תנ"ך על הפרק - בראשית מט - מדוע נשארו יעקב ובניו במצרים? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית מט

49 / 929
היום

הפרק

ברכת יעקב לשבטים ופטירתו

וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם׃רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז׃פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה׃שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם׃בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר׃אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ׃גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ׃לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣אשילהשִׁיל֔וֹוְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים׃אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙עירהעִיר֔וֹוְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖יםסותהסוּתֽוֹ׃חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב׃זְבוּלֻ֕ן לְח֥וֹף יַמִּ֖ים יִשְׁכֹּ֑ן וְהוּא֙ לְח֣וֹף אֳנִיּ֔וֹת וְיַרְכָת֖וֹ עַל־צִידֹֽן׃יִשָּׂשכָ֖ר חֲמֹ֣ר גָּ֑רֶם רֹבֵ֖ץ בֵּ֥ין הַֽמִּשְׁפְּתָֽיִם׃וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב וְאֶת־הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־עֹבֵֽד׃דָּ֖ן יָדִ֣ין עַמּ֑וֹ כְּאַחַ֖ד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃יְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח הַנֹּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס וַיִּפֹּ֥ל רֹכְב֖וֹ אָחֽוֹר׃לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהוָֽה׃גָּ֖ד גְּד֣וּד יְגוּדֶ֑נּוּ וְה֖וּא יָגֻ֥ד עָקֵֽב׃מֵאָשֵׁ֖ר שְׁמֵנָ֣ה לַחְמ֑וֹ וְה֥וּא יִתֵּ֖ן מַֽעֲדַנֵּי־מֶֽלֶךְ׃נַפְתָּלִ֖י אַיָּלָ֣ה שְׁלֻחָ֑ה הַנֹּתֵ֖ן אִמְרֵי־שָֽׁפֶר׃בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר׃וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים׃וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל׃מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם׃בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י עַֽד־תַּאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עוֹלָ֑ם תִּֽהְיֶ֙ין֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל׃כָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם׃וַיְצַ֣ו אוֹתָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אֲנִי֙ נֶאֱסָ֣ף אֶל־עַמִּ֔י קִבְר֥וּ אֹתִ֖י אֶל־אֲבֹתָ֑י אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׂדֵ֖ה עֶפְר֥וֹן הַֽחִתִּֽי׃בַּמְּעָרָ֞ה אֲשֶׁ֨ר בִּשְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵי־מַמְרֵ֖א בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁר֩ קָנָ֨ה אַבְרָהָ֜ם אֶת־הַשָּׂדֶ֗ה מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃שָׁ֣מָּה קָֽבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם וְאֵת֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ שָׁ֚מָּה קָבְר֣וּ אֶת־יִצְחָ֔ק וְאֵ֖ת רִבְקָ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וְשָׁ֥מָּה קָבַ֖רְתִּי אֶת־לֵאָֽה׃מִקְנֵ֧ה הַשָּׂדֶ֛ה וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ מֵאֵ֥ת בְּנֵי־חֵֽת׃וַיְכַ֤ל יַעֲקֹב֙ לְצַוֺּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע נשארו יעקב ובניו במצרים?

הקדמה

כאשר עלו אחי יוסף אל יעקב ובישרו לו שיוסף חי, אמר יעקב: "רב, עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות" (מה, כח).

יעקב ירד למצרים (מו, א), אך למרבה הפלא הוא לא שב לארץ כנען מיד, אלא חי בארץ מצרים שבע עשרה שנה (מז, כח), ומת שם במצרים (מט, לג).

נשאלת השאלה: מדוע לא שבו יעקב ובניו לארץ כנען אחרי שנסתיימו שנות הרעב?

השאלה מתחזקת לאור העובדה שאחי יוסף עלו לארץ כנען אחרי מות יעקב על מנת לקבור את יעקב במערת המכפלה, ואחר כך חזרו למצרים (נ, ז-יד), ואם כן נשאלת השאלה: מדוע לא נשארו אחי יוסף בארץ כנען אחרי קבורת יעקב במערת המכפלה?

שאלה נוספת עולה מההשוואה בין השבעת יעקב את יוסף לפני מותו, הנזכרת בתחילת הפרשה, לבין השבעת יוסף את אחיו לפני מותו, הנזכרת בסופה. יעקב השביע את יוסף: "אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם" (מז, כט-ל), ואילו יוסף השביע את אחיו: "פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמתי מזה" (נ, כה). מדוע לא השביע יוסף את אחיו בדומה להשבעת יעקב אותו "אל נא תקברני במצרים... ונשאתני ממצרים"? מדוע רק בעתיד: "פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמתי"?

א. מדוע לא השביע יוסף את אחיו שישאוהו לארץ כנען מיד אחרי מותו?

שאלה זו על יוסף שאל רש"י בפרשת בשלח (יג, יט): "ולמה לא השביע את בניו שישאוהו לארץ כנען מיד, כמו שהשביעו יעקב"?

על שאלתו ענה רש"י: "אמר יוסף: אני שליט הייתי במצרים והיה סיפק בידי לעשות, אבל בני לא יניחום מצרים לעשות, לכך השביעם לכשיגאלו ויצאו משם שישאוהו". עולה מדברי רש"י שהמצרים לא הרשו לבני ישראל לצאת ממצרים על מנת לקבור את יוסף בארץ כנען!

דברי רש"י הם פשט דברי יוסף לאחיו לפני מותו: "אנכי מת ואלקים פקד יפקד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב... פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמתי מזה" (בראשית נ, כד-כה). דהיינו שבלי פקידה אלוקית לא יכלו בנ"י לצאת ממצרים.

 ב. מדוע לא נשארו אחי יוסף בארץ כנען אחרי קבורת יעקב במערת המכפלה?

בדברי רש"י נמצאת תשובה לא רק לשאלה מדוע לא אמר יוסף לאחיו או לבניו שישאוהו ממצרים מיד עם מותו, אלא גם לשאלה מדוע לא נשארו בני ישראל בארץ כנען אחרי קבורת יעקב: מדברי רש"י עולה שהמצרים לא נתנו לבני ישראל לצאת ממצרים כבר עם מותו של יעקב, שכן רש"י כתב: "אמר יוסף: אני שליט הייתי במצרים והיה סיפק בידי לעשות". משמע שרק מפני שיוסף היה שליט יכול היה לצאת ממצרים ולקבור את יעקב, אבל בני יעקב האחרים לא היו יכולים אפילו לעלות ולקוברו בארץ כנען לולי יוסף, קל וחומר שלא יכלו לעזוב את מצרים לצמיתות.

הסבר זה מתחזק לאור מה שכתבה התורה שכאשר עלו יוסף ואחיו לקבור את יעקב "רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן" (נ, ח). שאל על כך האברבנאל: מדוע הדגישה התורה דבר זה? "הילכו הצאן והבקר לקבור את יעקב ולספדו"?! וענה האברבנאל: "כי היה פרעה מפחד שמא ישארו בני יעקב בארץ כנען, מפני מה שראה השתוקקות הזקן בחייו ובמותו אליה, ואחשוב שכן היו רוצים בני יעקב לעשות, כמו שעשה אביהם, אלא שפרעה ומצרים לא הניחום, שכבר נתנו עיניהם בהם להחזיק בם. ולכן כדי ליישב דעת המצרים, שלא יאמרו: 'בורחים הם', הניחו נשיהם וטפם ומקניהם בארץ גושן ערבון עד שובם". זו גם כוונת הפסוק "ויעל עמו גם רכב גם פרשים" (שם, ט), כמו שכתב ה"שפתי כהן": "ושלח עמהם אנשים שלא יברחו".

נמצאנו למדים שבני ישראל לא ויתרו מרצונם ח"ו על ישיבתם בארץ ישראל, אלא להיפך, הם רצו מאד לעלות לארץ ישראל, אבל נאלצו להשאר במצרים מחמת שהמצרים הכריחום להישאר שם.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך