פסוק א:חרב חדה. סימן לחרב נבוכדנצר:
פסוק א:תער הגלבים. הרצענים ולשון יווני הוא וי"א פרקמציר בלע"ז ומנחם חבר תער הגלבים תער הגולחים ואין לו דמיון בתור':
פסוק ב:בתוך העיר. אשר חקות על הלבינה ככלות ימי מצורך אות היא שיכלו שלישית' בזלעפו' רעב בתוכה שהם כאש כענין שנאמר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב (איכה ה):
פסוק ב:סביבותי'. סביב אותה לבינה סימן על הבורחים מן העיר שישיגום כשדים ויהרגום סביב ירושלים:
פסוק ב:והשלישית תזרה לרוח. סימן לגולים שילכו למצרים ויוחנן בן קרח וחבורתו ושם אריק חרב אחריה' שהלך נבוכדנצר והחריב את מצרים ושם נהרגו:
פסוק ג:וצרת אותם בכנפיך. אלו מתי מעט שיגלו לבבל ויחיו:
פסוק ד:ומהם עוד תקח. מאותם מתי מעט:
פסוק ד:ושרפת אותם באש. סימן לאחאב בן קוליה וצדקיה בן מחסיה אשר קלם מלך בבל:
פסוק ד:ממנו תצא אש. מן הרמזים האלה שאני רומז לך תצא הפורעניות לכל בית ישראל:
פסוק ה:בתוך הגוים שמתיה. באמצע העולם:
פסוק ו:ותמר את משפטי. ותחלף את משפטי:
פסוק ו:מן הגוים. שכך כתוב במשנה ויתעה מנשה את יהודה ויושבי ירושלים לעשות רע מן הגוים אשר השמיד ה' מפני בני ישראל (ד"ה ב לג) ויש פותרי' שהגוים לא קבלו תורתו והם קבלוה עליה' ועברו עליה:
פסוק ז:יען המנכם. יען הזמינכם את עצמכם להפקר מן הגוים:
פסוק ז:המנכם. לשון וימן להם המלך (דניאל א) ומנחם פתרו לשון הומה כמו המו גוים (תהלים מז):
פסוק ז:וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם. שהם לא המירו את אלהיהם והמה לא אלהים ואתם המרתם כבודי בלא יועיל ורבותינו פירשו כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם:
פסוק ח:גם אני. את בגדת עלי וגם אני הנני עליך:
פסוק יג:והניחותי חמתי. כשאנקם בם תנוח חמתי ולא תציקני רוחי:
פסוק יג:והנחמתי. ואתנחם על הצער שצערתם אותי:
פסוק יד:ולחרפה. דישטרוי"ר בלע"ז:
פסוק טז:ורעב אוסיף עליכם. הוא רעב הפרוטה הכלה מן הכיס כך שמעתי:
פסוק טז:מטה לחם. משען לחם: