פסוק ד:ויבא הלך. דימה את יצר הרע תחלה להלך, שעובר לדרכו, ואחר כך לאורח, שנעשה אכסנאי, ואחר כך לאיש, שהוא בעל הבית:
פסוק ה:כי בן מות. הגוזל את העני, כאלו נוטל את נפשו, שנאמר (משלי א יט): את נפש בעליו יקח:
פסוק ו:ישלם ארבעתים. כך אירע לו, שלקה בארבעה בנים, הילד ואמנון תמר ואבשלום:
פסוק ח:ואת נשי אדוניך. מיכל בת שאול:
פסוק ח:ואסיפה. והייתי מוסיף לך:
פסוק יד:כי נאץ נאצת את אויבי. כנוי הוא זה, דרך כבוד למעלה ויונתן תרגם: ארי מיפתח פתחתא פומא דסנאי עמא דה':
פסוק טו:ויאנש. לשון חולי:
פסוק טז:ובא ולן ושכב ארצה. ובא הבית, ולן בלילה שוכב לארץ:
פסוק יז:ולא ברה. לשון אכילה, כמו (לקמן יג ו): ואברה מידה:
פסוק כה:בעבור ה'. אשר אהבו:
פסוק כו:את עיר המלוכה. שני חיזוקי חומה היו בה, חיצונה ופנימית, עיר החיצונה, עיר מלוכה, והפנימית, למבצר ולחוזק:
פסוק ל:את עטרת מלכם. תועבת בני עמון 'מלכם' שמו, לשון מולך:
פסוק ל:ותהי על ראש דוד. אתי הגתי בטלה (עבודה זרה מד א):
פסוק לא:מגרה וחריצים ומגזרות. כמין פצירה פים שקורין לימ"א, מיני יסורים הם:
פסוק לא:מגרה. סכין פגום פגימות הרבה תכופות זו לזו:
פסוק לא:חריצים. הוא מורג חרוץ מלא חריצים, כמין פצירה פים שקורין לימ"א:
פסוק לא:במלבן. בטיט חוצות, וכן תרגם יונתן: וגרר יתהון בשוקיא.