פסוק א:חרב חדה. וחזר ופירש שתער הגלבים יקח שהיא חריפה מאוד ואותה תעביר על ראשך וכו׳ לגלח שער הראש והזקן:
פסוק א:מאזני משקל. מאזנים העשוי לשקול בהם:
פסוק א:וחלקתם. בהם תחלק את השער לחלקים שווים:
פסוק ב:שלישית. חלק שלישי תדליק באור בתוך העיר החקוקה על הלבנה בעת ישלמו ימי המצור שהם ת״ל יום והוא לסימן ששלישית העם ימותו במצור בתוך העיר ברעב ובדבר:
פסוק ב:את השלישית. החלק השליש השני תקח ותכה אותה בחרב סביבות העיר החקוקה והוא לסימן ששלישית העם ימותו בחרב האויב מחוץ לעיר בעת המלחמה:
פסוק ב:תזרה לרוח. תפזר לפני הרוח לשיהא הרוח מפזרם במקומות רבות והוא לסימן על ההולכים בגולה הפזורים בכנפות הארץ:
פסוק ב:וחרב אריק אחריהם. אשלוף חרבי מתערה לרדוף אחריהם להכותם במקום אשר ינוחו והוא לסימן שהמקום יגרה בהם האויב במקום גלותם לשפוך דמם כמים:
פסוק ג:ולקחת משם. מאלה הפזורים לרוח תקח מעט אשר יהיה מהאפשר לספרם ותקשור אותם בכנפי בגדיך והוא לסימן שאותם שגלו לבבל שהמה מתי מספר בערך הגולים לשאר הארצות שהם יהיו שמורים לבוא לירושלים בבנין בית השני:
פסוק ד:ומהם. מהקשורים בכנפיך תקח עוד ותשליכם אל תוך האש אשר בתוך העיר החקוקה ושם תשרפם והוא לסימן שרבים מיושבי ירושלים ימותו ברעב ובדבר בעת יצור עליה טיטוס והרומיים הקדמוניים:
פסוק ד:ממני תצא אש. מלהבת האש הזה תלהט אל כל בית ישראל ר״ל מגלות בית שני יתפזרו בכל הארצות במקום יושבי אנשי הגולה הראשונה ובעון אנשי גולה השניה ילקו גם המה בחרב וברעב ובדבר:
פסוק ה:בתוך הגוים. שמתי אותה באמצע היישוב במקום המובחר וארצות הגוים המה סביבותיה:
פסוק ו:ותמר. והיא לא שלמה כגמולי כי החליפה את משפטי לרשעה ר״ל אני נתתי לה משפטים ישרים והיא הרשיעה לעשות יותר מן העמים ואת חוקותי החליפה לרשעה יותר מן הארצות וכו׳ והוא כפל ענין במ״ש:
פסוק ז:יען המנכם. בעבור היותכם המון רב יותר מן העמים וכו׳ לכן מרוב הטובה בעטתם בי ולא הלכתם בחוקותי וגו׳ וכענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט (דברים ל״ב:ט״ו):
פסוק ז:וכמשפטי הגוים וגו׳. כי הם לא המירו אלהיהם וישראל המירו כבודו בלא יועיל:
פסוק ח:הנני עליך. הנה אני אלחם בך:
פסוק ח:גם אני. ר״ל כמו שבגדתם בי כן גם אני אבגוד בכם:
פסוק ח:משפטים. משפט פורעניות:
פסוק ט:את אשר לא עשיתי. דבר אשר לא עשיתי מעולם ולא אעשה עוד כמוהו כל ימי הארץ:
פסוק ט:יען. בעבור כל תועבותיך אשר מאד גדלו:
פסוק י:לכן. בעבור תועבותיך האבות יאכלו את הבנים בתוכך ירושלים כי יהיה בך עקת רעבון:
פסוק י:ועשיתי. אח״ז אעשה עוד בך משפט פורעניות כי השארית ממך אפזר לכל רוח מארבע רוחות העולם:
פסוק יא:לכן. בעבור תועבותיך הריני נשבע חי אני וגו׳ וכפל השבועה לומר אם לא בעבור שטמאת את מקדשי בכל שקוציך כי מנשה שם בבית פסל האשרה וגם טמאת ביתר תועבותיך שעשית שם:
פסוק יא:וגם אני אגרע. כמו שגרעת את כבודי בשומך פסל האשרה בפני כן גם אני אגרע לחסר אותך ולא תחוס עיני עליך:
פסוק יא:וגם אני לא אחמול. כמו שלא חמלת על בניך ושחטתם לעבודת כוכבים כן גם אני לא אחמול עליך:
פסוק יב:שלישיתיך. שליש עמך ימותו בדבר וברעב בתוכך ירושלים:
פסוק יב:יפלו סביבותיך. בעת המלחמה:
פסוק יב:לכל רוח אזרה. אפזר לכל רוח מארבע רוחות העולם ואשלוף החרב מתערה לרדוף אחריהם להכותם במקום גלותם:
פסוק יג:וכלה אפי. אשלים חרון אפי עליהם ואניח חמתי בם ואז אתנחם על הכעס שהכעיסו אותי:
פסוק יג:וידעו וגו׳. ר״ל בעת אשלים בם חמתי אז ידעו שאני ה׳ דברתי בקנאתי שרעה תבוא עליהם ולא הנביא בדא הדבר מלבו:
פסוק יד:לחרבה. להיות חרבה ולהיות לחרפה בגוים כי כולם יחרפו אותך בפני כל העובר דרך עליהם:
פסוק טו:והיתה. ירושלים תהיה לחרפה ובזיון:
פסוק טו:מוסר. ייסרו זה את זה עם ירושלים כי יאמרו במוסרם אל תעשו את הרע שלא יבוא עליכם כדרך שבא על ירושלים:
פסוק טו:ומשמה. תהיה לתמהון כולם יתמהו על חורבנה:
פסוק טו:לגוים וגו׳. מוסב על כולם חרפה וגדופה וכו׳:
פסוק טו:בעשותי. בעת אעשה בך משפט פורעניות אז תהיה חרפה גדופה וכו׳:
פסוק טו:ובתוכחות חמה. בגמול עונש אביא חמה ולא על חנם:
פסוק טו:אני ה׳ דברתי. בידי לקיים:
פסוק טז:בשלחי. מוסב למעלה לומר שיהיה חרפה וגדופה וכו׳ לגוים בעת אשלח בהם את חצי ר״ל מכאובי הרעב הרעים אשר היו פעם למשחית לגוים שפעמים בא חצי הרעב בהם והשחיתם וכעין חצי הרעב האלה בעצמם יהיו חצי הרעב אשר אשלח אותם לשחת את ישראל ועוד אוסף עליכם רעב במדה מרובה יותר מהבא על העכו״ם ואשבור לכם משען לחם מכל וכל בעבור זה ירבו לחרף ולגדף בראותם שבא עליהם חצי הרעב כמו שבא על העכו״ם ועוד יותר:
פסוק יז:ושכלוך. החיות ישכלו וימיתו אותך:
פסוק יז:ודם. הנשפך מן ההרוגים:
פסוק יז:וחרב וגו׳. הוא כפל ענין במ״ש:
פסוק יז:אני ה׳ דברתי. ובידי לקיים: