פסוק א:ויבאו כל שבטי כו'. הנה או' עצמך ובשרך אנחנו הלא כמו זר נחשב לזולת שבטי יהודה וכן אומר גם אתמול על איזה זמן מרבה הגם. ועוד אומרו ויבאו כל זקני ישראל אל המלך כי הלא בכלל כל שבטי ישראל שבאו היו הזקנים. אך יאמר בשום לב שלא אמרו עצמנו ובשרנו אתה אלא עצמך ובשרך אנחנו והוא כי הנה על אחד משלשה דברים ימאנו לקבל עליהם את הבא למלוך עליהם או מצד עצמו שאינו כדאי או מצד העם שאין לבם עמו ובלתי נאותים או שרואים היראה שאין חפצו ית' בו כי אם בזולתו ועל כן על שלשתן אמרו על הא' עצמך ובשרך אנחנו כלומר אנחנו בגוף ונפש נחשבים כאלו אנו גופך שהוא עצמך ובשרך נמצא כי אתה נפש לנו כלך עם רוחך גויתך כי כ"כ איכות יתרון שלמותך עלינו כיתרון הנפש על הגוף וגם כי הנה טענה שנית ג"כ יש והיא מצד העם כי אתמול גם שלשם בהיות שאול מלך עלינו עתה היית המוציא והמביא את ישראל כלה ויאותו לך ואם מן הצד השלישי מהחפץ האלהי ית' לעד כי הנה ויאמר ה' לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה לנגיד על ישראל ויהיה ענין כפל הלשון ומלות השונות ענין מאמרם ז"ל על פסוק מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו כי מאשר ראה הוא ית' טוב הנהגתו בצאן אמר לו אותך חפצתי לרעות צאני ישראל וזה יאמר ויאמר ה' לך אתה תרעה את עמי את ישראל כלומר אתה שהיית רועה בצאן תרעה את עמי שלא כתרועת מלך שמכביד עול על העם כי אם שתהיה לנגיד כי תכיר כי השי"ת הוא המלך והינך נגיד ומנהיג מתחת ידו ית' וזהו לשון נגיד שהוא מנהיג וממשיך כנגדא על ענא והנה כל זה דברו כללות ישראל ואז בראות טוב הקבלת המלך נגשו הזקנים הם החכמים הראויים לכרות ברית עם המלך בעד כל ישראל ואז ויכרות להם ברית ושבו ומשחוהו לעין כל בפרסום נוסף על אשר נמשח בהחבא:
פסוק ו:וילך המלך כו'. כתב הרי"א וז"ל ענין המלחמה הזאת והעורים והפסחים המתרגם נמשך לדעת חז"ל בפירקי ר"א אמרו שהעורים והפסחים הם צלמים אמרו בדרש אנשי יבוס אמרו לאברהם כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את עיר היבוסי ואנו מוכרים לך את מערת המכפלה ועשה כן ואנשי יבוסי עשו צלמי נחושת והעמידם ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית השבועה וכשבאו לארץ לא יכלו להכנס שם מפני השבועה שנאמר ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וכשמלך דוד רצה להכנס ולא הניחוהו שנאמר ויאמרו יושבי יבוס לדוד לא תבא הנה אמרו לו אי אתה יכיל עד שתסיר הצלמים הללו שכתוב בהם ברית השבועה שנאמר כי אם הסירך העורים והפסחים ואלו הם הצלמים שעינים להם ולא יראו ורגליהם להם ולא יהלכו.
פסוק ו:ואמרו ששני צלמים היו א' עור על דמות יצחק וא' פסח על דמות יעקב ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שנאמר אם תשקור לי ולניני ולנכדי לפיכך לא כבשו אותו ישראל כי עדיין היה נכד אבימלך חי ובימי דוד כבר מת ובטלה השבועה והיו שני הצלמים במגדל הנקרא צנור.
פסוק ח:וזהו כל מכה יבוסי ויגע בצנור כל מי שהיה מכה יבוסי היה נוגע בצנור ראשונה מה עשה ישראל הביאו אילן של ברוש וכפפו אותו וקפץ יואב ועלה לראש החומה ובקשו שם להורגו והיה יואב גבור ונלחם כנגדם ובאו גבורי ישראל ועזרוהו ואח"כ קנה דוד את עיר היבוסי בככר זהב ובכתב לאחוזת עולם מה עשה דוד לקח מכל שבט ושבט חמשים שקלים הרי כלם ת"ר שקלים שנאמר ויתן דוד לארנן כו'. עוד אמרו חז"ל במדרש שמואל מה עשה יואב הלך והביא ברוש א' רענן וקבעו בצד החומה וקפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראשו של דוד ונתלה בברוש ודלג על החומה וז"ש הכתוב יהלמני צדיק חסד כו' שמן ראש כו' מה עשה הקב"ה קצר את החומה עד שעלה דוד על החומה אחריו שנאמר ובאלהי אדלג שור זהו דעת חז"ל ויקשה להם מה שיאמרו בספר שופטים וילחמו בני ישראל בירושלים וילכדו אותה ויכוה לפי חרב ואת העיר שלחו באש ועברו אח"כ על השבועה ויקשה ג"כ אומרו לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים והנה הם היו בידיהם ואיך יאמרו לדוד כי אם הסירך כו' ועוד כי אם היו כבר תמו הדורות שהיתה השבועה עליהם כמו שאמר אם תשקור לי ולניני ולנכדי למה יצטרכו להסיר הצלמים בעבור השבועה אחר שכבר עבר זמנה וגם מה יהיה ענין עור ופסח לא יבא אל הבית והעורים והפסחים היו בבית ואיך אמר לא יבא אל הבית והל"ל לא יצא מן הבית או לא יהיה בבית עכ"ל הרי"א ואח"כ הביא דעת רלב"ג ודעתו אשר יראה הרואה אותם זרים ודחוקים מאד וכבודם במקומם מונח לאהבת הקיצור לא העתקתי' ולא את יחר פירושי המפרשים.
פסוק ח:ולבא אל הענין ראוי לשים לב אל שלשה חלוקי כתובים כי ביהושע אומר ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם עד היום הזה ובספר שופטים הוא אומר וילחמו בני יהודה וילכדו אותה ויכוה לפי חרב ואת העיר שלחו באש וגם כתוב שם ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלם עד היום הזה ובספר הזה הוא אומר שהכה אותם דוד כי צוה כל מכה יבוסי כו' אך הנה אין ספק כי בירושלם היו יבוסים בין בחלק שבא ליהודה בין בחלק שבא לבנימין ואלו ואלו לא הורישו את היבוסי יושביה מפני השבועה אך העיר לכדו כי לא היתה השבועה רק על זרעו לא על העיר עצמה ואע"פי שאומרים במדרש שאמרו לאברהם כרות לנו ברית שאין זרעך יורש את העיר היבוסי הו' שלא ימיתם ויירש עירם מהם על כן לכדו את העיר יהודה ובנימין ולא המיתו את האנשים ובזה מה שהקשה הרי"א לרז"ל איך יהודה עברו על השבועה אינה קושיא כלל מה שאומר בספר הזה שצו' המיתם דוד הם אותם שבציון היא עיר דוד הסמוכה לירושלם ובה מצוד' כמגדל אליה הנקראת מצודת ציון וגם שם יושביה יבוס מקצתם מזרע אבימלך ואותם צוה להרוג דוד ולא השאיר בהם איש כאשר השאיר בירושלם וזהו כי בסוף ימיו קנה מארנן חלקת השד' שבו בנה בית המקדש וזהוא שלא נאמר פה היבוסי יושב ירושלם כי לא ידבר רק עם יושב ציון על כן אמר יושב הארץ שכולל ירושלם וכיון שעליהם ידבר ושאר קושיותיו על רז"ל יתיישבו כאשר נבאר ע"ד רז"ל מגידי האמת כי בם בחר ה' להורות דרך ה' לעמו ישראל. והוא בשום לב אל מאמר הכתוב לאמר לא יבא דוד הנה כי אומר לאמר משולל הבנה כי אינו לאמר לאחרים. ועוד אומרו כל מכה יבוסי שהוא משולל גיזרה וגם אומרו ויגע בצנור לא נודע מהו הצנור הלזה וכן מה ענין אומר שנואי נפש דוד ואומרו על כן יאמרו עור כו' שהם דברים משוללי הבנה.
פסוק ח:ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל במקום אחר כי היה דוד קץ בחיי זרע אבימלך שעדיין היה נכדו קיים ואמר ואויבי חיים עצמו והוא הפך המאמר הנז' פה האומר כי בימי דוד כבר מת נכדו ועל כן נבאר דרך צודקת לשתי הדרכים והוא כי הנה במה שהנחנו כי לא היתה השבועה רק על זרעו לא על העיר על כן אמרו לו ענין העורים ופסחים שהם צלמים שבהם דבר השבועה ואם כדברי מאמר הנז' שכלה זרע של אבימלך יהיה שהיתלו בו לומר שעדיין היה נכד אבימלך קיים וזהו לא תבא כ"א הסירך כו' וגם שאפילו לדבריהם אין הביאה לעיר בכלל השבועה אך הוא לאמר לא יבא דוד הנה כי אמרו בלבבם כי למה שהוא דוד חסיד אפילו לא יבא הנה מיראת שבועת אלהים פן ישלחו יד אנשיו באנשי העיר ויעברו על השבועה ולדעת אותו המדרש יצדק יותר כי עדיין נכד אבימלך קיים והם אמרו לא תבא עד הסירך כו' מה שאי אפשר כי עוד נכד אבימלך קיים והיה זה לאמר כו' כמדובר אך דוד מיד לכד המצודה ולא נשאר רק ציון ואנשיה בלבד ואז אמר שאל יחושו על דברת השבועה כי לו יונח שכך הוא הנה לא כל היבוסים מבני אבימלך כי אם יהיו ארבעה או חמשה או עשרה מעורבים בקרב כל העם היבוסים שהיו אלפי' או ג' אלפים וניידי בתוך העיר ובכן כלל בידינו שהולכים אחר הרוב וא"כ אחר שאין איש א' מכה אח כלם שנאמר שודאי הרג את נכד אבימלך בכללם ועבר אך ראובן יהרוג אחד ושמעון אחד וע"ד זה כל איש ואיש האם נחוש בכל יבוסי אולי זה הוא מהם ודאי שאין לחוש כי נלך אחרי הרוב וז"א כל מכה יבוסי שהוא כל איש שמכה יבוסי ויגע בצנור בתמיה כלומר כל מכה יבוסי האם נחוש כי ויגע בצנור של השבוע' שבא מצנור זרע אבימלך המקלח עד דור שלישי ובכן יש היתר ועוד אמר והשמיע דבר שני והוא כי ואת הפסחים ואת העורי' שידעו כי הם שנואי נפש דוד כלומר כי ע"ג הם על כן צוה שיאמרו וישמיעו משמו כי עור ופסח לא יבא אל הבית של שום אחד מישראל שלא יביאו תועבה אל ביתם פן יהיו חרם כמוה כי אסורה בהנאה היא כי נעשית ע"ג של יש' כי כבר קנו אותם וזכו בה ואין לה ביטול:
פסוק ט:וילך דוד כו'. אמר כי כאשר היה דוד הולך וגדול כך וה' צבאות עמו היה הולך וגדול שמו בעולם ע"י דוד. או יאמר וה' אלהי צבאות של מעלן שהן הם מרכבה אליו ית' עם היות כל מלאכי עליון מרכבתו הוא ית' עמו עושה מרכבה ממנו שקול ככולם:
פסוק יז:וישמעו פלשתים כו'. הנה פלשתים הם האומרים לאכיש מלכם הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו זה פעמים על כן בשומעם כי מלך אמרו הנה אין זה כשאול ובכן צריך ילכו כל פלשתים עליו אולי יוכלו לו וזהו וישמעו פלשתים ויעלו כל פלשתים ועוד כיוונו לעשות כל עיקר מלחמתם עליו וזהו לבקש את דוד על כן כאשר שמע הדבר וילך אל המצודה שהוא כמגדל עוז עד יראה אשר ידבר ה' אליו ואז וינטשו שיכילם המקו' בעמק רפאים.
פסוק יט:ואז וישאל דוד בה' ויאמר ה' אליו עלה כי נתן אתן כו'. וראוי לשים לב אל ענין הכפל באומרו נתון אתן. ב' אומרו ויבא דוד בבעל פרצים כי אחר ששם זה לא הושם כי אם אחרי הכותו אותם למה הקדים ואמר שמאז בא היה אל בעל פרצים. ג' מהו הדמיון שיש למכה ההוא עם פרץ מים. ד' למה קראו פרצים ולא פרץ לשון יחיד. ה' אומרו בעל שלא היה לו לומר רק פרצים.
פסוק יט:אמנם הנה זה דרך ה' כי יפקוד על צבא המרו' במרום ואח"כ על מלכי האדמה על האדמה שמפיל את השר במרו' תחלה ואח"כ מוסר את העם ביד שכנגדו כד"א ויגרש מפניך אויב הוא השר ויאמר השמד את עצמו אך לא יהיה הו' ית' ממש לוחם גם עם העם למט' בארץ כי אם לפעמים על צד הפלא כאשר כתבנו שעשה לאברהם על ארבעה מלכים כי על כן אמר לו מלכי צדק אשר מגן צריך בידיך וכן עשה ביציאת מצרים על ים סוף שהמית את השר עד שראוהו מת על שפת הים וגם את העם כאשר נדר באומרו ה' ילחם לכם וכאשר עשה באומרו ה' איש מלחמה כו' ונבא אל הענין והוא כי דוד שאל אם יתן ה' את הפלשתים בידו שהוא ע"י הפיל את השר כי אז עמו נתינים כי הותש כחם וה' ברוב חסדיו אמר לו נתון אתן שהוא נתון את השר אתן את העם ועל כן ראוי יקרא פרצים כי שתי פרצות היו א' בשר וא' בעם ולא בלבד פרץ ה' אותם ויתיש כחם כי אם גם כביכול הוא היה הולך אתו ועושה המלחמה.
פסוק כ:וזהו ויבא דוד בבעל פרצים כי בא עם מי שהוא בעל הפרצים הוא ית' כי הוא בא עמו ללחו' מלחמתו ויכם שם דוד כי לא היה הוא עושה רק מציאות נאה והוא ית' פועל מיתתו או ויאמר פרץ ה' את אויבי לפני שהכיר כי שני פרצים היו א' את השר וא' את העם וזהו את אויביו כי את מרבה השר ואויביו הם פלשתים.
פסוק כ:והוא שת לבו כי ה' דכאם לפניו ופרצם אך לא שגם הוא ית' היה העושה המלחמה כי אם שפרץ אותם ונתנם לפניו שהוא ישמידם וייחס הדבר אל פרץ מים והוא כנהר שוטף ופוגע בקיר גבוה ומתקבץ שטף המים עד שכמו רגע פורץ הקיר כלו כאחת ושוטפה כך עשה הוא ית' כאלו דוד היה נהר שוטף ופלשתים כקיר לפניו ופרץ אותם הוא ית' בתכיפות נמרץ רבים חללים עד מאד בשעה קלה במקום אחד בלי יצטרך להתפשט אנה ואנה וזהו אומרו ויכם שם דוד על כן על שני הפרצים קרא למקום ההוא בעל פרצים כי הוא ית' בעל פרצים שפרץ הפרצות ההם ועדיין לא שת לבו כי לא בלבד פרץ ה' שני הפרצי' כי אם שגם בא הוא ית' עמו להמיתם בעצמו כאשר אמר ויבא דוד בבעל פרצים כי בא ממש עם בעל פרצים הוא יתברך ללחום מלחמתם.
פסוק כב:ובזה נבא אל ענין אשר הביאו ית' בנסיון במלחמת פלשתים שאחר זאת שלא נתנם בידו כאשר בתחלה עד יהיה בנסיון שהיה רואה את הפלשתי' נגשים אליהם בחרבותם וחניתותיהם והיו כל מחנה בני ישראל שואגים לבא עליהם באומרם הנם עלינו והיה דוד כארי נוהם עליהם לעכבם באמור גם כי יהרגונו לא נתנועע עד נראה קול צעדה בראשי הבכאים וארז"ל שייחל עד שכמעט היתה חרבות אויביהם עליהם ואז שמעו קול הצעדה ואז נחרצו ואז ויתנם ה' בידם. וראוי לדעת מה נשתנית המלחמה ההיא מכל שאר מלחמות שהיה חפצו יתברך להביאו בנסיון ההוא והנה רז"ל אמרו שעל היות קטרוג למעלה על שנדחה שאול מלפני דוד עשה ה' ככה כי אז אמר הקב"ה ראו מה בין דוד לשאול כי שאול שאל באורים והיה הכהן שואל וראה את הפלשתים ויאמר אל הכהן אסוף ידיך ודוד ראה חרב אויביו עליו ואמר גם אם ימיתנו לא נשלח יד עד יתנענעו ראשי הבכאים ואף כי אמרו לו עבדיו הלא ימיתונו אמר מיטב נמות זכאים ולא נהיה שעה אחת רשעים לפני המקום והנה עדיין לא נתקן היות נסיון זה במלחמה זו ולא בראשונה אך במה שכתבנו כי דוד במלחמה הראשונ' עם פלשתים אמר פרץ ה' את אויבי לפני ומה גם לדברי הימים שאומ' בידי שהורה שלא עשה הוא יתברך כי אם שפרץ אותם אך נתנם בידו יעשה הוא המלחמה ולא כן היה כי אם גם הוא יתברך בא עמו וילחום מלחמתו על כן כאשר חזרו פלשתים במקום ההוא להלחם וישאל דוד בה' לא אמר לו כאשר בתחלה רק הביאו בנסיון הבכאים למען ישכיל וירא כי הוא יתברך בא ללחום מלחמתו וזהו ויהי כשמעך את קול צעדה כו' כי אז יצא ה' לפניך להכות במחנה פלשתים כי אז תכיר כי לא בלבד אני מפיל את השר ומתיש כח עמו ומניחם לפניך תהרגם כי אם שגם ה' יצא לפניך להכו' ממש בפלשתים אז ויעש דוד כן כאשר צוהו ה' ויך השם הנזכר את פלשתים מגבע כו':
