נחמה לסוף הגלות
וְֽ֠הָיָה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹֽא־עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽ-ל־חָֽי׃ וְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל׃
(הושע ב א-ב)
השם לֹ֣א עַמִּ֑י מסוף הפרק הקודם, לבן הנולד לנביא, המסמן ניתוק הקשר בין ה' ובין ישראל, נושא בחובו רמז על גלות שלימה של העם מארצו, ארץ ה' [כן פירש רש"י; והוכחה לזה נראה לי מהסמיכות בסוף פרקנו: "וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ... וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה"]. אבל אל יאוש! כי מתוך ערמות החורבן ושואת הגלות יציצו חיים ויחסים חדשים מתוקנים ומשופרים מבראשונה: העם יפרה וירבה בארץ גלותו ושם בנכר יצמד לא-להי אבותיו, ואף השנאה והתחרות בין יהודה ואפרים, זו שגרמה בזמן הנביא למלחמה בין אמציה ובין יהואש, תחלוף כליל, ובמקומן יצור קשר הגורל רגשי אחוה ושיתוף ביניהם – "וְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן־הָאָ֑רֶץ" (תפס לשון הכתוב שמות א י) – מארץ גלותם אל ארצם. בכן האסון הלאומי יהפך מקללה לברכה, עד כי יום יזרעאל, מקום שבו כאמור לעיל (הושע א ה), נשברה קשת ישראל, יהפך ליום גדול ומבורך בתוצאותיו – "כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל׃"! [ועל דרך זה בירמיהו "ה֗וֹי כִּ֥י גָד֛וֹל הַיּ֥וֹם הַה֖וּא מֵאַ֣יִן כָּמֹ֑הוּ וְעֵֽת־צָרָ֥ה הִיא֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וּמִמֶּ֖נָּה יִוָּשֵֽׁעַ׃"(ירמיהו ל ז)].
רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ...
(הושע ב ד)
הנביא פותח בתוכחה בצורת קריאה לבניו הנולדים לו שיריבו באמם, והיא הרי תפקידה לסמל בתור אשת זנונים את הגוי כולו.
פֶּן־אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ...
(הושע ב ה)
כך היה משפט הנואפות בימים ההם בגוים או גם בישראל (ראה יחזקאל טז לט).
וְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת־נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ...
(הושע ב יב)
ראה יחזקאל טז לט.
וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ... וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃
(הושע ב יד)
הכוונה: שיפרוץ גדרם מסביב והיו כיער, מקום מדרס לכל, (ראה מכות דף ה. במשנה). וממילא תאכלם חית השדה.
לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל לִבָּֽהּ׃
(הושע ב טז)
הנביא חותם שוב בנחמה, והלשון "מְפַתֶּ֔יהָ" הוא אופן דיבור ההולם אשת זנונים, ו"הַמִּדְבָּ֑ר" הוא מִדְבָּר העמים (יחזקאל כ לה). ובחר לכנות הגלות מִדְבָּר, יען כי בפסוק הבא הוא מביא הגאולה מהגולה בקשר עם יציאת מצרים – "וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וִּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃", וממצרים הרי עלו לארצם דרך המדבר. או הכוונה בהתאם לישעיהו (לה) אל המדבר המוביל מהגולה לארץ ישראל.
ולפי פשוטו הכוונה, שישפיע ה' על האומה להדבק בו ותפס דרך המפתה שיפתה ללכת אחריו למקום סתר לַמִּדְבָּר, אין איש, ושם ידבר על לבה להתרצות אליו.
וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וִּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃
(הושע ב יז)
בעמק עכור, ככתוב בספר יהושע (ז כו), נשרף ונסקל עכן על מעלו בחרם ירחו. הנביא משאיל השם הזה לעמק יזרעאל, על שם המאורע בו נשברה שם קשת ישראל, כאמור בפרק הקודם. הנביא מבטיח כי האסון שאירע שם, יוביל דרך הגלות אל פתח־תקוה, יען כי שם במקום גלותם תפתח להם דרך אל הצלה חמרית ורוחנית גם יחד [ועולה לכוונה אחת עם האמור לעיל פסוק ב', לפי דרך ביאורי שם].
וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת־שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא־יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם׃
(הושע ב יט)
לעבודת הבעל שם עוד יהוא קץ משכבר, כאשר מעיד עליו הכתוב: "וַיַּשְׁמֵ֥ד יֵה֛וּא אֶת־הַבַּ֖עַל מִיִּשְׂרָאֵֽל׃"(מלכים ב י כח). אפס הגעגועים על עבודתו, המלאה הוללות, הרגילו בפי אנשי דור הנביא את שמות הבעלים, שזכרם היה כה חביב להם.
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם...
(הושע ב כא)
הדגיש "לְעוֹלָ֑ם" כלפי זנוניה מקודם, שיצרו רק קשר זמני בינה ובין כל אחד ממאהביה.
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְ-הוָֽה׃
(הושע ב כב)
"וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְ-הוָֽה׃" פירושו כמו דַּע֩ אֶת־אֱ-לֹהֵ֨י אָבִ֜יךָ וְעָבְדֵ֗הוּ"(דברי הימים א כח ט). [לא כמו אבן עזרא שפירש ידיעה במובן היחס בין זכר ונקבה. זאת משום: (א) לשון ידיעה ביחס זה תמיד נאמר בכיוון היחס מהזכר לנקבה ולא הפוך. (ב) חולין הוא לציין בדרך זה יחס אל ה'. ואף במקום בו נזכר יחס דומה, בספר ירמיה, "וְאָנֹכִ֛י בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃" נאמר רק "בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם" ולא "אותם".]
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת־הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃
וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת־הַדָּגָ֖ן וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל׃
(הושע ב כג-כד)
הכוונה: כשיזדווג מחדש הבורא עם אומתו תגיע שעת רצון לעולם, שתשפיע דרגא דרגא להוריד ממעלה למטה השפעת ברכה ואושר על עם ישראל [השווה ישעיה מט ח].
...וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל׃
וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ...
(הושע ב כד-כה)
לשון נופל על לשון.