נחלת יהודה לעתיד לבוא
לפי נבואת יחזקאל מקבל יהודה לעתיד לבוא נחלה דרומית ליוסף. אולם, לעומת נחלת יהושע, שם יהודה שוכן דרומה לירושלים, לכיוון הנגב ומדבר יהודה, ביחזקאל נחלת יהודה שוכנת מצפון לבית המקדש וירושלים. מה משמעות הדבר?
נראה שהדבר נובע מהבדלים בין תקופת יהושע לימות המשיח. בזמן יהושע היו הגויים במצב תרבותי שפל ביותר, עובדי עבודה זרה, מלאים בגילוי עריות ובמלחמות אכזריות. במצב כזה מתכנסת רוח ישראל פנימה, כולה מרוכזת בחוג ישראל הפנימי. העולם האנושי עדיין אינו מוכן לקלוט את עם ישראל, את רעיונותיו ואת אמונתו. התרבות האנושית כל כך פראית וגסה, שאי אפשר להשפיע עליה כמעט מאומה מתורת ישראל. כל היחסים שבין ישראל לאומות העולם עומדים על החרב. האימה שמטיל יואב שר הצבא על כל המזרח התיכון, היא שמאפשרת לדוד לעסוק בתורה ותפילה. במצב זה יהודה כולו שוכן בדרום, ללא נטייה לצפון. אין נטייה ליצירת יחסים רוחניים עם אומות העולם.
אך לעתיד לבוא מנבא ישעיהו: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". האומות, שמשולות לחיות רעות, יחיו בשלום עם ישראל שנמשלו לכבש (עיין משנה תורה הל' מלכים יב א). "נכון יהיה הר בית ה' בראש הרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים ואמרו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים...". כל האנושות תשתכלל ותתעלה. התרבות תתמלא יותר באור של צדק ושאיפת אמת, עד שתבוא לדרוש את ה' בבית המקדש. במצב זה יהודה יכול להתרחב מעבר לגבול ישראל. משיח בן דוד מרחיב את השפעתו. משיח בן יוסף נשאר מצומצם בגבול ישראל, אך המציאות כבר מאפשרת בניין של גוף אנושי אחד גדול. כל משפחת העמים מתאחדת ומתרכזת סביב לבה, סביב לעם ישראל. "עם ישראל באומות כלב באיברים"(כוזרי מאמר שני פסקה לו), והוא משפיע מאור תורת ישראל, לכל הגויים. זה הזמן שבו מגיע תפקידו של משיח בן דוד לשלמותו. הוא מושל בכל הגויים, "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע"(ישעיה יא ד).
זו המשמעות של מעבר שבט יהודה צפונה. סמוך לירושלים והמקדש ומשם דרך עם ישראל אור לכל הגויים.