פסוק ב:אל גוג ארץ המגוג. מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל גוג אל ארץ המגוג:
פסוק ב:נשיא ראש. כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳) ועל גוג יאמר שהוא נשיא גם על משך ותובל:
פסוק ג:הנני אליך. הנה אני אפנה אליך אתה גוג וכו׳:
פסוק ד:ושובבתיך. אתן בלבך להיות שובב ומורד ואתן חחים בלחייך למשוך אותך ע״י כדרך שמושכים החיות אל מקום הנרצה ר״ל אעיר לבך אל הדבר ואוציא אותך ממקומך עם אנשיך במרבית סוסים ופרשים וכולם יהיו מלובשים במלבושי פאר ויהיו עם רב בצנה ובמגן וכולם יתפשו חרבות כדרך אנשי מלחמה:
פסוק ה:אתם. יהיו אתם בעזרתם:
פסוק ה:כולם מגן וכובע. כולם יבואו במגן וכובע:
פסוק ו:ירכתי צפון. היושבים בפאת צפון:
פסוק ו:עמים רבים אתך. יבואו עמך:
פסוק ז:הכון והכן לך. הכון עצמך והכן לך אחרים וז״ש אתה וכל קהליך הנאספים עליך לעזרה:
פסוק ז:והיית להם למשמר. כי שמירת החיל מן הנזק מוטל על ראש הצבא:
פסוק ח:מימים רבים תפקד. תהיה נזכר להפרע ממך על מה שעשית מימים רבים והוא כי המה עזרו אל האויב הבא על ישראל:
פסוק ח:באחרית השנים. בסוף השנים תבוא אל ארץ אשר שבו יושביה להתיישב בה ממקום שגלו ע״י חרב האויב:
פסוק ח:מקובצת מעמים רבים. המה נקבצו בה מן העמים הרבים שהיו פזורים שמה בגולה:
פסוק ח:על הרי ישראל. עתה יפרש מה הוא הארץ ואמר על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד ר״ל זה זמן רב:
פסוק ח:והיא. העדה היושבת עתה בה הוצאה מן העמים ממקום גלותם ועתה המה כולם יושבים לבטח:
פסוק ט:ועלית. אתה תעלה עליהם למלחמה ותבוא פתאום כחשך הבא פתאום ולפי מרבית העם תהיה כענן המכסה את הארץ וחוזר ומפרש מי הם יהיו כענן ואמר אתה וכל אנשי חילך ועמים רבים אשר עמך ומוסב למעלה שאמר מימים רבים תפקד כי באחרית השנים תבוא וכו׳ ושם תקבל גמולך משלם:
פסוק י:ביום ההוא. בעת שישובו ישראל אל אדמתם:
פסוק י:יעלו דברים וכו׳. ר״ל תהרהר הרהורים:
פסוק יא:על ארץ פרזות. על היושבים בערי הפרזי:
פסוק יא:אבוא השוקטים. אבוא אל השוקטים במנוחה ויושבים לבטח ר״ל אינם נשמרים מן האויבים להתאסף בערי המבצר כי לבם בטוח מן האויב ולכן יושבים מבלי חומה סביב ואין להם בריח ודלתים וכאומר והואיל וכן אכבוש אותם בקלות רב:
פסוק יב:לשלול שלל. תחשוב לשלול שללם ולהשיב ידך לבוא שנית למלחמה על החרבות שנתיישבו מקרוב ולפי שכבר בא פעם בעזרת האויב כמ״ש למעלה לכן אמר להשיב ידך:
פסוק יב:מאוסף מגוים. המאוספים מבין העכו״ם ממקום גלותם:
פסוק יב:עושה מקנה וקנין. מאספים מקנה בקר וצאן ושאר דברים הנקנים:
פסוק יב:על טבור הארץ. על מצוע הארץ וגבהה ולפי שהטבור הוא אמצע הגוף קורא למקום המצוע בל׳ טבור:
פסוק יג:וכל כפיריה. ר״ל שריה וגדוליה:
פסוק יג:הלשלול שלל. בה״א השאלה אם בא אתה לשלול שלל וכאלו יאמרו הנה מוכנים אנחנו לקנות השלל מידך:
פסוק יד:לכן. הואיל וכן יהיה הנבא וכו׳:
פסוק יד:תדע. ר״ל יהיה ידוע ונגלה לך שיושבים לבטח ואינם נשמרים מן האויב:
פסוק טז:כענן. ר״ל ברבת עם כענן הבא לכסות הארץ:
פסוק טז:והביאותיך. ר״ל אעיר לבך לבוא על ארצי למען ידעו אותי הגוים ויכירו בי בעת אהיה מקודש לעיניהם על ידך אתה גוג כי כשיעשה משפט יקודש שמו הגדול:
פסוק יז:האתה הוא. הנה אתה הוא אשר דברתי עליך בימים קדמונים ביד עבדי נביאי וכו׳ ועל ישעיה ויחזקאל וזכריה יאמר:
פסוק יז:שנים. ר״ל זה שנים רבות כי בבואו יעבור זמן דב מימי הנביאים ההם:
פסוק יט:ובקנאתי. בעבור קנאתי דברתי באש עברתי:
פסוק יט:אם לא. הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר:
פסוק כ:ורעשו וגו׳. הוא ענין מליצה ור״ל חרדה גדולה תהיה בעולם:
פסוק כ:ונפלו המדרגות. הנעשים לעלות בהן על העליות והכל הוא ענין מליצה ויורה על גודל החרדה:
פסוק כא:וקראתי עליו. על גוג אקרא שיבוא החרב אל כל הרי מקום שהוא שם כמ״ש למעלה תבוא וגו׳ על הרי ישראל:
פסוק כא:חרב איש באחיו. החרב הבאה תהיה חרב איש בלב אחיו לגודל המהומה שיבוא בהם:
פסוק כב:ונשפטתי אתו. אתווכח עמו בהבאת עליו דבר ושפיכת דם וגשם שוטף וכו׳ להומם ולאבדם וזה תחשב לויכוח כי בזה יודיע שפשעו לו:
פסוק כג:והתגדלתי. ואז אהיה מגודל ומקודש ונודע ומפורסם לעיני גוים רבים וידעו הכל שאני ה׳ ואין עוד זולתי:
