פסוק א:הנבואה השמונה עשר תחילתה ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם שים פניך אל גוג וגומר עד בעשרים וחמש שנה לגלותנו. ויש בה ח' פרשיות. הראשונה, ויהי דבר ה' וגומר בן אדם שים פניך אל גוג. השנית, כה אמר ה' אלקים והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך. השלישית, כה אמר ה' אלקים האתה הוא אשר דברתי. הרביעית, והיה ביום ההוא ביום בא גוג. החמישית, ואתה בן אדם הנבא על גוג. השישית, והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר. הז', ואתה בן אדם וגומר אמור לצפור כל כנף. הח', לכן אמר ה' אלקים עתה אשיב את שבות יעקב. וראיתי לשאול בה ששה שאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה אם היה ענין הנבואה הזאת כדעת המפרשים שאנשי סוף הצפון מבני יפת באחרית הימים אחרי קיבוץ הגליות ותשועת ישראל והתישבות בני ישראל על אדמתם יתעוררו מארצם לבוא על ישראל להלחם בם, ושיהיה זה לצרוף וללבן הרשעים שבהם ושתעלה חמת השם בגוג על בואו להחריב את ירושלים ושאז יהיה רעש גדול באדמת ישראל כמו שיקרה פעמים רבות שתגעש ותרעש הארץ ותהיה בגוג חרב איש באחיו וישלח השם אש בהם, ומתוך זה יתגדל ויתקדש שמו וכמו שכתבו בזה, הנה יקשה ראשונה למה יתעורר אז הגוי הגדול ההוא לבוא על ארץ ישראל לשחתה מירכתי צפון מה שלא תעשה אומה אחרת לא מצרים ולא בבל ושאר העמים שהיו יותר קרובים לארץ ישראל.
פסוק א:השאלה השנית למה זה יצטרך הקדוש ברוך הוא להביא הצרה הזאת על ישראל אחרי היותם נגאלים ומיושבים על הארץ, ואם נאמר שיהיה זה לצרף וללבן פושעי ישראל מהם הלא כבר צרף אותם כצרוף כסף בכור הגלות ויותר מזה בקבוץ הגליות ובמדבר העמים אשר יביאם בו כמו שנזכר למעלה בפרשה (לעיל כ, לב) והעולה על רוחכם שנאמר שם (פסוק לה) והבאתי אתכם אל מדבר העמים וגומר וברותי מכם המורדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבאו (שם לח) ואיך א"כ אחרי שצרפם יביאם לצער הגדול הזה באחרונה אם לא היה לו יתברך בו תכלית אחר הכרחי.
פסוק א:השאלה השלישית אם היו הבאים למלחמה הזאת גוג מארץ המגוג נשיא ראש משך ותובל והגוי ההוא בלבד הוא אשר יבוא למלחמה ההיא איך יהיה חרב גוג איש ברעהו אם אין שם אומה אחרת לוחמת עמו והנה בכל הנבואה הזאת לא נזכרה אומה אחרת זולת גוג ואיך ילחם עם עצמו.
פסוק א:השאלה הרביעית אם תהיה ביאת גוג על ישראל בסמוך אחרי גאולתם וישיבתם בארץ כדברי המפרשים איך אמר עליו מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת בחרב מקובצת מעמים וכן אמר אח"ז אל עם מאוסף מגוים עושה מקנה וקנין יושבי על טבור הארץ כי זה אי אפשר לפרשו על ישראל כי הוא עם אחד וגוי אחד ואינם עמים רבים ואינם מאוסף מגוים ואינם עושה מקנה.
פסוק א:השאלה החמישית בכפל שבא בזאת הנבואה בביאת גוג, כי הנה אמר ראשונה הנני אלך גוג וגומר ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך וגומר ואחר כך אמר שנית ובאת ממקומך מירכתי צפון וגומר ועלית על עמי ישראל וגומר ואחר כך אמר שלישית ואתה בן אדם הנבא על גוג הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל ושובבתיך וששאתיך וכח זה המאמר השלישי הוא עצמו המאמר הראשון ומה צורך בהכפל הזה.
פסוק א:השאלה השישית באומרו בסוף נבואת גוג לכן כה אמר ה' אלקים עתה אשיב את שבות יעקב וגומר וקבצתי אותם מארצות אויביהם, כי הנה כפי דעת המפרשים כל זה יהיה קודם ביאת גוג ואיך יאמר אחרי בואו עתה אשיב את שבות יעקב וגומר וקבצתי אותם וגומר, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם.
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להגיד שקודם קיבוץ הגליות כשיבאו הנוצרים בני אדום לכבוש את ארץ ישראל ולמשול בירושלים ויעלו עליהם אנשי המזרח וירכתי הצפון כמו שביארתי למעלה על פרשת נהה את המון מצרים, הנה יהיה אחת מן האומות שיבואו שם על הנוצרים וילחמו בהם על ארץ ישראל גוי גוג וארץ המגוג שיעלו שם באותה מלחמה קהל גדול וחיל רב ועמהם פרס כוש ופוט ושאר האומות, ויבואו על הרי ישראל בהיות הנוצרים שמה כובשים את הארץ ויחשבו גוג שימצאום בערי הפרזות שקטים יושבים לבטח ולשלול שללם ולבוז בזם, והנה תהיה ביאת גוג שמה מסובבת מהאל יתברך להנקם מגוג על אשר החריבו את ארץ ישראל בימי סנחריב וגלו עשרת השבטים ולכן יביאהו שמה מקום הרשע אשר עשה כדי ששם יקבל המשפט ובקנאת ה' צבאות ואש עברתו תהיה רעש גדול על אדמת ישראל, והרעש הוא משל אל תוקף המלחמה ההיא עם הנוצרים שיהרגו אלו לאלו וימותו שם מלכים ושרים ושם יפול גוג והעמים אשר אתו ותהיה נבלתם לעוף השמים ולחית הארץ, ומלבד זה ירד אש אלקים מן השמים במגוג באופן שיכירו שיד ה' הויה בהם ותהיה כל כך ההריגה מהנוצרים בגוג וחייליו בארץ ישראל שיצאו יושבי ערי ישראל לשאת נשק מגן וצנה קשת וחצים ורומח ויבערו בהם אש שבע שנים שלא יצטרכו לעצים אחרים, האמנם יהיה לגוג מקום קבר בארץ הקדושה וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ ויהיה ההרוגים כל כך רבים ששבעה חדשים כל עם הארץ יתעסקו בקבורה ההיא מלבד מה שיאכלו מהם כל עוף כנף וחית השדה, ואחרי המלחמה הזאת ישיב השם את שבות עמו ויקבצם מגלותם וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים.
פסוק א:ויהי דבר יהוה אלי לאמר בן אדם שים פניך אל גוג עד והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל וגו'.
פסוק ב:ענין הנבואה הזאת היא כענין הנבואה שפירשתי למעלה בן אדם נהה על המון מצרים, והוא שבאחרית הימים כשהקדוש ברוך הוא ירצה לגאול את עמו ולקבץ נדחיו ילכו הנוצרים כולם בני אדום על אדמת ישראל לכבשה ויחריבו ראשונה את מצרים ויעשו בה חללים הרבה וילכו לכבוש את ארץ ישראל כדי ללכוד את ירושלם ולמשול בה, ומפני זה יתקבצו אומות המזרח והצפון לבוא עליהם למלחמה ומכללם יהיה גוג ארץ המגוג שיצא גם כן מירכתי צפון לבוא למלחמה הזאת, וכתב רש"י שגוג הוא שם המלך ומגוג הוא שם האומה, ולי נראה שאין הדבר כן אלא שגוג הוא שם האומה ומגוג הוא שם המחוז והארץ אשר הוא גר בה, ואף שנאמר שהיו הם מבני יפת שנתישבו בארץ הצפון אין ספק שמשם יצאו אוכלוסין מהם להתישב בארץ המערב כמו שכתב יוסף בן גוריון, וזהו מה שאמר כאן נשיא ראש משך ותובל לפי שאותם שתי האומות יצאו משם, והודיע הנביא מי הוא גוג אשר לא ידענו עם משך ותובל אשר ידענו שיצאו מהם כי הנה בראשונה יראה שנתישבו בארץ הצפון ואחר כך אם שלא יכלה הארץ לשאת אותם או לסבות אחרות יצאו משם משך ותובל והלכו להם לצד המערב כי כן עשו אומות אחרות בארצותם לגויהם שנעתקו מפה אל פה, ואולי שעל כן נקרא העם ההוא משך לפי שנמשך ויצא מארצו לרשת משכנות לא לו במערב, ותובל שהוא מלשון הולכה או הובאה, והראיה על זה שכאשר זכר כאן גוג וביאר האומות שבאו עמו אמר פרס כוש ופוט אתם וגומר וכל אגפיה בית תוגרמה ירכתי צפון אבל לא זכר שבאו עמו משך ותובל לפי שכבר בזמן ההוא לא יהיה שם אדם מהם ולא מהמונם, ואם אמת היה הדבר שמשך ותובל הם גם כן גם היום אומות מארץ המגוג כדברי המפרשים נאמר שבאותה פרשה שלמעלה מזכרון האומות נכלל ענין גוג במה שאמר שם משך ותובל שהכל אחד ושם תהיה מפלתו בתוך שאר האומות אבל נכתב שם בקוצר, ועתה הראהו השם לנביא בפרטיות בפרשה ונבואה בפני עצמה, ואם הדבר כדברי יוסף בן גוריון שמשך ותובל הם מכלל הנוצרים נאמר אם כן שלהיות מפלת גוג גדולה עד מאד לא זכר אותה שמה עם שאר האומות וזכר אותה בפני עצמה עתה בארוכה.
פסוק ב:אבל כללות הענין הזה הוא שלא תהיה ביאת גוג ומגוג על אדמת ישראל להלחם עם בני ישראל כי אם להלחם בנוצרים שיעלו בה לכובשה וגוג יבוא גם כן ללוקחה מידם, ולזה היה התעוררות לבוא מירכתי צפון כמו שיתעוררו ג"כ לזה אשור ועילם ושאר האומות שזכר באותה פרשה הנזכר, ולא היה אם כן כוונת הקב"ה בפעל הזה לכלות פושעי ישראל ולבערם אלא להנקם מאויביו הנוצרים הבאים מארץ המערב ולהנקם גם כן משאר הגוים שיבואו ממזרח ומצפון, זהו אמתת הענין הזה ולא כמו שחשבו המפרשים והותרו בזה שתי השאלות הראשונות הא' והב', והותרו גם כן השאלה השלישית שבאופן זה יהיה חרב גוג איש ברעהו בהיותם לוחמים כנגד הנוצרים ועליהם אמר אל ארץ משובבת מחרב מקובצת מעמים רבים שהעמים רבים הם גויי הנוצרים ועליהם אמר אל עם מאוסף מגוים וכמו שיתבאר והותרו גם כן השאלות השלישית והרביעית.
פסוק ג:ואין ספק אצלי שהאומה הזאת גוג ארץ המגוג היתה מתחילה עצומה בגבורותיה מטלת אימה רבה על כל שכניה, ואולי שלכן נקראת מגוג מלשון והגבעות תתמוגגנה (עמוס ט, יג) וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו (יהושע ב, כד) ולזה אמר הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל רוצה לומר אני אסבב סבות לשאנקם ממך גוג, והתבונן אומרו נשיא ראש משך ותובל ולא אמר נשיא משך ותובל לפי שמשך ותובל כבר יצאו משם ונעתקו לעמים אחרים שהם עתה מכלל הנוצרים ולכן אין עתה גוג נשיא למשך ותובל אבל היה נשיא בתחילה לראשי משך ותובל בהתחלתם קודם שיצאו מהארץ ההיא.
פסוק ד:ואמר ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך להגיד שיעיר לבבו ורצונו לבוא בחיל גדול על הנוצרים שיעלו על ארץ ישראל וכאילו עליית הנוצרים שסבב השם יהיו החחים להמשיך ולהביא את גוג ומגוג שמה, וכמוהו בדברי דבורה לברק (שופטים ד, ו - ז) לך ומשכת בהר תבור וגומר ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא וגומר כי צוה אותו שיעלה בהר תבור לפי שבעליתו שמה יתעורר סיסרא וכל המונו לבא עליו להסירו ולסלקו מהמקום החזק ההוא, וכן יהיה ענין גוג שיבא על ארץ ישראל מפני הנוצרים אשר כבשוה וישבו עליה. וסיפר ממעלתם של גוג באומרו סוסים ופרשים לבושי מכלול כולם קהל רב צנה ומגן תופשי חרבות כולם כלומר שיהיו רבים בכמותם ונכבדים במלבושיהם ובכלי מלחמתם שהם לא יבאו למלחמה כבני כושיים שאין להם חרב וחנית אבל גוג ומגוג עם היותם קהל רב כולם יהיו לבושי מכלול לכולם יהיו צנה ומגן ביד אחת תופשי חרבות ביד האחרת.
פסוק ה:וזכר שיבאו עמו בחברתו אומות אחרות שהם אנשי פרס וכוש ופוט ואמר בהם כולם מגן וכובע להגיד שעם היות מנהג הכושיים לבוא למלחמותם מבלי כלי מלחמה כי אם מאבני השדה הנה אז בסבת בואם עם גוג ומגוג כולם ישאו בידיהם מגן וכובע בראשם והוא אומרו אתם רוצה לומר שלהיותם אתם עם גוג ומגוג יבאו כן במגע וכובע, (ו) וכן גומר וכל אגפיה ר"ל עדת גומר וכל חיילותיה, וכן בית תוגרמה ירכתי צפון יבאו עם גוג וכבר זכר יוסף בן גוריון שהם עשר משפחות מבית תוגרמה, ומפני שממשפחות תוגרמה יש מהם שאינם בירכתי צפון והם הטורקו"ש שהם שוכני ארץ יון ומושלים בה היום שגם הם מכלל התוגרמה כמו שזכר, לכן כדי להוציא אותם מכלל הבאים עם גוג אמר בית תוגרמה ירכתי צפון רוצה לומר אותם שהם בירכתי צפון ובכלל אמר כנגד גוג עמים רבים אתך.
פסוק ז:וכאלו היה השם מוכיח ומיעד את גוג הכון והכן לך אתה וכל קהלך רוצה לומר אל תקל בעיניך המלחמה הזאת אבל התיצב והכן לך בשמירה רבה וכן כל קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר כי שמירת החיל מוטל על ראש הצבא, (ח) ונתן הסבה בצורך ההכנה והשמירה הזאת בעמיו וקהלותיו באמרו מימים רבים תפקד באחרית השנים רוצה לומר אילו היית מלומד מלחמה לא הייתי צריך לצוותך על זה אבל אתה לא קרבת למלחמה זה ימים רבים ואנשיך בלתי מלומדים בה ולכן תהיה נפילתם קרובה כי מימים רבים שלא נלחמת תפקד לזאת המלחמה ובאחרית השנים תבא להלחם בה, והמפרשים פירשו מימים רבים תפקד שמימי אלכסנדרוס מוקדון מלך יון היו בני יפת נסגרים שם בסוף צפון כי הסגירם שם אלכסנדרוס אחר ההרים ולא יצאו משם עוד ולזה אמר מימים רבים תפקד כלומר תזכר בפי בני אדם בצאתך כי עד היום ההוא לא נזכרת לפי שהיית נסגר ולא היית יוצא ביניהם, ובאחרית השנים שהוא באחרית הגלות תצא כי אז תבוא למלחמה ונכון הוא, ואמר לא תחשוב שתהיה המלחמה הזאת בארצך אשר בטחת בה כי אתה באחרית שנות הגלות תבא אל ארץ משובבת שהוא מלשון ושובבתיך (לקמן לט, ב) רוצה לומר שהקב"ה הכינה להביא עליה כל העמים תופשי חרב, והיא מקובצת מעמים רבים שהם הנוצרים שנקבצו עמים רבים מהם על הרי ישראל אותם ההרים שהיו לחרבה תמיד פעם משלו בהם הרומיים ופעם הישמעאלים ופעם אחרת משלו בה בני אדום אחריהם ואחר כך הישמעאלים לכדוה מידם, ועתה היא מעמים הוצאה רוצה לומר שהנוצרים הוציאו אותה מידי הישמעאלים שהיו מושלים בה וישבו לבטח כולם אותם הנוצרים שלכדוה היו יושבים לבטח עליה, (ט) ומפני זה תעלה עתה גוג ומגוג כמו השואה שתבוא פתאום ולרוב המונך תהיה כענן לכסות את הארץ.
פסוק י:ולפי שהנוצרים אחרי כיבושם את הארץ ישבו לבטח ימים אחדים עליה וחז"ל (יומא י, א; סנהדרין צח, ב) אמרו שיהיו תשעה חדשים וכמו שאמרו עתידה מלכות הרשעה שתתפשט בעולם תשעה חדשים שנאמר (מיכה ה, ב) לכן יתנם עד עת יולדה ילדה, לכן אמר על גוג והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה ר"ל שתהיה רעה לך.
פסוק יא:והיא שתאמר אעלה על ארץ פרזות ר"ל אין במלחמה זאת סכנה כי לא אלחם על עיר מבצר ובית מקדש מלך ולא עם עם חזק מלומד מלחמה אבל אעלה על ערי פרזות שאין להם חומה והן נכבשות מאיליהן, ואבוא על אנשים שקטים לבטח באין חומה ובריח ודלתים אין להם שהם הנוצרים באופן שלא יהיה טורח גדול בהחרימם, (יב) אלא לשלול שלל ולבוז בז ולהשיב ידך על חרבות ארץ ישראל שהם עתה נושבות מהנוצרים שהוא עם מאוסף מגוים מתחלפים שנאספו לבוא בארץ ההיא, ואחר שכבשוה עשו בה מקנה וקנין מאשר גזלו והם יושבים על טבור הארץ שהיא ארץ ישראל אמצע העולם (תנחומא קדושים י) כאמרך שאיך ישבו הפחותים ההם על טבור הארץ צבי לכל הארצות. ולפי שגוג ומגוג שמו מגמתם בשלל וביזה ולא כאשור ועילם שנזכרו למעלה שיבאו לאותה מלחמה לנקום את נקמת מצרים אחיהם מהרעה אשר יעשו בה הנוצרים ולהציל את הארץ הקדושה מידי ערלים, אבל גוג ומגוג שלא היה כוונתו כי אם לשלול שלל ולבוז בז לכן אומר השם כמלעיג עליהם (יג) שבא ודדן סוחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לך כמתמיהים ממך הלשלול שלל אתה בא הלבוז בז הקהלת קהליך כי הנה יאמרו זה הסוחרים כאילו הם באו שמה לקנות מגוג ומגוג ומן השלל והבזה אשר היתה מחשבתו שיקח מהנוצרים ולא יהיה כן כי יפלו גוג ומגוג חללים כדומן על פני האדמה ולכן יתמהו הסוחרים ממפלתם.
פסוק יד:ומפני זה צוה השם לנביא שינבא ויגיד למה זה חשב השם כך על גוג ומגוג והוא אומרו הנבא בן אדם ואמרת אל גוג כה אמר ה' הגבור והנורא שאין שכחה לפני כסא כבודו הלא ביום ההוא בשבת עמי לבטח תדע רוצה לומר זכור תזכור ותדע מזמן סנחריב כאשר היה יושב עמי ישראל לבטח בארצי, ותדע גם כן (טו) שאז אתה גוג באת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים מחיילי מלך אשור כולכם רוכבי סוסים קהל גדול וחיל רב, (טז) ותדע שעלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ וכל זה הוא ספור מה שהיה בזמן גלות השבטים, והיה תכלית זה המאמר באחרית הימים תהיה והביאותיך אל ארצי למען דעת הגוים אותי רוצה לומר כמו שבאת בימים ההם להחריב ולגלות לשבטי ישראל כן תהיה עתה באחרית הימים שאביא אותך על ארצי כדי שידעו הגוים אותי בהענישי אותך על מעשיך.
פסוק יז:וזה שאמר מיד כה אמר ה' האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים רוצה לומר הלא ידעת שאתה הוא אשר דברתי עליך בימים הקדמונים ביד עבדי הנביאים הנבאים ויעדתי להביא אותך עליהם ר"ל להביא אותך פה להחריבך בעבורם ולנקום נקמתם ממך, ואמר בימים ההם שנים כאילו אמר זה שנים רבות כי היו גוג ומגוג ממלכיות מלך אשור והם גלו הראובני והגדי וחצי שבט המנשי שהיו מעבר לירדן ושאר השבטים שהיו בארץ ובמלכות שומרון, ולכן היה משפט האלקים שבאותה ארץ ששפכו דמי ישראל כמים ישפכו דמי חלליהם כמים הנגרים ארצה.
פסוק יח:והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל וגומר עד סוף הנבואה. לפי שאמר שהוא ייעד לנביאים להביא את גוג על מה שעשו לישראל ביאר עתה מה הנקמה שיעשה בגוג בבואו שמה, ואמר שבזמן ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל אותם שבימים הקדמונים החריבו וגלו את עמו תעלה חמת השם באפו כי זכור יזכור מה שעשו הרשעים ההמה בארצו ובעמו, (יט) ולכן בקנאתו ובאש עברתו דיבר רוצה לומר גזר ונשבע אם לא ביום ההוא רוצה לומר שבאותו זמן יהיה רעש גדול על אדמת ישראל ואין הרעש הזה כפשוטו כמו שחשבו המפרשים אבל הוא דמיון ומשל להפלגות ההריגה אשר תהיה בהם ועל המלכים והשרים שיפלו חללים שמה, (כ) ולכן אמר ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וגומר שהוא כולו משל לגודל הנקמה וההריגה, ואמר ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפול כנגד המלכים והשרים שיפלו שמה.
פסוק כא:והוא מה שביאר באומרו וקראתי עליו לכל הרי חרב שהוא החרב הוא הרעש שזכר ואמר חרב איש באחיו תהיה לרמוז לאדום וישמעאל שהם אחים כפי אבותיהם הראשונים, כן ראוי שיפורש ענין הרעש שזכר הנביא כאן וכן הוא מה שאמר בנבואת זכריה (זכריה יד, ד) ונבקע הר הזתים שהענין בו שתהיה המלחמה כל כך חזקה שמה בין שתי הכתות אדום וישמעאל כאילו נבקע הר הזיתים אשר שם ילחמו לאותם הפאות שזכר שהם בבחינת הלוחמים עליכם עד שמפחד המלחמה ההיא ינוסו כולם כאילו רעשה הארץ והוא אומרו שם (שם ה) ונסתם גיא הרי וגומר כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו.
פסוק כב:וזכר הנביא שמלבד חרב המלחמה הזאת ישפטם השם בדבר במגפה שתפול ביניהם וימותו מעצמם וגם בגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית ורוח זלעפות שימטיר על גוג ועל עמים רבים שיהיו באותה מלחמה, (כג) ומתוך כך אמר והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני עמים רבים כי בהנקמו מאויביו יתגדל ויתקדש שמו.
