פסוק א:שני אנשים. על כי רצה שדוד בעצמו יפסוק הדין על עצמו, לזה אמר לו כאלו קובל לפניו על העול הנעשה בעיר, ושהוא יעשה משפט, וכשיפסוק הדין, אז יאמר לו אתה האיש ואף כי הרבה בדברים שאין ענין להם עם דבר דוד, אולם כוונתו היתה להעלים ביותר, לבל ירגיש דוד וישמור פיו מלפסוק הדין:
פסוק ג:ויחיה. היה מפרנסה במזון, והיתה חביבה עליו עד שגדלה עמו בחדרו, והוא מדרך מליצה והפלגה:
פסוק ה:ויחר אפו. כי חשב שאמת הדבר נעשתה התועבה הזאת:
פסוק ו:ארבעתים. כמו שכתוב (שמות כא לז): וארבע צאן תחת השה:
פסוק ו:עקב וגו׳. לזה ישלם כדין התורה:
פסוק ו:ועל אשר לא חמל. רצה לומר: ולזה הוא בן מות, על אשר לא חמל על רוב עניו, ולכן חייב מיתה בחק משפט המלך:
פסוק ז:אתה האיש. אשר עשה כזאת:
פסוק ח:נשי אדוניך. מיכל בת שאול ובמדרש יש (ירושלמי יבמות ב ד, סנהדרין ב ג) שגם נשא רצפה בת איה, פילגש שאול:
פסוק ח:ואם מעט. ואם עדיין הממשלה והגדולה ההיא מעט בעיניך, שאל ממני ואוסיף לך כהנה וכהנה, רצה לומר: פעמים כמו שיש לך:
פסוק ט:מדוע בזית. רצה לומר: הלא גמלתיך הטובה, ומדוע בזית את דבר ה׳:
פסוק ט:הכית. רצה לומר: צוית לסבב לו המיתה:
פסוק ט:בחרב בני עמון. וכפולה חטאתך מאלו הרגתו בחרבך:
פסוק י:לא תסור חרב וגו׳. ורבים מזרעך ימותו בחרב:
פסוק י:בזתני. להתחלל שם שמים על ידך:
פסוק יא:מביתך. אחד מאנשי ביתך יעשה לך הרעה:
פסוק יא:לעיניך. על כי ידע מזה ולא היה לאל ידו למחות בדבר, הרי היא כאלו נעשתה לעיניו:
פסוק יא:לרעיך. כי אבשלום היה אז מלך כמוהו, ולרעהו יחשב:
פסוק יא:לעיני השמש. רצה לומר: בגלוי ובפרסום רב:
פסוק יב:בסתר. וחשבת שלא תגלה רעתך:
פסוק יב:ואני אעשה וגו׳. אשלם הגמול בפרסום רב, ובזה ידעו הכל מעשיך, כי מהגמול ישכילו לדעת העון:
פסוק יג:חטאתי לה׳. כאומר הנה על הריגת אוריה, עונשי אמורה שלא תסור חרב מביתי, אבל עון בת שבע, הלא לה׳ חטאתי בזה, והוא רחום יכפר עון:
פסוק יג:גם ה׳. רצה לומר: לא תחשוב שגמול העונש האמור, שזה הוא לעון הריגת אוריה, לא כן הוא, כי גמול הראוי הוא להיות נפש תחת נפש, אבל רק על מקצת העון שלם ישלם, וגם העביר מחטאתך וכפר מקצתה להיות לך נפשך לשלל ולא תמות:
פסוק יד:אפס וגו׳. רצה לומר: אבל בדבר הזה דבת שבע, חללת את השם, וגרמת שאויבי ה׳ הרשעים ינאצו נאצות גדולות בלמדם ממך, ולזה תקבל עליו גמול משלם, וכן הבן הילוד ימות, כי ראוי הוא לגמול המעשה:
פסוק טז:ובא ולן. בא מבית האלהים מאשר התפלל בה, ולן כל הלילה מושכב בארץ:
פסוק יח:ביום השביעי. לימי החולי, או לימי לידתו:
פסוק יח:ולא שמע. בעבור גודל התוגה:
פסוק יח:ועשה רעה. רוצה לומר: יחבל בעצמו:
פסוק כ:ויחלף שמלותיו. כי שכב ארצה, והיו מעופרים בעפר הארץ:
פסוק כ:וישתחו. לברך על הרעה כמשפט התורה:
פסוק כ:וישאל. שאל בעבור האוכל, וישימו וגו׳:
פסוק כא:בעבור הילד חי. רוצה לומר: בעבור הילד כשהיה עדיין חי, צמת וגו׳:
פסוק כב:מי יודע. אם כבר נגזרה עליו המיתה, ואולי עדיין לא, וחנני ה׳ וחי הילד:
פסוק כג:אליו. רצה לומר: אל הקבר, בעת אמות:
פסוק כד:וינחם. על מיתת הילד:
פסוק כד:שלמה וה׳ אהבו. רוצה לומר: קראה אותו בשתי השמות, שם שלמה, להורות כי שלום יהיה בימיו, וה׳ אהבו, כמשמעו:
פסוק כה:וישלח. אבל ה׳ שלח ביד נתן, ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה׳, ורוצה לומר: מה שקראה היא שמו בעבור אהבת ה׳ ׳וה׳ אהבו׳, קרא הוא שמו בעבור אהבת ה׳, ׳ידידיה׳:
פסוק כו:עיר המלוכה. מקום היכל מלך הסמוך לרבה, ואליה תחשב:
פסוק כז:עיר המים. היא עיר המלוכה, והיתה מספקת מים לבני רבה:
פסוק כח:על העיר. היא רבה:
פסוק כח:פן אלכוד אני. כי היה קרוב הדבר, הואיל ולכד את המים, ורצה לומר: כשאלכוד אני, פן יקרא שמי עלי, ודוגמתו (דברים ח יב): פן תאכל ושבעת וגו׳ ורם לבבך וגו׳, ומשפטו: כשתאכל ושבעת, פן יהיה רם לבבך:
פסוק כח:ונקרא שמי עליה. לאמר יואב כבשה, וטוב בעיני ששמך יקרא עליה, להיות לכבוד ולתפארת:
פסוק ל:ואבן יקרה. ובה אבן יקרה:
פסוק ל:ותהי על ראש דוד. למעלה מראשו היתה תלויה כשהוא יושב על הכסא, כי איך סבל על ראשו משא של ככר:
פסוק לא:וישם במגרה. שם משפטם לייסרם במגרה וגו׳:
פסוק לא:והעביר. מהם העביר במלבן, רוצה לומר: בכבשן ששורפים בו הלבנים: