דוד נהיה רועה
וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃
גַּם־אֶתְמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם בִּהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ה הייתה (הָיִ֛יתָ) מוציא (הַמּוֹצִ֥יא) והמבי (וְהַמֵּבִ֖יא) אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְ-הוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
(שמואל ב ה א-ב)
משני הפסוקים הפותחים את פרקנו רואים שמהות המלוכה היא קבלת העם על עצמם את המלך וכריתת ברית של המלך עמהם. וכן כתב אבן עזרא: "אנחנו נשימך מלך, או אתה תמשול בנו בחזקה"(אבן עזרא בראשית לז ח). וכן כתב המהר"ץ חיות: "דין מלך בישראל שכל משפטי המלכות המה התקשרות בין המלך לעם. העם הסכימו לוותר על רכושם..."
ונראה שבזה שונה מלך משופט. שופט מתמנה על ידי מלאך, כמו שהיה אצל יפתח, גדעון ושמשון, אבל העם לא מקבל אותו. ואילו מלך, במהותו הוא ברצון העם [ולא כמו שפירש האברבנאל, שאדרבה ממקורו ראיה לדברינו].
והנה בפרקנו מבואר שדוד הומלך בבקשת זקני ישראל, והם הסנהדרין, ומכאן מקור לדברי הרמב"ם שמלך מתמנה על פי סנהדרין.
ישנו הבדל נוסף בין מלך לשופט: שופט עושה רק מלחמת מצוה של ישראל מיד צר, ואילו מלך יכול לעשות גם מלחמות רשות כמו שכתבנו במקום אחר.
את המילה "שופט"(שופטים ב) תרגם יונתן: "נגיד". וגם מלכים מכונים כך, משום שזה התואר של המוביל מלחמות מצווה. אך למלך יש תואר נוסף: "רועה", והכונה "מפרנס", והוא תואר המיוחד למוביל למלחמות רשות שרק מלך רשאי לעשות, והן כדי להגדיל גבול ישראל ולהטיל מס על העמים הנכבשים, כמו שנראה בקרוב בפרק ח'.
יש להעיר שרק מלך של כל ישראל רשאי לצאת למלחמת רשות ולא מלך של שבט אחד או כמה שבטים. דוד הומלך על שבט יהודה בפרק ב' ועכשיו מגיעים שאר שבטי ישראל ומבקשים שימלוך גם אליהם. אם כן, עד עכשיו דוד היה מלך/נגיד על יהודה והוא כעת נהיה נגיד גם על שאר ישראל וממילא נהיה מלך/רועה-מפרנס של כלל ישראל. וזה מה שכתוב בפסוק שציטטנו:
"אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל" – שדוד נהיה כעת נגיד על י"א השבטים שאינם יהודה, וממילא נהיה הרועה של עם ישראל.