תנ"ך על הפרק - הושע ב - הושע מנבא על הגאולה / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

הושע ב

502 / 929
היום

הפרק

וְֽ֠הָיָה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹֽא־עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי׃וְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל׃אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה׃רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּֽי־הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יה וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ׃פֶּן־אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֙הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא׃וְאֶת־בָּנֶ֖יהָ לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי־בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה׃כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הֽוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי׃לָכֵ֛ן הִנְנִי־שָׂ֥ךְ אֶת־דַּרְכֵּ֖ךְ בַּסִּירִ֑ים וְגָֽדַרְתִּי֙ אֶת־גְּדֵרָ֔הּ וּנְתִיבוֹתֶ֖יהָ לֹ֥א תִמְצָֽא׃וְרִדְּפָ֤ה אֶת־מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא־תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה׃וְהִיא֙ לֹ֣א יָֽדְעָ֔ה כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ נָתַ֣תִּי לָ֔הּ הַדָּגָ֖ן וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֑ר וְכֶ֨סֶף הִרְבֵּ֥יתִי לָ֛הּ וְזָהָ֖ב עָשׂ֥וּ לַבָּֽעַל׃לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמֽוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת־עֶרְוָתָֽהּ׃וְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת־נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאִ֖ישׁ לֹֽא־יַצִּילֶ֥נָּה מִיָּדִֽי׃וְהִשְׁבַּתִּי֙ כָּל־מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מוֹעֲדָֽהּ׃וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָֽתְנוּ־לִ֖י מְאַֽהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃וּפָקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת־יְמֵ֤י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֤עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאֹתִ֥י שָׁכְחָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל לִבָּֽהּ׃וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וִּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת־שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא־יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם׃וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן־הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהוָֽה׃וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת־הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת־הַדָּגָ֖ן וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל׃וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

הושע מנבא על הגאולה

מכיוון שהושע הציע להחליף את ישראל באומה אחרת הציע לו הקב"ה לגרש את אשתו הסוטה, הגורמת לו צער ומורת רוח. הושע טען שאיננו יכול להתנתק ממנה משום שיש לו ממנה ילדים. הקב"ה אמר להושע כי גם את ישראל לא שייך להחליף באומה אחרת.

הנביא הושע הכיר בטעותו שהציע להחליף את ישראל באומה אחרת והחל לברכם. הנביא מנבא שהקב"ה לא יעזוב את ישראל לעולם. גם כאשר יהיו בארצות הגולה והגויים ישלטו בהם גם אז השגחתו של הקב"ה לא תסור מהם. הגויים עצמם לא יוכלו להבין כיצד עם ישראל מתקיים על אף הנגישות והצרות הניתכות עליו במלוא העצמה.

קיומו של עם ישראל בגולה היא ההוכחה על מציאות ה' בעולם.

מספרים שגוי אחד שאל את היעב"ץ (ר' יעקב עמדין) כיצד יוכיח לו שהקב"ה קיים בעולם. השיב לו היעב"ץ: "אם אתה רואה את עם ישראל על אף כל המאמצים אשר אתם משקיעים כיצד להשמידנו ולהתאנות לנו ומעלים חרס, ואם למרות הכל אנחנו חיים וקיימים, אות ומופת כי הרועה הגדול שומר על הכבשה, שהיא שה פזורה ישראל, וקיים ופועל במלא המרץ".

לאחר שהנביא המשיל את שלבי הגלות לשלושה, נגד שלושת הילדים שיוליד מאותה אישה סוטה, והם: ביטול מלכות יהוא, גלות עשרת השבטים וגלות יהודה, מנבא הושע שבעת הגאולה העתידה יעלו בני יהודה שגלו בחרבן הבית ובני ישראל שגלו על ידי מלך אשור יחדיו וימנו להם ראש אחד, את משיח בן יוסף שהוא ילחם את מלחמותיהם עם האומות ויפנה את מקומו למשיח בן דוד שהוא ימלוך עליהם וישליט את חוקי התורה בארץ כמבואר בדברי הרמב"ם (משנה תורה הלכות מלכים פרק יט הלכה א).

גאולת יזרעאל

הגלות דומה לזריעה. הזורע מטמין את הגרגירים בקרקע, הגרגירים נרקבים כמעט בשלמות אך מן האחוז המזערי שלא נרקב נובט ועולה צמח חדש וכנגד כמות הזרע שנטמנה באדמה צומחים כעשרים שערים או יותר. בני ישראל יתפזרו בעולם ויתווספו אליהם גרי צדק, הם אותן נשמות של הגויים שרצו לקבל את התורה אך לא העזו להתנתק מהרוב שדחה ואמר שאינו חפץ בה, וכולם יחד יתקבצו ויבואו לארץ. הצמיחה המחודשת והמושלמת היא כנגד הבן יזרעאל.

גאולת לא רוחמה

נגד הבת שנקראה לא רוחמה, ירחם הקב"ה על גלות עשרת השבטים, יעלה אותם לארץ ויתנהג איתם במידת הרחמים, לא במדת החסד המכוונת נגד נסים גלויים, אלא במידת הרחמים, כלומר בנסים נסתרים, כדברי הכתוב: "אענה את השמים" (הושע ב כג). השמים מרמזים על הנהגה טבעית כמו גרמי השמים ושאר תופעות טבעיות אחרות הפועלים בתכנית קבועה ובדרך כלל אינם משתנים. מה שאין כן הארץ מרמזת על הנהגה נסים הקשורה בהנהגת האדם שחי על הארץ.

גאולת לא עמי

נגד הבן האחרון שנקרא לא עמי יתנהג הקב"ה עם שבטי יהודה ובנימין שגלו בחרבן הבית בהנהגה נסית. כלומר לא יהיו נסים מלובשים בטבע אלא נסים גלויים (הושע ב כה).

שלבי הגאולה

בתחילה יקשיח הקב"ה לב האומות כלפי עם ישראל, ותקוות העם, שאכן אם יתקרב לגויים ימצא מסילות לליבם ויתייחסו אליו כעם שווה זכויות וחובות במשפחת העמים, תתבדה.

אחר כך הקב"ה לא יאפשר לעם ישראל לכרות בריתות עם הגויים, וגם אם ינסו לא יצליחו, כי הגויים לא יעמדו בהבטחותיהם.

בשלב הבא עם ישראל יגיע למסקנה המתבקשת כי שקר נחלו במשך הגלות ואין לסמוך על הגויים. כמו כן, כולם ייווכחו לדעת כי גם על כח זרועם אין לסמוך, וכל אותם מנהגים שאימצו להם, בניגוד לדרך התורה, לא הועילו.

אז יחליטו לחזור אל ה'. תקופה זו מכנה הנביא במלים: "הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי אל לבה"(הושע ב טז).

אחר כך בשלב האחרון יתקיימו "אירוסין ונשואים" חדשים בין הקב"ה וישראל, וכדברי הנביא ירמיה "הנה ימים באים נאום ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה, לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי, כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום ה', נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלוקים והמה יהיו לי לעם"(ירמיהו לא ל-לג). הקב"ה ימליך עליהם את דוד למלך וכדברי הנביא יחזקאל: "והקמותי עליהם רועה אחד ורעה אתהן את עבדי דוד"(יחזקאל לד כג).

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן – מלכים'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך