דוד והזקנים שכחו פסוק?
וַיָּ֣קָם ׀ וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ מִֽבַּעֲלֵ֖י יְהוּדָ֑ה לְהַעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵ֚ת אֲר֣וֹן הָאֱ-לֹהִ֔ים אֲשֶׁר־נִקְרָ֣א שֵׁ֗ם שֵׁ֣ם יְ-הוָ֧ה צְבָא֛וֹ-ת יֹשֵׁ֥ב הַכְּרֻבִ֖ים עָלָֽיו׃
וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָֽאֱ-לֹהִים֙ אֶל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וַיִּשָּׂאֻ֔הוּ מִבֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֑ה וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֗וֹ בְּנֵי֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב נֹהֲגִ֖ים אֶת־הָעֲגָלָ֥ה חֲדָשָֽׁה׃
וַיִּשָּׂאֻ֗הוּ מִבֵּ֤ית אֲבִֽינָדָב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֔ה עִ֖ם אֲר֣וֹן הָאֱ-לֹהִ֑ים וְאַחְי֕וֹ הֹלֵ֖ךְ לִפְנֵ֥י הָאָרֽוֹן׃
(שמואל ב ו ב-ד)
המפרשים כתבו שדוד טעה כשהעלה את הארון על עגלה, שהרי נאמר בתורה: "בכתף ישאו"(במדבר ז ט).
הרמב"ם (משנה תורה הלכות כלי המקדש פרק ב) כתב שדוד שכח את הפסוק.
לעומת זאת, יש מפרשים המסבירים שלא הייתה כאן טעות כלל. ובאמת קשה לדברי מי שאומרים ששכח, שהרי גם אם נאמר שדוד בעצמו שכח, אבל היו איתו עוד זקנים רבים והיו יכולים להעיר לו.
ונראה להסביר על פי הרמ"ע מפאנו (עשרה מאמרים מאמר הנפש פרק ו) שכתב שלאחר שנשבה ארון הזהב ביד פלישתים הם החזירו רק את הלוחות. שאול הטמין אותם בתוך ארון עץ המיוחד להם בביתו של אבינדב, ורק בשלב יותר מאוחר הוחזר הארון עצמו עם הלוחות השבורים והניחו אותו ליד ארון העץ בביתו של אבינדב.
כאשר דוד מעלה את הארון בפרקנו אפשר לזהות בפסוקים שהוא מעלה בעצם שני ארונות:
וַיִּשָּׂאֻ֗הוּ מִבֵּ֤ית אֲבִֽינָדָב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֔ה עִ֖ם אֲר֣וֹן הָאֱ-לֹהִ֑ים
(שמואל ב ו ג)
ארון אחד נושאים על הכתף – זהו ארון הזהב עם שברי הלוחות שעליו נאמר בתורה "בכתף ישאו", וארון שני, 'ארון הא-להים' – ארון עץ בו מונחים הלוחות השלמים.
את 'ארון הא-אלהים' אין חיוב לשאת בכתף ולכן נאמר בו: "וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָֽאֱ-לֹהִים֙ אֶל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה". וכך מובן שהן דוד והן הזקנים לא שכחו את הכתוב "בכתף ישאו" אלא אדרבה, קיימו אותו בארון מזהב שעליו חל החיוב, ואת הארון מעץ, שעליו לא דיברה התורה, הרכיבו על עגלה.