פסוק א:והנה זכר אח"ז שמות השבטים אשר ינחלו את הארץ על נחלתם וזכר אותם בקדימה ואיחור כפי חלקם בארץ. והייעוד הד' בענין ירושלם שהנה בחלוקת יהושע נפלה קצת ירושלם בגורל יהודה וקצתה בגורל בנימין ושאר השבטים לא היה להם בה חלק ונחלה, אמנם לעתיד לבוא ביאר הנביא הנה שיחלקו הארץ כולה לי"ג חלקים שוים בארכה ממזרח למערב וברוחב שוה ויהיו הי"ב חלקים מהם לי"ב שבטים והחלק הי"ג יהיה תרומה לה' למושב ירושלם ולכהנים וללוים ולנשיא לבית ה', והיה החלק המיוחד לגבוה תרומה מכל הארץ שהשבטים ירימו מכל חלקיהם אותה תרומה לה' ולכן היה חלק תרומה באמצע השבטים, ומפני זה זכר גבול דן וגבול אשר וגבול נפתלי וגבול מנשה וגבול אפרים וגבול ראובן וגבול יהודה ואחריהם גבול התרומה ואחריה זכר גבול בנימן וגבול שמעון וגבול יששכר וגבול זבולון וגבול גד ובזה האופן היה חלק התרומה בין יהודה ובין בנימין, ולהיות ירושלם בזה האופן מכל השבטים בשוה לכן זכר הנביא בסוף הספר שיהיו שערי ירושלם על שמות שבטי ישראל י"ב שערים שהם ג' לצפון שער ראובן שער יהודה שער לוי וג' למזרח שער יוסף שער בנימין ושער דן כי מפני שנמנה שער לשבט לוי לא נמנו אפרים ומנשה לשני שבטים אלא לשבט יוסף אחד, כי בשום מקום לא נמנו השבטים יותר מי"ב ולא פחות מהם ולכן בכל מקום שנמנה שבט לוי לשבט אם בברכות משה ואם בשערי העיר לא נמנה יוסף אלא שבט אחד בלבד אבל במקום שלא נמנה לוי ימנו אפרים ומנשה לשני שבטים להשלים מנינם, וכן ג' שערים לדרום שער שמעון ושער יששכר ושער זבולון וג' למערב שער גד ושער אשר ושער נפתלי, אמנם יהיה זה רצוני לומר שתהיה ירושלם לכל השבטים לעתיד לבא כדי שיהיה לכל אחד מהם חלק שוה בקדושת ובקורבה אל האלקים, הלא תראה מה שנמשך בימי רחבעם וירבעם שסרו בני ישראל מאחרי ה' וחדלו מעלות לירושלם לפי שהיתה לבני יהודה ובנימין ואם היה לכל השבטים חלק שוה בעיר לא היו נמנעים מלעלות שמה, לכן רצה ה' יתעלה שלעתיד לבא יהיה כל הקהל כאחד בני האמהות כבני הגבירות ושהשבטים קטון וגדול שם הוא במדרגה שוה ושער אחד יהיה לכל אחד מהם לכבוד ולתפארת ולאות חזקתם וחלקם בעיר השם, אמנם לא נעשה כן בחלוקת יהושע לפי שעדיין לא היה נודע במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם:
פסוק א:הייעוד החמישי שביאר הנביא כאן הוא שמאותו חלק מי"ג שיעשו בארץ תרומה לה' יקחו ממנו באמצע הרצועה העוברת ממזרח למערב כ"ה אלף קנים אורך וכ"ה אלף קנים רוחב שזהו רוחב כל חלק מחלקי הארץ ובמרחב המרובע ההוא יהיה הר הבית והמקדש ומושב הכהנים והלוים ועיר ירושלם והמגרשים וחלק עובדי העיר, והנותר מהרצועה ההיא לצד מזרח ולצד מערב עד סוף תחום ארץ ישראל יהיה לנשיא שהוא המלך שנאמר (כא) והנותר לנשיא מזה ומזה ועליו נאמר למעלה כי יתן הנשיא מתנה לאחד מבניו רוצה לומר לזכרים ולא לנקבות, ואמנם למה הוצרך לומר זה בנשיא כיון שכל איש ישראל שוים בדין הזה שתהיה נחלתו לבניו, הנה הוא לפי שלא יחשוב חושב שנתן הקדוש ברוך הוא המתנה הזאת מן הארץ לנשיא כדי שיתפרנס בה לפי כבוד נשיאותו ויתחייב מזה שגם שיהיו בנים רבים לנשיא לא יירש נחלתו זאת כי אם בנו הגדול היושב על כסאו יורש נשיאותו כיון שאותה מתנה היתה מיוחדת למי שהוא נשיא וששאר אחיו יקחו מהמטלטלין אשר ישארו מאביהם אבל לא מנחלת הארצות כמו שהוא מנהג גם היום אצל מלכי אדום וישמעאל, ואם לא היה הדבר כן תשבר ותתחלק המלכות לחלקים דקים פתות אותה פתים, לכן ביאר כאן הנביא במאמר הש"י שלא יהיה ענין מלך המשיח נשיא ישראל באותו אופן רוצה לומר שכל נחלתו יירש הבן המולך אחריו ושלא יוכל הנשיא לתת ממנה לאחד משאר בניו לא יהיה כן כי היא נחלתו שזכה בה חלף עבודתו אשר יעבוד בקיבוץ הגליות וכיבוש הארץ וחלוקה כמו שנזכר למעלה ולכן היה מהראוי שיירשוה בניו, ואמנם פרנסת הנשיא לדורות תהיה מהתרומה שיתנו לו כל עם הארץ מהחטים והשעורים השמן והצאן כמו שזכר למעלה: אלה הם החמשה ייעודים שזכר הנביא יחזקאל בסוף נבואותיו:
פסוק א:ועתה לכו נא ונוכחה אין ספק שדבר גדול דיבר אלינו הנביא בנבואתו זה אשר ראה בעשרים וחמשה שנה לגלותם מבנין הבית והרחבת ירושלם והמזבח והקרבנות וחלוקת הארץ שהם דברים גדולים ורשומים ייעד עליהם לעתיד לבוא, והנה חכמי הנוצרים כשלחצתם הקושיה הזאת מהדברים העתידים האלה לימות המשיח ושלא נתקיימו עד הנה פירשו הדברים האלה מהבית והקרבנות והמזבח בדרך רוחני משל וצורה לשכר הנשמות, וחכמים אחרים לקחו דרך אחר לומר שהנבואה הזאת כולה נתקיימה בבית שני ושאין דבר ממנה לעתיד לבא, והנני סותר ומבטל שתי הדעות האלה ואקדים שתי הקדמות לא יוכל בעל הריב להכזיבם ולא לחלוק עליהם: האחד, היא שדברי הנביא כולם אמת ויפח לקץ ולא יכזב כי הנה בהיותו נביא מוחזק נאמן לה' לא יפלו מכל דבריו ארצה כיון שכל מה שניבא דבר ה' הוא. וההקדמה הב', שהנבואה הזאת כולה היא מטבע אחד רוצה לומר או תהיה כולה דבור ממשליי נאמר בדרך צורה על הדברים הרוחניים כדברי הנוצרים או תהיה כולה נאמרה על בנין בית שני כדברי רבים מפושעי ישראל ואין ראוי לבאר קצתה בזה הדרך וקצתה בדרך אחר אלא כולה בדרך אחד. ועתה נחפש בכל חלקי הנבואה הזאת ונדע ונשכיל אם אפשר שיפורשו בדרך צורה או על בית שני, ואם אי אפשר זה הנה יתחייב שלא נאמרה בדרך צורה ולא נתקיימה בבית שני אלא שהיא כפשוטה עתידה לבא בקבוץ הגליות. והנני מונה חלקי הנבואה שמהם נעשה הראיות בדרוש הזה אחד לאחד למצוא חשבון:
פסוק א:הא', אמר הנביא ויביאני אל החצר החיצונה והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב סביב שלשים לשכות לרצפה וידוע שבבנין בית שני לא היו אלו הלשכות וגם לא הרצפה והוא ממה שיוכיח שלא נאמרה ולא נתקיימה הנבואה הזאת בבית שני:
פסוק א:הב', באומרו והשער אשר פניו דרך הצפון ובמעלות שבע יעלו בו אמנם בבנין בית שני שנינו במס' מדות (פ"ב מ"ה) שט"ו מעלות היו שם שבהם היו עולים מתוכם לעזרת ישראל כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהלים שעליהם הלוים היו עומדים בשיר וזה גם כן ממה שיוכיח שלא נאמרה הנבואה הזאת על בית שני ולא נתקיימה בו:
פסוק א:הג', ממה שזכר שהיו באולם השער שנים שולחנות מפה ושנים שולחנות מפה ושאר השולחנות שנזכרו בענין וידוע שלא היה דבר מזה בבית שני ולא נאמרה אם כן הנבואה הזאת עליה:
פסוק א:הד', באומרו וימד את החצר אורך מאה אמה ורוחב מאה אמה מרובעת וידוע שלא היה זה בבית שני כי אורך עזרת ישראל היה שם קל"ה על רוחב י"א וכן עזרת הכהנים וזה ממה שיוכיח שלא נאמרה ולא נתקיימה הנבואה הזאת בבית שני:
פסוק א:הה', באומרו המזבח עץ שלש אמות גובה ואורכו ב' אמות וידוע שזה המזבח כמו שכתבו המפרשים לא היה דומה למזבח שעשה משה ולא למזבח שעשה שלמה ולא למזבח שעשו בני הגולה בבית שני והוא מה שיוכיח שלא נאמרה הנבואה הזאת אלא לימות המשיח לעתיד לבא:
פסוק א:הו', ממה שזכר בנין המזבח אחרי בנין הבית וההיכל וידוע שלא היה כן בבית שני כי הם בנו המזבח קודם ההיכל והקריבו עולותיהם וזבחיהם קודם בנין הבית:
פסוק א:הז', באומרו וישב אותי דרך שער המקדש החיצון הפונה קדים והוא סגור ויאמר אלי ה' השער הזה יהיה סגור וגומר ולא היה דבר מזה בבית שני ר"ל שער סגור ומה שפירשו חכמים ז"ל (תמיד פ"ג מ"ז) על אחד משני פשפשין שהיו לשער הגדול אין הכתוב סובלתו כי הוא אומר וישב אותי דרך שער החיצון הפונה קדים לא פשפש:
פסוק א:הח', באומרו בכהנים והיה בבואם אל שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר כי אם נפרש החצר הפנימית כמשמעו שהוא עזרת הכהנים והמזבח יהיה זה מצוה מחודשת לעתיד, כי בבית ראשון ובבית שני היה צמר בבגדי כהונה שהיו משמשין בהם כי התכלת הוא צמר צבוע בתכלת, ולא נוכל לפרש זה על עבודת הכהן ביום הכפורים כי איך יקרא הדביר חצר והוא בית ואיך יאמר בבואם ילבשו בלשון רבים והעבודה ההיא לא היתה אלא בכהן אחד בלבד ביום הכפורים בלבד:
פסוק א:הט', באומרו וביום בואו אל הקדש אל החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב חטאתו וכפי תורת משה יהיה זה גם כן מצוה מחודשת לעתיד וכן כתבו הרד"ק:
פסוק א:הי', בחלק הארץ שירימו תרומה להשם מנחלות השבטים כולם ושיהיה חלק התרומה אורך חמשה ועשרים אלף ורוחב עשרה אלף, וידוע שכל זה לא נתקיימה בבית שני לא ענין התרומה ההיא ולא גודל עיר ירושלם ולא ארצות הכהנים ולא ארצות הלוים ולא רוחב הר הבית וגודלו שהיה מרובע ת"ק קנים שהם שלשת אלפים אמה לכל רוח, וידוע ומבואר שירושלם והר הבית בבית שני הכל לא היה החצי ממה שניבא יחזקאל שיהיה הר הבית וכל זה יוכיח תוכחת מגולה שלא נאמר דבר מזה ולא נתקיים בבית שני אבל הוא כולו לעתיד לבא:
פסוק א:הי"א, ממה שזכר הנחלה שיהיה לנשיא מחלוקת הארץ לצד מזרח ולצד מערב באותה רצועה שיעשו לתרומת הקדש כמ"ש (לעיל מה, ז) ולנשיא מזה ומזה בתרומת הקדש ולאחוזת העיר אל פני תרומת הקדש ואל פני אחוזת העיר וגומר, וידוע שבבית שני לא נתחלקה הארץ ולא ניתן ממנה תרומה לה' ולא אחוזה לנשיא כלל אלא שהוא לעתיד לבוא:
פסוק א:הי"ב, מתרומת התבואות שצוה שיתנו כל עם הארץ לנשיא מדי שנה בשנה לפרנסתו מן החטים ומן השעורים ומן השמן ומן הצאן ושער הנשיא יהיה להקריב משלו העולות והמנחות והנסכים בחגים ובחדשים ובשבתות ובכל מועדי בית ישראל, כי הנה מבואר הוא שדבר מזה לא היה בבית שני לא התרומה שהיו נותנין לו מהתבואות ולא הקרבנות שהיה הוא מקריב בעד העם וגם זה ראיה ברורה שהנבואה הזאת לעתיד לבא נאמרה ולא על בית שני:
פסוק א:הי"ג, מהקרבנות אשר זכר שיעשו בראשון באחד לחדש פר בן בקר לחטאת וכן בשבעה לחדש ובחג המצות ובחג הסוכות וביום השבת וביום החודש שאם נאמר כל זה על הקרבנות והמוספין שיעשו באותם הימים מבואר הוא שהן מצות מחודשות לא באו כן בתורה ולא נעשו ככה בבית ראשון ולא בבית שני אבל אם כן יהיו לעתיד לבוא בהכרח וכן הוא דעת ה"ר דוד קמחי, ואם הכונה בקרבנות האלה מה שיעשו בימי המלואים כמו שפירשתי אי אפשר שנאמר שנתקיימו בבית שני לפי שהנביא אומר שיתחילו הקרבנות בחדש הראשון באחד לחדש ניסן ויתמיד עד עשרים ואחד לתשרי, אמנם המלואים שעשו בבית שני התחילו מיום אחד לחדש תשרי עד כ"א בו והוא ממה שיוכיח שהקרבנות האלה כולם הם לעתיד לבוא בהכרח:
פסוק א:הי"ד, ממה שזכר בנשיא שבשער אשר יבא בו יצא אם לא בחגים ובמועדים שיבא בשער אחד ויצא בשער אחר כשאר העם וגם זה דבר מחודש שלא היה בבית שני:
פסוק א:הט"ו, במ"ש שכאשר יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו שתהיה קיימת לעד אבל אם יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו תשוב הנחלה לנשיא בשנת היובל וגם דבר מזה לא היה בבית שני ששם היה הנשיא כשאר בני ישראל בשאר המתנות והנחלות וזה שיוכיח שלא נאמר זה אלא לעתיד לבוא:
פסוק א:הי"ו, במה שראה מהמים יוצאים מהמקדש ושאר הדברים שזכר בענין ההוא כי אם נפרשהו כפי פשוטו ידוע הוא שבבית שני ולא אחריו עד היום הזה לא יצא מעין מבית ה' ולא מים חיים מירושלם הולכים לים המזרחי ולים המערבי, ולא היו בשפת הנחל העצים הנפלאים אשר זכר ולא נמתקו מי הימים ולא נתרבו הדגים ולא הדייגים ואם כן יהיה זה ייעוד לעתיד לבוא בהכרח, ואם נפרשהו על השפע והקדושה או על החכמה והלמוד אשר יצא מירושלם לכל העולם גם זה לא היה בבית שני ולא עד היום הזה שאותותינו לא ראינו אין עוד נביא ואין אתנו יודע עד מה הנה אם כן הייעוד הזה על כל פנים הוא לעתיד לבא:
פסוק א:הי"ז, באומרו שתתנחל ותתחלק הארץ לי"ב שבטי ישראל ולכן זכר אותם בשמם כל שבט ושבט וידוע שבבית שני לא חזרו כל השבטים כי לא באו שמה אלא קצת מיהודה ובנימין מאותם שעלו מבבל ואי אפשר שיתקיים זה אלא לעתיד לבא בשובם על אדמתם:
פסוק א:הי"ח, באומרו ונחלתם אותה איש כאחיו רוצה לומר שלא תתחלק הארץ לשבטים איש לפי פקודיו כל זכר לגולגלותם אלא חלקים שוים לכל שבט ושבט כקטון כגדול וזה חדוש גדול לעתיד:
פסוק א:הי"ט, במה שצוה שינחלו בארץ הגרים שנאחזו בתוכם כבני ישראל עצמם כמו שאמר והיה תפילו אותה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר הולידו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל כי הנה לא נתקיים דבר מזה בבית שני יען שם לא נתחלקה הארץ לא לשבטים ולא לגרים:
פסוק א:הכ', בענין ירושלם שלא תהיה לאחד או שנים מהשבטים כמו שהיתה בבית ראשון שנפלה בחלק יהודה ובנימין אבל בחלוקה הזאת זכר הנביא שיעשו מארץ ישראל כולה י"ג רצועות מחלקים שוים ויהיו י"ב לשנים עשר שבטים והחלק הי"ג יהיה תרומה קדש מכל ישראל ובו יהיה ירושלם ובית המקדש, ויהיה אם כן עיר ירושלם מכל השבטים ולכן יהיו בירושלם שנים עשר שערים שער א' לכל שבט וידוע שלא היה דבר מזה בבית שני ולא מהחלוקה הזאת:
פסוק א:הכ"א, במה שזכר הנביא מגודל ירושלם שיהיה ארבעת אלפים וחמש מאות לכל רוח והסבוב כולו סביב י"ח אלף וידוע שבבית שני לא היה סביב ירושלם הרביע מזה וזה מה שיוכיח שכל זה הוא לעתיד לבא. הרי לך בזה כ"א ראיות בטענות חזקות להוכיח שלא נאמרה הנבואה הזאת ולא נתקיימה בבית שני: וסימן מנין הראיות האלה א"ך טוב לישראל כי הן מורות שהטובה וההצלחה עתידה לבא עליהם בקבוץ גלותם ושלא נתקיימה הנבואה הזאת בבית שני:
פסוק א:ואמנם שאי אפשר לפרשה על דרך הצורה והרמז הוא מבואר, לפי שאף שיאמרו שירמוז ב"ה של מטה לשכר הרוחני של מעלה מי יתן ידעתי מה היא החומה שראה הנביא סביב להר הבית, ולמה ראה ביד האיש קנה המדה שהיה שש אמות באמה וטפח, ולמה היה רוחב הבנין קנה אחד וקומתו קנה אחד ומה ענין השערים אשר בחומה ההיא והסף של כל שער ומדתו והתאים ומדתם והרוחב שבין תא לתא, ומה יהיה אולם השער מהבית ומדתו ואילו ומדת האיל וכן תאי השער דרך הקדים שהיו שלשה מפה וג' מפה על מה היה רומז, ומה ענין הגבול שלפני התאות והמדידה מגג התא לגגו והחלונות האטומות אל התאים ואל האילים והלשכות והרצפה ושאר השערים והתאים חלונים ואילים ואילמים ומדותיהם ומעלותיהם האם יבקשו לכל הברים האלה רמז וצורה אין ספק שיבואו לבקש הזיות ודמיונות והבלים לאין קץ, גם השולחנות והשפתים שזכר במקדש להדיח את הקרבנות האם יבקשו לזה גם כן צורה וכן האולם ההיכל והדביר והצלעות ונסבות והלשכות והפתחים והתוקיהא מפה ומפה והכרובים והתמרים האם יבקשו לכל זה צורה ורמז וכן דלתות ההיכל והקדש ושאר הדברים שזכר בבנינה כולם, אין ספק שאם יבקשו להם רמזים וצורות לשכר הרוחני יפלו במהמורות בל יקומו, כל שכן שרבים מהדברים האלה אשר זכר הנביא פה היו בבנין בית ה' שעשה שלמה ובבנין בית שני גם ואם הם היו שם בפעל ואמת למה לא נקבלם במקום הזה ככה ונפרשם בדרך צורה לדמיונות והזיות, וכן חנוכת המזבח והקרבנות ועבודת הכהנים הלוים בני צדוק ושאר הדברים כולם, וכן נחלת הנשיא והתרומה שיתנו לו והקרבנות אשר יקריב והמתנות אשר יתן לבניו או לעבדיו איך יבוקש לזה צורה ורמז והן דברים נעשים בכל יום, וכן חלוקת הארץ בשמות השבטים ושערי ירושלם וזכרון השבטים בשמותם אשר יקראו בנחלתם דן וגד ואשר האם יפורש כל זה בדרך רמז וצורה, יתחייב שגם שמותיהם שנכתבו בתורה בתולדותם היו משלים וצורות שדים ורוחות ותהיה האמת נעדרת אל שכל זה הוא הזיה ורעות רוח וגם חכמיהם טח מראות עיניהם וילאו למצוא הפתח לתת ענין וטעם לכל אחד מפרטי הנבואה הזאת, ואנחנו נלך בשם השם אלקינו לקיים ולהאמין שכל הנבואה הזאת היא כפשוטה ושניבא אותה יחזקאל לעתיד לבוא ושהראהו הקדוש ברוך הוא מה שיהיה באחרית הימים מהגאולה והתשועה לעמו ושמשם והלאה יהיה ישראל עם קדוש לאלקיו וירושלם כסא השם ונהרו אליו כל הגוים (ישעיה ב, ב) ושם העיר מיום השם שמה:
פסוק א:ופה נשלם מה שראיתי לבאר מהספר הקדוש הזה: