פסוק א:בגבעה. אשר בגבעה, והוא שם מקום בקרית יערים:
פסוק א:קדשו. הזמינו לשמור את הארון, לבל יבוא מי לראותו, ולכבד ולרבץ לפניו:
פסוק ב:מיום. רצה לומר: מהתחלת שבת הארון וכל הימים הרבים שהיו במספר עשרים שנה אשר ישב שם, בכל הזמן ההוא נהו ויללו ישראל להתחרט על מעשיהם אשר לא טובים ושבו, ללכת אחרי ה׳:
פסוק ו:וישאבו מים. רצה לומר: התעוררו לשאוב ולהזיל מי דמע, ושפכו בתפלה לפני ה׳:
פסוק ו:וישפוט. בדברים שבין אדם לחבירו:
פסוק ז:ויעלו. להלחם בם, כי חשבו שנתקבצו ישראל לצאת למלחמה:
פסוק ח:אל תחרש ממנו. אל תשתוק מהדבר אשר היא טובה לנו, והוא מזעוק אל ה׳ להושיענו:
פסוק ט:טלה חלב. רצה לומר: עודו יונק החלב:
פסוק ט:ויענהו ה׳. רצה לומר: ראה שנתקבלה ברצון, כי ירדה האש ושרפה את העולה, והיה בטוח בתשועה:
פסוק י:וירעם ה׳. הביא עליהם רעם בקול גדול ויהם אותם, ועל ידי זה נגפו לפני בוא ישראל למלחמה:
פסוק יא:ויצאו. אחר זה יצאו מן המצפה ורדפו אחריהם:
פסוק יא:עד מתחת. הכום בכל הדרך אשר רדפום, עד בואם מתחת לבית כר:
פסוק יב:בין המצפה וכו׳. שם עמדו מערכות פלשתים:
פסוק יב:עד הנה עזרנו ה׳. רצה לומר: עד המקום הזה עזרנו ה׳, במה שהממם בקול רעם ולא שלטה בהם יד ישראל עדיין, כי משם והלאה רדפו ישראל אחריהם ושלטה בהם ידם:
פסוק יג:ולא יספו. בימים שהנהיג שמואל עד לא נזדקן, לא הוסיפו לבוא בגבול ישראל:
פסוק יג:ותהי יד ה׳ בפלשתים. כאשר הלכו ישראל ללחום עמו בגבולו:
פסוק יד:לישראל. הערים ההם הוחזרו לישראל:
פסוק יד:ואת גבולן. הצילו גבול עצמן, לבלי תת לפלשתים לבוא לרשת עוד מה מגבולן:
פסוק יד:ויהי שלום. כי בעוד משלו פלשתים בישראל, נלחמו עמהם האמורי הנשארו בארץ ישראל, אבל כאשר חזקה יד ישראל, היה שלום ביניהם:
פסוק טו:כל ימי חייו. מעת שהועמד לשפוט עד שמת, ואף לאחר שמלך שאול, שפט הוא:
פסוק טז:והלך. בכל שנה הלך מביתו וסבב לבית אל וכו׳, ושם שפטם:
פסוק יז:ותשובתו. אחר סבובו, שב לרמה, כי שם היה ביתו:
פסוק יז:ושם שפט וכו׳. הבאים ממרחק: