אחר כך אמר ויקרא יעקב אל בניו. לפי שלמעלה דבר יעקב עם יוסף ועם בניו ובירך אותם ולא כן עשה לשאר הבנים. לזה התחיל לקרוא לבניו בלשון רכה ותחנונים ובלשון חבה. וזהו ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. האספו ובואו כולכם באגודה אחת בלי שנאה וקנאה. כי מה שאמרתי ליוסף ולבניו היו דברים זמניים פרטיים לו. אבל עכשיו האספו כולכם ואגידה לכם דברי סתר וחכמה. וזהו לשון ואגידה בכל מקום ענין המשכת חכמה. כתרגומו משכו נגידו וכן ויגד לכם את בריתו. ותגד לבני ישראל. ומה הם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים לכל אחד ואחד מכם. ולכן אמר האספו עם ואגידה. כי לשון אסיפה יאמר על חכמה כמו בעלי אסופות. וכן אספה לי ע' איש. ולכן נקרא קהלת לפי שהיה מקהיל ומאסף דברי חכמה. ואחר שמהיום הזה היה רוצה לומר להם הדברים שיהיו באחרית הימים. אין לך חכמה גדולה מזאת. והיאך תזכו לאלו הדברים. כשתהיו כולכם באגודה אחת ולא יהיה פירוד ביניכם אלא שתהיו באחדות אחד. כמו שעשיתי אני שקשרתי וייחדתי כל הדברים כולם בסוד הסולם ובסוד הייחוד. וזהו הקבצו ושמעו בני יעקב לשמוע דברי חכמה ומוסר. כי השמיעה עיקר הכל כאמרו שמעו ותחי נפשכם. ומכאן למדו לומר במ"ת נעשה ונשמע. ולכן אמר שם ויחן שם ישראל כאיש אחד בקבוץ אחד כמו שאמר כאן הקבצו ושמעו. ואם תשמעו לדברי כבנים השומעים מוסר אב. מיד תזכו לשמוע דברי השם שהוא ישראל אביכם. כאמרו כי אתה אבינו. וכל זה להורות לנו שדברי יעקב וברכותיו כולם היו מוסכמים מהשם. ולכן תמצא שרמזו ז"ל על פסוק וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. שכל ברכות משה היה מעין ברכותיו של יעקב. לפי שאל אחד אמרן. וזהו אומרם אתה מוצא ביעקב שהסכים הקב"ה עמו כשאמר האספו ואגידה. שכן מצינו שמשה ברכן כן. הוי כי מי גוי גדול שהסכים הקב"ה עמהם. וכן אמרו שהסכים הקב"ה עם יהושע כשלמד הקב"ה ליהושע להכות יריחו לא קבל עליו לתקוע בשופרות כדי שלא יחללו בני ישראל שבת. והקב"ה הסכים עמו ותקע הוא תחלה. הה"ד וירע העם ויתקעו בשופרות. אימתי ויהי כשמוע את קול השופר. השופרות לא נאמר אלא השופר. זהו שופר של מעלה שהריע הוא עמהם. דכתיב ויריעו העם תרועה גדולה. מהו גדולה שהריע עמהם גדולו של עולם. הה"ד כי מי גדול וגו'. ולכן אמרו יעקב לא בירך לראובן אלא קנטרו. ועלה הדבר למשה ובא משה וקרבו הה"ד יחי ראובן. וכן קנטר יעקב לשמעון. ומשה לא ברכו אבל כללו בברכת יהודה דכתיב שמע ה' קול יהודה. וכן לוי לא נתן לו חלק בארץ אלא ברכו בקרבנות שנאמר ישימו קטורה באפך. ולכן היו נפוצים בכל ישראל לקבל המעשרות כמו שאמר יעקב אחלקם ביעקב. יעקב בירך ליהודה ידך בעורף אויביך ומשה בירכו ידיו רב לו. יעקב בירך לזבולון בסחורה ויששכר בתורה כד"א זבולון לחוף ימים ישכון ויששכר חמור גרם. ואף משה ברכו שנא' שמח זבולון ואמר כי שפע ימים יינקו. יעקב בירך לדן דן ידין עמו כאחד המיוחד בשבטים זה יהודה שקראו אף משה דן גור אריה יזנק וכו'. יעקב בירך לגד גד גדוד יגודנו כשיוצאין למלחמה נוצחין והיו הרוגיהן ניכרים מפרק הראש עד הזרוע. וכן ברכו משה וטרף זרוע אף קדקוד. יעקב בירך לאשר שיהא שמן רב בחלקו שנאמר מאשר שמנה לחמו. וכן ברכו משה וטובל בשמן רגלו. יעקב בירך לנפתלי אילה שלוחה שארצו מבורכת. וכן ברך משה ומלא ברכת ה'. יעקב בירך ליוסף ברכת שמים מעל. וכן ברכו משה שנאמר ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת. יעקב בירך לבנימין שתהא השכינה שורה בגבולו שנאמר בנימין זאב יטרף. וכן ברכו משה שנאמר ידיד ה' ישכון לבטח. הוי אומר ותגזר אומר ויקם לך. כמו שגזר יעקב כך קיים הקב"ה ע"י משה ע"כ. ולפי שבישראל סוד הייחוד. אמר האספו ואגידה לכם. כי באסיפה וקיבוץ יזכה האדם לעולם הנפשות שהוא שכר באחרית. וזהו את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. ולפי שזכה האדם בייחוד הנפשות עם ייחוד השם והתורה. אמר ושמעו אל ישראל אביכם. וז"ש במדרש בקש יעקב לגלות הקץ לבניו כד"א האספו ואגידה לכם ונסתלקה ממנו השכינה והתחיל לומר דברים אחרים. התחיל לומר שמא יש פיסול במטתי פסולת וכו'. או שמא אחר שאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאל אחר. אמרו לו שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת וכו'. באותה שעה השתחוה על מטתו וגו'. ואמר בשכמל"ו. אמר לו הקב"ה ליעקב מתאוה היית שיהיו בניך מיחדים שמי ומשכימין ומעריבין וקורין ק"ש על שמך הה"ד ה' אלהינו ה' אחד. א"ר לוי ומה ישראל אומרים עכשיו שמע ישראל אבינו שבמערה. אותו דבר שצויתנו נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד. ולפי שענה יעקב אחר בניו בשכמל"ו. לפיכך אנו אומרים אותו אחר שמע ישראל ע"כ. הרי לך מבואר עיקרים גדולים בענין הייחוד. וטעם הייחוד שכתבתי למעלה כמתנבא ואינו יודע למה ביעקב יותר מבשאר אבות. מצאתיהו בכאן והוא ענין נפלא מאד. וכן מה שכתבתי במלת האספו. ואח"כ אמר הקבצו ושמעו לפי שנסתלקה ממנו שכינה. ובמדרש אמרו למה האספו הקבצו. אלא להודיעם שהן גולין שני פעמים ויצטרכו אסיפה וקיבוץ מגלות בבל ומגלות אדום. ד"א אסיפה לנדחים וקיבוץ לנפוצים. הה"ד ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ. ד"א האספו מכל ארץ מצרים. והקבצו לפני מטתי ע"כ:
ראובן בכורי אתה וגו'. לפי שהיה רוצה לקנטר קצת מהשבטים. אמר בראשונה דרך בקשה ושמעו אל ישראל אביכם. אף ע"פ שיקנטר אתכם ואל תקוצו בתוכחתי. כי את אשר יאהב ה' יוכיח. וזהו ראובן בכורי אתה בני הראשון החביב לי. אבל מה אעשה כי בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי. ולכן אל תותר ליטול כל אלו המעלות:
ואמר יתר שאת. כלומר אחר שאתה בכורי. ראוי שיתנו לך אחיך כבוד וינשאוך כדין תורה ואת לרבות אחיך הגדול. וזהו יתר שאת. וכנגד כחי וראשית אוני אמר ויתר עז. כי אחר שאתה ראשית הכח והאון. ראוי שתהיה גבור כארי. וזהו ויתר עז. ואלו המעלות הם טבעיות אצלך והם ראוים לך. בסיבת פחיתותך אבדת אותם. וזהו אל תותר. כי עלית משכבי אביך בענין בלהה. ובענין לאה שנחלפה ברחל ונתחלל יציע יעקב. לפי שהיתה מחשבתו ברחל ויוסף. וזהו משכבי אביך ולא משכב. וכבר הארכתי בזה בלידת ראובן עיין שם. ובמדרש אמרו ראובן בכורי אתה ברכו שיהיו בניו גבורים בתורה גבורים בגבורה. ואין כח אלא גבורה שנאמר לך בכחך זה. וכה"א בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה מבני חיל אנשים נושאי מגן וחרב וגו'. ואין כח אלא תורה כד"א גבורי כח עושי דברו. וכה"א בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור נשיא לראובני. ולמה נקרא שמו בארה שהוא בארה של תורה. וכן משה מברכו כן ויהי מתיו מספר. ואין מתים אלא גבורים בכח דכתיב מתיך בחרב יפולו. גבורים בתורה דכתיב בדיך מתים יחרישו ע"כ. הרי ביארו איך ברכת יעקב ומשה מכוונות בראובן. וכן דרשו וראשית אוני על מחלוקת קרח שניצל און בן פלת. וכן דרשו שגלה בראשונה שבט ראובן שנאמר ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי וגו'. וזהו ראשית אוני לשון צער כמו בן אוני ע"כ:
שמעון ולוי אחים. בעצה אחת היו על שכם ועל יוסף. כלי חמס מכרותיהם נהגו בחמס בארץ מגורותם. וכן נהגו בכלי חמס וגזל על שמכרו ליוסף וזהו מכרותיהם. וכן רמז שאע"פ ששמעון ולוי היו אחים. שמעון פתה ללוי. כי לפי קדושתו של לוי לא היה ראוי לו להיות חרב צמודה במתניו. כי אין זה אומנתו אלא לעסוק בתורה דכתיב יורו משפטיך. אבל לא ספרא וסייפא וזה האומנות הוא כלי חמס לו. ואחר שהם עשו מה שעשו בשכם בלא עצתי. כדכתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי והוא מיותר. אלא לומר שעשו זה בלא עצתו כאלו לא היו בניו. לזה אמר בסודם אל תבא נפשי. אחר שהם עשו בלא עצתי. ויצאו מן השורה. וזהו וברצונם עקרו שור אחר שנתרצה דעתם משכם שהרגו. עקרו את השורה שהרגו אנשי העיר בלי פשע וכו'. ורמז באומרו בסודם אל תבא נפשי. בסוד שניהם לא יבא אבל בסוד האחד שהוא לוי יבא. כאן נתן ללוי סוד התורה שנקרא סוד ה' ליריאיו. ובקהלם אל תחד כבודי. אבל בקהל האחד שהוא לוי יבא. זהו סוד הקרבנות שמקרב ומקהיל הדברים של מטה בשל מעלה. ומכאן נתן לו משה סוד התורה והקרבנות דכתיב יורו משפטיך ישימו קטורה באפך. וכל זה לפי שהפרידם יעקב זה מזה. ואמר ארור אפם כי עז כנגד יוסף אחיהם. ועברתם כי קשתה כנגד שכם. אחלקם ביעקב בענין שלא יהיו מחוברים. וכבר הארכתי בזה בלידת שמעון ולוי. ובזה הייתי מתנבא ואיני יודע בפרשת ויצא יעקב. ועכשיו זיכני השם ומצאתי מאמר אחד מסייע לדברי. שאמרו אחלקם ביעקב ברכו שיעמיד שמעון סופרים בבתי כנסיות ותלמידים וחזנים. ואפיצם בישראל בירך ללוי שיעמיד חכמים בבתי מדרשות מורים הוראות בישראל. ואין ואפיצם אלא לשון הוראה שנאמר יפוצו מעינותיך חוצה. וכן משה מברכו יורו משפטיך ליעקב. מלמד שעל פיהם יהיו כל ההוראות שנאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ריבי פרה ועגלה ערופה ונגעי בני אדם ובתים ובגדים ע"כ יורה על מה שאמרתי. וכך אמרו שמשה כללו לשמעון בברכת יהודה באומרו שמע ה' קול יהודה. ואין שמע אלא שמעון שנאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי כדי שיתיר מיהודה משל לשור שעסקיו רעים וכו' מלמד שהתפלל משה על שמעון בצער את מעלה אותה מתוכה. ואל עמו תביאנו שקרבו עם יהודה שנאמר ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי וגו'. ידיו רב לו בשעה שנאמר ויקחו שני בני יעקב וגו'. ועזר מצריו תהיה שנאמר ויסעו ויהי חתת אלהים. ולפי שלא ברכו בפירוש לא העמיד שמעון שופט וכו' ע"כ. הרי לך מפורש שאף עפ"י שקנטרו יעקב. ברכו בתוך תוכחתו. וכן משה בירך לשמעון בתוך ברכת יהודה. והטעם לפי ששמעו תוכחת אביהם. ולכן תמצא שאמרו רז"ל שזכו אלו השלשה שבטים הראשונים להתיחס במצרים עם משה ואהרן. אמר רבי אלעזר אע"פ שקנטר יעקב שלשה שבטים הראשונים. לפי שקבלו תוכחת אביהם הוא מונה אותם לעצמם בספר ואלה שמות אצל משה ואהרן. שנאמר אלה ראשי בית אבותם בני ראובן וגו' ובני שמעון וגו' ואלה שמות בני לוי. ובתחלת הפרשה כתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן. ואחר כך אמר אלה ראשי בית אבותם ולבסוף ותלד לו את אהרן ואת משה הרי ראובן ושמעון ולוי מיוחסים באמצע לקיים מה שנאמר אוזן שומעת תוכחת מוסר בקרב חכמים תלין. עיין בלידת לוי ותראה דברים נפלאים:
יהודה אתה יודוך אחיך. כבר כתבתי למעלה כי יהודה נתחרט מעצמו מעונו וירד מגדולתו בענין יוסף. כאומרו וירד יהודה מאת אחיו. ולכן אחר שהודה על חטאתו לכבוד השם. ראוי שיכבדוהו אחיו ויתנו לו הודאה. ורמז באומרו יהודה אתה. והיה די שיאמר יהודה יודוך אחיך. לומר כי מצד שאתה יהודה בלי מעלת מלך אלא מצדך שאתה בעל הודאה. ראוי שיודוך אחיך. ומצד שאתה מלך ולך ניתן שבט מלכות ללחוס מלחמות ה'. ראוי שישתחוו לך בני אביך. ונתן סבה למלכותו לפי שהיה גור אריה. וכבר פירשתי זאת הפרשה בלידת יהודה. ועל דרך האמת הוצרך לומר יהודה אתה. לפי שהוא סוד הברכות. והוא כמו ברוך אתה לה'. לפי שיהודה יש בו שם ה'. והדלי"ת נוספת הוא דלי"ת של אחד. והוא סוד ההודאה והייחוד. והייחוד וההודאה ניתן למלך כמו שפירשתי בלידת השבטים. ולכן אמר יהודה אתה שהוא כמו אתה ה'. ולפי שבכאן סוד ההודאה אמר יודוך אחיך וישתחוו. בסוד תכרע כל ברך תשבע כל לשון. ולפי שיהודה הוא מלך והיה לוחם מלחמות ה'. בסוד שמו ולא בכלי זיין. כדכתיב אתה בא אלי בחרב וחנית ואני בא אליך בשם ה'. לכן הטיל שם י"ה בשם יהודה. ולכן הוצרך לכתוב יהודה אתה. לפי שבכאן בזאת הברכה רמוז שם אגל"א שהוא חצי שם המפורש עם השם והוא הנקרא מגן דוד. ועליו אמר מגיני וקרן ישעי. וזה היה מגן וצנה לדוד ובו היה לוחם מלחמותיו. וזהו אגל"א. וראשי תיבותיו אתה גבור לעולם אדני. לרמוז שאע"פ שהיה דוד גבור ואריה. גבורתו היא מצד שמו. ולפי שזה השם רמוז בברכת יהודה. הוצרך לומר יהודה אתה. לפי שמתיבת אתה מתחיל זה השם. אל"ף מאתה. גימ"ל מגור אריה. למ"ד מלא יסור שבט. אל"ף מאסרי לגפן. ובפירוש קהלת כתבתי למה נקרא שמו קהלת. להורות על חכמתו שהיה חכם כמו קהת שהיה מקהה שיני מולידיו בחכמתו. והלמ"ד הנוספת בו היא כנגד ל' מעלות של המלכות שהיו נוספות לשלמה על החכמה. וכתבתי שם כי אלו הל' מעלות של המלכות הם כנגד שם יהודה שעולה לשלשים. ובארץ עניי בארץ ישמעאל הפרני אלהים. ומצאתי מאמר מסכים לזה. וארז"ל יהודה אתה יודוך אחיך. יודו לך אחיך שתמלוך עליהם מלכים כמנין שמך בעולם הזה ובעולם הבא. ולפי שבירכו אביו עמדו ממנו ל' מלכים מן דוד ועד יכניה. ולעוה"ב ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ובחשבון אות ראשונה שלו עמדו ממנו עשרה דורות מיהודה עד דוד. ע"כ יורה על מה שאמרתי כי המלכות ראויה ליהודה מצד שמו. והמלך שזכה באלו הל' מעלות היה דוד ושלמה ועליהם נאמרה כל זאת הפרשה. ועל זה זכה דוד להיות בעל הודאה מחטאתיו כמו יהודה. כי ע"ש ההודאה נקרא שמו יהודה כמאמר אמו הפעם אודה את ה'. ודוד למד מיהודה ואמר אלמדה פושעים דרכיך. וכן יהודה סבב לראובן שיודה כמאמרם ז"ל על פסוק זובח תודה יכבדנני. מדבר ביהודה עם תמר שהודה במעשיו וכבש יצרו. ואף ראובן לא הודה אלא מכח יהודה. ולפי שגרם לראובן שיודה כשבא משה רבינו עליו השלום להתפלל על יהודה סמך יהודה לראובן שנאמר יחי ראובן וגו' וזאת ליהודה. אמר משה מי גרם לראובן שיודה יהודה ובשבילו נטל חיים. לפיכך זאת תהיה ליהודה שתתן לו חיים שתצילהו מאויביו הה"ד שמע ה' קול יהודה. ועליהם נאמר אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם. זה יהודה וראובן להם לבדם נתנה הארץ. זה ראש לשבטים וליוחסין. וזה ראש לדגלים ולקרבנות ולמסעות. ולא עבר זר בתוכם. שהיה לו לברך לשמעון ולוי אחר ראובן. והוא לא עשה כן לפי שהודו שניהם במעשיהם סמך יהודה לראובן. הוי ושם דרך אראנו בישע אלהים. לפי שהודה זכה למלכות ויצא ממנו משיח שיושיע לישראל דכתיב בימיו תושע יהודה. וז"ש לו אביו יהודה אתה יודוך אחיך. אמר לו אתה הודית במעשה תמר. לכך יודוך אחיך להיות מלך עליהם שעל ידך עתידין להושיע עד כאן. וכן מה שאמר ידך בעוקף ידך רמז על דוד דכתיב ואויבי תתה לי עורף. וכל זה בזכות הודאת תמר. כמאמרם ז"ל ידך בעורף אויביך. אמר לו יעקב בני אתה הקשית ערפך שעה אחת וביישת עצמך במעשה תמר. תזכה שתהרוג אויביך בדבר שנושקו על עורפו ומניחו הולך והורגו ואיזה זה הקשת. שנאמר ויאמר ללמד את בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר. רבי שמואל בר נחמני אמר זה ספר שופטים. ואמאי קרי ליה ספר הישר דכתיב ביה בימים ההם אין מלך בישראל איש (את) כל הישר בעיניו יעשה. והיכא רמיזא למען דעת דורות בני ישראל מלחמה. איזהו מלחמה שצריכה לימוד. הוי אומר זה קשת וכתיב ויאמר ה' יהודה יעלה. רבי אליעזר אומר זה ספר משנה תורה. ואמאי קרי ליה ספר הישר דכתיב ביה ועשית הישר והטוב. והיכא רמיזא ידיו רב לו. איזו היא מלחמה שצריכה שתי ידיו הוי אומר זה הקשת. ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן אמר זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים דכתיב בהו תמות נפשי מות ישרים. והיכא רמיזא ידך בעורף אויביך. ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף הוי אומר זה קשת ע"כ. מפני שראיתי בזאת הפרשה פירושים שונים מהדרשנים. הבאתי מאמר זה לפי שיש בו כל הפירושים שעושים והם מהמדרש שדרשו ז"ל באומרו על ספר הישר:
והואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא אחר שהוא מענין יהודה. כי דוד עשה קינה על שאול שהיה משבט בנימן. וזהו ויקונן דוד ויאמר ללמד בני יהודה קשת. לפי שדוד היה משבט יהודה ויהודה נעשה ערב על בנימן דכתיב אנכי אערבנו. ולכן אמר דוד אחר שהרגו פלשתים לשאול. ראוי ללמד בני יהודה קשת בענין שידעו להלחם עם פלשתים אחר שנעשו ערבים. וזהו הלא היא כתובה על ספר הישר שהיא תורת משה דכתיב בה אנכי אערבנו. וכן רמז באומרו ללמד בני יהודה קשת. דברים קשים להספיד על שאול ויהונתן. לפי שהקינה וההספד הם דברים מועילים מאד לנפש המת. וכל שכן לנפש הנהרג שנפשו הולכת נעה ונדה בעולם ואינה מוצאה מקום להכנס. כאומרו קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. לפי שמוצאה פתח השמים סגורה. והטעם כמו שהוזכר בתעניות כי יאשיהו גחין עליה ירמיהו ואמר דילמא אגב צעריה קאמר מילתא לגבי שמיא. ושמע דהוה אמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי. וזה לפי שההרוג מצד צערו חושב על ה' תועה ואומר לית דין ולית דיין. בענין שכשעולה למעלה מקטרגים פוגעים בה ואין מניחין אותה ליכנס. ולזה אמר דוד הצילה מחרב נפשי וכו'. ולכן דברי התורה או הקינה וההספד מועילים מאד לנהרגים וכן לשאר המתים. כמו שאמרו על פסוק כפר לעמך ישראל אשר פדית אלו המתים שנפדים בממון החיים. ואמרו שם מה הקשת מעלה חץ כו ההספד מעלה המת. ונ"ל שעל זה רמז דע"ה ויאמר ללמד בני יהודה דברים קשים והספד ודברים קשים לומר על שאול ויונתן. בענין שנעלה אותם מהעונש כמו הקשת שמעלה החץ. וזהו ויאמר ללמד בני יהודה קשת. הלא היא כתובה על ספר הישר. שהוא ספר התורה דכתיב כפר לעמך ישראל אשר פדית. שזה היו אומרים הכהנים על אותו הנהרג כמו הספד. הצבי לישראל על במותיך חלל. ואמר הצבי לפי שהיה שאול תפארת לישראל כאומרו משכמו ומעלה גבוה על כל העם. ולכן אמר הראיתם אשר בחר בו ה'. וכן אמר הצבי ישראל. לפי שהיה קל ברגליו כאחד הצבאים כאומרו למטה מנשרים קלו מאריות גברו. וכנגד מאריות גברו אמר איך נפלו גבורים. ואמר על במותיך חלל. כלומר בעודך בתוקפך נהרגת. או על במותיך חלל דרך קינה. על גבהותך שגבהת מכל העם נפלת חלל. ולכן אל תגידו בגת כדי שלא ישמחו. ועכשיו התחיל לקלל אל ההרים שבם נהרגו כדין המקום שמצאו שם חלל דכתיב ביה אשר לא יעבד בו ולא יזרע. וזהו הרי בגלבוע אל טל ומטר עליכם ולא שדה שיוציאו ממנו תרומה. אחר ששם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משוח בשמן. פירשו בו כאלו לא היה שאול משוח בשמן המשחה. והנכון שבא להורות על גבורתו כי כל המגינים מושחים אותם בשמן כדי להחליק מכת החץ שלא יקוב העור. ואומר בכאן כי מגן שאול בלי משוח (לא בשרטן היה נמשח) בשמן. אלא מדם חללים מחלב גבורים שהיה הורג ודם חללים וחלבם היה ניתן במגן שאול עד שהיה חלק מאד. בענין שקשת יהונתן לא נסוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם לפי שמדמם וחלבם היה נמשח. ועכשיו קשתם וחרבם נסוג אחור. ועכשיו בא לתארה בתואר אחר שהיו נעימים ואהובים וקלים כנשרים כמו שהיו גבורים. וזהו שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. אע"פ שהיה ראוי שיפרדו כמאמרם ז"ל אדם שהולך לסעודה אינו מוליך כל בניו עמו. ושאול הוליכם עמו אע"פ שידע משמואל ומחר אתה ובניך עמי. וזהו שבח גדול לשאול וליהונתן. ועכשיו בא לומר כמו שיש לבכות על גבורתם כך יש לבכות על ההנאות הנמשכות מהם. וזהו בנות ישראל על שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים וגו'. ודיבר זה כנגד הנשים לפי שלבם רך לבכות כאומרו התבוננו וקראו למקוננות וגו'. וחזר לומר איך נפלו גבורים. לרמוז על מעלתם שלא רצו שישחקו בהם פלשתים והרגו עצמם. ואמר בתוך המלחמה. לרמוז על מעלתם שלא רצו לברוח לפי שלא היה כבודם. האומרו למי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם. כי קלון גדול מקבל הבורח ויותר טוב לו לקבל המות. יהונתן על במותיך חלל בתקפך כשהיית ראוי להיות מלך נהרגת. ולפי שדוד לקח המלכות שהיה ראוי ליהונתן. ואולי יאמרו ששמח בזה אע"פ שהיה מקונן. לזה אמר צר לי עליך אחי יהונתן היית לי כאח לצרה יולד. לשום נפשו בכפו עם שאול על שהטיל לו החנית. נעמת לי מאד רצה בזה שכבר חלקו המלכות דוד ויהונתן כאומרו ואני אהיה לך למשנה. וזהו נעמת לי מאד שהוא עצמו נתן לדוד המלכות ויפהו בו. ואע"פ שזה נראה דבר זר מאד איך אפשר שיאהב יהונתן את דוד שהיה ראוי ליקח ממנו המלכות. לזה אמר אל תתמה על החפץ כי נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. כלומר זה פלא גמור. אבל זאת האהבה היא ממין אהבת הנשים. שמצינו שהנשים אוהבות לבעליהן שלא כדרך העולם כי הנשים יודעות שהן מתעברות מבעליהן וכשחבלי יולדה יבואו להן והן בצרה גדולה יודעות שכל זה הרע בא להן מצד הבעלים. ועכ"ז כשיושבות על המשבר הן מתאוות לראות בעליהן וכשיבואו לה צירים וחבלים יתחבק בעלה עמה ויקחה על זרועותיו וזה פלא גדול. כי היא יודעת שבעלה עשה לה זה הרע ואז אוהבת אותו יותר. וכן יונתן היה יודע שדוד יקח מלכותו ועכ"ז היה אוהב אותו כנפשו. וזהו נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. ר"ל ממין אהבת הנשים לבעליהן שאוהבות אותם אע"פ שעושות להן רע. וכבר רמזתי זה בפרשת בראשית באומרו בעצב תלדי בנים ועכ"ז ואל אישך תשוקתך. וכן הארכתי בזה בפרשת אשה כי תזריע. וזהו כעין מה שכתב הר' יוסף קמחי ז"ל בפירוש נביאים אחרונים בפסוק ה' בצר פקדוך שפי' שאע"פ שהשם מלקה לישראל בעונותיהם. והם יודעים כי כל הרעות הצרות באים להם מצד השם. ועכ"ז הם מתדבקים בו וזהו ה' בצר פקדוך וכן צקון לחש ומתפללים לפניו כשמיסר אותם. והנה קרה להם כמו שקרה לאשה הרה שתחיל תזעק בחבליה וכל עוד שתזעק ותחיל בחבליה אוהבת יותר לבעלה משתוקקת שיהיה אצלה. כן היינו מפניך ה' שידענו שמאתך באה לנו הצרה הזאת ואז אנו מתדבקים בך יותר. וכתב הוא ז"ל מה שראיתי לפרש בזאת הפרשה כאלו הנבואה דברה בי. ואם לא פירשתי דבר אחר בזה הספר די לאנשי השכל אלו דבריו ז"ל. וזה הפי' מסכים עם מה שפירשתי באומרו מאהבת נשים. וחתם המאמר במה שהתחיל בו. ואמר איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה. כלומר אע"פ שאני אומר נפלו גבורים לא נפלו אלא קמו. אחר שמתו על קדושת השם ומלחמות ה' הם לוחמים. אבל אני אומר נפלו בערך שאבדו כלי מלחמתם של ישראל שהיו לוחמים עם אויביהם. ואחר שאבדו כלי מלחמתם של ישראל. ראוי ללמד בני יהודה קשת ומלחמה ללחום מלחמות ה' ולנקום נקמת שאול ויהונתן. וכל זה למד דוד מברכת יעקב אביו שאמר ידך בעורף אויביך. וכמו שכתבתי במאמר ואיזו היא מלחמה שצריכה יד אצל עורף הוי אומר זה קשת. וכל זה בא ליהודה מצד תמר כלתו שהודה ולא בוש לומר צדקה ממני. וזהו יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך:
ואמר גור אריה יהודה לא יסור שבט מיהודה וגו'. לרמוז שהיה ראוי למלוכה אחר שהיו בו השלשה דברים שראוי לכל מלך. הא' ראוי לכל מלך שיהיה גבור כארי ואמיץ לבו בגבורים באופן שיוכל להושיע עמו. והשנית שיהיו לו יועצים וחכמים. בענין שיהיו מועצותיו כדת נתונות להנצל מאויביו להושיע עמו. כאומרו כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ. שרמז בכאן אלו השנים הנזכרות. הראשונה היא הגבורה. והגבורה לפעמים יועיל תחבולה אחת יותר מק' גבורים כענין המארב והשופרות. וזאת היא הגבורה האמיתית שהיא כמו גבורת האריה ששוכב על טרפו כמי שמתנמנם. וזהו גור אריה יהודה מטרף בני עלית. שעושה כמי שמסלק עצמו ואינו רוצה לטרוף. וזהו כרע רבץ כאריה שהוא נראה שרובץ ושוכב במקומו ופתע פתאום דולג על הטרפה ומי יקימנו. וזהו כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. אבל התשועה האמיתית היא ברוב יועץ כי העצה והתבונה היא המשלמת כל הדברים. והג' ריבוי העם כי ריבוי העם יעשו המלחמות כאמרו ברב עם הדרת מלך. אבל השם אינו כן כי השם מלך עולם ועד אע"פ שאבדו גוים מארצו. וכנגד הראשונה אמר גור אריה יהודה וגו' וכנגד השנית אמר לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. שזה רמז על הסופרים והחכמים והסנהדרין. וכנגד ריבוי העם אמר ולו יקהת עמים אסיפת עמים. ואלו השלשה רמוזים במקומות הרבה. ובפרט הזכירם הנביא באמרו רועו עמים וחותו התאזרו וחותו עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום וכו'. שרמז בזה על מפלת סנחריב שבא עם כל גבוריו ושריו ומלכיו ועמים רבים אתו על ירושלים. ואמר שאע"פ שיבא זה המלך בעם רב ועצום ובגבורים רבים וביועצים רבים שהם הג' דברים הנזכרים. עכ"ז יהיה המנוצח. וזהו רועו עמים שהוא כמו רועה דוד. וכן עוצו התחברו עמים רבים. ועכ"ז שהיו נשברים וחתו. וכנגד השניה שהיא הגבורה אמר התאזרו וחותו. וכנגד היועצים אמר עוצו עצה ותופר וגו'. והטעם פי' למטה. ואמר כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו שהוא חזקיהו. והוא ינצחהו בתפלתו. ותהי המשרה על שכמו שזה רמז לג' דברים של מלכות שאמרנו. כנגד הראשונה והעקרית. אמר ויקרא שמו פלא יועץ. שזהו כנגד העצה. כי זה הגדיל והפליא עצה יותר טובה ממלך אשור. וכנגד הגבורה אמר אל גבור. וכנגד ריבוי העם אמר אבי עד שר שלום. כי הוא שר ומלך על האומה השלימה. כי מלת שלום תורה על שלימות האומה ועל ריבויה. וחזר לספרם כולם. וזהו למרבה המשרה ולשלום אין קץ. כנגד ריבוי האומה. על כסא דוד ועל ממלכתו. כנגד הגבורה. שהיה דוד גבור כארי. להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה. כנגד העצה. כאומרו הן לצדק ימלוך מלך. ואולי יאמר למרבה המשרה כנגד הגבורה. ולשלום אין קץ כנגד ריבוי האומה. על כסא דוד כנגד היועצים והסנהדרין היושבים על כסא המשפט שהיא ירושלים שנקראת כסא ה'. ואמר כי שמה ישבו כסאות למשפט. וזהו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה קראת ה' צבאות תעשה זאת. רצה שהשם קנא על גאוה וגודל לבב של מלך אשור כאומרו מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי. ואמר שנתלבש בלבוש הגאוה שהוא מלכות השם כאומרו ה' מלך גאות לבש. [ראוי] שיפשיטוהו ברחוב העיר. אחד שהוא מלבוש נכרי. ולכן ויקנא ה' לארצו ויחמול על עמו ויהרוג משמניהם. כמו שאמר למטה לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש. כי כן דרך כל המתגאה נופל באש כמו שכתבתי למעלה. וזהו ותחת כבודו. כמאמרם ז"ל כמין חוטי אש נכנסו בחוטמיהן ונשרפו מבפנים ונשארו גופם ומלבושם. וזהו ותחת כבודו. ולא כבודו. וכבודו של אדם מלבושיו. ומפני שהיו מבני שם כדכתיב ובני שם עילם ואשור. רצה הקב"ה לפרוע להם מה שעשה אביהם בענין נח דכתיב ויקח שם ויפת את השמלה ולכן נשארו בגדיהם. וכן נראה שפרע השם חובו לשם ועשה טובה לחזקיהו ועמו שישללו שללם ויבוזו חילם כאומרו אז חולק עד שלל מרבה. וכן קיים מה שקראו אבי עד אבי השלל. ואלו השלשה אמרם הנביא למטה באומרו ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו. וזהו כנגד ריבוי העם. ולרוח משפט ליושב על המשפט כנגד היועצים. ולגבורה משיבי מלחמה שערה כנגד הגבורה. וכן תמצא אלו הג' במזמור שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. אחר שהיא בנויה בכל מיני יופי והיא יסוד העולם וכן אמר שמחתי כמאמרם ז"ל. לפי שהיה שומע דוד שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבנה בנו בה"מ לפי שנאמר לו רק אתה לא תבנה הבית. ועכ"ז היה שמח. והטעם לפי שהיא קיום ישראל. וזהו עומדות היו רגלינו והיה להם קיום בשביל שעריך ירושלם שהיו עוסקין בתורה. ואמר ירושלם הבנויה. באלו הג' דברים שהם יופי ותכשיט המלכות או המדינה כמו שהיו נמצאים בעיר שחוברה לה יחדיו והיא מכוונת כנגדה שהיא ירושלם של מעלה. וזהו כעיר שחוברה לה יחדיו. או שרמז בזה על ריבוי העם שבה. וזהו ירושלם הבנויה ומיוסדת ברוב עם כעיר שחוברה לה כל העם יחדיו. וכנגד הגבורה אמר ששם עלו שבטים גבורים משולים לאריות ולזאבים. וזהו שבטי יה שבטים חזקים כמו שלהבת יה. ואחר שהם האבות והם חזקים הם עדות לבנים שהיו כולם גבורים. וזהו עדות לישראל. ואמר להודות לשם ה'. לרמוז שלא היתה גבורתם בעניני העולם להרוג ולכלות. אלא להודות לשם ה'. כאומרו וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. וכן אמר ואל יתהלל הגבור בגבורתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל. ולכן אמר כי כל אותם שנדמו לאדם הראשון בדברים ידועים. לקו בהם. אבשלום בשערו בו נתלה. שמשון בכוחו בו לקה. צדקיהו בעיניו ואת עיני צדקיהו עור. אסא ברגליו חלה את רגליו. והטעם כמו שכתבו בזוהר כי אלו הדברים הם נתונים מהשם לכבד את השם. כאומרם כבד את ה' מהונך אל תיקרי מהונך אלא מחונך. ואם האדם הולך אחר מראה עיניו כמו שמשון שאמר אותה קח לי כי ישרה היא בעיני. ולא בעיני המקום. ראוי היה שינקרו פלשתים את עיניו. וכן אבשלום ואסא וצדקיהו הכעיסו השם באותם הדברים עצמם. והם ראוים לעונש מדה כנגד מדה. וכן אמרו גבורים לעמוד בפרץ דוחים וכו'. ולסותמו ולא לפרוץ הגדר. ולכן אמר בכאן להודות לשם ה'. כי גבורתם לא היתה אלא לעבוד את ה'. וכנגד העצה אמר כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. שזה רמז לסנהדרין היושבים בלשכת הגזית על דבר המשפט. כסאות לבית דוד דכתיב ביה ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ואחר שכל אלו השלשה דברים נמצאים בה הראוים למלך. אמר שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך. כי אחר שהיא שלימה כשלמיות האלו ישליו אוהביך. כי בשלומה יהיה לכם שלום. וז"ש למן היום אשר הוצאתי את עמי מארץ מצרים לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד. ואבחר בירושלם מבעי ליה. אלא להורות מה שאמרנו כי כשהמנהיג נמצאו בו אלו השלמיות. מיד המדינה מאושרת. וכשהמדינה מאושרת. המנהיג מאושר והעם מאושר. וזהו אשרי העם שככה לו אשרי העם וכו'. בראשם להנהיגם. וכן בכאן אמר ישליו אוהביך. וכיצד ישליו אוהביך כשהקטנים ישמעו לגדולים. וזהו יהי שלום בחילך שהיא החומה הקטנה. מיד יהיה שלוה בארמנותיך. שהיא החומה הגדולה והבירניות הגדולות. וזה רמז ומשל ופירוש המשל. ואחר למען אחי ורעי. שהם כלל העם. אדברה נא שלום בך. שהם היחידי סגולה. ובזה רמז שראוי לגדולים להנהיגם בנחת ובשלום ולשמוע אותם. וזהו שאמרו וכל שכן אם הגדולים נשמעים לקטנים. וזהו אדברה נא שלום בך. כלומר בבקשה מכם שתדברו שלום אל עמו ואל חסידיו. וכן למען בית ה' אלהינו שראוי לה להיותה שלימה שיהיו בה מנהיגים ויועצים. אבקשה טוב לך בהנהגה הזאת ותקבלו שכר טוב. כאומרו אני כברוש רענן שממני פריך נמצא. ואם פירוש יהי שלום בחילך הוא על חיל האומה וריבויה. יהיו אלו השלשה דברים הנזכרים במזמור כסדר הפסוק. כנגד הגבורה. אמר ששם עלו שבטים כנגד העצה. אמר כי שמה ישבו כסאות למשפט. וכנגד רבוי העם. אמר יהי שלום בחילך. שהוא כמו חיל גוים והוא כנגד ולו יקהת עמים:
ולפי שאלו השלשה מעלות נמצאו ביהודה זכה למלכות. ולכן אמר יהודה ראוי שיודוך אחיך. אחר שנמצאו בך הגבורה והיועצים וריבוי העם. וכנגד הגבורה אמר גור אריה יהודה. וכנגד היועצים אמר לא. יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו וגו'. וכנגד ריבוי העם אמר ולו יקהת עמים. ולפי שהיועצים היו משבט לוי או משבט יששכר. אמר בכאן ומחוקק מבין רגליו. כלומר שהמחוקק עצמו יהיה משבט יהודה שנאמר יהודה מחוקקי. וזהו רמז על דוד שהיה גדול בתורה. וזה שאמרו במדרש ראה יעקב שהיה עתיד דוד לעמוד מיהודה שיטול מלכות לעולם כד"א ונאמן ביתך וממלכתך וגומר. וגם הוא יהיה מחוקק כשם שמשה על שכתב ה' חומשי תורה דכתיב כי שם חלקת מחוקק ספון נקרא מחוקק. כך דוד כתב ספר תהלים ה' ספרים ונקרא מחוקק דכתיב יהודה מחוקקי. ועליו אמר יעקב דוד לא יהא כשאול שניטלה המלכות ממנו. אבל דוד אף על פי שתנטל מלכותו ממנו לא תנתן לאחר. כי שמורה תהיה לזרעו לעת קץ. וזהו לא יסור שבט מיהודה. וכתיב וחסדי לא אסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול ע"ה. הרי שנקרא מחוקק החכם שמורה הוראה למלך והוא יושב בין רגלי המלך כשיושב על כסא המשפט. וזהו שאמרו במדרש מחוקק זה סופר כד"א כי שם חלקת מחוקק ספון. והמתרגם אמר וספרא. ואולי נקראו כן שם החכמים כאומרם סופר מברך ובור יוצא. לפי שהוא סופר אותיות התורה ומדקדקים במצותיה כאומרו מעיר חכמים אני ושל סופרים אני. ואולי שעל זה נקרא מחוקק שעולה מספרו רמ"ח כמספר המצות וכמספר איבריו של אדם. וכל מצוה ומצוה חקוקה בכל אחד מאיבריו. וזה ע"ד שאמרו יששכר חמור גרם חמר כתיב שקיים יששכר רמ"ח מצות עשה כמנין איברי גופו. וכן מחוקק עולה כמנין זה. ואולי שעל זה אמר אל למלכים שתו יין פן ישתה וישכח מחוקק. כלומר וישכח רמ"ח מצוה עשה כמנין מחוקק. ולכן אין ראוי למלך לשתות יין פן ישכח המצות וישנה הדין. ולמי ראוי היין תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. ישתה וישכח רישו ומרירותו ויתחזק לעבוד את ה':
אוסרי לגפן עירה. אם הוא על מעלת א"י אמר שהיתה מושכת יין כמעין ושיינותיה חזקים ובעלי טעם מבושם. ולזה אמר כבס ביין לבושו. וכנגד הטעם אמר חכלילי עינים מיין כמאמרם ז"ל כל חיך שטועמו אומר לי לי מהרבה טעמים שהיו ביין. שמא תאמר לנערים יפה לזקנים אינו יפה. ת"ל ולבן שנים אל תקרי לבן שנים אלא לבן שנים. ואתיא כההיא דא"ר יצחק טוב יין לזקנים יותר מחלב לנערים. שנאמר ולבן שנים מחלב ע"כ. ואם הוא על מעלת התורה יאמר כבס ביין לבושו על יינה של תורה. כאומרם ז"ל יין המשומר בענביו וכו'. וכן דרשוהו על דוד כבס ביין לבושו שהיה בעל צדקה בתורה. כמה דאת אמר צדק לבשתי וילבשני. ובדם ענבים סתה. זה מסוה שלו. מלמד שהיה שופט יפה. כמה דאת אמר כמעיל וצניף משפטי. וכה"א ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו:
אוסרי לגפן עירה. רמז בזה הפסוק כל הענין שקרה לשלמה. והתיבות כפולות בפסוק. והאשה נמשלת לגפן כאומרו אשתך כגפן פוריה. ושלמה לעד ויהי לעת זקנת שלמה ונשיו הטו את לבבו וגומר. ונאמר שם קרוע אקרע את הממלכה מידיך. וזהו לא יסור שבט מיהודה על כל ישראל. עד כי יבא שילה בשגגה. וע"ז כי אז קרע את מלכות ישראל מעליו. מצד שנטה אחר האשה ואסר נפשו בידה. ובעבור זה מגפן ישוב לשורק. ומאריה ישוב לעירה ולבן אתון. ראה זה ברחבעם שהלך אחר עצת הנערים הנדמים לעיירים ולשורק. שלא נשאר לו אלא שבט אחד דומה לשורק מהגפן. וזה המחבר אמר שאם הוא שילה על מלך המשיח למה גלה סוד זה ליוסף החביב. ולא ידע ולא הבין שאין המטמון נראה אלא לבעליו ועתיד מלך המשיח לצאת מיהודה ולא מאחר:
חכלילי עינים מיין אדמוני עם יפה עינים. ד"א חכלילי עינים חך לילי מה נמלצו לחכי אמרתיך עינים מיין שהיה דורש כמה ענינים בתורה. ולבן שינים מחלב בזכות התורה הלבין הקב"ה עונותיהם של ישראל מחלב. כמה דאת אמר תכבסני ומשלג אלבין. וכן דרשו זה על נקמת אדום דכתיב פורה דרכתי לבדי. וכבר הארכתי בזה בלידת יהודה עיין שם. וי"א לא יסור שבט לאחד מאחיו בעוד שוהיה עובד אלהים. ואם יסור מעבוד אלהים יוסר מלכותו. וזהו עד כי יבא שילה. מן על השל ותרגום שגגה שלותא. ולו יקהת עמים יחסר ממשלתו על העמים. והוא מן אם קהה ברזל. והיו"ד איתנית ושרשו קהה ודגשות הקו"ף לחסרון אות השורש. וזהו יקהת יחלש ויחסר יכלתו:
זבולון לחוף ימים ישכון. לפי שהיה מפרנס ליששכר שהיה בעל תורה הקדים זבולון ליששכר. לפי שהיה מכין צידה ליששכר כמו שפירשתי באומרו זבדני אלהים שהוא לשון צידה שתרגומו זוודין. והיה הולך בסכנת הימים כדי להרויח ליששכר. ואמר והוא לחוף אניות. להורות שלא די שהיה שוכן אצל הימים אלא שהיה הולך לחוף אניות וממרחק הביא לחמו. וכן רמז שהיה לו חלק בתורת יששכר שנמשלת למים. וזהו לחוף ימים תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכבר פירשתי זה בלידת זבולון עיין שם. וכן פירשתי ברכת יששכר שנקרא חמור גרם. לפי שהיה לו לעסוק בתורה והיה ראוי להיות חזק לפי שהתורה מתשת כחו של אדם. וכן היה מקיים מצות התורה. וכמו שאמרו במדרש מגיד שקיים יששכר רמ"ח מצות עשה כמנין איבריו. רובץ שריבץ תורה בישראל. בין המשפתים. אילו תלמידי חכמים שנאמר אם תשכבון בין שפתים. ד"א ששופתים שלום בעולם שנאמר ה' תשפות שלום לנו. ואומר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך עד כאן. וכן רמזתי שם שדימהו לחמור. לומר שאין ראוי הבעל תורה להיות גס רוח ובעל שררה אלא כחמור המוכן למשא ואינו בועט באדוניו. וכן שאין ראוי לו להלוך אחר התענוגים והעושר. אחר שיש לו תענוג התורה כאומרו הנחמדים מזהב ומפז רב וגומר. וזהו וירא מנוחה כי טוב ע"ש:
וסמך יששכר וזבולון ליהודה. לפי שהיו בני גבירה. ואם כן היה לו להקדים ג"כ יוסף ובנימן לדן ונפתלי. אבל הטעם הוא לפי שהוא אמר ביהודה שהמלך ראוי לו להועץ בתורה כאומרו לא יסור שבט מיהודה ומחוקק וגו'. שרמז שראוי למלך שיהיה החכם והמחוקק בין רגליו כשישפוט העם. לכן בא לפרש מיד מי הוא זה המחוקק. שהוא משבט יששכר כאומרו ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים וגומר. והם היו הסנהדרין. ולפי שהסנהדרין היו יושבין בלשכת הגזית אמר וירא מנוחה כי טוב. כאומרו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה לפי שהיא היתה המנוחה האמיתית. ולכן סמך יששכר ליהודה. ואח"כ חזר לדן ואמר דן ידין עמו. לפי שהיה ראוי לחברו עם יהודה לפי שנקרא אריה כיהודה ושפט עמו כ' שנה כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטי ישראל. ואמר יהי דן נחש עלי דרך. לרמוז שמלכות בית דוד הושתלה מצד רות המואביה שבאת ממואב לחסות תחת כנפי השכינה. ומלכות שמשון שבא מדן נאבדה מצד אשה. היא האשה הזרה אשה נכריה אשר רגליה יורדות מות שאסרה לשמשון בעבותים עד אשר נקרו עיניו. וזה לפי שהוא אמר אותה קח לי כי ישרה היא בעיני וכל זה להנקם מפלשתים. ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא כי תואנה הוא מבקש. ואמר כי מה' הוא. כמו שא"ר יצחק אם ללצים הוא יליץ. לרמוז כי בדרך שאדם רוצה בה מוליכין אותו. ועל זה רמז יהי דן נחש עלי דרך. שזהו דרך ארץ פלשתים שהלך שם לקחת לו אשה. וז"ש במדרש שפיפון עלי אורח מי גרם לשמשון שפישף בגופו שעוורו פלשתים את עיניו. עלי אורח ע"י שהלך אחר עיניו ונשא פלשתית כד"א אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. ואין אורח אלא אשה כד"א חדל להיות לשרה אורח כנשים ע"כ. אבל יהודה הושתל מלכותו מצד אשה היא תמר כלתו ורות המואביה. ואולי שעל זה רמז אוסרי לגפן עירה שנתחברו לגפן שהוא אשה יראת ה' אשתך כגפן פוריה:
ואולי הטעם שסמך דן ליששכר. לפי שנמצאו בשבט דן אנשים חכמים כמו שנמצאו ביששכר דכתיב ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן וגו'. וסייעו במלאכת המשכן. וכן סייע בבה"מ חירם שהיה מדן דכתיב בן אשה מבנות דן ואביו איש צורי וגו' והוא בנה המקדש ועשה לשכת הגזית מושב לסנהדרין שהיו בני יששכר. ולפי שהוא עשה כסא המשפט ראוי הוא שיהיה שופט לישראל. וזהו דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל שהוא יששכר. ורבותינו נתנו טעם אחר ואמרו לא ניכר שוע לפני דל מלמד שקטן וגדול שם הוא ושוין לפני הקב"ה. א"ר חנינא שוע זה שבט יהודה שנאמר כי יהודה גבר באחיו. ולזה שבט דן שלא היה ירוד בשבטים כשבט דן שהיה מן הלגיונות וכתיב בו לאחרונה יסעו. ואעפ"כ מצאנו בהרבה מקומות שהשוון הקב"ה במלאכת המשכן דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל וגו' ואתו אהליאב וגו'. ואף בהמ"ק עשה אותו שלמה מיהודה. וחירם מדן. שנא' בן אשה מבנות דן וגו'. וכן המשיח הוא מב' שבטים אביו מיהודה ואמו מדן. שלכך נקראו יהודה ודן גור אריה שהמשיח יוצא מבין שניהם. וכן זכר יעקב בברכתו שמשיח יצא ממנו שנאמר כאחד שבטי ישראל זה המשיח שעתיד לדון כהקב"ה שנקרא אחד. מה הקב"ה בלא ראיה ובלא שמיעה. כן המשיח שנאמר לא למראה עיניו ישפוט וגו'. והריחו מאי והריחו. א"ר אלכסנדראי מלמד שהטעינו מצוה כריחים. רבנן אמרי שמריח ודן ע"כ. רמזו בכאן דבר גדול שאין גבהות לפני המקום. ובעולם הזה אין אנו יודעין מי הוא קטן וגדול. וזהו קטן וגדול שם הוא. בעולם הנפשות הם ניכרין. ולכן רצה השם לסמוך דן הקטן ליהודה הגדול. ולולי חטא שמשון כוחו גדול כיהודה ולכן נקרא שמשון בשם רבו שנאמר כי שמש ומגן ה' צבאות. אף שמשון הגין על ישראל ולא בחייו בלבד הגין על ישראל אלא לאחר מותו. כאמרם ז"ל רבנן אמרי את מוצא עשרים תיבות יש מדן ידין עמו עד ויפול רוכבו אחור. כנגד עשרים שנה ששפט שמשון את ישראל שנא' וישפוט את ישראל בימי פלשתים כ' שנה. א"ר חייא מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו כ' שנה אחר מותו כדרך שהיו יריאים ממנו עשרים שנה בחייו ע"כ. ונ"ל שדרשו זה לפי שבחייו כתיב וישפוט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה ואחר מותו חזר לכתוב והוא שפט ישראל עשרים שנה. נראה שאחר מותו היו יראין ממנו ג"כ עשרים שנה אחרים. וזה להורות על מעלתו. לולי שגרם חטא האשה הזרה שלקח והלך אחר מראה עיניו והיא סבבה מיתתו. ולכן נראה לי כי מיד כשהלך ליקח אותה אשה עם אביו ואמו והרג האריה וכששב באותו דרך ומצא עדת דבורים בגוית הארי ודבש וירדהו אל כפיו וילך הלוך ואכול ויתן להם ולא הגיד להם כי מגוית האריה רדה הדבש. רמזו לו הרעה הגדולה שעשה לעבור על התורה בלקיחת אשה זרה והוא כעובד ע"ז ובעבור מתיקותה ויופיה מאס בתורה. ולכן לא הגיד לאביו כדי שלא יבינו הדבר ויפתרו לו החידה. כי מיד יאמרו לו מה מתוק מדבש לחכך לקחת זאת האשה ומרה תהיה באחרונה. ואח"כ כששאל החידה אל מריעיו והציקתהו אשתו להגיד לה ויאמר לה הנה לאבי ולאמי לא הגדתי ולך אגיד. ואחר כך הגיד החידה לאשתו לקיים מה שנאמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. ואתר כך פירשו לו החידה ואמרו מה מתוק מדבש ומה עז מארי. שפירושו ברור מה מתוקה מדבש זאת האשה הרעה. ומה עז מארי כי זה עזות גדולה כנגד השם והוא כעובד ע"ז. וזהו ומה עז מארי. כי השם היה משלים דברו הטוב אשר דבר ביד עבדיו הנביאים שקראוהו גור אריה. ולכן כפיר אריות שאג לקראתו. בענין שיתקיים ברכתו ותצלח עליו רוח השם וברכת יעקב ומשה רבינו ע"ה וישסעהו כשסע הגדי. ואח"כ מגוית הארי רדה הדבש והלך ליקח עגלה יפיפיה מתוקה כדבש ומרה כלענה. וזהו מתוק מדבש ומה עז מארי. והוא לא הבין פתרון החידה. ועכ"ז רמז פירושה ואמר לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי כי היא עגלה יפיפיה מתוקה מדבש. ועגלה ערופה מרה כלענה כי בעבורה נהרג וכמעט אבד עולמו. אם לא שאמר ואנקמה נקם אחת מב' עיני והעין האחר ישאר לעוה"ב. ועל זה רמז יעקב באמרו לישועתך קויתי ה'. כי אע"פ שעשה הרע בעיני ה' תשועת עולמים יש לו בבית המלך. וכן רמז לישועתך קויתי ה'. לפי שהוא אחרון מהשופטים שהקים להושיעם ולא יקום מושיע אחר להושיעם. אמר לישועתך קויתי ה' שהיא תשועת עולמים ושוא תשועת אדם. וז"ש במדרש ראה יעקב לשמשון שהיתה גבורתו מעיו של מעלה וראה שישועתו פוסקת לפי שעה. אמר יעקב לא לישועתו של שמשון אני מקוה אלא לישועת ה' דכתיב עם נושע בה' ע"כ. ובלידת דן פירשתי אותו גם כן שרמז יהי דן נחש עלי דרך על העגלים של ירבעם עיין שם:
גד גדוד יגודנו. כבר פירשתי בלידתו ענין גד וברכת יעקב ומרע"ה. איך תפשוהו על מה שעשה שנשאר בארץ טמאה ועזב ארץ חמדה ארץ קדושה. ועל זה אמר בגד שבגד ועשה בגידה גדולה. והוא חשב שהיה נוטל חלק בארץ בראש ונשאר באחרונה. וזהו והוא יגוד עקב שנשאר באחרונה כמו העקב עיין שם. ומפני זה נ"ל שסמך גד לדן. כי מן הראוי היה שיסמוך נפתלי לדן אחר שהם אחים בני אם אחת היו. אלא שראה יעקב שכמו שדן אבד מלכותו שהוא שמשון בעבור האשה הרעה הטמאה כמו שכתבתי למעלה. כן גד אבד כבודו בעבור שנשאר בארץ טמאה ולא רצה להכנס לארץ ישראל ארץ קדושה. ולכן גלה בראשונה. ולכן סמך גד לדן. ואם נחש עלי דרך הוא רמז על ירבעם שסתם הדרכים שלא יעלו לירושלים בעבור העגלים לעבוד אל אחר. סמך גד לדן להורות שכמו שטעה דן באל אחר. כן טעה גד שנשאר בארץ טמאה. שהרי אמרו כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה. וכן בדוד אומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי דוד עובד ע"ז היה. אלא לומר שכל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה. ולכן תמצא שבעון זה חשדום בני ישראל כשבנו המזבח שהיה בהם שמץ דבר מאל אחר. ולכן כמו שחטא דן היה באל אחר. כן חטא גד היה באל אחר. ובמדרש מצאתי טעם אחר שאמרו מה ראה יעקב לברך גד אחר דן. אלא כיון שראה יעקב מעלתו של שמשון התחיל לומר לישועתך קויתי ה' אין זה מביא את הגאולה. ולאיזה גאולה אני מיחל. לתשועה של הקב"ה שעתיד איש מזרעו של גד לבשרה. הה"ד והוא יגוד עקב. יגד כתיב שאליהו הבא משבט גד עתיד להגידה. והוא ימשוך לב ישראל לאביהם שבשמים. שנאמר והשיב לב אבות על בנים וכו':
מאשר שמנה לחמו. סמך אשר לגד לפי שהיו אחים ולא רצה להפסיק ולהכניס ביניהם לנפתלי. וכן סמכו לגד לפי שגד מאס בארץ חמדה זבת חלב ודבש ונשאר בארץ טמאה. ואשר אחיו היה להפך שנכנס לארץ טובה ורחבה ושמנה. וזהו מאשר שמנה לחמו מושכת שמן כמעין כאומרו וטובל בשמן רגלו. עד שבסיבת זה יתן מעדני מלך שארצו היתה מגדלת שמנים ומעדנים למלכים בשמן אפרסמון ושמן זית למקדש. וכן אמר זה שמן אנפוקנון שהיו נשי מלכים סכות בו והוא משיר את השער ומעדן את הבשר. ולפי שהיו בני אשר רגילין בשמן היו חכמים הרבה שהשמן מפקח את הלב. ולכך הלך יואב לתקועה שנא' וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ותקועה בנחלת אשר היה ע"כ. ואולי שלזה אמר מאשר שמנה לחמו על התורה שנקראת לחם שנא' לחם אבירים אכל איש וכתיב לכו לחמו בלחמי וגו'. וזהו והוא יתן מעדני מלך דכתיב ומתוקים מדבש ואמרו מאן מלכי רבנן. לפי שהם מאשרים העם ומיישרים אותם. וזהו מאשר שמנה לחמו ואין המ"ם נוספת. ופי' מאשר לעצמו ולזולתו והוא שמח בחלקו. לכן אמר שמנה לחמו והוא יתן לנפשו כל מעדני מלך. כי נפשו שבעה עליו ומסתפק בעצמו כאלו היו לו כל מעדני מלך וזה בסבת התורה. ולכן לא אמר כאן אשר שמנה לחמו כמו שאמר גד גדוד או דן ידין. אלא מאשר לסבה שזכרנו. נראה מכאן כי ברזל ונחושת הוא מברכת אשר. ובלידת אשר כתבתי שזה רמז על שהיו בנותיו נאות וזהו באשרי כי אשרוני בנות וגומר. וזהו שמנה לחמו הנאמר על האשה שנאמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל. וכן מצאתי במדרש ברוך מבנים אשר על בנותיו של אשר שהזקנה כבתולה ובתולה אין לה דמים שנאמר ברזל ונחושת מנעליך וגו':
נפתלי אילה שלוחה. כמו שבירך לאשר בארץ שמנה וטובה. כך בירך לנפתלי בארץ טובה ממהרת לרוץ ולבשל פירותיה. עד שלסבת זה נותן אמרי שפר ומשבח להקב"ה בברכת שהחיינו קודם לכל אחיו. לפי שארצו מברכת פירותיה קודם לכל הארצות. ובלידת נפתלי פירשתי שזה רמז על שירת דבורה וברק מקדש נפתלי. וזהו הנותן אמרי שפר עיין שם. ובמדרש אמרו נפתלי אילה שלוחה על נפתלי נאמר שהיה איש שלום. ולו עשו אביו ואחיו שליח לבשר שלום. והוא בישר ליעקב ביוסף ואמר לו עוד יוסף חי. כשהיה רואה יעקב לנפתלי שהיה בא מרחוק היה אומר הנה נפתלי בא אדם טוב מבשר שלום שנאמר הנותן אמרי שפר. ד"א לפי שהיו גדולים בתורה שנקראת אילת אהבים. ומה אילה זו חסידה כך מקיימי התורה חסידים. ויעלת חן שמעלת חן על לומדיה כד"א כי לוית חן הם לראשך. הנותן אמרי שפר שהיה לשון בני נפתלי מתוק מדבש. וכשהיו מדברים בבית המדרש דבש וחלב היה נוטף מפיהם. ולכך נקרא שמו נפתלי נופת לי דבריו באורה נופת שניתנה לארבעים יום מנין ל"י כד"א נופת תטופנה שפתותיך כלה וגומר. ד"א נפתלי אילה שלוחה מלמד שהיה נפתלי רץ כאיל לעשות רצון אביו שבשמים. הנותן אמרי שפר א"ר יוסי בר' חנינא בשם ר' אידי בשם רב אחא אלו דברי תורה שניתנו לארבעים יום ע"י שופר ע"כ:
בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וגו'. הנה יוסף הצדיק זכה לברכות כפולות מה שלא זכו שאר השבטים. לפי שהיה ראוי לברכו שתי ברכות כנגד שני זמנים שעברו עליו. האחד זמן השעבוד והגלות. והשני זמן המעלה והכבוד. ובשניהם עמד קיים בעבודת השם. והם כנגד יוסף ה' לי בן אחר וכנגד אסף אלהים את חרפתי כמו שפירשתי במקומו. ולכן אמר ב' פעמים בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. ולכן כפל ברכותיו ונתן לו ברכות ראשונות כנגד לראש יוסף. וזהו מאל אביך וגו'. וכן אתה ראוי לברכות אחרות כנגד נזיר אחיו וזהו ברכות שמים מעל. ולכן הברכות הראשונות יהיו כנגד לראש יוסף והאחרון כנגד נזיר אחיו. ולפי ששם פירשתי הברכה בארוכה איני רוצה להאריך בכאן עיין שם. ואולי קראו נזיר אחיו לפי שהיה פרוש מאחיו לכבוש יצרו כמו שעשה באשת אדוניו וזהו נזיר אחיו במצוה הזאת. כי ראובן בא אל אשת אביו ושמעון לקח את אחותו ויהודה נטה אל כלתו ויוסף לא הטה אזנו אל אשת אדוניו והוא עבד לה. ולכן קנה המעלה והבכורה לעצמו וזהו נזיר אחיו. ולכן ברכו מרע"ה מבורכת ה' ארצו שהיה ממוזג ומבורך בטבעו וחומרו. ובמדרש אמרו בן פורת יוסף שנתגדל ע"י הפרות שעלו מן העין כמה דאת אמר והנה מן היאור עולות ז' פרות. ד"א בן פורת בן מלכות כמה דאת אמר אפריון עשה לו המלך שלמה. שנמשכה מלכותו כאלו נמשך על העין. דתנינן מושחים את המלכים ע"ג מעין כדי שתמשך מלכותם. בן פורת עלי עין בשכר שלא נגע במעין של אשת פוטיפר כד"א גן נעול מעין חתום. בנות צעדה עלי שור בנות צלפחד שנטלו חלק בארץ עלי שורת הדין שהדין עומד בדבריהם הה"ד כן בנות צלפחד דוברות. וימררוהו שמכרוהו לעבד. כמה דאת אמר וימררו את חייהם בעבודה קשה. בעלי חצים שאותן כ' כסף שנתנו בדמיו חלקוהו ביניהם הוי חצים כד"א וחצו את כספו. ד"א בעלי חצים מי היו אלה שעשו אותה רעה ליוסף. שמעון ולוי שנקראו בעלי חצים. שיעקב חלקם והפיצם בין השבטים כד"א אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. משם רועה אבן ישראל. לפי שאו"ה נקראו חרסים שנאמר ולא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש כמתכות חרס. ויעקב נקרא אבן. מתלא אמר נפל קדירה על כיפא ווי לקדירה נפל כיפא על קדירה ווי לקדרה תרגום כיפא סלע. כך בין שרשעים יזדווגו לישראל. בין שישראל יזדווגו להם אוי להם. כד"א כל אוכליו יאשמו. א"ר חנינא לא ניתנה התורה אלא בזכות ישראל שנקרא אבן שנאמר משם רועה אבן ישראל. בית המקדש אינו נבנה אלא בזכות יעקב שנקרא אבן שנאמר משם רועה אבן ישראל. בהמ"ק אינו נבנה אלא בזכות יעקב שנאמר הנני יסד בציון אבן בזכות יעקב שנאמר משם רועה אבן ישראל. מלך המשיח אינו בא אלא בזכות יעקב שנאמר חזא הוית עד דאיתגזרת אבן די לא בידין ע"ש יעקב. שנאמר משם רועה אבן ישראל. ברכות שדים ורחם ששדר לו מלכים ורחם וראם שכן מתחלפת חי"ת באל"ף. מאל אביך אלו הברכות ראשונות שנתברך יעקב באלהים כד"א ויתן לך האלהים. ויעזרך. לפי שנתברך יעקב במלכות שנאמר יעבדוך עמים והיה צריך לעזר. כד"א שויתי עזר על גבור. ואומר ישלח עזרך מקדש. ואל שדי. אלו ברכות אחרונות שנברך בזה השם. דכתיב ואל שדי יברך אותך. ויברכך לפי שהיא ברכת פריה ורביה כשם שכתב להלן יברך אותך ויפרך. אבל בברכה ראשונה לא נאמר יברך אותך אלא ויתן לך. ברכות שמים מעל. כד"א מטל השמים. ברכות תהום רובצת תחת. כד"א ומשמני הארץ. ברכות שדים אל תקרי שדים אלא שדים. כד"א ורוב דגן. ורחם כד"א ותירוש הוא רחם הוא חמר אתווי דדין הוא אתווי דדין. תהיין לראש יוסף כל אלו הברכות יהיו נזר ועטרה על ראש יוסף. ולקדקד נזיר אחיו לאותו קדקד שהיה רב ושליט מונזר בנזר מלכות. והיה זהיר בכבוד אחיו שמכרוהו ע"כ. זהו מה שאמרתי למעלה שהיו לו ברכות בשני זמנים. ומה שאמר ברכות אביך גברו על ברכות הורי. רמז שהוא הוסיף ברכות על ברכות הוריו עד שנראה שברכותיו היו מסורות כנגד ברכות יצחק כמו שמכוונות במדרש. וזהו תהיין לראש יוסף אותן של אבותי ואינן שלי כולן תהיין שלך. וזהו ולקדקד נזיר אחיו שהופרש מאחיו במכירתו. ואמר ברכות אביך גברו. כמו שאמרו במדרש אמר יעקב הברכות שברכני המקום היו תוספת על ברכות הורי אלו אברהם ויצחק. את מוצא אותה ברכה שבירך הקב"ה לאברהם בירך ליצחק לא הוסיף כלום. אבל כשבירך ליעקב היו כל ברכותיו נוספות על הראשונות. הה"ד והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה. ברכו כעפר הארץ ובפריצת ד' רוחות העולם. מה שלא נתברכו הם. הוי גברו על ברכות הורי. ה' מקראות כתובים בברכת יוסף בב' מקומות בברכת יעקב ומשה. כנגד ה' חומשי תורה. ללמדך שקיים יוסף כל מה שכתוב בתורה ולכך זכה לברכות אלה:
ואמר ויכל יעקב לצוות את בניו. להורות שהשלים השם תאותו שהיה חומד לצוות את בניו. וזהו ויכל יעקב וגו' ומיד ויאסוף רגליו אל המטה. להורות שלא היה כחולה מושכב על מטתו כפוף. אלא רגליו נטויות כבריא. בענין שתהיה ברכתו ומתנתו מתנת בריא. ובדעתו בירך לכל בניו. וזהו ויכל יעקב לצוות את בניו כולם. ואז ויאסוף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו. אבל לא נאמרה בו מיתה כמו שכתבתי בתחלת הפרשה. ורבותינו אמרו באברהם ויצחק נאמרה מיתה מה שלא נאמרה ביעקב. לפי שהניח אברהם בנים רשעים בני ישמעאל ובני קטורה לפיכך נאמרה בו מיתה. וכן יצחק הניח עשו ואלופיו. אבל יעקב שהיו כל בניו צדיקים לפיכך לא כתב בו מיתה. ללמדך שכל מי שמת והניח כל בניו עוסקין בתורה ובמצות כאלו לא מת:
בנימן זאב יטרף. כבר רמזתי בלידתו ענין פלגש בגבעה וזהו בנימן זאב יטרף. ורמזתי על המקדש שהיה בחלקו להקריב קרבן בבקר ובערב דכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר. זהו בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל. עד שבסבת הקרבנות שורה השכינה בישראל. ורן בסבת התפלות מורידין השכינה לישראל. וזהו בנימן זאב יטרף שתרגום אונקלס בנימן בארעיה תשריה שכינתא. והרמז בזה כי כמו שהזאב טורף ואוכל. כן הכהנים בסבת הקרבנות והחסידים בסבת התפלות מורידין וטורפים השכינה ממעלה למטה. ולפי שבנימן היה בחלקו בהמ"ק. ששם הכהנים והסנהדרין המורידין השכינה למטה. דימהו לזאב הטורף. וזהו בארעיה תשריה שכינתא. ולכן תמצא כי בסבת שביוה"כ נאמר סלחתי כדבריך ושרתה השכינה בישראל. נקרא אותו חדש תשרי לפי שבו שרתה שכינה בישראל. וזה השם של תשרי הוציאוהו ממאמר בנימן זאב יטרף תשרי. לרמוז שבתשרי תשרה השכינה בישראל וכן רמזתי שם על שאול ומרדכי עיין שם. וכן אז"ל נמשל בנימן לזאב על שהוא טורף ובורח. וכן לא נמשכה מלכות בית שאול. ויהודה נמשל לאריה לפי שנמשכה מלכות בית דוד. ובמדרש דרשו אותו על אהוד. מה זאב טורף לפניו ולאחריו. אף אהוד בן גירא בן הימיני עשה לו חרב שהיתה אוכלת לפניה ולאחריה. שנאמר ויעש לו אהוד חרב ולה ב' פיפיות שהיא אוכלת בשני עולמות שהיה עוסק בתורה דכתיב בה חרב פיפיות בידם. וכן דרשו על שאול ולערב יחלק שלל אע"פ שהעריב עליו שמשו שנפל במלחמה. יחלק שלל ומחר חלקו עם הצדיקים בג"ע שנאמר ומחר אתה ובניך עמי. מאי עמי במחיצתי. ד"א מדבר באסתר המלכה שהטריפה מאכל לאותו זאב המן. שנאמר ויבא המלך והמן אל המשתה. בבקר יאכל עד זה יום שני שאכל המן עמה בבקר. שנאמר ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה. ולערב יחלק שלל. ויתלו את המן. מה כתיב אחריו ביום ההוא נתן המלך וגו'. ד"א מדבר במרדכי שטרף לאותו זאב המן. בבקר יאכל עד כד"א ויקח המן את הלבוש ואת הסוס ובבקר היה אותו מעשה. מהו עד עדי. ולערב יחלק שלל ותשם אסתר למרדכי על בית המן. לג' חלקים נחלק ממונו של המן א' למרדכי ואסתר וא' לתלמידי מרדכי וא' לבנין בית המקדש. ושלשתן בפסוק א' יאכלו ענוים וישבעו זה מרדכי ואסתר. יהללו ה' דורשיו אלו ת"ח. יחי לבבכם לעד זה בנין בית המקדש. כד"א ויהיו עיני ולבי שם כל הימים ע"כ:
כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. רצה בזה שהשלים הש"י מאוויי צדיק שראה י"ב יחד לפי שהוא קיום העולם כנגד י"ב חותמות וי"ב מזלות. ועל כן היה בוכה וימאן להתנחם על יוסף לפי שנתפרדה החבילה ונהרס הבנין. ואע"פ שהיו לו י"א בנים לא היו בעיניו לכלום. אחר שלא נשלמה השורה. ולכן אמר כל אלה שבטי ישראל שנים עשר והם קיום העולם. כאומרו ויהיו כל אלה נאם ה' בזכות כל אלה. ולכן ויברך אותם איש אשר כברכתו. ולא כולם יחד. לפי שהם כנגד י"ב מזלות וי"ב חדשים. וכל א' צריך ברכה לעצמו. ואחר שהשלים השם תאותו. אמר אני נאסף אל עמי והולך להשתעשע ואיני מת. וזהו נאסף בלי עכוב. ולכן קברו אותי אל אבותי אל המערה הידועה אשר בשדה עפרון. במערה אשר בשדה המכפלה. לפי שהיא כפולה בזוגות ומששת ימי בראשית ראויה לנו ולא לאדם אחר. וזהו אשר קנה אברהם את השדה לאחוזת קבר. שזה רמז לג' אבות שהם אחוזה ואגודה אחת של ג' קלחין כאגודת אזוב. ופי' הדבר ואמר שמה קברו את אברהם ואת יצחק ושמה קברתי את לאה. ולכן קברו אותי אל אבותי ולא אדם אחר. וכן היה כי מעולם לא קבלה אדם אחר מערה זו. ושמא תאמרו שמא יערערו בני חת. לזה אמר מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת. ואולי אמר זה שנתן להם שטר המכירה וזהו מקנה השדה:
