מדוע נשארו יעקב ובניו במצרים?
הקדמה
כאשר עלו אחי יוסף אל יעקב ובישרו לו שיוסף חי, אמר יעקב: "רב, עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות" (מה, כח).
יעקב ירד למצרים (מו, א), אך למרבה הפלא הוא לא שב לארץ כנען מיד, אלא חי בארץ מצרים שבע עשרה שנה (מז, כח), ומת שם במצרים (מט, לג).
נשאלת השאלה: מדוע לא שבו יעקב ובניו לארץ כנען אחרי שנסתיימו שנות הרעב?
השאלה מתחזקת לאור העובדה שאחי יוסף עלו לארץ כנען אחרי מות יעקב על מנת לקבור את יעקב במערת המכפלה, ואחר כך חזרו למצרים (נ, ז-יד), ואם כן נשאלת השאלה: מדוע לא נשארו אחי יוסף בארץ כנען אחרי קבורת יעקב במערת המכפלה?
שאלה נוספת עולה מההשוואה בין השבעת יעקב את יוסף לפני מותו, הנזכרת בתחילת הפרשה, לבין השבעת יוסף את אחיו לפני מותו, הנזכרת בסופה. יעקב השביע את יוסף: "אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם" (מז, כט-ל), ואילו יוסף השביע את אחיו: "פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמתי מזה" (נ, כה). מדוע לא השביע יוסף את אחיו בדומה להשבעת יעקב אותו "אל נא תקברני במצרים... ונשאתני ממצרים"? מדוע רק בעתיד: "פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמתי"?
א. מדוע לא השביע יוסף את אחיו שישאוהו לארץ כנען מיד אחרי מותו?
שאלה זו על יוסף שאל רש"י בפרשת בשלח (יג, יט): "ולמה לא השביע את בניו שישאוהו לארץ כנען מיד, כמו שהשביעו יעקב"?
על שאלתו ענה רש"י: "אמר יוסף: אני שליט הייתי במצרים והיה סיפק בידי לעשות, אבל בני לא יניחום מצרים לעשות, לכך השביעם לכשיגאלו ויצאו משם שישאוהו". עולה מדברי רש"י שהמצרים לא הרשו לבני ישראל לצאת ממצרים על מנת לקבור את יוסף בארץ כנען!
דברי רש"י הם פשט דברי יוסף לאחיו לפני מותו: "אנכי מת ואלקים פקד יפקד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב... פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמתי מזה" (בראשית נ, כד-כה). דהיינו שבלי פקידה אלוקית לא יכלו בנ"י לצאת ממצרים.
ב. מדוע לא נשארו אחי יוסף בארץ כנען אחרי קבורת יעקב במערת המכפלה?
בדברי רש"י נמצאת תשובה לא רק לשאלה מדוע לא אמר יוסף לאחיו או לבניו שישאוהו ממצרים מיד עם מותו, אלא גם לשאלה מדוע לא נשארו בני ישראל בארץ כנען אחרי קבורת יעקב: מדברי רש"י עולה שהמצרים לא נתנו לבני ישראל לצאת ממצרים כבר עם מותו של יעקב, שכן רש"י כתב: "אמר יוסף: אני שליט הייתי במצרים והיה סיפק בידי לעשות". משמע שרק מפני שיוסף היה שליט יכול היה לצאת ממצרים ולקבור את יעקב, אבל בני יעקב האחרים לא היו יכולים אפילו לעלות ולקוברו בארץ כנען לולי יוסף, קל וחומר שלא יכלו לעזוב את מצרים לצמיתות.
הסבר זה מתחזק לאור מה שכתבה התורה שכאשר עלו יוסף ואחיו לקבור את יעקב "רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן" (נ, ח). שאל על כך האברבנאל: מדוע הדגישה התורה דבר זה? "הילכו הצאן והבקר לקבור את יעקב ולספדו"?! וענה האברבנאל: "כי היה פרעה מפחד שמא ישארו בני יעקב בארץ כנען, מפני מה שראה השתוקקות הזקן בחייו ובמותו אליה, ואחשוב שכן היו רוצים בני יעקב לעשות, כמו שעשה אביהם, אלא שפרעה ומצרים לא הניחום, שכבר נתנו עיניהם בהם להחזיק בם. ולכן כדי ליישב דעת המצרים, שלא יאמרו: 'בורחים הם', הניחו נשיהם וטפם ומקניהם בארץ גושן ערבון עד שובם". זו גם כוונת הפסוק "ויעל עמו גם רכב גם פרשים" (שם, ט), כמו שכתב ה"שפתי כהן": "ושלח עמהם אנשים שלא יברחו".
נמצאנו למדים שבני ישראל לא ויתרו מרצונם ח"ו על ישיבתם בארץ ישראל, אלא להיפך, הם רצו מאד לעלות לארץ ישראל, אבל נאלצו להשאר במצרים מחמת שהמצרים הכריחום להישאר שם.