תגובת הקב"ה
על יסוד האמור לעיל תוסבר תמיהה גדולה שיש בתגובת הקב"ה על ידי נתן למעשה דוד. (והעיר על כך הרב יגאל אריאל במאמר על דוד)
"ויעבור האבל וישלח דוד ויאספה אל ביתו ותהי לו לאשה ותלד לו בן וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה'", "וישלח ה' את נתן אל דוד..."
(שמואל ב יא כז).
אם נולד הילד, הוי אומר שעברו תשעה חודשים מזמן המעשה ורק אח"כ בא נתן אל דוד! א"כ מדוע חיכה נתן תשעה חודשים? מדוע לא בא מיד לאחר המעשה והוכיח את דוד על כך שלקח אשת איש ובא עליה? מדוע נתן לו לחיות איתה "באיסור" תשעה חודשים והרי אשת איש שנבעלה אסורה לבעל ולבועל(סוטה כה.). על כורחנו חייבים אנו לקבל דברי חז"ל שמגורשת היתה באותה שעה, וא"כ אין איסור וגם לא פגם כלשהו בלקיחת בת שבע לאחר מות אוריה. וע"כ משך תשעה חודשים שדוד חי עם בת שבע לאחר מות אוריה, על כך אין תוכחה. אולם ברגע שמתגלית התוצאה של אותה פעם אחת שלא היתה כשורה ותוצאה זו מביאה לחילול שם שמים, אז באה התוכחה לדוד וגם העונש.
תוכחת נתן
נתן אומר לדוד:
"מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני, את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון"
(שמואל ב יב ט)
בדברי נתן אנו מוצאים שלוש האשמות: א. הריגת אוריה. ב. לקיחת בת שבע. ג. הריגת אוריה בידי בני עמון.
אולם העונש על דוד בא: "עקב כי בזיתני ותקח את אשת אוריה החתי להיות לך לאשה". כאן מודגשים א. ביזוי ה'. ב. לקיחת בת שבע ולא הריגת אוריה!
זאת ועוד, גם במשל כבשת הרש ההאשמה כלפי העשיר היא על לקיחת הכבשה של הרש ולא על הריגת בעל הכבשה! מדוע?
על פי מה שהסברנו מובן הענין. חטאו של דוד אינו באוריה, ועל כן אינו נענש עליו(אמנם בזוהר מבואר אחרת). חטאו הוא בבת שבע, ואף שם אין זה חטא של ניאוף עם אשת איש אלא ביזוי ה'. ברגע שדוד אינו בוטח בה' באופן מוחלט שיזמן לו את בת שבע ללא כל עיכוב שהוא, הוא אינו עומד בניסיון של הקב”ה. והתוצאה חילול ה'. מהמלך נדרשת התנהגות ללא כל דופי. אע"פ שכוונותיו של דוד טהורות ולשם שמים יש כאן חיסרון בביטחון שתוצאותיו בזיון ה'. המלך לוקח אשת חייל שנלחם בעבורו.
ואע"פ שאינה אשתו של החייל כרגע, [ואע"פ שלא לקחה ולא התכוון לקחתה ממנו]. א"כ מדוע אמר נתן את אוריה הכית בחרב? לא מפני שיש עבירה בהריגתו, שהרי כיון שמרד במלכות דינו מיתה, אלא מפני שעובדת הריגתו מחריפה את ביזוי ה' שיש בלקיחת בת שבע. ואע"פ שהיא כשלעצמה מוצדקת.
אגב גם כאן מדייקים חז"ל מהביטוי שנקט נתן: "לקחת", שמשמעותו נישואין. כמו "כי יקח איש אשה" שמשמעותו נישואין, הקידושין תופסים בה.