הרב יעקב קמינצקי דן בשאלה, מדוע אין אנו נפגשים בזמננו בשדים ובמכשפים, כפי שמסופר בתורה. בספרו אמת ליעקב הוא מסביר, שהעולם מסודר בדרך של "זה לעומת זה", כוחות של טומאה כנגד כוחות הקדושה, שאלמלא כן לא היתה בחירה חפשית לאדם. אילו רק למשה לבדו היתה יכולת לחולל פלאים, היה חייב פרעה להישמע לו; ועל כן ניתנו כוחות גם לחרטומי מצרים לעשות כפי שעשו משה ואהרן, כדי לאזן את השפעת הניסים על פרעה. שכן כל זמן שיש בכח גדולי ישראל לפעול בדרך שמעל הטבע, יש אף ל"סטרא אחרא" כח לזה; וככל שמתמעטים הדורות וחדלים בעלי מופת, אף השדים והכשפים מתמעטים וחדלים. ולכן הדגישו חז"ל על הפסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד, י), "אבל באומות העולם קם, ואיזה זה, בלעם בן בעור"; שהיה צורך להעמיד מול משה כוח מהסטרא אחרא, שיהיה בעל שיעור קומה דומה לו.

בדרך זו יישב את ששואלים על הרמב"ם, שכתב בפירוש המשניות (עבודה זרה פ"ד, ד"ה "שאלו"), שאין שום אחיזה במציאות לשדים ורוחות, וכל הסיפורים אודותם הם שקר. וציין הגר"א שכבר הכו על קדקדו, שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמרא על עניין שדים וכשפים (יו"ד קעט, יג). אולם אין כוונת הרמב"ם לשלול מציאותם של שדים מכול וכול, אלא שבזמן התנאים והאמוראים אכן היו כוחות כאלה, אך כיום שהכוחות הרוחניים נמוגו, הרי זה לעומת זה עשה אלוקים, ואין להם אחיזה במציאות. 

ובאמת כבר הקדימו ר' צדוק בספרו רסיסי לילה. ר' צדוק מבאר שבתקופת בית ראשון בלטה תורה שבכתב והיתה נבואה, והתחוללו ניסים גלויים; ואילו בבית שני הוחלפה התורה שבכתב לתורה שבע"פ, החכמה החליפה את הנבואה, והניסים הנסתרים את הגלויים. בבית ראשון היה לג' יסודות אלה ביטוי במוחש, התורה נכתבה בכתב ע"ג קלף, הנבואה בכח המדמה והניסים היו גלויים - ועל כן במקביל היתה ע"ז בישראל, שגם הכרת האלוקות היה לה ביטוי במוחש. "כפי המעלה והשלימות שיש לאדם, כך יש לעומתו חסרון כנגדו ממש וכו' וכל שיש בו חסרון עצום, הוא כלי ג"כ לשלמות מופלג אם יזכה, וכו'. ובהיות יצרא דע"ז שליט, היינו, להיות אור הנבואה נגלה אז, להיות רואה בעין מראות אלוקים, מזה נמשך יצה"ר לעשות אלוהים אחרים הנגלים לעין" (רסיסי לילה, עמ' 13-14). 

ברם בבית שני שהדברים לא הופיעו במוחש, תורה היתה בע"פ, חכמה החליפה את הנבואה, והניסים היו נסתרים - שוב לא היתה גם עבודה זרה. וזה שאמר בתחילת הפרשה "וארא אל אברהם וכו'" (שמות ו, ג), והסביר ר' צדוק: "וכן בהשפעת הנבואה התגלה לאבות לפי האלוקות המתפשט בעולם וכו' וע"כ היתה נבואתם במראה ובמחזה לפי הלבושים והמסכים שבהם תתלבש האלוקות בעולם וכו'". וזה לעומת זה עשה האלוקים. "ולעולם כפי הנהגת התורה בישראל, כן היא הנהגתו ית' בכל העולמות ואף האומות מתנהגים כך, בזה לעומת זה, וכל ריבוי ע"ז אצלם, חרטומים ומכשפים, היה כל זמן שהיה גילוי שכינה בישראל, ומשנסתלקה והתחילה תורה שבע"פ, התחיל גם אצלם חכמה יונית שהיא חכמה אנושית (רסיסי לילה שם).

וכן כתב הרב קוק זצ"ל על היחס שבין ע"ז ונבואה: "עד שנתגרש כח המדמה משליטה רחבה בגבול ישראל, ויצרא דעבודה זרה נעצר 'בדודא דאברא' (שסגרוהו אנשי כנסת הגדולה בדוד עופרת) (יומא סט ע"ב)... ולעומת זה אין עוד נביא אתנו" (אורות עמ' לו).