הסבר הרב יעבץ
הרב יוסף יעבץ ממגורשי ספרד(להבדיל מרבי יעקב יעבץ בנו של חכם צבי), מסביר ומוכיח בשבע הוכחות שדוד לא חטא באשת איש. היעב"ץ אומר שהיה נהוג בישראל שאשה המתגרשת מבעלה בצאתו למלחמה לא היה נשאת לאיש וגם הגברים לא היו נושאים אותה לאשה עד אשר מסתיימת המלחמה, ואם אינו רוצה לשוב לאשתו אז היתה אותה אשה נשאת לאחרים. מנהג זה היה נשמר ודוד היה זה שפרץ גדר זה והתחייב מיתה כי "הפורץ גדר ישכנו נחש"(קוהלת י ז). ובפרט שהדבר נעשה על ידי אדם חשוב כדוד.
היעבץ אומר: "ואעידה לי שבעה עדים נאמנים על אמיתת דבריהם ז"ל כי כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". הוכחה ראשונה. הפסוק מזכיר את הרקע לחטא דוד שראה אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד. כלומר שהכתוב מספר לנו שדוד עמד במבחן קשה במראה אשר ראה. דוד לא הסתכל במקום שאסור לו להסתכל לכן נאמר בפסוק: וירא, ראיה מקרית ובוודאי אין לדון אדם החוטא במזיד לזה החוטא כאשר יצרו תקפו מאד. הוכחה זו מורידה את חטאו של דוד לדרגה של חוטא בשוגג ולא במזיד אך עדיין נראה שדוד אמנם חטא, אך אם נעיין בהמשך נראה שאין הדבר כן כי לאחר שראה דוד את בת שבע נאמר בפסוק: "וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי"(שמואל ב יא ג). שואל היעבץ אם אמנם דוד רצה לקחת את בת שבע באסור מה חשוב אם היא בת שבע או אשה אחרת, ומדוע נאמר בפסוק כי דוד שלח לשאול על זהותה, וכי האנשים הרוצים לקחת אשה באסור שואלים לזהותה של האשה, מה גם שהוא כמלך יכול לפקוד עליה לבוא אליו גם אם בעלה בבית? אלא הפסוק גלה לנו כי דוד הסכים לקחתה אליו רק לאחר שנודע לו שהיא בת שבע, האשה שקבלה גט מבעלה טרם יצא לקרב, אם כן היא אשה מגורשת ואפשר לקחת אותה.
הוכחה שניה: רק לאחר שדוד לקח אותה והתעברה ממנו, ורק לאחר שאוריה לא רצה לרדת לביתו ואמר ואדוני יואב לפני שהזכיר את דוד וכתוצאה מכך אמר דוד להציבו מול פני המלחמה ואוריה נהרג ודוד אספה לביתו, רק אז נאמר: "ותהי לו לאשה ותלד בן, וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה׳"(שמואל ב יא כז). מעיר היעבץ: הרי דוד אסף את בת שבע לביתו לאחר מות אוריה ואז נולד בנה ורק אז נאמר שהקב"ה כעס על דוד ואם דוד לקח אשת איש מדוע לא נאמר אז כאשר לקחה בפעם הראשונה, וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה'? כלום אז נהג דוד כשורה? הרי בפעם הראשונה עבר לכאורה על אסור אשת איש ובפעם השניה כשלקחה דוד לביתו היתה אלמנה ורק הפעם כעס עליו ה', ומדוע לא כעס עליו בפעם הראשונה? אלא משמע שבפעם הראשונה היתה מגורשת. ודוד לא חטא באשת איש וכל ההקפדה על דוד היתה בגלל חלול ה' שנגרם, כי העולם ראה כאלו דוד לא אפשר לבעלה לשוב אליה אחרי המלחמה וצריך היה להרגו כדי לקחתה לאשה, ולא כולם ידעו שאוריה מרד במלכות.
הוכחה שלישית: כאשר רצה הקב"ה להודיע לדוד את חטאו שלח אליו את נתן שספר לו משל על כבשת הרש שלקח אותה העשיר כדי להאכילה לאורח הבא אל ביתו. השאלה היא האם יש צורך להמשיל משלים לאדם שחטא באשת איש? הרי זה חטא חמור הידוע לכל בחומרתו ומדוע צריך לומר לדוד משל? זאת ועוד, העשיר שלקח את כבשת הרש כלום חייב מיתה בדיני התורה, הרי הוא בסך הכל גנב ודין הגנב לשלם תשלומי כפל ולא ליהרג? אלא נתן הציע את הדברים במלוא חומרתם כדי שהמלך יתמלא כעס על אותו אדם שבמשל ויחרוץ דינו לשבט ואז יכל הנביא לומר למלך: אתה האיש. דוד חרץ את עונשו ואמר כי בן מות האיש ואת הכבשה ישלם ארבעתים בגלל שלא חמל על העני כלומר הכעס היה על שאיש שבמשל נהג באכזריות, אם כן הנביא הוכיח את דוד שעשה מעשה הראוי לבקורת שלא נהג כיאה למלך ולא משום אשת איש כי המשילו לעשיר גנב, שאינו חייב מיתה והרי על חטא אשת איש חייבים מיתה. כאשר דוד מפרט את חטאו לפני ה׳ אומר: "לך לבדך חטאתי"(תהלים נא ו) ואם היה לוקח אשת איש היה חוטא גם לאוריה ולבת שבע והעברה היתה גם בין אדם לחברו ודוד המלך טוען שחטאו היה רק עם הקב"ה ולא עם בני אדם וה' קבל טענה זו.
הוכחה רביעית: בנמשל, הנביא מספר לדוד שהקב"ה בחר בו למלוך על ישראל ועתה נכשל בחטא. הבה ונראה כיצד מנסח הנביא, בשם ה', את החטא: "מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיניו את אוריה החתי הכית בחרב(תחלה - ואחר כך) ואת אשתו לקחת לאשה, ואותו הרגת בחרב בני עמון(קטע זה מפרט את הנאמר בתחלת הפסוק: באיזו חרב הכית אוריה. התשובה - בחרב בני עמון)", הרי הנביא הזכיר תחלה את הריגתו של אוריה ורק אחר כך האשימו שלקח את בת שבע ואם אמנם היתה אשת איש היה צריך להזכיר תחלה פרט זה ולכתוב: "מדוע בזית דבר ה' וגם את בת שבע לקחת לאשה ואת אוריה הרגת בחרב בני עמון", משמע שלא היתה תביעה על דוד שלקח אשת איש, ואם לא היה מניחו מול פני המלחמה ונהרג הרי דוד לא היה אשם בשום פנים. שוב מצאנו שדוד לא חטא באשת איש.
הוכחה חמישית: העונש שהקב"ה הטיל על דוד שפילגשיו ינתנו לאחר הינו מדה כנגד מדה כי נשות היוצאים למלחמה היו כמו פילגשים אצלם עד בואם כלומר היוצאים למלחמה גרשו את נשותיהם והנשים המתינו להם עד שובם כדי להנשא להם שנית(אצל בת שבע מצאנו שהיא לא רצתה לשוב אל בעלה).
הוכחה ששית: לאחר שסיים נתן את המשל והנמשל אמר דוד לנתן: "חטאתי לה'" ונתן השיב, בשם ה': "גם ה' העביר חטאתך לא תמות, אפס כי נאץ נאצת את אויבי ה' בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות"(שמואל ב יב יג-יד). השאלה היא מדוע לא צוה נתן את דוד להוציא את בת שבע מביתו הרי כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל והאם יש לתת פרס לחוטא באשת איש ולהשאירה בביתו? נתן לא דבר מלה וחצי מלה בנושא זה והרשה לדוד להשאיר את בת שבע בביתו כאשתו לכל דבר הרי לנו הוכחה נוספת שלא היתה אשת איש כאשר לקחה.
ההוכחה האחרונה: אם אמנם בת שבע היתה אסורה לדוד כיצד יתכן שהקב"ה יאהב את שלמה, בנה של האשה האסורה ויטיל עליו את המשימה לבנות את בית המקדש ולהשרות בו את השכינה, הרי על פגם קטן בהרבה מזה של אשת איש לא רוצה הקב"ה להשרות שכינתו? אלא משמע שחטא דוד היה אך ורק בין אדם למקום ולא בין אדם לחברו, לפיכך אומר דוד לקב״ה: "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי"(תהלים נא ו). במלים אחרות, לוא היה אדם אחר חוטא בחטא דומה לשל דוד לא היה הקב"ה כועס עליו אולם מאחר ודוד, משיח אלוקי יעקב, עשה כך הקפיד עליו הקב"ה ביותר והענישו בהתאם לגזר דין שחרץ דוד על אותו עשיר במשל.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'