"ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים... וינהו כל בית ישראל אחרי ד'"

הקדמה

בפסוק ב' נאמר:

ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים, ויהיו עשרים שנה, וינהו כל בית ישראל אחרי ד'.

יש לשאול שתי שאלות על פסוק זה:

מה פירוש המלים "וינהו כל בית ישראל אחרי ד'"?

כיצד הדבר קשור לשבת הארון בקרית יערים עשרים שנה?

א. מה פירוש המלה "וינהו"?

על המלה "וינהו" כתב רש"י שלושה פירושים:

1. 'וינהו' - לשון המשכה הוא, ולשון ארמי הוא: 'תתנהון לפולחני' (תרגום יונתן להושע ב, יח; ג, ג). וכן 'ולא נֹהַּ בהם' (יחזקאל ז, יא): אין בהם תועלת למושכם אל הטוב.
2. ומנחם חברו 'וינהו' - לשון יללה, כמו 'נְהִי נִהְיָה' (מיכה ב, ד). וכן 'ולא נֹהַּ בהם'. ופירוש 'וינהו אחרי ד'' - שהתאבלו על מעשיהם הרעים, ושבו אחרי ד'.
3. לשון אחרת: וינהו - כמו ויתאספו. 'ונקוו אליה כל הגוים' (ירמיהו ג, יז) מתרגמינן: 'ויתנהון למפלח בה כל עממיא'. ויהיה מזה הענין גם כן 'ולא נֹהַּ בהם', כענין שאמר: 'לא מהם ולא מהמונם ולא מנה שבהם', כלומר: ולא מקבוץ שלהם.

גם הרד"ק כתב שני פירושים, הדומים לשני הפירושים האחרונים ברש"י:

וינהו - יש מפרשים לשון נהי, כלומר: בכו וחזרו בתשובה שלימה, כי ראו דבר הארון וקדושתו, והיה להם לאות גדול כי ד' הוא האלקים, ונתחרטו על אלהי הנכר שהיו עובדים.
ויש מפרשים מתרגום 'ונקוו אליה' (ירמיהו ג, יז): 'ויתנהון'. וכן תרגם יונתן: 'וינהו - ואיתנהיאו'. כלומר: כלם נאספו אחריו ועבדוהו לבדו, כמו שאמר: 'ויעבדו את ד' לבדו' אחר שהסירו הבעלים והעשתרות ובערו כל זכר עבודת אלילים.

כעין פירושו הראשון כתב גם ה"מצודת דוד":

מהתחלת שבת הארון וכל הימים הרבים שהיו במספר עשרים שנה אשר ישב שם, בכל הזמן ההוא נהו ויללו ישראל, להתחרט על מעשיהם אשר לא טובים, ושבו ללכת אחרי ד'.

כעין פירושו השני כתב גם הרלב"ג:

ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה... והנה נאספו כל בית ישראל אחר ד' אחר מות עלי, והתחרטו ממעשיהם הרעים, בראותם המגפה הגדולה שהיתה בעם במלחמה ההיא, ושאר הרעות שקרו להם, והכירו כי פעולותיהם הרעות הטו אלה.

נראה שזו גם כוונת המלבי"ם:

וספר גם כן כי מיום ההוא נהו כל בית ישראל אחרי ד', כי ראו גודל קדושת הארון וכי נתן ליראיו נס להתנוסס.

נראה שאפשר לאחד את הפירושים, ולפי זה בני ישראל התחרטו ובכו והתאבלו על מעשיהם הרעים, ונמשכו והתאספו לעבוד את ד'.

א. מה הקשר בין שני חלקי הפסוק?

1. הסבר רש"י

על הקשר בין שני חלקי הפסוק כתב רש"י:

מיום שבת הארון בקרית יערים - וראו הפורענות שבא עליהם בעון בית עלי, ואת הגבורה שעשה הקדוש ברוך הוא בפלשתים.

יש להעיר שלפי זה היה מתאים יותר לכאורה שיהיה כתוב: "ויהי כאשר ראו בני ישראל את יד ד' אשר היתה בישראל ובפלשתים, וינהו כל בית ישראל אחרי ד'". ומדוע כתוב: "ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים, ויהיו עשרים שנה, וינהו כל בית ישראל אחרי ד'"?

אולי יש ליישב את דברי רש"י שכוונתו היא שכאשר חשבו בני ישראל על כך שהארון נמצא בקרית יערים, ולא במשכן שהיה בנוב, הם נזכרו בנפילתו בשבי הפלשתים, וכן בהחזרתו על ידי הפלשתים, לאחר שהכה בהם מכה גדולה.

יש לציין שעל המלים "וינהו כל בית ישראל אחרי ד'" כתב רש"י: "וינהו וגו' אחרי ד' - על ידי שמואל, שהיה מחזר מעיר לעיר, ושופטם ומוכיחם". כלומר: תחילת החזרה בתשובה של בני ישראל נעשתה לא רק בעקבות הפורענות שבאה על ידי הארון על בני ישראל ועל הפלשתים, אלא בעקבות תוכחות שמואל.

2. הסבר האלשיך הקדוש

הסבר אחר כתב האלשיך הקדוש:

ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה - עברו עשרים שנה, ועל ידי השפע שהושפע בהם, על ידי מה שהיה שם לפי כבודו כראוי, עשרים שנה, נמשך בישראל רוח טהרה וקדושה, שעל ידה 'וינהו כל בית ישראל אחרי ד''. ובראות שמואל כך - קבצם להשלים טהרת תשובתם.

האלשיך הקדוש חולק על רש"י בשתי נקודות:

1. בני ישראל חזרו בתשובה לא בגלל הפורענות שבאה עליהם, ולא בגלל הגבורות שעשה ד' בפלשתים, אלא בזכות רוח הטהרה והקדושה שהשרה הארון על בני ישראל, כאשר הוא נשמר בקדושה ובטהרה על ידי אלעזר בן אבינדב.
2. החזרה בתשובה של בני ישראל התחילה בזכות רוח הטהרה והקדושה שהשרה עליהם הארון, ולא מפני ששמואל הוכיחם, ורק אחרי שבני ישראל התחילו את תהליך החזרה בתשובה, שמואל עורר אותם להמשיך ולהתקדם.