פסוק א:והיה מספר. בזמן הגאולה יהיו מספר בני ישראל כחול הים אשר א״א למדוד אותם ולספרם וארז״ל שאחר שהוליד הושע את אלו אמר לו המקום שלח את אשתך וגו׳ והבין ברמז שלא טוב בעיני ה׳ אשר דבר על ישראל להחליפ׳ באומ׳ אחרת לכן חזר וביקש עליהם רחמים:
פסוק א:אשר יאמר להם. אשר היה נאמר עליהם:
פסוק א:יאמר להם. יאמר עוד עליהם בני אל חי החביבים יותר מעם:
פסוק ב:ונקבצו. זה יהיה בימי המשיח:
פסוק ב:ראש אחד. זהו מלך המשיח:
פסוק ב:ועלו. מארצות הגולה יעלו אל ארצם:
פסוק ב:כי גדול יום יזרעאל. כי יום גדול ונכבד יהיה יום קבוץ ישראל אשר הפיצם האל כמפזר זרעי׳ ע״פ השדה:
פסוק ג:אמרו. אתם בני יהודה ובנימין אמרו על אחיכם בני עשרת השבטים שהם עמי כמותכם עם כי מהרתי להגלות׳ ממכם וקראתים אז לא עמי וכן אמרו רוחמ׳ על אחותיכם הם נשי עשרת השבטים:
פסוק ד:ריבו באמכם ריבו. כל הכנסיה יחד יקראו אם וכאלו יאמר אל הצדיקי׳ שבדור עשו מריבה עם כל הכנסיה על רוע דרכה כי מעתה היא לא אשתי כי סרתה מעלי ואנכי לא אישה להזמין לה ספוקה:
פסוק ד:ותסר. מוסב על תחלת המקרא לומר ריבו בה שתסר זנוניה וגו׳ ר״ל שלא תצבע עוד פניה להזנות אחרי׳ ולא תשים עוד בין שדיה בשמים המעלים ריח טוב להלהיב לב הנואפים ר״ל מעתה תעזוב דרכה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה:
פסוק ה:פן אפשיטנה ערומה. כי כשלא תעזוב דרכה פן אפשיט בגדיה מעליה ותשאר ערומה ואמר ענין הבושה שעושין לזונה לפי שהמשילה לזונה:
פסוק ה:והצגתיה. אעמיד אותה מבלי לבוש ומכסה כמו שהיתה ביום שנולדה וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ה:כמדבר. הפקר לכל כמו המדבר:
פסוק ה:כארץ ציה. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ו:ואת בניה. ר״ל אף על הצדיקי׳ שבהם לא ארחם:
פסוק ו:כי בני זנונים המה. לפי שהמשילה לזונה אמר ל׳ הנופל בזונה שאין מי מרחם על בניה אף שהמה לא חטאו מ״מ סובלים עון אמותם ור״ל אף הצדיקים ילקו בעון כללות האומה:
פסוק ז:כי זנתה אמם. כללות האומה סרתה מעלי:
פסוק ז:הובישה הורתם. האם שהרתה אותם עשתה מעשה בושה וכלימה והוא כפל ענין במ״ש:
פסוק ז:אחרי מאהבי. אחרי הנואפים האוהבים אותי הנותנים לחמי וכו׳ ר״ל שבטחה במערכת השמים בחשבה שכל השפעתה בא לה מהם:
פסוק ח:לכן. הואיל וכן חשבה אגדור דרך מהלכך בקוצים לבל תוכל ללכת בה ר״ל לא תשכיל להוריד אליך השפעה ממערכת השמים כאלו נסתם הדרך:
פסוק ח:וגדרתי וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ח:ונתיבותיה לא תמצא. לא תמצא שביל ותחבולה להוריד אליך ההשפעה:
פסוק ט:ורדפה. אף שתהיה רודפת אחר מערכות השמים להקטיר להם עכ״ז לא תשיג אותם להשפיע לה טובה:
פסוק ט:ובקשתם וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ט:ואמרה. אז תאמר אבטח בהקב״ה כי מאז כשהיה בטחוני בו היה לי טוב מעתה:
פסוק י:והיא לא ידעה. מתחילה לא שמה על לבה לדעת אשר אני הוא הנותן לה הדגן וכו׳ והכל ממני כי אין דבר ביד מערכת השמים:
פסוק י:וכסף וגו׳. והנה הכסף והזהב אשר אני הרביתי לה עשו הם לבעל והוא צורה מה עשוי לצבא השמים והם היו מיפים אותה בכסף ובזהב כמ״ש בכסף ובזהב ייפהו (ירמיהו י׳:ד׳):
פסוק יא:לכן. הואיל וכן עשתה אשוב לקחת את הדגן שנתתי לה:
פסוק יא:בעתו. בעת גמר הבשול אקח מהם ע״י ברד וארבה וכדומה:
פסוק יא:במועדו. בזמן הביכור:
פסוק יא:והצלתי. אסיר מהם הצמר והפשתים שנתתי לה לכסות את ערותה כי ימותו הצאן ולא יהיה לה צמר והפשתים תלקה ולא יהיה לה בגד ללבוש:
פסוק יב:ועתה. כשאסיר צמרי ופשתי אגלה כעור גלוי ערותה לעיני מערכת השמים ולא יצילנה מי מידי ר״ל לא יוכל מי להשפיע עליה טובה בזולת רצוני:
פסוק יג:והשבתי. אבטל כל שמחתה שמחת חגה חדשה ושבתה:
פסוק יג:וכל מועדה. הם ר״ה ויוה״כ וש״ע:
פסוק יד:והשימותי. אעשה שממה מקום הגפנים והתאנים:
פסוק יד:אתנה. לפי שהמשילה לזונה אמר לשון אתנן ור״ל שאמרה שבא לה מהשפעת מערכת השמים:
פסוק יד:ושמתים ליער. אעשה הפרדסים מקום הפקר כיער וחית השדה תאכל הפירות ר״ל האויב יקח הכל:
פסוק טו:ופקדתי עליה. אזכיר עליה הימים אשר הקטירה לבעלים לשלם הגמול לפי רוב הימים:
פסוק טו:ותעד. ומה שקשטה עצמה בקשוטיה והלכה אחר מאהביה ר״ל מה שעבדה והקטיר׳ למערכת השמים ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שמקשטת עצמה להתאהב על הנואפים:
פסוק טו:ואותי שכחה. לא שמה על לבה לעבוד אותי:
פסוק טז:לכן. על כי שכחה בי אני אפתנה ואוליכה במדבר במקום שאין שם אנשים ושם אדבר על לבה דברי פיוסים ולפי שהמשילה לאשה שזנתה תחת בעלה אמר לשון הנופל באשה כזאת שהבעל מפתה אותה ללכת אחריו במדבר מקום שאין אנשים למען לא ישמע מי מה ידברו ושם מפייסה בדברים טובים שתעזוב דרכה ור״ל המקום יעורר לבבם לשוב לעבודתו:
פסוק יז:משם. מן הליכת המדבר הזה מן האהבה הבאה שמה ר״ל מן הערת הלבב תשוב אלי ואחזיר לה את כרמיה:
פסוק יז:ואת עמק עכור. העמקים שהיו עכורים ונשחתים בהיותם בגולה תשוב להיות פתח תקוה ר״ל יהיו חמודים כפתח נחמד אשר יקוו אנשים לבוא כו:
פסוק יז:וענתה שמה. תרים בכרמים קול שיר כמו ששרתה בימי נעוריה ר״ל עד שלא גלו ממנו:
פסוק יז:וכיום עלותה. וכמו ששרתה ביום עלותה מארץ מצרים שאז שררו בשמחת לבב שירת הים:
פסוק יח:תקראי אישי. תקראי אותי בלשון איש ולא בלשון בעל וזהו לפי ששם הבעל הוא משותף לשם עבודת גלולים (פסל העשוי לצבא השמים) לכן לא ישמע שם זה על פיה:
פסוק יט:והסירותי. ר״ל אתן בלבם להסיר מפיה שמות הבעלים אף בזולת כוונה על פסל העכו״ם:
פסוק יט:ולא יזכרו. הבעלים לא יהיו נזכרים עוד בשמם אשר קראו להם כ״א יכנם לגנאי:
פסוק כ:וכרתי וגו׳. ר״ל חית השדה וכו׳ לא ישחיתו בהם כאלו כרתו עמהם ברית שלום:
פסוק כ:אשבור. ר״ל אבטל כלי מלחמה והמלחמה עצמה:
פסוק כא:וארשתיך. אקח אותך להיות ארוסתי עד עולם ולא אמאס עוד בך:
פסוק כא:בצדק ובמשפט. בעבור הצדקה והמשפט שתעשו אז ובעבור החסד והרחמים שאעשה עמך כי הצדק והמשפט שתעשי לא יהיה כדאי להשפיע לך טובה מרובה כזאת אבל אעשה עוד בחסד וברחמים:
פסוק כב:באמונה. בשכר האמונה שהאמנת בי:
פסוק כב:וידעת. ר״ל אז תשיג השגה גדולה לדעת את ה׳:
פסוק כג:אענה וגו׳. וחוזר ומפרש אענה את השמים כי בהעצר השמים כאלו ישאלו להוריד המטר ואמר שישיב על שאלתם למלאות אותה ויצוום להוריד המטר:
פסוק כג:והם יענו. כי הארץ הצמאה כאלו שואלת על המטר וישיבו השמים על שאלתה להוריד את המטר:
פסוק כד:והארץ תענה. כי בעבור יבשות הארץ כאלו הזרעים ועץ פרי שואלים להצמיח ולשאת פרי ותשיב הארץ על שאלתם להצמיח וכו׳:
פסוק כד:והם יענו את יזרעאל. את ישראל אשר זרעם האל והפיצם על פני כל הארץ השואלים על הצמחת הזרעים וכו׳ הנה הדגן והתירוש והיצהר ישיבו על שאלתם ויצמחו וישאו פרי:
פסוק כה:וזרעתיה לי בארץ. כלפי שהיתה זרועה בארץ אחרת הנה אזרעם בארצם:
פסוק כה:את לא רוחמה. את העם אשר לא רחמתים:
פסוק כה:ללא עמי. לאלו אשר אמרתי עליהם לא עמי הנה אז אומר עליהם עמי אתה והוא יאמר עלי אתה אלהי ובך אני מאמין:
