תנ"ך על הפרק - שמואל ב ו - האם דוד טעה בנשאו את הארון בעגלה? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל ב ו

269 / 929
היום

הפרק

וַיֹּ֨סֶף ע֥וֹד דָּוִ֛ד אֶת־כָּל־בָּח֥וּר בְּיִשְׂרָאֵ֖ל שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף׃וַיָּ֣קָם ׀ וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ מִֽבַּעֲלֵ֖י יְהוּדָ֑ה לְהַעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵ֚ת אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־נִקְרָ֣א שֵׁ֗ם שֵׁ֣ם יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת יֹשֵׁ֥ב הַכְּרֻבִ֖ים עָלָֽיו׃וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וַיִּשָּׂאֻ֔הוּ מִבֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֑ה וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֗וֹ בְּנֵי֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב נֹהֲגִ֖ים אֶת־הָעֲגָלָ֥ה חֲדָשָֽׁה׃וַיִּשָּׂאֻ֗הוּ מִבֵּ֤ית אֲבִֽינָדָב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֔ה עִ֖ם אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וְאַחְי֕וֹ הֹלֵ֖ךְ לִפְנֵ֥י הָאָרֽוֹן׃וְדָוִ֣ד ׀ וְכָל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מְשַֽׂחֲקִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה בְּכֹ֖ל עֲצֵ֣י בְרוֹשִׁ֑ים וּבְכִנֹּר֤וֹת וּבִנְבָלִים֙ וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְנַֽעַנְעִ֖ים וּֽבְצֶלְצֶלִֽים׃וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן נָכ֑וֹן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜א אֶל־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ וַיֹּ֣אחֶז בּ֔וֹ כִּ֥י שָׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּעֻזָּ֔ה וַיַּכֵּ֥הוּ שָׁ֛ם הָאֱלֹהִ֖ים עַל־הַשַּׁ֑ל וַיָּ֣מָת שָׁ֔ם עִ֖ם אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים׃וַיִּ֣חַר לְדָוִ֔ד עַל֩ אֲשֶׁ֨ר פָּרַ֧ץ יְהוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּעֻזָּ֑ה וַיִּקְרָ֞א לַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַיִּרָ֥א דָוִ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֕אמֶר אֵ֛יךְ יָב֥וֹא אֵלַ֖י אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃וְלֹֽא־אָבָ֣ה דָוִ֗ד לְהָסִ֥יר אֵלָ֛יו אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָ֖ה עַל־עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיַּטֵּ֣הוּ דָוִ֔ד בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱד֖וֹם הַגִּתִּֽי׃וַיֵּשֶׁב֩ אֲר֨וֹן יְהוָ֜ה בֵּ֣ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם הַגִּתִּ֖י שְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־עֹבֵ֥ד אֱדֹ֖ם וְאֶת־כָּל־בֵּיתֽוֹ׃וַיֻּגַּ֗ד לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִד֮ לֵאמֹר֒ בֵּרַ֣ךְ יְהוָ֗ה אֶת־בֵּ֨ית עֹבֵ֤ד אֱדֹם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ בַּעֲב֖וּר אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וַיַּעַל֩ אֶת־אֲר֨וֹן הָאֱלֹהִ֜ים מִבֵּ֨ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם עִ֥יר דָּוִ֖ד בְּשִׂמְחָֽה׃וַיְהִ֗י כִּ֧י צָעֲד֛וּ נֹשְׂאֵ֥י אֲרוֹן־יְהוָ֖ה שִׁשָּׁ֣ה צְעָדִ֑ים וַיִּזְבַּ֥ח שׁ֖וֹר וּמְרִֽיא׃וְדָוִ֛ד מְכַרְכֵּ֥ר בְּכָל־עֹ֖ז לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְדָוִ֕ד חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד׃וְדָוִד֙ וְכָל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מַעֲלִ֖ים אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה בִּתְרוּעָ֖ה וּבְק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃וְהָיָה֙ אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה בָּ֖א עִ֣יר דָּוִ֑ד וּמִיכַ֨ל בַּת־שָׁא֜וּל נִשְׁקְפָ֣ה ׀ בְּעַ֣ד הַחַלּ֗וֹן וַתֵּ֨רֶא אֶת־הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ מְפַזֵּ֤ז וּמְכַרְכֵּר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתִּ֥בֶז ל֖וֹ בְּלִבָּֽהּ׃וַיָּבִ֜אוּ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וַיַּצִּ֤גוּ אֹתוֹ֙ בִּמְקוֹמ֔וֹ בְּת֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל אֲשֶׁ֥ר נָטָה־ל֖וֹ דָּוִ֑ד וַיַּ֨עַל דָּוִ֥ד עֹל֛וֹת לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וּשְׁלָמִֽים׃וַיְכַ֣ל דָּוִ֔ד מֵהַעֲל֥וֹת הָעוֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיְבָ֣רֶךְ אֶת־הָעָ֔ם בְּשֵׁ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃וַיְחַלֵּ֨ק לְכָל־הָעָ֜ם לְכָל־הֲמ֣וֹן יִשְׂרָאֵל֮ לְמֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁה֒ לְאִ֗ישׁ חַלַּ֥ת לֶ֙חֶם֙ אַחַ֔ת וְאֶשְׁפָּ֣ר אֶחָ֔ד וַאֲשִׁישָׁ֖ה אֶחָ֑ת וַיֵּ֥לֶךְ כָּל־הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃וַיָּ֥שָׁב דָּוִ֖ד לְבָרֵ֣ךְ אֶת־בֵּית֑וֹ וַתֵּצֵ֞א מִיכַ֤ל בַּת־שָׁאוּל֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַתֹּ֗אמֶר מַה־נִּכְבַּ֨ד הַיּ֜וֹם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נִגְלָ֤ה הַיּוֹם֙ לְעֵינֵ֨י אַמְה֣וֹת עֲבָדָ֔יו כְּהִגָּל֥וֹת נִגְל֖וֹת אַחַ֥ד הָרֵקִֽים׃וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד֮ אֶל־מִיכַל֒ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּֽחַר־בִּ֤י מֵֽאָבִיךְ֙ וּמִכָּל־בֵּית֔וֹ לְצַוֺּ֨ת אֹתִ֥י נָגִ֛יד עַל־עַ֥ם יְהוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְשִׂחַקְתִּ֖י לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וּנְקַלֹּ֤תִי עוֹד֙ מִזֹּ֔את וְהָיִ֥יתִי שָׁפָ֖ל בְּעֵינָ֑י וְעִם־הָֽאֲמָהוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתְּ עִמָּ֖ם אִכָּבֵֽדָה׃וּלְמִיכַל֙ בַּת־שָׁא֔וּל לֹֽא־הָ֥יָה לָ֖הּ יָ֑לֶד עַ֖ד י֥וֹם מוֹתָֽהּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

האם דוד טעה בנשאו את הארון בעגלה?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. ויסף עוד דוד את כל בחור בישראל, שלֹשים אלף.
ב. ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה, להעלות משם את ארון האלקים, אשר נקרא שֵם, שֵם ד' צב-אות ישב הכְּרֻבים עליו.
ג. וירכִּבו את ארון האלקים אל עגלה חדשה, ויִשָׂאֻהו מבית אבינדב אשר בגבעה, וְעֻזָא ואַחְיוֹ בני אבינדב נֹהגים את העגלה חדשה.
ד. וישאֻהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלקים, ואַחְיוֹ הלך לפני הארון.
ה. ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ד' בכל עצי ברושים ובכנֹרות ובנבלים ובתֻפים ובמנענעים ובצלצלים.
ו. ויבאו עד גֹרן נכון, וישלח עזא אל ארון האלקים ויאחז בו, כי שמטו הבקר.
ז. ויחר אף ד' בעזה, ויכהו שם האלקים על השל, וימת שם עם ארון האלקים.
ח. ויחר לדוד על אשר פרץ ד' פרץ בעזה, ויקרא למקום ההוא פרץ עזה עד היום הזה.
ט. וַיִרָא דוד את ד' ביום ההוא, ויאמר: איך יבוא אלי ארון ד'.
י. ולא אבה דוד להסיר אליו את ארון ד' על עיר דוד, ויטהו דוד בית עֹבֵד אדום הגִתי.
יא. וישב ארון ד' בית עֹבֵד אדֹם הגִתי שלֹשה חדשים, ויברך ד' את עֹבֵד אדֹם ואת כל ביתו.
יב. ויֻגַד למלך דוד לאמר: ברך ד' את בית עֹבֵד אדֹם ואת כל אשר לו בעבור ארון האלקים. וילך דוד ויעל את ארון האלקים מבית עֹבֵד אדֹם עיר דוד בשמחה.
יג. ויהי כי צעדו נשאי ארון ד' ששה צעדים, ויזבח שור ומריא.

נשאלת השאלה: כיצד נשא דוד את הארון בעגלה? והרי התורה מצוה לשאת את הארון בכתף, כאמור בפרשת נשא: "ולבני קהת לא נתן [משה עגלות], כי עבֹדת הקֹדש עֲלֵהֶם, בכתף ישאו" (במדבר ז, ט).

א. הסבר רש"י על פי הגמרא

1. הסבר רש"י

כתב רש"י (בפסוק ג'):

אל עגלה חדשה - טעה בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו: 'כי עבודת הקדש עליהם, בכתף ישאו' (במדבר ז, ט). ולפי שאמר 'זמירות היו לי חקיך בבית מגורי' (תהלים קיט, נד), נענש לבא לידי כך, ומת עוזא על ידו. לפיכך, כשהביאו מבית עובד - הביאו בכתף, שנאמר: 'ויאמר להם: אתם ראשי האבות לַלְוִיִם, התקדשו אתם ואחיכם, והעליתם את ארון ד' אלקי ישראל אל הכינותי לו. כי למַבָּראשונה לא אתם, פרץ ד' אלקינו בנו, כי לא דרשנוהו כמשפט' (בדברי הימים א' טו, יב).

לפי רש"י טעה דוד בפסוק מפורש בתורה, שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, וטעות זו באה על דוד כעונש על שקרא לדברי תורה "זמירות".

מקורו של רש"י הוא בגמרא במסכת (סוטה לה ע"א).

כך נאמר שם בגמרא:

דרש רבא: מפני מה נענש דוד? [רש"י: נענש דוד - שמת עוזא על ידו].
מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר: 'זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי' (תהלים קיט, נד) [רש"י: זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי - כשהייתי בורח מפני אויבי ואגור מפניהם הייתי משתעשע בחוקיך והיו לי לזמירות לשעשעני].
אמר לו הקדוש ברוך הוא: דברי תורה, שכתוב בהן 'התעיף עיניך בו ואיננו' (משלי כג, ה) [רש"י: התעיף - לשון [כפול] 'וכפלת' (שמות כו, ט) מתרגמינן: 'ותיעוף'. שאם תכפיל עיניך לסתום עין בהסח הדעת מהסתכל בהן מיד ואיננו].
אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: 'ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו' (במדבר ז, ט) [רש"י: לא נתן - עגלות משה לבני קהת, לפי שיש עליהם לשאת בכתף, כי לא היו ממונים אלא על דבר קדושת הארון והשולחן והמנורה ומזבח הזהב], ואיהו אתייה בעגלתא.

במבט ראשון נראה מהגמרא שדוד שכח את הפסוק. וכן משמע ברמב"ם בהלכות כלי המקדש (פ"ב הי"ב):

בעת שמוליכין את הארון ממקום למקום אין מוליכין אותו לא על הבהמה ולא על העגלות, ולפי ששכח דוד, ונשאו על העגלה, נפרץ פרץ בעוזא, אלא מצוה לנטלו על הכתף, שנאמר: 'כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו'.

אבל הדברים קשים: גם אם דוד טעה, האם כל ישראל טעו?!

2. הסבר הנצי"ב לגמרא

נראה לענות על שאלה זו על פי מה שהסביר הנצי"ב ב"מרומי שדה" שם:

נראה דודאי לא שכח דוד לגמרי את המקרא, אלא שטעה בו ולא דקדק בו יפה, שהרי כתיב בד"ה א' ט"ו: 'אז אמר דוד לא לשאת את ארון האלקים כי אם הלוים' וגו', מבואר דעזא ואחיו לא היו לויים, וכן הוא באמת בספרי מחלוקת אם היו כהנים או לא. וכסבור דוד לדרוש הפסוק 'כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו', והאי 'עליהם' מיותר, ללמדך שדווקא אם 'עליהם' - 'בכתף ישאו', אבל על הכהנים או ישראל - בעגלה.
אבל באמת כך יש לדרוש: שהוא שתי אזהרות: שיהיו דווקא עליהם, ודווקא בכתף. והיינו דקאמר דוד שם: 'ויאמר להם: אתם ראשי האבות ללוים וגו' כי למבראשונה לא אתם, פרץ ד' אלקינו בנו, כי לא דרשנוהו כמשפט'. מבואר שהודה דוד שטעה בדרישת הכתוב 'כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו'. והיינו דקאמר כאן שנענש משום שאמר 'זמירות היו לי חקיך', ואין פירוש 'חקיך' - חוקים דווקא, אלא דקדוקי המקראות שמחוקקים אותם. וכמו שדרשו בכריתות (דף י"ג) 'את כל החקים - אלו המדרשות', וכן איתא בקדושין דף ל"ז 'אלה החוקים - אלו המדרשות', וכן הוא בתורת כהנים פרשת 'בחקותי', ומפרש: 'אם בחקתי - שהוא עמל תורה'... ועל זה אמר דוד שאצלו באים בנקל כזמירות, ומשום הכי נענש, וטעה בדרשה הכתוב.

לפי הנצי"ב דוד לא שכח את הפסוק, אלא טעה בדרשת הפסוק, וחשב שדווקא אם הלויים נושאים את הארון אז הם צריכים לשאתו בכתף, אבל אם הכהנים או הישראלים אחראים על נשיאתו הם יכולים לשאתו בעגלה. אבל באמת הדרשה אינה נכונה, אלא צריך שדווקא הלויים ישאוהו, ודווקא בכתף.

הנצי"ב הוכיח את הסברו מהפסוק בספר דברי הימים: "ויאמר להם: אתם ראשי האבות ללוים וגו' כי למבראשונה לא אתם, פרץ ד' אלקינו בנו, כי לא דרשנוהו כמשפט". משמע שהטעות היתה בדרשת הפסוק, ולא בפסוק עצמו.

על פי זה נראה להסביר שאכן היו אנשים רבים ששאלו שהנשיאה בעגלה היא נגד מה שכתוב בפסוק, אבל הסבירו להם את הדרשה. ועיין עוד בסמוך.

ב. הסבר הרד"ק

הסבר אחר כתב הרד"ק בפסוק ו':

כי שמטו הבקר - ...כאילו נשמטו הבקר, כלומר: נתפרקו איבריהם מקדושת הארון, שלא היה ראוי שהיה נשא בעגלה שימשכוהו הבקר, אלא בכתפי הלויים הרי ראוי להיות נשא...
ואף על פי שבא הארון משדה פלשתים בזה העניין, ולא שמטו הבקר - פלשתים לא היו יודעים מנהג משא הארון, וכיוונו במשאו במוטב אשר יכלו, שהרי לקחו עגלה חדשה, ופרות אשר לא עלה עליהן עול. אבל ישראל, שהיו יודעים משא הארון, כמו שכתוב בתורה: 'ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו', חטאו בזה, לפיכך הראה להם הקדוש ברוך הוא קדושת הארון בשני פנים: בשמיטת הבקר ובמות עוזא.
והענין אשר שגה דוד בזה הדבר מקרא מפורש, חשב כי לא יהיה חטא בזה אם ישאוהו בעגלה, אף על פי שכתוב: 'בכתף ישאו', כי אמר: באותו זמן, במדבר, ציוה הא-ל, כי לפי שהיה המשכן נישא בעגלות, ציוה לשאת את הארון בכתף, להראות כי קדושת הארון גדולה מקדושת המשכן, אבל בזמן שלא היה שם משכן, חשב שאין חטא אם ישאוהו בעגלה.

כלומר: גם לפי הרד"ק דוד לא שכח את הפסוק, אלא טעה וחשב שהפסוק "כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו" נאמר רק לזמן המדבר, ולא לדורות. וסברתו היתה שבזמן המדבר, שהמשכן היה נישא בעגלות, ציוה ד' לשאת את הארון בכתף, להראות שקדושת הארון גדולה מקדושת המשכן. אבל בזמן שנכנסו לארץ והקימו את המשכן במקומו, ולא נשאוהו ממקום למקום, חשב שמותר לשאת את הארון בעגלה.

הרד"ק לא הזכיר את הגמרא, אבל ניתן לומר שהסברו מתאים לדברי הגמרא.

יש לציין שכעין דברי הרד"ק כתב "שיירי הקרבן" (על הירושלמי סוטה פ"ח ה"ג) בדעת הרמב"ם.

ג. הסבר "רש"י" בדברי הימים

הסבר אחר כתב המפרש המיוחס לרש"י בדברי הימים (א יג, ז):

וירכיבו את ארון האלקים על עגלה חדשה - מה ראה דוד שהרכיבו על עגלה חדשה ולא במשא הלויים, כאשר עשה כשהביא אותו משם לציון באחרונה? לפי שאמר דוד: כל עומת שבא אלי כשהשיבוהו פלשתים על עגלה חדשה, כדכתיב: 'וישימו את ארון ד' אל העגלה' (שמ"א ו, יא). לפיכך נענש.

כעין זה כתב גם הרד"ק בקיצור: "ועוד כי בעגלה בא משדה פלשתים, ובזה שגה".

במבט ראשון נראה שהם מסבירים שדוד טעה ונשא את הארון בעגלה כשם שעשו הפלשתים.

אבל נראה להסביר את כוונתם קצת אחרת: דוד רצה להזכיר לכל בני ישראל את הנס הגדול שעשה ד' בארון הברית, שד' הכה בפלשתים עד שהם נאלצו להחזיר את הארון ולכן החליט דוד להעלות את הארון בעגלה!

גם אם אין זו כוונתם של המפרשים נראה להסביר כך כפירוש עצמאי, ונוכיח הסבר זה ממקומות רבים בתנ"ך.

מקומות רבים בתנ"ך שבהם מנהיגי ישראל עשו זכר לניסים שד' עשה עמנו

מצאנו במקומות רבים בתורה ובנביאים שמנהיגי ישראל נצטוו לעשות זכר לניסים שד' עשה עמנו, או שהם עשו כן מעצמם. על פי זה נראה להסביר שדוד רצה להזכיר לכל בני ישראל את הנס הגדול שעשה ד' בארון הברית, שד' הכה בפלשתים עד שהם נאלצו להחזיר את הארון ולכן החליט דוד להעלות את הארון בעגלה!

  1. על צנצנת המן נאמר:
    ויאמר משה אל אהרן: קח צנצנת אחת, ותן שמה מלא העֹמר מן, והנח אֹתו לפני ד' למשמרת לדֹרֹתיכם. כאשר צוה ד' אל משה, ויניחהו אהרן לפני הָעֵדֻת, למשמרת.
    (שמות טז, לג-לד)
  2. על מטה אהרן נאמר:
    ויאמר ד' אל משה: השב את מטה אהרן לפני העדות, למשמרת לאות לבני מרי, וּתְכַל תלונֹתם מעלי, ולא ימתו.
    (במדבר יז, כה)
  3. על האבנים בגלגל נאמר:
    ויאמר להם יהושע: עִברו לפני ארון ד' אלקיכם אל תוך הירדן, והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו, למספר שבטי בני ישראל. למען תהיה זאת אות בקרבכם, כי ישאלון בניכם מחר לאמר: מה האבנים האלה לכם? ואמרתם להם: אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ד', בעברו בירדן נכרתו מי הירדן. והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם.
    (יהושע ד, ה-ז)
  4. בספר יהושע סוף פרק ו' (כו) נאמר:
    וישבע יהושע בעת ההיא לאמר: ארור האיש לפני ד' אשר יקום ובנה את העיר הזאת, את יריחו. בבכֹרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה.
    נשאלת השאלה: מה ראה יהושע לאסור את בנייתה של יריחו? כתב הרד"ק שם:
    מה שהחרים יהושע שלא תבנה עוד העיר - כבר כתבנו הטעם בפסוק 'והיתה העיר חרם' (ו, יז). והחכם הגדול רבנו משה בר מימון ז"ל פירש הטעם להיות המופת קיים שנפלה חומת עיר יריחו תחתיה, כי כל מי שיראה החומה שוקעת בארץ יתבאר לו שאין זה תכונת בנין נהרס כך, אבל נשתקע במופת.
  5. בפרק י' (כו-כז) בספר יהושע נאמר:
    וַיַכֵּם יהושע אחרי כן וימיתֵם, ויתלֵם על חמִשה עצים, ויהיו תלוים על העצים עד הערב. ויהי לעת בוא השמש צִוָה יהושע ויֹרידום מעל העצים, וישלִכֻם אל המערה אשר נחבאו שם, וישִׂמו אבנים גדֹלות על פי המערה, עד עצם היום הזה.
    הסביר הרלב"ג שם:
    וציוה יהושע לקציני אנשי המלחמה שהלכו אתו שישימו רגליהם על צוארי מלכים האלה, למען ייראו הנשארים מלהילחם בישראל. ולזאת הסבה תלם על חמשה עצים, והשיבום במערה, ושמו אבנים גדולות על פי המערה. עם שזה היה מזכיר לישראל ענין המופת שנעשה בזאת המלחמה.
    וכן כתב הרלב"ג שם בתועליות בסוף פרק י"א:
    התועלת החמישי... ולפרסם זה המופת והשארת זכרו ציוה שישיבו חמשת המלכים תוך המערה, ולשים אבנים גדולות על פי המערה, להעיר כי לנחץ ענין המלחמה הזאת לא רצו להמתין שיוציאו המלכים האלה משם, אבל שמו אז על פי המערה אבנים גדולות, ונשארו שם אנשים לשמרם, בדרך שלא יאחרו ענין המלחמה הזאת, וימהרו לרדוף אחר הנשארים קודם שיבואו אל עריהם, בדרך שתשלם הנקמה תוך העת שהגביל יהושע.
  6. עוד מצאנו בספר שמואל (א ז, יב) אחרי הניצחון הגדול של שמואל ובני ישראל על הפלשתים:
    ויקח שמואל אבן אחת, וישם בין המצפה ובין השן, ויקרא את שמה אבן העזר, ויאמר: עד הנה עזרנו ד'.
    ופירש המלבי"ם שם:
    ויקח - לזכר הנס.
  7. עוד נאמר בספר שמואל (א כא, ט-י):
    ויאמר דוד לאחימלך: ואין יש פה תחת ידך חנית או חרב? כי גם חרבי וגם כלי לא לקחתי בידי, כי היה דבר המלך נחוץ. ויאמר הכהן: חרב גלית הפלשתי אשר הכית בעמק האלה, הנה היא לוטה בשמלה אחרי האפוד, אם אתה תקח לך קח, כי אין אחרת זולתה בזה, ויאמר דוד: אין כמוה, תננה לי.
    כתב הרד"ק שם (כא, י):
    אין כמוה - והלא אחימלך היה יודע שאין כמוה, למה אמר לו: 'אם אותה תקח לך'? לפי שהיתה באהל מועד לזכרון הנס, כמו שפירשתי, לא היה ברצון אחימלך להוציאה משם אם היתה שם אחרת, אבל כיון שלא היתה שם אחרת לא היה יכול למנעה מדוד, כי הוא לקחה מהפלשתי, והוא שם אותה שם באהל מועד, ובידו יש לקחתה ולהחזירה כאשר ירצה.
    וכן כתב הרלב"ג שם:
    והנה שם זה החרב שם, לפרסם הנס שנעשה לישראל בדבר גלית.
    עוד הוסיף הרד"ק (שם יז, נד):
    ...שם החרב באהל מועד בנוב, כמו שכתוב למעלה: 'לוטה בשמלה' (שמ"א כא, י). והיתה שם לזכרון הנס הגדול הזה, והיה כל הבא אל אהל מועד לנוב, לזבוח או להתפלל, היה רואה אותה, וזוכר הנס, ומודה לא-ל יתברך, ומישר לבבו אליו, ומגדיל בטחונו בו.

רואים מכל המקומות הללו שמנהיגי ישראל עשו זכר לנסים!

  1. יש להוסיף שבגמרא במסכת יומא (נב ע"ב) נאמר:
    תניא: משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה, וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלקי ישראל, שנאמר: 'ואת כלי הזהב אשר הֲשֵבֹתֶם לו אשם, תשימו בארגז מצדו, ושִלחתם אֹתו והלך' (שמואל א ו, ח)!
    בגמרא זו כתוב שבני ישראל שמו ליד ארון הברית את הארגז שבו היו עכברי הזהב ששגרו הפלשתים, כאשר הם החזירו את ארון הברית לישראל, בזמן שמואל!

על פי זה נראה להסביר שדוד רצה להזכיר לכל בני ישראל את הנס הגדול שעשה ד' בארון הברית, שד' הכה בפלשתים עד שהם נאלצו להחזיר את הארון ולכן החליט דוד להעלות את הארון בעגלה!

אבל דוד טעה, שלא היה ראוי לעשות כן, בניגוד לפסוק המפורש "כי עבודת הקדש עליהם, בכתף ישאו" (במדבר ז, ט).

ד. דוד העלה את הארון באותה עגלה שבה שלחו הפלשתים את הארון!

1. הגמרא במסכת מועד קטן

בגמרא במסכת מועד קטן (דף כה ע"א) הסביר רש"י שדוד העלה את הארון באותה עגלה שבה העלו אותו הפלשתים!

כך נאמר שם בגמרא:

כי נח נפשיה דרב הונא, סבור לאותובי ספר תורה אפורייה.
[רש"י: לאותובי ספר תורה אפורייה - ולומר: קיים זה מה שכתוב בזה.]
אמר להו רב חסדא: מילתא דבחייה לא סבירא ליה, השתא ליקום (ליה) ליעבד ליה?
דאמר רב תחליפא: אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפורייה, והוה מנח ספר תורה עליה, וכף כדא אארעא, ואותיב ספר תורה עילויה. אלמא קסבר: אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה.
לא הוה נפיק פוריא מבבא, [רש"י: דזוטר הוה בבא]. סבור לשלשולי דרך גגין.
אמר להו רב חסדא: הא גמירנא מיניה: חכם כבודו דרך פתח.
סבור לאשנויי מפוריא לפוריא.
[רש"י: מפוריא לפוריא - לתתו במטה אחריתא, קטנה, שתצא דרך הפתח.]
אמר להו רב חסדא, הכי גמירנא מיניה: חכם, כבודו במטה ראשונה.
דאמר רב יהודה אמר רב: מנין לחכם שכבודו במטה ראשונה?
שנאמר: 'וירכבו את ארון האלקים אל עגלה חדשה' (שמואל ב' ו).
[רש"י: אל עגלה חדשה - אותה עגלה ששיגרוהו פלשתים בה, ובאותה עגלה הביאו דוד מבית אבינדב לעיר דוד].
פרוס בבא, ואפקוה. [רש"י: פרוס בבא - שברו הפתח והרחיבוהו].

על פי זה נראה להסביר עוד יותר שדוד רצה להזכיר לכל בני ישראל את הנס הגדול שעשה ד' בארון הברית, שד' הכה בפלשתים עד שהם נאלצו להחזיר את הארון ולכן החליט דוד להעלות את הארון בעגלה ההיא!

2. קושית המפרשים על רש"י

האחרונים הקשו שדברי רש"י אלה סותרים לכאורה פסוק מפורש בספר שמואל!

כך נאמר שם בספר שמואל (א ו, יד):

והעגלה באה אל שדה יהושע בית השמשי ותעמֹד שם, ושם אבן גדולה, ויבקעו את עצי העגלה, ואת הפרות העלו עֹלה לד'.

מפורש כאן שאנשי בית שמש בקעו את עצי העגלה, ואם כן היא כבר לא היתה קיימת בזמן דוד!

("הכותב" ב"עין יעקב" ו"ניצוצי אור" לרב ראובן מרגליות שם במועד קטן).

3. הסבר הרב ארנטרוי וה"אזנים לתורה"

על שאלה זו ענו הרב חנוך ארנטרוי ב"עיונים בדברי חז"ל" (עמ' קג) וה"אזנים לתורה" בפירושו להפטרת שמיני, ש"עצי העגלה" אינם העגלה עצמה, אלא העצים של דפנות העגלה, אבל העגלה עצמה, כלומר המרכב של העגלה נשאר!

והביאו המפרשים ראיה לדבריהם ממה שנאמר שם בפסוק הסמוך:

יד. והעגלה באה אל שדה יהושע בית השמשי ותעמֹד שם, ושם אבן גדולה, ויבקעו את עצי העגלה, ואת הפרות העלו עֹלה לד'.
טו. והלוים הורידו את ארון ד' ואת הארגז אשר אתו, אשר בו כלי זהב, וישִמו אל האבן הגדולה, ואנשי בית שמש העלו עֹלות, ויזבחו זבחים ביום ההוא לד'.

אם בקעו את כל עצי העגלה, כולל המרכב שלה, כיצד הורידו ממנה אחר כך את הארון? אלא על כרחנו ש"עצי העגלה" אינם העגלה עצמה, אלא העצים של דפנות העגלה, אבל העגלה עצמה, כלומר המרכב של העגלה נשאר, וממנו הורידו את הארון.

סיכום

נאמרו מספר הסברים מדוע העלה דוד את הארון בעגלה ולא על כתפי הלויים.

  1. לפי פשט דברי הגמרא ורש"י והרמב"ם נראה שדוד שכח את הפסוק.
  2. לפי הנצי"ב דוד לא שכח את הפסוק, אלא טעה בדרשת הפסוק, וחשב שדווקא אם הלויים נושאים את הארון אז הם צריכים לשאתו בכתף, אבל אם הכהנים או הישראלים אחראים על נשיאתו הם יכולים לשאתו בעגלה. אבל באמת הדרשה אינה נכונה, אלא צריך שדווקא הלויים ישאוהו, ודווקא בכתף.
  3. לפי הרד"ק דוד לא שכח את הפסוק, אלא טעה וחשב שהפסוק "כי עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו" נאמר רק לזמן המדבר, ולא לדורות. וסברתו היתה שבזמן המדבר, שהמשכן היה נישא בעגלות, ציוה ד' לשאת את הארון בכתף, להראות שקדושת הארון גדולה מקדושת המשכן. אבל בזמן שנכנסו לארץ והקימו את המשכן במקומו, ולא נשאוהו ממקום למקום, חשב שמותר לשאת את הארון בעגלה.
    כעין דברי הרד"ק כתב בקיצור גם "שיירי הקרבן" (על הירושלמי סוטה פ"ח ה"ג) בדעת הרמב"ם.
  4. לפי רש"י בדברי הימים והרד"ק דוד רצה להזכיר לכל בני ישראל את הנס הגדול שעשה ד' בארון הברית, שד' הכה בפלשתים עד שהם נאלצו להחזיר את הארון ולכן החליט דוד להעלות את הארון בעגלה! הוספנו שגם אם אין זו כוונתם של המפרשים, נראה להסביר כך כפירוש עצמאי, והוכחנו הסבר זה ממקומות רבים בתנ"ך.

רש"י במסכת מועד קטן הסביר שדוד העלה את הארון באותה עגלה שבה העלו אותו הפלשתים!

האחרונים הקשו עליו שלכאורה דבריו סותרים את הפסוק האומר במפורש: "ויבקעו את עצי העגלה"! הרב ארנטרוי וה"אזנים לתורה" יישבו את דברי רש"י ש"עצי העגלה" אינם העגלה עצמה, אלא העצים של דפנות העגלה, אבל העגלה עצמה, כלומר המרכב של העגלה נשאר, והוכיחו זאת מהפסוק הסמוך!

יהי רצון שתמיד נלמד זכות על הצדיקים, ואף פעם לא ניכשל, ונזכה לראות בקרוב בשוב ארון הברית למקומו בקדש הקדשים, בבית המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו, אמן.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך