פסוק א:ותצא דינה בת לאה. וכי אמנו לאה זונה היתה , אלא לפום דכתיב (פ' ויצא) ותצא לאה לקראתו – פשטון יציאה מיציאה .
(ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו)
פסוק ב:ויענה. מהו ויענה – שעינה אותה מביאות אחרות .
(יומא ע"ז ב')
פסוק ז:כשמעם. אמר רבי תנחומא, פסוק זה אין לו הכרע, ובני יעקב באו מן השדה כשמעם, או כשמעם ויתעצבו האנשים .
(ירושלמי ל"ז פ"ב ה"ז)
פסוק ז:כי נבלה עשה. יש אומרים איוב בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא, דכתיב באיוב (ב') כדבר אחת הנבלות תדברי וכתיב הכא כי נבלה עשה .
(ב"ב ט"ו ב')
פסוק טו:נאות לכם. מכאן דמה ששנינו אין מברכין על הנר במוצאי שבת עד שיאותו לאורו – עד שיאותו ולא עד שיעותו הוא [ירושלמי ברכות פ"ח ה"ו]
פסוק כה:ביום השלישי מניין שמרחיצין את הקטן הנמול ביום השלישי שחל להיות בשבת, שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים .
(שבת פ"ו א')
פסוק כה:בהיותם כואבים. בהיותו כואב לא נאמר אלא בהיותם כואבים, מלמד שכל אבריהם כואבים עליהם, [לפיכך מרחיצין את כל גופו של קטן הנמול ביום השלישי שחל להיות בשבת] .
(ירושלמי שבת פי"ט ה"ג)
פסוק כה:שמעון ולוי וגו' איש חרבו. לא מצינו בכל התורה שיהא קרוי איש בפחות מבן י"ג שנה, אבל בבן י"ג מצינו שקראו הכתוב איש, כדכתיב שמעון ולוי וגו' איש חרבו, וגמירי דההיא שעתא בני י"ג שנה הוו .
(נזיר כ"ט ב' ברש"י)