גוג ומגוג - סקירה
הנבואה על מלחמת גוג ומגוג בפרקים לח-לט, שחלקה משמש כהפטרת שבת חול המועד סוכות, מהווה את נקודת השיא בתיאור שלבי הגאולה המתחיל בפרק לו. בשלב הראשון פונה יחזקאל להרי ישראל: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"(יחזקאל לו ח), ולדעת רבי אבא "אין לך קץ מגולה מזה" (סנהדרין צח.), שכן "כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יתקרב הקץ" (רש"י). חלקו השני של פרק ל"ו מנבא על קיבוץ גלויות: "ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם"(יחזקאל לו כד), ועל הטהרה הרוחנית: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם... ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם" (כה-כו).
פרק ל"ז ממשיך בשתי נבואות נחמה ידועות וחשובות. ראשיתו, בחזון העצמות היבשות שבאה בהם הרוח והחייתה אותם, ובאותה רוח מנבא הנביא על העם "ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם" (יחזקאל לז יד). גם כאן עוקבת הגאולה הרוחנית את התקומה הגשמית, ולאחר שעץ יהודה ועץ יוסף מתאחדים לעץ אחד שופעת הטהרה: "וטיהרתי אותם והיו לי לעם, ואני אהיה להם לא-להים. ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם ובמשפטי ילכו" (יחזקאל כג-כד). והפרק מסיים בהכרזה, "והייתי להם לא-לוהים והמה יהיו לי לעם. וידעו הגויים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם"(יחזקאל לז כז-כח).
בשלב הזה באים הפרקים המתארים את מלחמת גוג ומגוג. מהסקירה דלעיל עולה, שלפי פשטי המקראות וסדר הנבואות מלחמת גוג ומגוג אינה מלחמה הקודמת לימות המשיח, אלא מלחמה שבאה בעקבות המשיח. הרי ברור, שקיבוץ הגלויות, טהרת בני ישראל, הלב חדש שניתן בהם (עיין רמב"ן דברים ל ו), תחיית העצמות היבשות [בין כמשל ובין כעובדה] ומלכות משיח מבני דוד, הם סממנים מובהקים של ימות המשיח.
ברם תפיסה אחרת מזהה את מלחמת גוג ומגוג עם "יום י-הוה", עם יום הדין הנורא אשר עתיד לסלול את הדרך לבואו של המשיח. כך עולה, למשל, מהנבואה המקבילה בסוף ספר זכריה. שם מנבא הנביא "הנה יום בא לה'...ונבקע הר הזיתים...ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש..."(זכריה יד א-ה), ורק אח"כ "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"(זכריה יד ט). גם ממדרשי חז"ל בכמה מקומות ניתן ללמוד שחלקם הבינו שגוג ומגוג קודמים לימות המשיח, והם בבחינת "חבלי משיח": "לעתיד לבא באין אומות העולם ומתגיירין. ומי מקבלינן מינייהו (=מה פתאום מקבלים אותם?), והתנן (=והרי שנינו) אין מקבלין גרים לימות המשיח...כיון שרואים מלחמת גוג ומגוג..." (עבודה זרה ג:), משמע שמלחמת גוג ומגוג מתרחשת בתחילת ימות המשיח.
וכך דרשו חז"ל: "כל המקיים שלוש סעודות בשבת ניצול משלוש פורענויות: חבלו של משיח, דינה של גהינום, ומלחמת גוג ומגוג" (שבת קיח.), ופירש המהרש"א "כי אחר אלו ימי הצרה יבואו ימי השביתה והמנוחה לצדיקים אשר השבת מצווה עליהם" (חידושי אגדות שם). גם מהמשנה במסכת עדויות ניתן לדייק כך: "אף הוא [ר' עקיבא] היה אומר חמישה דברים של שנים עשר חודש. משפט דור המבול שנים עשר חודש, משפט איוב שנים עשר חודש, משפט המצרים שנים עשר חודש, משפט גוג ומגוג לעתיד לבוא שנים עשר חודש, משפט רשעים בגהינום שנים עשר חודש, שנאמר 'והיה מדי חודש בחודשו' "(עדויות ב י). וכן דרשו: "ארבע הופעות הן, ראשונה במצרים, שנייה במתן תורה, שלישית לימי גוג ומגוג, רביעית לימות המשיח"(ספרי דברים לג ב. "הופעות" - בכולן מוזכר הפועל 'מופיע' וכיוצא בו). מסדר הדברים ניתן ללמוד שגוג ומגוג יקדמו לימות המשיח.
פשרה בין הדעות נמצא בדברי הרמב"ם והמהר"ל. הרמב"ם פסק: "אמרו חכמים, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד. יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג. ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא ליישר ישראל ולהכין ליבם... וכל אלו הדברים וכיוצא בהן, לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו. שהדברים סתומין הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו"(הלכות מלכים יב ב).
וכעין זה כתב המהר"ל בפירוש: "בזמן המלך המשיח שיגלה במהרה בימינו, קודם מלכותו יהיה מלחמת גוג ומגוג, שכל האומות יעלו עליו למלחמה עד שינצח המשיח את הכל ואז יהיה אחד בעולם הוא המלך המשיח" (נצח ישראל פרק לז). [ועיין באר משה לאדמור מאוז'רוב, שמות מלחמת גוג ומגוג שמביא ראיות רבות לכאן ולכאן).
עוד הערה קטנה לסיום הסקירה הכללית על מלחמת גוג ומגוג. לפי תפיסת חז"ל המקובלת בפי ההמון, גוג ומגוג הם שמות של שני מלכים או שני עמים שיבואו למלחמה על ישראל באחרית הימים. מלשון הכתוב עולה שגוג הוא שם המלך שארצו נקראת מגוג : "בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג"(יחזקאל לח א), "כה אמר ה' א להים הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל" (יחזקאל לח ב). במשך כל הנבואה ישנן כמה וכמה פניות אל גוג, "ואמרת לגוג"(יחזקאל לח יד) ומגוג אינו נזכר כלל, שהרי זה שם ארצו של גוג שאליו מופנים דברי הנביא.
בין כך ובין כך המלחמה ותבוסת גוג ומגוג יביאו לדעה את ה': "וידעו הגויים כי אני ה' קדוש בישראל"(יחזקאל לט ז).