הביקורת(המוטעית) של מיכל
המדרש(במדבר רבה פרשה ד פרק כ) אומר: "'ונקלותני עוד מזאת והייתי שפל בעיני'. אין לך אדם בישראל שביזה עצמו על המצוות יותר מדוד. הדא הוא דכתיב(=זהו שכתוב): 'ה' לא גבה לבי', בשעה שמשחני שמואל למלך, 'ולא רמו עיני' בשעה שהרגתי את גלית, 'ולא הלכתי בגדולות' בשעה שהחזרוני למלכותי, 'ובנפלאות ממני' בשעה שהעלתי את הארון, 'אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו', כשם שהתינוק הזה אינו מתבייש להתגלות לפני אמו, כך שויתי נפשי לפניך שלא התביישתי להתבזות לפניך לכבודך". התנהלותו זו של דוד לא מצאה חן בעיני מיכל אשתו, היא ראתה בהתנהגות זו כזלזול בכבוד מלכות. מסביר הילקוט(שמעוני רמז קמ"ג): "אמרה לו(מיכל): משפחתו של בית אבי(בית שאול) היתה נאה ממך. חלילה להם שנראה מימיהם פסת יד ופסת רגל ועקב מגולים. אלא כולם היו מכובדים ממך. ומה אמר לה דוד? לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו, אלא בית אביך היו מבקשים כבוד עצמם ומניחים כבוד שמים, ואני איני עושה כן אלא מניח אני כבוד עצמי ומבקש אני כבוד שמים".
הסבר הרב מוסר הנביאים
הרב מוסר הנביאים שואל מדוע הקפידה מיכל על דוד שכרכר בכל עוז לפני ה׳? מסביר הרב בשם ספר "ראש דוד" על פי הגמרא(יומא כב:) האומרת: "מפני מה נענש שאול(והודח ממלכות)? מפני שמחל על כבודו שנאמר: ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש". מיכל ידעה ששאול איבד מלכותו משום שלא נהג בתקיפות בפני בני הבליעל וזלזל במלכותו, והרי גם דוד נוהג לכאורה כך. אם כן עלול גם הוא לאבד את מלכותו לכן הקפידה עליו. מיכל טעתה בטענתה, כידוע אסור למלך למחול על כבודו וזה דווקא כנגד הבריות כדכתיב: שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, אבל כלפי הקב"ה אין לך מצוה גדולה מזו.
הסבר המלבי"ם
לכאורה דברי דוד למיכל(שה' בחר בי מאביך ומביתו) היו קשים ותקיפים. האם נאה לדוד לפגוע באשתו הצדקת והנסיכה? מסביר המלבי"ם שלא היו בדבריו של דוד שום פגיעה במיכל אלא הסביר לה דבר יסודי ובסיסי בענין מלכות בית דוד.
אותות הכבוד המיוחדים למלך, כמו שאין לשבת על כסאו וכו' תקפים דווקא במלך שנבחר על ידי העם, ואם אזרחי מדינתו לא יכבדוהו, הרי יחשב כאחד מבני העם ומלכותו לא תהיה נכרת. מלכות בית דוד איננה מלכות שבהסכמה בלבד אלא בעיקר היא מלכות נצחית שהובטחה על ידי הקב"ה וכדברי הרמב"ם: "בשלושה כתרים נכתרו ישראל. כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן שנאמר: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. כתר מלכות זכה בו דוד שנאמר: זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי״. כלומר אינני מלך שנבחר על ידי העם, כי בוודאי לא היו בני ישראל בוחרים בי כמלך, אלא היה נבחר אחד מצאצאי שאול שנמשח על ידי שמואל, ובהסכמת האומה כולה(לאחר הנצחון על נחש העמוני). לכך נתכוון דוד במלים: "לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי נגיד על עם ה'"(שמואל ב ו כא), לפיכך אין כבודי תלוי בעם ובאותות הכבוד המוסכמים מצבור הבוחרים. זאת ועוד, כיצד יתהדר עבד לפני אדוניו העומד לידו ומביט בו, וכיצד אני אתכבד ואתהדר לפני ה' בורא העולם? אם כן התנהגותי הפשוטה לפני ה', ויחסי החם גם לאוכלוסיה הפשוטה והעממית הם רצון ה', ובכך מתגדל כבוד הקב"ה בעולם ולא על ידי שאני אנהג בגנונים.
יתרה מזו, אני שחקתי לפני ה' כדי לכבדו והרי הקב"ה אמר: "כי מכבדי אכבד"(שמואל א ב ל) ובוודאי כך ינהג עמי. אולם אין רצוני בכבוד אלא להתקרב ולהתקשר להקב"ה בלי כל תמורה ויחסו אל האמהות, כלומר פשוטי העם, כיחסו של הקב"ה אליהם שאינו מבדיל בין יהודי למשנהו כי כולם בניו של מקום.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'