פסוק א:האספו ואגידה. א"ר שמעון בן לקיש, ביקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה .
(פסחים נ"ו א')
פסוק ג:כחי וראשית אוני. שלא ראה קרי מימיו .
(יבמות ע"ו א')
פסוק ד:פחז. תניא, רבי אליעזר המודעי אומר, הפך את התיבה ודורשה, פחז – זעזעתה, הרתעת, פרחה חטא ממך .
(שבת נ"ה ב')
פסוק ד:יצועי עלה. תניא, אחרים אומרים, שתי מצעות בלבל ראובן, אחת של שכינה ואחת של אביו, והיינו דכתיב אז חללת יצועי עלה, אל תקרא יצועי אלא יצועי .
(שם שם)
פסוק ו:בסודם וגו'. בסודם – אלו מרגלים, ובקהלם – אלו עדת קרח .
(סנהדרין ק"ט ב')
פסוק ו:וברצונם וגו'. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים, ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס .
(מגילה ט' א')
פסוק ז:ארור אפם כי עז. תניא, איסי בן יהודה אומר, זה אחד מן המקראות שאין להם הכרע .
(יומא נ"ב ב')
פסוק ח:ידך בעורף אויביך. א"ר יוחנן, מאי דכתיב (אסתר ו׳:י״ג) ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו, אם מזרע היהודים מרדכי וגו' לא תוכל לו, אמרו לו, אם משאר שבטים קאתי יכלית ליה, ואם משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלית ליה יהודה – דכתיב ידך בעורף אויביך, אינך – דכתיב (תהילים פ׳:ג׳) לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך .
(מגילה ט"ז א')
פסוק ח:ידך בעורף אויביך. כתיב (שמואל ב א׳:י״ח) ויאמר ללמד לבני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר, מאי ספר הישר, א"ר יוחנן, זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, שנאמר (פ' בלק) תמות נפשי מות ישרים . והיכי רמיזא , יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך, ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף – הוי אומר זה קשת .
(ע"ז כ"ה א')
פסוק ח:ידך בעורף אויביך. בראשונה גזרו שמד ביהודה, שכן מסורה להם מאבותיהם שיהודה הרג את עשו, שנאמר ידך בעורף אויביך .
(ירושלמי כתובות פ"א ה"ה)
פסוק י:שבט מיהודה. אין מושחין כהנים מלכים, מאי טעמא, א"ר יודן, על שם לא יסור שבט מיהודה .
(ירושלמי סוטה פ"ח ה"ג)
פסוק י:שבט ומחוקק. שבט – אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט, ומחוקק מבין רגליו – אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים .
(סנהדרין ה' א')
פסוק י:ומחוקק מבין רגליו. מכאן אנו גמירי, דסנהדרין בחלקו של יהודה הוי .
(זבחים נ"ד ב' ברש"י)
פסוק י:כי יבא שילה. אמרי דבי ר' שילא, שמו של משיח – שילה, דכתיב עד כי יבא שלה .
(סנהדרין צ"ח ב')
פסוק יא:אסרי וגו'. כי אתא רב דימי אמר, מאי דכתיב אסרי לגפן עירה, אין לך כל גפן שבארץ ישראל שאין צריך עיר אחת לבצור .
(כתובות קי"א ב')
פסוק יא:ולשרקה בני אתנו. ת"ר, הרואה שרקה בחלום יצפה למשיח, שנאמר ולשרקה בני אתנו .
(ברכות נ"ז א')
פסוק יא:ולשרקה בני אתנו. כי אתא רב דימי אמר, מאי דכתיב ולשרקה בני אתנו, אין לך כל אילן סרק שבארץ ישראל שאינו מוציא משא שתי אתונות, ושמא תאמר אין בו יין, ת"ל כבס ביין לבושו, ושמא תאמר אינו אדום, ת"ל ובדם ענבים , ושמא תאמר אינו מרוה, ת"ל סותה , ושמא תאמר אין בו טעם, ת"ל (פ' י"ב) חכלילי עינים מיין, כל חך שטועמו אומר לי לי, ושמא תאמר לנערים יפה, לזקנים אינו יפה, ת"ל ולבן שינים מחלב, אל תקרא לבן שינים אלא לבן שנים [כתובות קי"א ב']
פסוק יב:חכלילי עינים מיין. פשטיה דקרא במאי כתיב, כי אתא רב דימי אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, רמוז לי בעיניך דבסים מחמרא ואחוי לי שיניך דבסים מחלבא [שם שם]
פסוק יב:ולבן שנים מחלב. אמר רבי יוחנן, טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר ולבן שנים מחלב, אל תקרא ולבן שנים אלא ולבון שנים .
(כתובות קי"א ב')
פסוק יג:זבולן לחוף ימים. ההוא דהוי קאזיל ואמר, אכיף ימא אסיסני – ביראתא , בדקו ואשכחו דמזבולן קאתי, דכתיב בי' זבולן לחוף ימים ישכן .
(פסחים ד' א')
פסוק יג:וירכתו על צידן. א"ר לוי, מכאן רמז שאמו של יונה הנביא מאשר אתיא, דכתיב וירכתו על צידן, ירך שיצא ממנה – מצידן היתה .
(ירושלמי סוכה פ"ה ה"א)
פסוק יד:יששכר חמור גרם. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, מאי דכתיב (ישעיהו ל״ב:כ׳) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, אין זריעה אלא צדקה, שנאמר (הושע י׳:י״ב) זרעו לכם לצדקה, ואין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים, כל העוסק בתורה וגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים, זוכה לכילה כיוסף, שנאמר (פ' כ"ב) בנות צעדה עלי שור וזוכה לנחלה כיששכר, שנאמר יששכר חמור גרם .
(ב"ק י"ז א')
פסוק יד:יששכר חמור גרם. הובא לפנינו לעיל בפ' ויצא בפסוק בלילה הוא (ל' ט"ז).
פסוק טז:דן ידין. ההוא דהוי אמר דונו דיני , אמרי שמע מינה מדן קאתי, דכתיב ביה דן ידין עמו .
(פסחים ד' א')
פסוק טז:ידין עמו כאחד. א"ר יוחנן, שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים, שנאמר, דן ידין עמו כאחד .
(סוטה י' א')
פסוק יז:יהי דן נחש. אמר רבי חמא ב"ר חנינא, מאי דכתיב (שופטים י״ג:כ״ה) ותחל רוח ה' לפעמו, חלתה נבואתו של יעקב אבינו, דכתיב יהי דן נחש עלי דרך .
(סוטה ט' ב')
פסוק יז:שפיפן. א"ר יוחנן, שמשון חיגר בשתי רגליו היה, שנאמר שפיפן עלי ארח .
(שם י' א')
פסוק יט:גדוד יגודנו. גייסא אתא מגייסתיה והוא מגייס ליה .
(ירושלמי סוטה פ"ח ה"י)
פסוק כא:נפתלי אילה שלוחה. קליל כי איילתא .
(סוטה י"ג א')
פסוק כא:אמרי שפר. א"ר אבהו, אל תקרא אמרי שפר אלא אמרי ספר .
(סוטה י"ג א')
פסוק כב:עלי עין. אל תקרא עלי עין אלא עולי עין, מכאן לזרעא דיוסף דלא שלטא ביה עינא בישא .
(ברכות כ' א')
פסוק כב:עלי עין. באו ישראל לשילה נאסרו הבמות וקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בכל הרואה , דאמר קרא, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, עין שלא רצתה ליהנות ולזון ממה שאינו שלה – תזכה ותאכל כמלא עין שלה .
(זבחים קי"ח ב')
פסוק כב:בנות צעדה. הובא לעיל בפסוק יששכר חמור גרם (י"ד).
פסוק כד:ותשב באיתן וגו'. א"ר יוחנן משום ר' מאיר, בשעה שתבעתו אשת פוטיפר ליוסף ותפשתו בבגדו, באת דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו, יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם, מיד – ותשב באיתן קשתו, ששבה קשתו לאיתנו, ויפזו זרועי ידיו – נעץ ידיו בקרקע ויצאת ש"ז מבין צפרני ידיו .
(סוטה ל"ו ב')
פסוק כד:אביר יעקב. מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב משם רועה אבן ישראל – משם זכה ונעשה ראש, שנאמר (תהילים פ׳:ב׳) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף .
(סוטה ל"ז ב')
פסוק כד:אבל ישראל. א"ר אבין. [בשעה שנראתה ליוסף דיוקנו של אביו) נראתה לו גם איקונין של רחל, שנאמר משם רועה אבן ישראל [ירושלמי הוריות פ"ב ה"ה]
פסוק כו:נזיר אחיו. א"ר מלאי משום רבי יצחק מגדלאה, מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין, שנאמר ולקדקד נזיר אחיו .
(שבת קל"ט א')
פסוק כז:בנימין זאב. דרש רבא, מאי דכתיב (תהילים קל״ב:א׳-ב׳) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' וגו' ואם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה' וגו' הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער, שמענוה באפרתה – זה יהושע דאתא מאפרים, מצאנוה בשדי יער – זה בנימין, דכתיב בנימין זאב יטרף .
(זבחים נ"ד ב')
פסוק כח:שבטי ישראל. [כיצד מעשה החושן, מפתח על האבנים שמות השבטים וכותב למטה] שבטי ישראל .
(ירושלמי יומא פ"ז ה"ג)
פסוק לג:ויגוע ויאסף. א"ר יוחנן, יעקב אבינו לא מת, אמר ליה רב נחמן לרב יצחק, וכי בכדי ספדו ספדיא וחנטו חנטיא, אמר ליה, מקרא אני דורש (ירמיהו ל׳:י׳) ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו' כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים .
(תענית ה' ב')
פסוק לג:ויגוע ויאסף. א"ר טרפון. אין אדם מת אלא מתוך הבטלה, שנאמר ויגוע ויאסף [אדר"נ פ' י"א].