א וְאַתָּ֨ה בֶן־אָדָ֜ם קַח־לְךָ֣ ׀ חֶ֣רֶב חַדָּ֗ה תַּ֤עַר הַגַּלָּבִים֙ תִּקָּחֶ֣נָּה לָּ֔ךְ וְהַעֲבַרְתָּ֥ עַל־רֹאשְׁךָ֖ וְעַל־זְקָנֶ֑ךָ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֛ מֹאזְנֵ֥י מִשְׁקָ֖ל וְחִלַּקְתָּֽם׃ ב שְׁלִשִׁ֗ית בָּא֤וּר תַּבְעִיר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר כִּמְלֹ֖את יְמֵ֣י הַמָּצ֑וֹר וְלָֽקַחְתָּ֣ אֶת־הַשְּׁלִשִׁ֗ית תַּכֶּ֤ה בַחֶ֙רֶב֙ סְבִ֣יבוֹתֶ֔יהָ וְהַשְּׁלִשִׁית֙ תִּזְרֶ֣ה לָר֔וּחַ וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַחֲרֵיהֶֽם׃ ג וְלָקַחְתָּ֥ מִשָּׁ֖ם מְעַ֣ט בְּמִסְפָּ֑ר וְצַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בִּכְנָפֶֽיךָ׃ ד וּמֵהֶם֙ ע֣וֹד תִּקָּ֔ח וְהִשְׁלַכְתָּ֤ אוֹתָם֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הָאֵ֔שׁ וְשָׂרַפְתָּ֥ אֹתָ֖ם בָּאֵ֑שׁ מִמֶּ֥נּוּ תֵצֵא־אֵ֖שׁ אֶל־כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ ה כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֔ה זֹ֚את יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּת֥וֹךְ הַגּוֹיִ֖ם שַׂמְתִּ֑יהָ וּסְבִיבוֹתֶ֖יהָ אֲרָצֽוֹת׃ ו וַתֶּ֨מֶר אֶת־מִשְׁפָּטַ֤י לְרִשְׁעָה֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם וְאֶ֨ת־חֻקּוֹתַ֔י מִן־הָאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר סְבִיבוֹתֶ֑יהָ כִּ֤י בְמִשְׁפָּטַי֙ מָאָ֔סוּ וְחֻקּוֹתַ֖י לֹא־הָלְכ֥וּ בָהֶֽם׃ ז לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה יַ֤עַן הֲמָנְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִיבֽוֹתֵיכֶ֔ם בְּחֻקּוֹתַי֙ לֹ֣א הֲלַכְתֶּ֔ם וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֖י לֹ֣א עֲשִׂיתֶ֑ם וּֽכְמִשְׁפְּטֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבוֹתֵיכֶ֖ם לֹ֥א עֲשִׂיתֶֽם׃ ח לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֥י עָלַ֖יִךְ גַּם־אָ֑נִי וְעָשִׂ֧יתִי בְתוֹכֵ֛ךְ מִשְׁפָּטִ֖ים לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִֽם׃ ט וְעָשִׂ֣יתִי בָ֗ךְ אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשִׂ֔יתִי וְאֵ֛ת אֲשֶֽׁר־לֹֽא־אֶעֱשֶׂ֥ה כָמֹ֖הוּ ע֑וֹד יַ֖עַן כָּל־תּוֹעֲבֹתָֽיִךְ׃ י לָכֵ֗ן אָב֞וֹת יֹאכְל֤וּ בָנִים֙ בְּתוֹכֵ֔ךְ וּבָנִ֖ים יֹאכְל֣וּ אֲבוֹתָ֑ם וְעָשִׂ֤יתִי בָךְ֙ שְׁפָטִ֔ים וְזֵרִיתִ֥י אֶת־כָּל־שְׁאֵרִיתֵ֖ךְ לְכָל־רֽוּחַ׃ יא לָכֵ֣ן חַי־אָ֗נִי נְאֻם֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ אִם־לֹ֗א יַ֚עַן אֶת־מִקְדָּשִׁ֣י טִמֵּ֔את בְּכָל־שִׁקּוּצַ֖יִךְ וּבְכָל־תּוֹעֲבֹתָ֑יִךְ וְגַם־אֲנִ֤י אֶגְרַע֙ וְלֹא־תָח֣וֹס עֵינִ֔י וְגַם־אֲנִ֖י לֹ֥א אֶחְמֽוֹל׃ יב שְׁלִשִׁתֵ֞יךְ בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּתוּ וּבָֽרָעָב֙ יִכְל֣וּ בְתוֹכֵ֔ךְ וְהַ֨שְּׁלִשִׁ֔ית בַּחֶ֖רֶב יִפְּל֣וּ סְבִיבוֹתָ֑יִךְ וְהַשְּׁלִישִׁית֙ לְכָל־ר֣וּחַ אֱזָרֶ֔ה וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַחֲרֵיהֶֽם׃ יג וְכָלָ֣ה אַפִּ֗י וַהֲנִחוֹתִ֧י חֲמָתִ֛י בָּ֖ם וְהִנֶּחָ֑מְתִּי וְֽיָדְע֞וּ כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה דִּבַּ֙רְתִּי֙ בְּקִנְאָתִ֔י בְּכַלּוֹתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם׃ יד וְאֶתְּנֵךְ֙ לְחָרְבָּ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר סְבִיבוֹתָ֑יִךְ לְעֵינֵ֖י כָּל־עוֹבֵֽר׃ טו וְֽהָ֨יְתָ֜ה חֶרְפָּ֤ה וּגְדוּפָה֙ מוּסָ֣ר וּמְשַׁמָּ֔ה לַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר סְבִיבוֹתָ֑יִךְ בַּעֲשׂוֹתִי֩ בָ֨ךְ שְׁפָטִ֜ים בְּאַ֤ף וּבְחֵמָה֙ וּבְתֹכְח֣וֹת חֵמָ֔ה אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃ טז בְּֽשַׁלְּחִ֡י אֶת־חִצֵּי֩ הָרָעָ֨ב הָרָעִ֤ים בָּהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ לְמַשְׁחִ֔ית אֲשֶׁר־אֲשַׁלַּ֥ח אוֹתָ֖ם לְשַֽׁחֶתְכֶ֑ם וְרָעָב֙ אֹסֵ֣ף עֲלֵיכֶ֔ם וְשָׁבַרְתִּ֥י לָכֶ֖ם מַטֵּה־לָֽחֶם׃ יז וְשִׁלַּחְתִּ֣י עֲ֠לֵיכֶם רָעָ֞ב וְחַיָּ֤ה רָעָה֙ וְשִׁכְּלֻ֔ךְ וְדֶ֥בֶר וָדָ֖ם יַעֲבָר־בָּ֑ךְ וְחֶ֙רֶב֙ אָבִ֣יא עָלַ֔יִךְ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, קַח־לְךָ חֶרֶב חַדָּה, לא חרב ממש אלא תַּעַר הַגַּלָּבִים, סכין של ספָּרים תִּקָּחֶנָּה לָּךְ, וְהַעֲבַרְתָּ אותו עַל־רֹאשְׁךָ וְעַל־זְקָנֶךָ וגלחם, וְלָקַחְתָּ לְךָ מֹאזְנֵי מִשְׁקָל וְחִלַּקְתָּם, חַלק את השערות הנגזזות –
פסוק ב:
שְׁלִשִׁית, שליש מהשער בָּאוּר, באש תַּבְעִיר בְּתוֹךְ הָעִיר הסמלית שחקקת בלבנה, כִּמְלֹאת, בהשלמת יְמֵי הַמָּצוֹר שאתה 'צר' על העיר, וְלָקַחְתָּ אֶת־הַשְּׁלִשִׁית, ואותה תַּכֶּה בַחֶרֶב סְבִיבוֹתֶיהָ, מסביב לעיר, וְהַשְּׁלִשִׁית תִּזְרֶה, והשליש הנותר תעיף לָרוּחַ, וְחֶרֶב אָרִיק, אשלוף מנדנה אַחֲרֵיהֶם, אחרי השערות הזרויות.
פסוק ג:
וְלָקַחְתָּ מִשָּׁם מְעַט בְּמִסְפָּר, שערות ספורות וְצַרְתָּ, קשׁוֹר אוֹתָם בִּכְנָפֶיךָ, בקצה בגדך.
פסוק ד:
וּמֵהֶם – מהשליש האחרון עוֹד תִּקָּח וְהִשְׁלַכְתָּ אוֹתָם אֶל־תּוֹךְ הָאֵשׁ וְשָׂרַפְתָּ אֹתָם בָּאֵשׁ. מִמֶּנּוּ, ממעשה זה, או: מהחלק הזה שתקח ותשליך לאש תֵצֵא־אֵשׁ ותתפשט אֶל־כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל. כך יקרה ליהודים: חלקם ימותו בעיר באש, חלקם יברחו ויוכו בחרב, ואחרים יתפזרו בעולם וגם מהם ייספו בגלויות השונות.
פסוק ה:
כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: זֹאת יְרוּשָׁלִַם שבְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ, ושמסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת
פסוק ו:
וַתֶּמֶר, החליפה אֶת־מִשְׁפָּטַי לְרִשְׁעָה, להרשיע יותר מִן־הַגּוֹיִם, וְאֶת־חֻקּוֹתַי המרתה יותר מִן־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֶיהָ, ירושלים אימצה מהעמים שסביבה את הדברים הגרועים שאפשר ללמוד, כִּי בְמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, וְחֻקּוֹתַי לֹא־הָלְכוּ בָהֶם.
פסוק ז:
לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן הֲמָנְכֶם, כיוון שהרביתם להרשיע, או: עקב היותכם המון נבדל לעצמו. או: עקב הייתם המוניים, פרועים ומלאי מהומות יותר מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם, בְּחֻקּוֹתַי לֹא הֲלַכְתֶּם, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם וגם כְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם המתוקנים ההגיוניים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם, אלא עשיתם רק רע,
פסוק ח:
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי עָלַיִךְ גַּם־אָנִי, וְעָשִׂיתִי בְתוֹכֵךְ מִשְׁפָּטִים, שפטים, תוכחות ועונשים לְעֵינֵי הַגּוֹיִם.
פסוק ט:
וְעָשִׂיתִי בָךְ אֵת אֲשֶׁר לֹא־עָשִׂיתִי וְאֵת אֲשֶׁר־לֹא־אֶעֱשֶׂה כָמֹהוּ עוֹד, עונשך יהיה גרוע יותר מזה של עמים אחרים, יַעַן כָּל־תּוֹעֲבֹתָיִךְ.
פסוק י:
לָכֵן מרוב רעב אָבוֹת יֹאכְלוּ בָנִים בְּתוֹכֵךְ, וּבָנִים יֹאכְלוּ אֲבוֹתָם, אנשים יאכלו גוויות קרוביהם המתים, וְעָשִׂיתִי בָךְ שְׁפָטִים, וְזֵרִיתִי אֶת־כָּל־שְׁאֵרִיתֵךְ לְכָל־רוּחַ.
פסוק יא:
לָכֵן חַי־אָנִי, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, אִם־לֹא, בשבועה, כך יהיה: יַעַן אֶת־מִקְדָּשִׁי טִמֵּאת בְּכָל־שִׁקּוּצַיִךְ וּבְכָל־תּוֹעֲבֹתָיִךְ, וְגַם, גם אֲנִי אֶגְרַע וְלֹא־תָחוֹס, תרחם עֵינִי, וְגַם־אֲנִי לֹא אֶחְמוֹל.
פסוק יב:
שְׁלִשִׁתֵיךְ בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ וּבָרָעָב יִכְלוּ בְתוֹכֵךְ, היא בערת האש שבעיר המוזכרת לעיל, וְהַשְּׁלִשִׁית בַּחֶרֶב יִפְּלוּ סְבִיבוֹתָיִךְ, וְהַשְּׁלִישִׁית לְכָל־רוּחַ אֱזָרֶה, וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם.
פסוק יג:
וְכָלָה אַפִּי, כעסי, וַהֲנִחֹתִי, אשכך את חֲמָתִי, כעסי בָּם, וְהִנֶּחָמְתִּי התנחמתי, וְיָדְעוּ אז כִּי־אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי, בְּכַלּוֹתִי חֲמָתִי בָּם. עד שיבוא אותו זמן, יבואו עליכם רעות רבות:
פסוק יד:
וְאֶתְּנֵךְ לְחָרְבָּה, לחורבן וּלְחֶרְפָּה בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיִךְ, ירושלים תהיה שוממה ומבוישת לְעֵינֵי כָּל־עוֹבֵר.
פסוק טו:
וְהָיְתָה העיר דגם חֶרְפָּה וּגְדוּפָה, כשירצו לקלל מקום, יאמרו: "גורלכם יהיה כגורל ירושלים". וכן תהיה העיר ללקח מוּסָר וּמְשַׁמָּה, השתוממות לַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיִךְ בַּעֲשׂוֹתִי בָךְ שְׁפָטִים בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְתֹכְחוֹת חֵמָה. אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי.
פסוק טז:
בְּשַׁלְּחִי אֶת־חִצֵּי הָרָעָב הָרָעִים בָּהֶם – בגויים המקיפים אותך, אֲשֶׁר הָיוּ החצים לְמַשְׁחִית, אֲשֶׁר־אֲשַׁלַּח אוֹתָם גם בכם לְשַׁחֶתְכֶם, וְרָעָב אֹסֵף עֲלֵיכֶם, יותר מן הגויים – וְשָׁבַרְתִּי לָכֶם מַטֵּה־לָחֶם.
פסוק יז:
וְשִׁלַּחְתִּי עֲלֵיכֶם רָעָב וְחַיָּה רָעָה וְשִׁכְּלֻךְ, ישמידו אתכם, וְדֶבֶר וָדָם יַעֲבָר־בָּךְ, וְחֶרֶב אָבִיא עָלַיִךְ. אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי.