכנים ולא יכולו. לפי שאין השד שולט לברוא בריה פחותה מכעדשה. וקאמר התם דאפי' כי גמלא אינו יכול לברא. אלא האי מכניש. כלומר יכול לאסוף בריות כשהם גדולים כעדשה. והאי לא מיכניש אינו יכול לאסוף בריות יחד פחותים מכעדשה. וה"ט דנקט קרא להוציא את הכנים. כלומר להוציאם ממקומם ולאוספם יחד. עוד יש לומר ולא יכולו. לפי דאין מכשפות מועיל אלא א"כ רגלי המכשף עומדים על הארץ. כדאמרינן במעשה שמעון בן שטח שהגביהו הבחורים הכשפניות והחרטומים רצו להוציא את הכנים מתחת רגליהם לעשות מכשפות ולא יכולו:
פסוק יז:
את הערוב. פי' רשב"ם שהיו זאבים נקראים ערוב. כדכתיב זאב ערבות ישדם:
פסוק יז:
והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן. בכל המכות לא נאמר הבדלה חוץ מזו. לפי שחיות רעות קלות ללכת בכל מקום:
פסוק יח:
למען תדע כי אני ה'. לפי שאמר פרעה לא ידעתי את ה'. לפי' א"ל בזאת תדע. כלומר במכה זאת ערוב תתחיל לידע:
פסוק יח:
תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. פ"ה שעובדים לבהמות. וקשה דכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' והנה לא מתו הבהמות לבד אותם שבשדות. אלא נראה לפרש שדמות יראתם היה כדמות בהמות ולפי' אינם אוכלים בהמה דקה. והיינו דקאמר גבי מכת בכורות וכל בכור בהמה אם הם חטאו בהמה מה חטאה. אלא לפיכך לקו שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם והביאה פורענות על מצרים: