ההתאספות למצפה ותפילת שמואל

הקדמה

שמואל הנביא לא הסתפק בתשובה שעם ישראל עשה, אלא הוסיף ואמר לבני ישראל:

קִבְצוּ את כל ישראל המצפתה, ואתפלל בעדכם אל ד'.

יש לשאול על כך שתי שאלות:

1. מדוע שמואל אמר לבני ישראל להתאסף דווקא במצפה? מה היה שם? מדוע לא התפלל שמואל על בני ישראל מיד?
2. מדוע היה צורך ששמואל יתפלל על בני ישראל אחרי שהם כבר חזרו בתשובה?

א. מדוע ההתאספות היתה דווקא במצפה?

1. הסבר חז"ל במדרש שמואל

על ההתאספות למצפה הביא הרד"ק את מדרש חז"ל במדרש שמואל (פרשה יג):

אמר רבי סימון: וכי שילה היא המצפתה או המצפתה היא שילה? אלא כיפה יוצאה מתחומו של בנימין לתחומו של יוסף, ועליה בית המקדש של שילה נתון.

דברי המדרש אינם מובנים דים, ונראה שהיה פשוט למדרש שהאסיפה היתה בשילה, ועל כך שאל המדרש ששילה אינה המצפה. וענה המדרש שהיתה רצועה מתחומו של בנימין, ששם היתה המצפה, ועד שילה שבנחלת יוסף [ועיין במסכת זבחים (קיח ע"ב): "רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף לחלקו של בנימין". אבל שם לא דברו על מצפה, אלא על שילה].

יש לשאול: מדוע הניח המדרש שבני ישראל התאספו לשילה?

יש לומר מפני שכתוב: "וישאבו מים וישפכו לפני ד'", והביטוי "לפני ד'" משמעותו "לפני ארון ד'", או "לפני המשכן" (עיין ב"יפה נוף" על המדרש, שהרחיב בזה).

2. שאלת הרד"ק על המדרש

על דברי המדרש כתב הרד"ק:

תמה אני מזה הדרש: וכי מה להם אצל שילה? והלא חרב משכן שילה מיום שגלה הארון! ומעת שבא הארון לקרית יערים הביאו אהל מועד אל נוב! וכן אמר ב'סדר עולם' (פרק י"ג): 'בתחילת עשרים שנה הביאו את אהל מועד לנוב'.

כלומר: לכאורה לשמואל לא היתה סיבה לאסוף את בני ישראל לשילה, כיון שהמשכן בשילה כבר חרב!

3. הסבר דברי חז"ל במדרש

נראה לישב ששמואל רצה שבני ישראל ילכו לשילה, כדי שיראו את חורבן המשכן בשילה, ויבינו למה החטא גורם, ומתוך כך יחזרו בתשובה שלמה, וכמו שאמר ירמיהו לבני ישראל: "לכו נא אל מקומי אשר בשילה, וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל" (ז, יב). ואכן בני ישראל התקבצו למצפה, וחזרו שם בתשובה שלמה, כפי שיפורט בסמוך.

ב. תפילת שמואל

על תפילתו של שמואל כתב האברבנאל:

ואחרי שנתחרטו מהעוונות אשר בידיהם ועזבו החטא, קבצם שמואל המצפתה, להתפלל בעדם אל ד', שיכפר בעד חטאתם.

וכן כתב האלשיך הקדוש:

ויאמר שמואל: קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ד' - לכפר בעד אשר חטאתם עד הנה.

כלומר: לא מספיק לחזור בתשובה, אלא צריך גם להתפלל לד' שהוא יסלח להם על העבירות שהם עשו. אבל כאן כתוב שלא רק שהחוזר בתשובה צריך להתפלל על עצמו שד' יסלח לו, אלא ששמואל, מנהיג הדור, אמר להם שהוא יתפלל עליהם!

דבר זה למדנו כבר ממשה רבנו אחרי חטא העגל.

כך נאמר בפרשת כי תשא:

ויהי ממחרת, ויאמר משה אל העם: אתם חטאתם חטאה גדֹלה, ועתה אעלה אל ד', אולי אכפרה בעד חטאתכם. וישב משה אל ד' ויאמר: אנא חטא העם הזה חטאה גדֹלה, ויעשו להם אלהי זהב. ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.
(שמות לב, ל-לב)

גם שם, משה, מנהיג הדור התפלל בעד עם ישראל, וגם שם היתה התפילה אחרי החזרה בתשובה.

ג. חובת התפילה לכל יחיד ששב בתשובה

גם כל יחיד צריך להתפלל כאשר הוא חוזר בתשובה, כמו שנאמר:

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.

וכן תקנו חז"ל בתפילת יום הכפורים אחרי הוידוי:

יהי רצון מלפניך, ד' אלקי ואלקי אבותי, שלא אחטא עוד, ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים, אבל לא על ידי יסורים וחליים רעים.
(הערת בני הרב בניהו נ"י)

וכן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ה"ד):

מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ד' בבכי ובתחנונים.

וכן כתב רבינו יונה בספר "שערי תשובה" (שער א סעיפים מא-מג):

העיקר החמישה עשר: התפילה. יתפלל אל ד' ויבקש רחמים לכפר את כל עוונותיו, שנאמר: 'קחו עמכם דברים ושובו אל ד', אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, ונשלמה פרים שפתינו' (הושע יד, ג). 'קחו עמכם דברים' - זה ענין הוידוי. 'אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב' - זה ענין התפילה...
ועוד יתפלל בעל התשובה אל ד' למחות כעב פשעיו וכענן חטֹאתיו, ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו כאשר אם לא חטא, כענין שכתוב בדברי אליהוא על בעל התשובה אחרי היסורים: 'יֶעְתַר אל אלוק וירצהו' (איוב לג, כו). כי יתכן להיות העוון נסלח, ונפדה מן היסורים ומכל גזרה, ואין לד' חפץ בו, ומנחה לא ירצה מידו. ותאוות הצדיקים מן ההצלחות להפיק רצון מד' ושיחפוץ בהם. ורצונו - החיים הקיימים והאמיתיים, והאור הגדול הכולל כל הנעימות, כענין שנאמר: 'חיים ברצונו' (תהלים ל, ו), ונאמר: 'ד' אלקים צבאות השיבנו, האר פניך ונושעה' (שם פ, כ). ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים מזמור פ): 'אין לנו אלא הארת פניך', והוא ענין הרצון, וכבר הקדמנו ובארנו זה. על כן תראה בתפילת דוד בעת התשובה, אחרי שאמר: 'הרב כבסני מעוני, ומחטאתי טהרני' (תהלים נא, ד), התפלל עוד על הרצון, להיות רצון ד' יתברך בו כקודם החטא, ואמר: 'אל תשליכני מלפניך, ורוח קדשך אל תקח ממני' (שם, יג). אחרי כן התפלל ואמר: 'השיבה לי ששון ישעך' (שם, יד), שיהיו נסי ד' וישעו מצויים אתו, ושתצלח עליו רוח אלקים כאשר בתחילה. אחרי כן אמר (שם): 'ורוח נדיבה תסמכני' - פירוש: הנה קטונתי מפני פשעי ואינני ראוי לנִסֶיךָ ולהִגָלוֹת עלי זרוע קדשך. ואם נשאת עוון חטאתי, אינני כדאי להיות נאהב ורצוי כירחי קדם, אבל ברוח נדיבה תסמכני, כי אין קץ לנדבתך וטובתך... וכענין הזה אמר הושע עליו השלום: 'ארפא משובתם, אוהבם נדבה' (הושע יד, ה). ענין 'אוהבם נדבה' כענין מה שאמר דוד 'ורוח נדיבה תסמכני'...

יש לשאול שבשלב זה לא כתוב ששמואל התפלל על ישראל, אלא רק שהוא אמר להם שהוא יתפלל! אמנם בהמשך הפרשה (בפסוק ט') כתוב ששמואל התפלל אל ד', אבל התפילה שם היתה אחרי בקשה מיוחדת של בני ישראל משמואל, בעקבות עליית הפלשתים למלחמה על ישראל: "ויאמרו בני ישראל אל שמואל: אל תַחֲרֵש ממנו מִזְעֹק אל ד' אלקינו, וְיֹשִעֵנוּ מיד פלשתים". וכיון ששמואל הבטיח לבני ישראל שהוא יתפלל בעדם, מדוע הם היו צריכים לבקש ממנו? אלא משמע שהבקשה שם היא בקשה נוספת של בני ישראל. והיכן כתובה התפילה הראשונה? אפשר שהדבר פשוט, ולא היה צורך לכותבו. ועיין עוד בסמוך.

ד. "ויאמרו שם חטאנו לד'"

נאמר בפסוק ו':

...ויאמרו שם: חטאנו לד'.

יש לשאול: מדוע הדגיש הנביא "ויאמרו שם חטאנו לד'"?

כתב ה"כלי יקר":

אפשר שלפי שישראל נקבצו במצפה להתודות ולבכות על חטאתם, שגרמה לחורבן שילה וגלות הארון, על כן אמרו שם: 'חטאנו לד'', רצונו לומר שם, בשילה, חטאנו לד', שגרמנו חורבן מקום קדוש ולנטוש משכן שילה.

הסבר זה מתקשר למה שהתבאר לעיל בפרק א', ששמואל אספם דווקא למצפה, הקרובה לשילה, כדי שיראו את חורבן שילה, ויבינו למה החטא גורם, ומתוך כך יחזרו בתשובה.