מה בין שאול לדוד?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

כב. וַיֹסִפוּ עוד פלשתים לעלות, וינטשו בעמק רפאים.
כג. וישאל דוד בד', ויאמר: לא תעלה, הסב אל אחריהם, ובאת להם ממול בְּכָאִים.
כד. ויהי כשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז תֶחֱרָץ, כי אז יצא ד' לפניך להכות במחנה פלשתים.
כה. ויעש דוד כן כאשר צוהו ד', ויך את פלשתים מגבע עד בֹּאֲךָ גָזֶר.

יש לשאול על פסוקים כ"ג-כ"ד מספר שאלות:

1. מהם ה"בכאים"?
2. מהו "קול צעדה בראשי הבכאים"?
3. מה פירוש המלים "אז תחרץ"?
4. מדוע אמר ד' לדוד לבא ממול הבכאים, ולחכות לשמיעת קול הצעדה בראשי הבכאים?

א. מהם ה"בכאים", מהו "קול צעדה בראשי הבכאים" ומה פירוש "אז תחרץ"?

1. הסברי רש"י

כתב רש"י:

ממול בכאים - מקביל אילניא [כלומר: מול האילנות].
את קול צעדה בראשי הבכאים - הם מלאכים הצועדים בראשי האילנות, אשר אני שולח לעזרתך.
אז תחרץ - תרים קול מלחמה ואבחת חרב.

2. הסברי הרד"ק

דברים דומים לדברי רש"י על שתי השאלות הראשונות כתב גם הרד"ק:

ממול בכאים - תרגם יונתן: 'מקביל אילניא', ופירשו בהם האילנות הנקראים בדברי רז"ל תותים. וכמוהו: 'עוברי בעמק הבכא' (תהלים פד, ז).
את קול צעדה בראשי הבכאים - אשמיעך קול לחזק לב העם אשר אתך, שידמה להם קול הולכים בראשי האילנות, כאילו מלאכים יצאו להכות בפלשתים, כמו שאמרו בדבר ברק: 'הלא ד' יצא לפניך' (שופטים ד, יד), וכן אמר הנה: 'כי אז יצא ד' לפניך'.
אז תחרץ - תנוע ותתחזק על פלשתים, כמו: 'לא יחרץ כלב לשונו' (שמות יא, כז), ענין תנועה.

גם הרד"ק כתב כמו רש"י שהבכאים הם אילנות, והוסיף שהם תותים.

גם הרד"ק כתב בדומה לרש"י שקול צעדה בראשי הבכאים הוא קול המלאכים, אלא שרש"י כתב: "מלאכים הצועדים בראשי האילנות, אשר אני שולח לעזרתך", משמע שד' שלח מלאכים ממש שעזרו לדוד. ואילו הרד"ק כתב: "כאילו מלאכים יצאו להכות בפלשתים".

בנקודה השלישית יש הבדל בין דברי רש"י לדברי הרד"ק: רש"י כתב: "אז תחרץ - תרים קול מלחמה ואבחת חרב". ואילו הרד"ק כתב: "אז תחרץ - תנוע ותתחזק על פלשתים, כמו: 'לא יחרץ כלב לשונו', ענין תנועה".

ב. מדוע ציוה ד' לדוד ללכת מול הבכאים ולחכות לקול הצעדה?

1. הסבר הרד"ק על פי הפשט

כתב הרד"ק:

לא תעלה - פירוש: לא תעלה עליהם מעתה, כי לא הגיע עדיין עת הישועה, אלא בין כך ובין כך הסב אל אחריהם, ובאתה להם ממול בכאים, וכשמעך הקול אז תבא עליהם.

כלומר: ד' אמר לדוד לחכות, כיון שעדיין לא הגיעה עת הישועה.

מדוע "לא הגיעה עדיין עת הישועה"? הרד"ק לא הסביר.

2. הסבר הרד"ק על פי הדרש

עוד כתב הרד"ק:

ובדרש: לא תעלה הסב אל אחריהם - אמר לו הקדוש ברוך הוא: אין לך רשות לפשוט יד בהם אפילו הם קרובים אצלך, עד שאתה רואה את ראשי האילנות מנענעים.
אז תחרץ - דבר חרוץ הוא, כמו: 'אם חרוצים ימיו' (איוב יד, ה).
ולמה נתן להם סימן מראשי הבכאים ולא מאחריהם? אמר ר' ברכיה: מפני שכלו מלא חצים הבכא הזה, לומר לך שכל זמן שאדם שרוי בצרה כאילו צרה לפניו, שנאמר: 'עמו אנכי בצרה' (תהלים צא, טו).

דברי הרד"ק אינם מובנים דיים, ועיין בסמוך.

3. הסבר המפרש המיוחס לרש"י בדברי הימים

פירוש אחר על השאלה מדוע אמר ד' לדוד לבא ממול הבכאים, ולחכות לשמיעת קול הצעדה בראשי הבכאים, כתב המפרש המיוחס לרש"י בדברי הימים (א יד, יד), בפרשה המקבילה לפרשתנו:

הסב מעליהם - אמרה מדת הדין לפני המקום: רבונו של עולם, למה העברת את שאול מלפני דוד?
אמר לה: על שלא המתין לשמואל שבעת ימים כאשר צוהו.
אמר לה הקדוש ברוך הוא: אנסה עתה את דוד: 'הסב מעליהם' וגו' וכל זה שמר דוד.

כעין זה כתב גם ה"מצודת דוד":

ועם שאין מעצור לד' להושיע מבלי תחבולות הסבוב, ומבלי קביעות זמן, מכל מקום אמר כן לנסותו, הישמור מצוותיו בדבר המלחמה, או יקל בעיניו, כאשר הקל בהם שאול.

דברי המפרש המיוחס לרש"י וה"מצודת דוד" קצרים, ואינם ברורים כל צרכם, ומקורם במדרש, ולכן יש לראות את דברי המדרש.

4. הסבר המדרש תהלים

כך נאמר במדרש תהלים (שוחר טוב) מזמור כ"ז:

'נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי' (תהלים קיט, קה) - אימתי אמר דוד פסוק זה? כשהיה מהלך לעמק רפאים. אף על פי כן לא הלך למלחמה עד ששאל באורים ותומים.
וכן אתה מוצא כשהלך שמואל למשוח את דוד, היו מלאכי השרת מקטרגין אותו לפני הקדוש ברוך הוא, ואמרו: רבונו של עולם, מפני מה נטלת המלכות משאול ונתת לדוד?
אמר להם: אני אומר לכם מה בין שאול לדוד: שאול הלך ושאל באורים ותומים, כיון שראה שבאו עליו פלשתים, אמר לכהן: 'אסוף ידך' (שמ"א יד, יט), ולא המתין עד שיגמור את הדבר, שנאמר: 'ויהי עד דִבֶּר שאול אל הכהן וגו', ויאמר שאול אל הכהן: אסוף ידך'.
אבל דוד, בשעה שראה את הפלשתים באין עליו בעמק רפאים, מיד התחיל לִשְאוֹל באורים ותומים, שנאמר: 'ויוסיפו עוד פלשתים לעלות, וינטשו בעמק רפאים, וישאל דוד בד', ויאמר: לא תעלה, הסב אל אחריהם' (שמ"ב ה, כב-כג) - אין לך רשות לפשוט יד בהן, אפילו אם היו קרבין אצלך, עד שתראה ראשי האילנות מנענעין, שנאמר: 'ויהי בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים' (שם, כד), ולא מאחריהן, 'אז תחרץ' (שם), לשון חיתוך, כענין שנאמר: 'אם חרוצים ימיו' (איוב יד, ה).
ולמה נתן לו סימן בראשי הבכאים, ולא מאחריהם?
אמר ר' ברכיה: מיני אילנות שכולם מלאים קוצים, שכל הנוגע בהם מיד בוכה, ללמדך שכל זמן שישראל שרויים בצער, כאילו צער לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: 'בכל צרתם לו צר' (ישעיה סג, ט).
כיוצא בדבר אתה אומר: 'וירא מלאך ד' אליו בלבת אש מתוך הסנה' (שמות ג, ב), ולמה מתוך הסנה, ולא מתוך אילן אחר? אלא על שם 'עמו אנכי בצרה' (תהלים צא, טו).
כיון שבאו פלשתים, היו ישראל רואין אותן, ולא היו רחוקין מהם אפילו ארבע אמות.
אמרו ישראל לדוד: למה אנו עומדין?
אמר להם: כבר נצטויתי מן השמים, שלא לפשוט יד בהם, עד שנראה ראשי האילנות מנענעין, ואם נפשוט יד בהן מיד אנו מתין, ואם אין נפשוט יד מהן מיד הורגין אותנו, ומוטב שנמות צדיקים ולא נמות חייבין, אלא אני ואתם נתלה עינינו להקב"ה.
מיד נדדו כל האילנות, ומיד פשטו בהם, שנאמר: 'ויעש דוד כן, כאשר צוהו ד', ויך את הפלשתים' (שמ"ב ה, כה). אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: ראו מה בין דוד לשאול.
מי גרם לדוד שניצל? דברו של הקדוש ברוך הוא, שקיים והאיר לו, לכך נאמר: 'נר לרגלי דבריך' (תהלים קיט, קה).

נמצאנו למדים מדברי המדרש על מעלתו העצומה של דוד המלך, שהיה דבק בד', ולא סר מדבריו ימין ושמאל, גם כאשר היה בסכנה.

עוד למדנו מדברי המדרש על אהבתו הגדולה של הקב"ה לעם ישראל, שכל זמן שישראל שרויים בצער, כאילו יש צער לפני הקדוש ברוך הוא.

יהי רצון שנלך בדרכו של דוד המלך, וננצח את כל אויבינו, ונזכה לראות בביאת מלך המשיח במהרה בימינו.