פסוק ב:ויענה. כדרכה בעבור היותה בתולה:
פסוק ג:וידבר על לב. שדבר לה דברי רכים ונחומים:
פסוק יד:חרפה. לדורות וזה טעם כי נבלה עשה בישראל,
פסוק יד:וטעם וידברו אשר טמא, וידברו את שכם אשר טמא אחותם, כי מצאנו "דברו לשלום" (בראשית לז ד) כמו דבר לו, או טעם "אשר" כי ענו במרמה בעבור אשר טמא:
פסוק יד:אשר לו עולה. ערלת בשר וטעמו דבר שיכבד וכן "ערל שפתים" (שמות ו יב), "ערלה אזנם" (ירמיה ו י) בעבור הנוסף, והאומרים שהשם אמר לאברהם "והיה תמים" (בראשית יז א) ובהמולו הנה הוא חסר, הדבר הפוך, והנה הבהמות יוכיחו, ואם אמרו למה נחתך דבר בראו השם גם הטבור יוכיח:
פסוק יז:את בתנו. בעבור היותה קטנה, והם הי' מדברים בעבור אביהם:
פסוק יט:ולא אחר. איננו בדקדוק, כמו "ואחר עד עתה" (בראשית לב ה), רק מן הבנין הכבד הדגוש, והוא פעל עבר על משקל "בֵּרַך נבות אלהים ומלך" (מ"א כא יג):
פסוק כא:רחבת ידים. מקומות כמו "ויד תהיה לך" (דברים כג יג):
פסוק כב:יאותו. מגזרת "כי לך יאתה" (ירמי' יו"ד ז) והנוח הנעלם אחר האות המשרת תחת פ"א הפעל:
פסוק כב:בהמול. מפורש, והנה הם חשבו רעה על יעקב ובניו שאמרו מקניהם וקנינם:
פסוק כה:ביום השלישי. שלישי לעולם קשה שהוא חצי המרובע, וזה המעשה אשר עשו שמעון ולוי לדעת אחיהם עשו, דכתיב במרמה, ובני יעקב הם כולם, וחרה אף יעקב על שמעון ולוי, בעבור שהם הרגו אנשי שכם:
פסוק כט:ואת כל אשר בבית. פי' בבית המור, או בבית שכם:
פסוק ל:מתי מספר. מתי כמו אנשים, ודבר שיסופר הוא מעט, על כן טעה ר' אהרן הכהן ראש הישיבה שפי' "ויהי מתיו מספר" (דבר' לג ו) כמשמעו:
פסוק ל:להבאישני. שישנאו אותי כאשר ישנא איש דבר שיבאש:
פסוק לא:ויאמרו. שמעון ולוי:
פסוק לא:הכזונה יעשה. שכם את אחותינו: