פסוק א:ואתה בן אדם קח לך חרב חדה תער הגלבים וגומר עד ויהי דבר השם אלי לאמר בן אדם שים פניך אל הרי ישראל. אחרי שצוה ה' לנביא לעשות על הלבנה חקוי ירושלם ולשכב על שני צדדיו ולעשות לחם מגואל, ושביאר לו הנמשל והנרמז בשלשת המשלים האלה צוהו עתה עוד שיעשה אות וסימן רביעי והוא שיקח חרב חדה, והנה אמר קח לך שיראה מלת לך מיותרת להגיד שיעשה זה בעצמו ולא יצוה לאדם אחר שיגלחהו והוא על דרך לך לך מארצך וממולדתך (בראשית יב, א) שפי' בו במקומו שילך הוא בלבד ולא עם אביו וקרוביו כאשר הלך בראשונה מאור כשדים עד חרן, וכן ולך לך אל ארץ המוריה (שם כב, ב) ר"ל שילך הוא לבדו מבלי נעריו כמו שעשה, וכן פסל לך (שמות לד, א) שיהיה משה פוסל הלוחות ולא אחר, וכן שלח לך אנשים (במדבר יג, ב) שהוא לבדו ישלחם ולא ידע העם מהליכתם, ועל הדרך הזה נאמר כאן לך חרב חדה והיא תער הגלבים שהיא חריפה מאד וכורתת מהרה, וגלבים הם הספרים המגלחים ראשי בני אדם וזקנם, ואומרו עוד תקחנה לך הוא להודיעו שלא יצוהו ע"ז כדי שהנביא יגלח לאיש או לאנשים אחרים אלא שיקחנה לעצמו והוא בידיו יעבירה על ראשו ועל זקנו באופן שיתגלח מכל שערו, וכבר כתב הרב המורה שהיה זה במראה הנבואה כי לא יתכן שיצוה השם לנביא להשחית את פאות זקנו אשר לא כדת, והעברת השער בתער הוא משל על השחתת הדבר כי התער משחית השער לגמרי וירמוז לחרבן ירושלם וגלות עמו, ועל דרך זה נאמר בהשחית האל את מחנה מלך אשור יגלח השם בתער השכירה (ישעיה ז, כ) וגומר, וצוהו לחלוק השער המגולח ממנו לג' חלקים משל לישרא' המגולחים והגולים מארצ' ומן העול', (ב) כי אמ' שלישית באור תבעיר בתוך העיר וגו' לרמוז לאשר ימותו בתוך ירושלם בימי המצור בדבר וברעב, והשלישית האחר צוה שיכה בחרב סביבות ירושלם לרמוז לבני יהודה אשר מתו בחרב האויבים מחוץ לעיר, והנה אמר בשלישית הזאת ולקחת את השלישית לרמוז לצדקיהו ולאנשיו שברחו מירושלם כשהובקעה העיר ורדפו הכשדים אחריהם והשיגום והביאום לפני נבוכדנצר והכה אותם בחרב ולזה אמר עליהם ולקחת את השלישית רוצה לומר שישיגום ויקחום ואז יכו אותם בחרב, ועל שלישית השער האחרון אמר והשלישית תזרה לרוח והוא רמז לבני יהודה וירושלם שילכו בגולה ולא אמר זה כנגד ההולכים לבבל בלבד כ"א ג"כ לאשר הלכו למצרים עם יוחנן בן קרח שאמר להם הנביא ירמיהו והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם ומהם הלכו לארץ יון ומהם למלכות צרפת ומהם למלכיות ספרד והיא קצה הים הנקר' א"ינגלטירה, ולרמוז על השמדות ועל ההריגות שעשו שם בהם אשר שפכו דמם כמים נאמר כאן וחרב אריק אחריהם.
פסוק ג:ואומרו ולקחת משם מעט במספר וגומר כתבו המפרשים שנאמר זה על אותם שגלו לבבל, (ד) ושאומרו ומהם עוד תקח והשלכת אותם אל תוך האש רמז בו אל צדקיהו ואחאב נביאי השקר שקלה מלך בבל באש, ואין דעתי סובל שתבוא הנבואה הזאת על שני אנשים יחידים רשעים, גם שא"א לפרש עליהם ממנו תצא אש על כל בית ישראל, ולכן נראה לי שאמר ולקחת משם מעט במספר כנגד אותם שגלו לבבל, ולפי שהיו אותם שגלו שמה מספר מועט בערך כל הגולים לשאר הארצות לכן אמר ולקחת משם רוצה לומר מהשלישית הנזכרת הגולה מעט במספר והם אשר ילכו לבבל, ולפי שמהם שבו לבנין בית שני לכן אמר לרמוז על הפקידה ההיא וצרת אותם בכנפיך שהוא בזמן שהיו בירושלם, ואומרו אחר כך ומהם עוד תקח כנגד אותם שגלו בבית שני ושמתו שם במצור ירושלם ולכן אמר ומהם עוד תקח רוצה לומר מלבד הלקיחה והגלות הראשון עוד פעם שנית תקח מהם למצור ולהריגה ולגלות, והשלכ' אותם אל תוך האש לפי שטיטוס ושאר השרים אשר אתו שלחו יהודים רבים אל מלכיות ספרד ולשאר הארצות להתחבר עם הגולה אשר כבר היתה שמה מגלות בית ראשון והוא אומרו והשלכת אותם אל תוך האש כי האש בכאן הוא רמז לגלות, ולפי שאלו ואלו הגולים בגלותם נשרפו כמה פעמים כי אש אוכלת הוא ומזה יצא חרבן ביתר וההריגה שנעשתה שמה והחרבן שנעשה באלכסנדריא שלא היה כמוהו לרוע ובשאר המדינות מה עשו, לכן אמר כאן ושרפת אותם באש ממנו תצא אש אל כל בית ישראל, ולפי זה כללה הנבואה הזאת לא לבד חרבן בית ראשון אלא ג"כ חרבן בית שני.
פסוק ה:ואחרי שצוה לנביא במשל השער ביאר לו הנמשל בו באומרו כה אמר ה' אלקים זאת ירושלם שבתוך הגוים שמתיה כלב שהוא באמצע הגוף ושאר האיברים סביבו כן היתה ירושלם באמצע היישוב וסביבותיה ארצות, (ו) והנה היא החליפה את משפטי לרשעה רוצה לומר שהיו להם משפטים טובים וישרים ותמר אותם למשפטים רעים מן הגוים רוצה לומר יותר ממה שעשו הגוים, וכן ירושלם המירה את חקותי יותר ממה שעשו הארצות אשר סביבותיה, כי אותם הגוים והארצות לא המירו אלהיהם ולא מאסו בחקותיהם ובמשפטיהם אמנם ירושלם לא עשה כן שהמיר כבודה בלי הועיל ובמשפטי מאסו ואת חקותי לא הלכו בהם הנה א"כ הם הרשיעו לעשות יותר מכל הגוים, (ז) ומפני זה מבואר הוא שהם ראויים לעונש גדול והוא אומרו לכן המנכם מן הגוים ופירש רש"י המנכם הזדמנכם כמו וימן ה' דג גדול (יונה ב, א), והרב רבי דוד קמחי פירשו מלשון המון ענינו שהיותם המון רב מפני ברכתו, נראה לי לפרשו מגזרת המון כי שרשו המן, ואחשוב שיחזקאל ניבא בזה על היהודים שיצאו מכלל הדת בזמן השמדות המה גם זרעם שנקראים היום אנוסים והם בלתי שומרים משפטי ה' חקותיו ותורותיו מפחד הגוים פן יאמרו שהם בהיותם מהם ומהמונם דתי ישראל הם עושים ויהרגום כמינים ואפקורסים ואת דתי הגוים אינם עושים לפי שאינם מאמינים בדתם, וע"ז נאמר כאן יען המנכם מן הגוים ר"ל בימי הטובה הייתם יחידי סגולה מכל העמים אבל עתה כיון שעשיתם עצמיכם המון ועם נבל יותר מכל הגוים אשר סביבותיכם בחקותי אשר צויתי ר"ל אשר צויתי את אבותיכ' לא הלכתם והם המצות אשר טעמם בלתי נודע אצלינו ואפי' המשפטים שהם מסכימים למה שגוזר השכל לא עשיתם אותם והיה זה לפי שיצאתם מהדת, ומצד אחר כמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם ר"ל שגם שעשו עצמם כגויי הארצות לא שמרו משפטי הגוים ההם והרי הם כמינים ואפיקורסים ובלתי מאמנינים בשתי הדתות בתורת ה' ובתורת הגוים, (ח) ומפני זה הנני עליך גם אני ר"ל כמו שאתם מרדתם מאסתם בי שלא עשה גוי אחר כן אעשה גם אני משפטים שלא עשיתי לגוי ואומה אחרת, וכמו שאמר מרע"ה בתוכחות והפלא ה' את מכותך (דברים כח, נט), (ט) וחזר לומר שנית ועשיתי בך את אשר לא עשיתי אחרי שכבר אמר ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגוים, לפי ששם אמר שיעשה בתוכם משפטים ר"ל בהיותם במצור ובמצוק הרומיים בעיני גוים ולזה אמר ועשיתי בתוכך כלומר בתוך ירושלם, ואמנם אחרי שתלכו בגלות אעשה בך מה שלא עשיתי ומה שלא אעשה כמוהו מהרעות והצרות עוד כל ימי הארץ ויהיה זה כולו יען כל תועבותיך שבסבתם תבוא לכל זה.
פסוק י:ותהיה הצרה כ"כ ביניכם שאבות יאכלו בנים בתוכך והי' זה בימי המצור שהיו הרומיים צרים על ירושלם ולזה אמר בתוכך ר"ל בתוך ירושלם, כי לפי שייעד למעלה ברעות שיעשה בהם בימי המצור ובמה שיעשה להם אחר שילכו בגלות נתן בכ"א מהם משפטים וכנגד המצור אמר לכן אבות יאכלו בנים וגו' ר"ל לכן מפני זה הייעוד אשר יעדתי עליכם במצור תבואו אל גבול שהאבות יאכלו הבנים בתוך ירושלם כי מפני גודל הרעב יהיה כן, ואמנם אחרי היותך בגלות אעשה לך שפטים וזריתי את כל שאריתך ר"ל הנשארים חיים לכל רוח ר"ל לד' פאות העולם.
פסוק י:והודיעם שעם היותם להם פשעים גדולים מחייבים כל הרעה הזאת הנה בעבור עון אחד ממה שחללו את מקדש ה' ינעלו שערי הרחמים מלחמול עוד עליה' וזהו (יא) לכן חי אני וגו' אם לא יען את מקדשי טמאת בכל שקוציך כי מנשה שם פסל האשרה בבית המקדש, ולכן כמו שגרעת את כבודי בשומך השקוצים בפני גם אני אגרע ולא תחוס עיני עליך וגם אני לא אחמול על זרעך, (יב) כי הנה שלישיתך בדבר ימותו עתה יפרש המשל ממשקל השער ויאמר ששלישית העם ימותו בדבר וברעב בתוכך רוצה לומר בתוך ירושלם, והשלישית האחר מהם בחרב יפלו חוץ לעיר סביבות ירושלם על ידי האויבים הצרים עליה, והשלישית שהוא השליש האחרון מן העם לכל רוח אזרה רוצה לומר שילכו בגלות בכל פאות העולם וגם שם לא ירגיעו כי חרב אריק אחריהם בשמדות אשר יעשו בהם בגלותם, (יג) באופן שיכלה אפי והוא על דרך חצי אכלה בם (שם לב, כג) והנחותי חמתי בם כי בהנקמי מהם האף והחמה שהיה לי עליהם יכלה וינוח, ואומרו עוד והנחמתי ת"י והתנחמתי ואסיף, ויותר ראוי לפרש שתהיה כל כך הרעה שיתנחם ויתחרט הקב"ה ממנה, ואין ספק שדברה זאת הנבואה כלשון בני אדם, והיה סוף המאמר וידעו כי אני ה' דברתי בקנאתי רוצה לומר שיכירו וידעו שלא היה רעתם במקרה אלא מפאת ההשגחה שדיבר וגזר בקנאתו כל זה לכלות חמתו בם, ומפני שייעד כל זה על בני יהודה החטאים בנפשותם (יד) לכן בא אחריו וייעד על עיר ירושלם ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים רוצה לומר שבמקום שהיתה ירושלם יפה נוף משוש כל הארץ העיר רבתי עם תהיה עתה בגלות עמה לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיה כי תהיה ארצם נושבת וירושלם חרבה וכל עובר עליה ישום וישרוק.
פסוק טו:והנה אמר אחר זה והיתה חרפה וגדופה אחר שאמר ואתנך לחרבה ולחרפה להגיד שלא תהיה חרפתה בלבד בהיותה מבלי בניה אבל שתהיה חרפה וגדופה שהוא מלשון מגדף, וכן תהיה מוסר לכל העמים שייסרו זה את זה עם ירושלם, ומשמה לגוים אשר סביבותיה כלומר שישומו זה על זה בעבור שהרעות שבאו על ירושלם היו ממני וזהו אומרו בעשותי בך שפטים באף ובחמה וגומר, וזאת היתה החרפה והקללה נמרצת על ירושלם בעבור שהאלוה שהיה משגיח בהם עשה בהם שפטים באף ובחמה, ושלא היו רעותיה טבעיות ולא מקריות ולא מפאת המערכה אלא בתוכחות חמה שאני השם דברתי גזרתי וצויתי על זה, וכבר נהגו הנביאים לדבר לנכח ושלא לנכח כאחד.
פסוק טז:ואמנם אומרו בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם חשבו המפרשים שהוא ייעוד שישלח בישראל חצי הרעב הרעים והם השדפון והירקון והארבה שאוכלים את התבואה, ויקשה להם אומרו אשר היו משחית אשר לא שלח אותם לשחתכ' ורעב אוסיף עליכם, ולכן נראה לי לפרש שהגוים אשר זכר שישומו וישרקו על ישראל יכירו וידעו שרעותיהם הם השגחיות בראותם שכל הרעות שהיו באים עליהם בארצותם לגויהם כולם באו על ישראל, ועוד נתוספו עליהם אותם הרעות בתוספת נמרץ שלא היה כן בכל הארץ וכל זה במה שיוכיח שאין רעתם טבעית אלא שיד ה' היתה בם, וזהו אומרו בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם רוצה לומר בישראל אשר היו למשחית לאומות שפעמים רבות יבאו עליהם חצי הרעב שישחיתו בהם, ואותם הם אשר אשלח אותם לשחתכם כלומר שחצי הרעב אשר היו למשחית האומות ישלח אותם עתה לשחת את ישראל, ומלבד זה רעב אוסיף עליכם וגומר רוצה לומר שהרעב אשר יבא עליכם יהיה נוסף ברעתו יותר מהבא על הגוים, ושברתי לכם מפני זה מטה לחם רוצה לומר משען ומשענה משום לחם שלא יהיה לכם משום צד מה שלא היה כזה החוזק והתוספות מהרעב בגוים, (יז) ועוד יתחלף הרעב שיבא על ירושלם מהרעב שיבא על הגוים וזה לפי שעל הגוים כבר תבא מכה אחת בפני עצמה לבד אבל בישראל לא יהיה כן שלא יבא עליכם מכת הרעב לבד בפני עצמה אבל אשלח אליכם יחד רעב וחיה רעה שישכל אותך ודבר ודם יעבר בך וחרב אביא עליך, והתחברות הרעות האלה כולם יחד מורים שהם מפאת ההשגחה על ירושלם ולכן תהיה חרפה וגדופה ומשמה לגוים, ורש"י פירש ורעב אוסיף עליכם שהוא חסרון המעות, ואין ספק שאין דרך לישב הפסוקים האלה מבלי ייתור והכפל אלא כפי הדרך אשר פירשתי בהם: