לפרק י"ב

בכל הפרק נתן הנביא מכונה רק "נתן" ואילו בפסוק כ"ה נוסף התואר "נביא". והסיבה היא שרק שליחותו לקרוא לבן דוד "ידידיה" היא נבואית, ואילו יתר דבריו הם כשל חכם רגיל ולא נביא.

למה דוד לא חשד

יש להבחין שדוד לא חשד כלל שהמעשה מדבר עליו, כי כנראה לא חשב כלל שעשה איסור. וכתב נאות יעקב(אלגזי לז ד) שדוד טעה בהלכות פרשת המלך, שם נאמר: "את בנותיכם יקח", והסבירו המפרשים שהמלך יכול ליקח את הבנות אפילו בכפיה. ודוד טעה וחשב שהיתר זה קיים גם באשת איש, ולכן לא חשד במאומה. וכל המשל מסתובב על נקודה זו, שנתן רצה להראות לו, שהמעשה חמור אפילו מצד השכל הפשוט, ואף אם טעה בדין פרשת המלך, היה צריך דוד להבין שלקחת מאיש את אשתו, כאשר למלך יש הכל, זה דבר חמור מאוד.

הנמשל

עשיר שיש לו הכל – המלך יש לו הכל

יש לו פת בסלו – יכול לקחת נשים מכל אשר יבחר "ואם מעט אוסיף לך כהנה וכהנה"

כבשה – אישה

עני – אדם פשוט מישראל שאינו המלך.

ובאמת התוכחה אינה על שבא דוד באיסור אל בת שבע, אלא על גזל אשה מהאדם הפשוט, שאין זו תוכחה על עניין "דתי" אלא על פשע חברתי.

"אתה עשית בסתר"

כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֣יתָ בַסָּ֑תֶר וַֽאֲנִ֗י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה נֶ֥גֶד כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וְנֶ֥גֶד הַשָּֽׁמֶשׁ׃
(שמואל ב יב יב)

מדבריו של נתן משמע שאנשים לא ידעו ממעשהו של דוד. וכן הסביר האלשיך את התנהגותו של דוד בענין האבל על הולד וכן כתב בשו"ת חתם סופר(יו"ד שכד). ודוד הסתיר זאת משום שמעשהו נוגד את עצם תכלית המלך, שהמלך נועד לשמור על מסגרת החברה המדינית, ואם המלך בעצמו לא שומר חוק, איך יוכל להנהיג את העם לשמור חוקי התורה. וכן אמרה אביגיל לדוד כאשר רצה להרוג את נבל: "וְהָיָ֗ה כִּֽי־יַעֲשֶׂ֤ה יְ-הוָה֙ לַֽאדֹנִ֔י... וְצִוְּךָ֥ לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ וְלֹ֣א תִֽהְיֶ֣ה זֹ֣את ׀ לְךָ֡ לְפוּקָה֩ וּלְמִכְשׁ֨וֹל לֵ֜ב לַֽאדֹנִ֗י וְלִשְׁפָּךְ־דָּם֙ חִנָּ֔ם" (שמואל א כה ל-לא). והסביר רש"י: שאם היית עושה זאת לא יהיה לך פתחון פה לרדות אדם לדורות הבאים על שפיכות דמים. 

מידה כנגד מידה

כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִי֩ מֵקִ֨ים עָלֶ֤יךָ רָעָה֙ מִבֵּיתֶ֔ךָ וְלָֽקַחְתִּ֤י אֶת־נָשֶׁ֨יךָ֙ לְעֵינֶ֔יךָ וְנָֽתַתִּ֖י לְרֵעֶ֑יךָ וְשָׁכַב֙ עִם־נָשֶׁ֔יךָ לְעֵינֵ֖י הַשֶּׁ֥מֶשׁ הַזֹּֽאת׃
(שמואל ב יב יא)

לפי מה שהבאנו, עם ישראל בכללותו לא ידע ממעשה בת שבע, אם כן העונש לדוד איננו שיפרסם את חטאו, אלא שיקרה לו משהו דומה בפרהסיא.

ויש להבין מה פשר העונש הזה, הרי כאשר אבשלום לקח את פילגשיו של דוד, היו לדוד באותה שעה נשים רבות אחרות, ומה אפוא הדמיון בין החטא, שבו דוד לקח את אשתו היחידה של אוריה, לעונש?

ונראה שהחטא נבע מיצר ומכח השלטון, שהרי מכח המלכות דוד לקח את בת שבע. אם כן, דוד נענש שהמלוכה נלקחת ממנו על ידי אבשלום, בכך שלוקחים מהמלך את פילגשיו, וזה העונש מידה כנגד מידה.

האינטרס של דוד בחיי הולד

וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֛ד אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים בְּעַ֣ד הַנָּ֑עַר וַיָּ֤צָם דָּוִד֙ צ֔וֹם וּבָ֥א וְלָ֖ן וְשָׁכַ֥ב אָֽרְצָה:
(שמואל ב יב טז)

התקשו המפרשים, הרי הילד נוצר מאשת איש, והוא ממזר, אם כן למה דוד מאריך בתפילה כדי שיחיה? ורצו להוכיח מכאן שלא היה חטא במעשה. אמנם האלשיך והחת"ם סופר שהבאנו למעלה מסבירים שדוד רצה שיחיה, כדי שלא יצטרך להתאבל ואז יוודע ברבים שהוא בנו.

טענת העבדים ותשובת דוד

וַיֹּֽאמְר֤וּ עֲבָדָיו֙ אֵלָ֔יו מָֽה־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתָה בַּֽעֲב֞וּר הַיֶּ֤לֶד חַי֙ צַ֣מְתָּ וַתֵּ֔בְךְּ וְכַֽאֲשֶׁר֙ מֵ֣ת הַיֶּ֔לֶד קַ֖מְתָּ וַתֹּ֥אכַל לָֽחֶם׃
(שמואל ב יב כא)

וַיֹּ֕אמֶר בְּעוֹד֙ הַיֶּ֣לֶד חַ֔י צַ֖מְתִּי וָֽאֶבְכֶּ֑ה כִּ֤י אָמַ֨רְתִּי֙ מִ֣י יוֹדֵ֔עַ יחנני (וְחַנַּ֥נִי) יְהוָ֖ה וְחַ֥י הַיָּֽלֶד׃
(שמואל ב יב כב)

יש המסבירים שהעבדים משמיעים טענה הלכתית – שאם אדם עשה תענית על חולה, והחולה מת, הוא חייב להמשיך להתענות, אם כן, למה דוד מפסיק. [עיין אור שמח הל' תענית פ"א הט"ו)

דוד מסביר שהוא לא התענה כדי שהילד יחיה, אלא רק בזמן שהילד חי, ולכן אין עליו חובה להמשיך להתענות כשם שהוכיחוהו עבדיו.