פסוק א:והיה מספר. מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור אחד, ורבותינו פירשו בפסחים הרגיש הושע בעצמו שחטא על שאמר החליפם עמד ובקש עליהם רחמים, ובספרי דבי רב פרשת וישב ישראל בשטים שנינו רבי אומר יש פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב כי אתם לא עמי והיה מספר בני ישראל כחול הים מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר הסופר לבוא ולכתוב לה גט עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק כלומר לבו חלוק ותוהה לומר למה שלח אחרי אמר לו בא וכתוב לה שאני כופל לה כתובתה ולפי פשוטו כך היא סמיכתו כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אראה עצמי כאילו איני לכם ותגלו לבין האומות ואף שם תרבו ותצמחו ושם תשובו אל לבבכם לשוב אלי כמו שנאמר על ידי משה (דברים ל) והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' אף כאן ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו':
פסוק ב:ראש אחד. דוד מלכם:
פסוק ב:כי גדול יום. קבוץ זריעתם:
פסוק ג:אמרו לאחיכם עמי. כתרגומו תובו לאורייתי ועל כנישתכון ארחם:
פסוק ד:ריבו באמכם. בכנסייה שלכם של עכשיו שהיא אם לדורות הבאים:
פסוק ד:מבין שדיה. דרך הנואפות שממעכין להם בין דדיהם ויונתן תירגם ופולחן טעותהא מבין קירוהא:
פסוק ה:כיום הולדה. כיום שמצאתיה במצרים כמו שמפורש ביחזקאל (יחזקאל ט״ז:ד׳) ומולדתך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ותושלכי על פני השדה בגועל נפשך לא חסה עליך עין (שם):
פסוק ה:כמדבר. גזירות שגזרתי עליהם במדבר שם יתמו ושם ימותו (במדבר י״ד:ל״ה):
פסוק ז:הובישה הורתם. בהיתו מלפיהון החכמים המורים להם הוראות בושים מפני עמי הארץ אומרים להם לא תגנובו והם גונבים לא תלוו ברבית והם מלווים:
פסוק ז:אחרי מאהבי. בדרכי העכו"ם:
פסוק ח:הנני שך. ל' סגירה כמו הסר משוכתו (ישעיהו ה׳:ה׳) כמשוכת חדק (משלי טו):
פסוק ח:את דרכך. דרכים ושבילים שאת הולכת בהם:
פסוק ט:ורדפה. ממשקלות לשון כבד הוא זה כמו (שם יב) ומרדף רקים פורקציי"ר בלע"ז כלומר תחזור אחריהם ולא תשיגם:
פסוק ט:את מאהביה. מצרים ואשור ולא תוכלי לבקש מהם עזרה:
פסוק ט:ובקשתם. ובקשה אותם:
פסוק י:לא ידעה. לא שמה אל לבה והראית עצמה כלא יודעת:
פסוק י:וכסף הרביתי לה וזהב. והם עשאוהו לבעל:
פסוק יא:בעתו. בעת גמר בישול הפירות:
פסוק יא:צמרי ופשתי. אשר היה לכסות את ערותה, כל הצלה שבמקרא לשון תרומה והפרשה הוא ומוכיח עליו ויצל אלהים את מקנה אביכם (בראשית ל״א:ט׳) כי כל העושר אשר הציל (שם):
פסוק יב:ואיש לא יצילנה מידי. אף זכות אבותם תמה:
פסוק יד:והשמותי. לשון שממה:
פסוק יד:ושמתים ליער. שהחיות מהלכות שם ואוכלות הפירות:
פסוק טו:ופקדתי עליה. שכר פורענות:
פסוק טו:ימי הבעלים אשר תקטיר. תמיד להם ול' הווה הוא:
פסוק טו:ותעד נזמה וחליתה. ל' עדי כזונה המתקשטת לקראת נואפים:
פסוק טו:וחליתה. בל' ערבי הוא קישוט:
פסוק טז:לכן הנה אנכי מפתיה. משדלה להמשך אחרי לוזאניי"ר בלע"ז ומהו הפיתוי והולכתיה המדבר בגולה שהוא לה כמדבר וציה ושם תשיב אל לבה כי טוב לה כשעשתה רצוני מכשמרדה בי:
פסוק יז:את כרמיה. ת"י לשון פרנסים ומנהיגים וכן לא יפנה דרך כרמים (איוב כ״ד:י״ח) וכן כרמי שלי לא נטרתי (שיר השירים א׳:ו׳) ד"א והולכתיה המדבר למדבר סיחון ועוג ובסגנון זה נתנבא (יחזקאל כ׳:ל״ה) שנאמר והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם כאשר נשפטתי את אבותיכם והבאתי אתכם במסורת הברית וברותי מכם המורדים וגו' והכשרים אקיים וזהו את כרמיה:
פסוק יז:ואת עמק עכור. עומק הצרות שהן עכורים שם אתן לה לפתח תקוה שמתוך אותן צרות תתן לב לשוב אלי:
פסוק יז:וענתה שמה. ל' דירה כמו מעון אריות (נחום ב):
פסוק יז:כימי נעוריה. שישבה במצרים ימים רבים:
פסוק יז:וכיום עלותה וגו'. שצעקה אלי ממצרים מתוך שיעבוד וגאלתיה כן גם עתה:
פסוק יח:תקראי אישי וגו'. תעבדוני מאהבה ולא מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים:
פסוק יח:בעלי. לשון אדנות ומורא ורבותינו פירשו ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה:
פסוק יט:ולא יזכרו עוד. ישראל בשמם של בעלים או לא יזכרו הבעלים בשמם של ישראל לומר שהם אלהות להם או לא יזכר שם הבעלים עוד כד"א (ישעיהו ב׳:י״ח) והאלילים כליל יחלוף:
פסוק כ:עם חית השדה. שאשבית מזיקין מן העולם וכה"א (שם יא) לא ירעו ולא ישחיתו וגו':
פסוק כא:בצדק ובמשפט. שתתנהגו בהן:
פסוק כא:ובחסד וברחמים. שיבא לך מאתי על ידיהם באברהם אבינו כתיב (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט וכנגדן נתן לבניו חסד ורחמים מאת הקב"ה שנאמר (דברים י״ג:י״ח) ונתן לך רחמים ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד (שם יז) פסקו מן הצדקה והמשפט כמו שנאמר (עמוס ה׳:ז׳) ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו אף הקב"ה אסף מהם החסד והרחמים שנ' (ירמיהו ט״ו:א׳) כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט שנאמר (ישעיהו א׳:כ״ז) ציון במשפט תפדה וגו' הקב"ה מוסיף עליהם רחמים וחסד ועושה אותן עטרה לארבעתן ומושיבן בראשן:
פסוק כב:וארשתיך לי באמונה. בשכר האמונה שהאמנת בגולה להבטחות שעל ידי נביאי:
פסוק כג:אענה את השמים. לצוק אל השחקים מפלג הטוב התלוים במאמר והם יענו לצוק מים על הארץ:
פסוק כד:את יזרעאל. את בני הגולה שנזרעו ונקבצו:
פסוק כה:וזרעתיה לי. כזורע סאה להכניס כמה כורין כן יתוספו עליהן בארץ ישראל כמה גרים: