תנ"ך על הפרק - שמואל א ז - הקרבת הטלה והניצחון הגדול על הפלשתים / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל א ז

239 / 929
היום

הפרק

וַיָּבֹ֜אוּ אַנְשֵׁ֣י ׀ קִרְיַ֣ת יְעָרִ֗ים וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה וַיָּבִ֣אוּ אֹת֔וֹ אֶל־בֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב בַּגִּבְעָ֑ה וְאֶת־אֶלְעָזָ֤ר בְּנוֹ֙ קִדְּשׁ֔וּ לִשְׁמֹ֖ר אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃וַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָֽאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַיִּֽהְי֖וּ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיִּנָּה֛וּ כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהוָֽה׃וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל אֶל־כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ אִם־בְּכָל־לְבַבְכֶ֗ם אַתֶּ֤ם שָׁבִים֙ אֶל־יְהוָ֔ה הָסִ֜ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֧י הַנֵּכָ֛ר מִתּוֹכְכֶ֖ם וְהָעַשְׁתָּר֑וֹת וְהָכִ֨ינוּ לְבַבְכֶ֤ם אֶל־יְהוָה֙ וְעִבְדֻ֣הוּ לְבַדּ֔וֹ וְיַצֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃וַיָּסִ֙ירוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּרֹ֑ת וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל קִבְצ֥וּ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑תָה וְאֶתְפַּלֵּ֥ל בַּעַדְכֶ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃וַיִּקָּבְצ֣וּ הַ֠מִּצְפָּתָה וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֜יִם וַֽיִּשְׁפְּכ֣וּ ׀ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה וַיָּצ֙וּמוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם חָטָ֖אנוּ לַיהוָ֑ה וַיִּשְׁפֹּ֧ט שְׁמוּאֵ֛ל אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּצְפָּֽה׃וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי־הִתְקַבְּצ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּצְפָּ֔תָה וַיַּעֲל֥וּ סַרְנֵֽי־פְלִשְׁתִּ֖ים אֶל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃וַיֹּאמְר֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל אַל־תַּחֲרֵ֣שׁ מִמֶּ֔נּוּ מִזְּעֹ֖ק אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃וַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔דויעלהוַיַּעֲלֵ֧הוּעוֹלָ֛ה כָּלִ֖יל לַֽיהוָ֑ה וַיִּזְעַ֨ק שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יְהוָה֙ בְּעַ֣ד יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָֽה׃וַיְהִ֤י שְׁמוּאֵל֙ מַעֲלֶ֣ה הָעוֹלָ֔ה וּפְלִשְׁתִּ֣ים נִגְּשׁ֔וּ לַמִּלְחָמָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּרְעֵ֣ם יְהוָ֣ה ׀ בְּקוֹל־גָּ֠דוֹל בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא עַל־פְּלִשְׁתִּים֙ וַיְהֻמֵּ֔ם וַיִּנָּגְפ֖וּ לִפְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִן־הַמִּצְפָּ֔ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֕וּם עַד־מִתַּ֖חַת לְבֵ֥ית כָּֽר׃וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶ֣בֶן אַחַ֗ת וַיָּ֤שֶׂם בֵּֽין־הַמִּצְפָּה֙ וּבֵ֣ין הַשֵּׁ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ אֶ֣בֶן הָעָ֑זֶר וַיֹּאמַ֕ר עַד־הֵ֖נָּה עֲזָרָ֥נוּ יְהוָֽה׃וַיִּכָּֽנְעוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְלֹא־יָסְפ֣וּ ע֔וֹד לָב֖וֹא בִּגְב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַתְּהִ֤י יַד־יְהוָה֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁמוּאֵֽל׃וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ מֵעֶקְר֣וֹן וְעַד־גַּ֔ת וְאֶ֨ת־גְּבוּלָ֔ן הִצִּ֥יל יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י שָׁל֔וֹם בֵּ֥ין יִשְׂרָאֵ֖ל וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי׃וַיִּשְׁפֹּ֤ט שְׁמוּאֵל֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃וְהָלַ֗ךְ מִדֵּ֤י שָׁנָה֙ בְּשָׁנָ֔ה וְסָבַב֙ בֵּֽית־אֵ֔ל וְהַגִּלְגָּ֖ל וְהַמִּצְפָּ֑ה וְשָׁפַט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כָּל־הַמְּקוֹמ֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃וּתְשֻׁבָת֤וֹ הָרָמָ֙תָה֙ כִּֽי־שָׁ֣ם בֵּית֔וֹ וְשָׁ֖ם שָׁפָ֣ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

הקרבת הטלה והניצחון הגדול על הפלשתים

הקדמה

בעקבות החזרה בתשובה של בני ישראל נאמר:

ז. וישמעו פלשתים כי התקבצו בני ישראל המצפתה, ויעלו סרני פלשתים אל ישראל, וישמעו בני ישראל, ויראו מפני פלשתים.
ח. ויאמרו בני ישראל אל שמואל: אל תַחֲרֵש ממנו מִזְעֹק אל ד' אלקינו, וְיֹשִעֵנוּ מיד פלשתים.
ט. ויקח שמואל טְלֵה חלב אחד, ויעלה [ויעלהו קרי] עולה כליל לד', ויזעק שמואל אל ד' בעד ישראל, ויענהו ד'.
י. ויהי שמואל מעלה העולה, ופלשתים נגשו למלחמה בישראל, וַיַרְעֵם ד' בקול גדול ביום ההוא על פלשתים וַיְהֻמֵּם, וינגפו לפני ישראל.
יא. ויצאו אנשי ישראל מן המצפה, וירדפו את פלשתים, ויכום עד מתחת לבית כר.
יב. ויקח שמואל אבן אחת וישם בין המצפה ובין השן, ויקרא את שמה אבן הָעָזֶר, ויאמר: עד הנה עזרנו ד'.
יג. ויכנעו הפלשתים, ולא יספו עוד לבוא בגבול ישראל, ותהי יד ד' בפלשתים כל ימי שמואל.
יד. ותשֹבנה הערים אשר לקחו פלשתים מאת ישראל לישראל, מעקרון ועד גת, ואת גבולן הציל ישראל מיד פלשתים, ויהי שלום בין ישראל ובין האמרי.

יש לשאול:

  1. מה פירוש "טלה חלב" ומדוע הודגש ענין זה?
  2. כיצד ענה ד' לשמואל?
  3. מדוע נאמר: "ויהי שלום בין ישראל ובין האמֹרי"? לא ראינו בזמן ההוא מלחמה בין ישראל ובין האמֹרי, אלא עם פלשתים!

א. מה ההדגשה "טלה חלב אחד"?

נאמר בפסוק ט:

ויקח שמואל טְלֵה חלב אחד, ויעלה [ויעלהו קרי] עולה כליל לד'.

מה פירוש "טלה חלב"?

הסביר הרד"ק:

טלה חלב - שהיה יונק עדיין.

וכן פירש ה"מצודת דוד".

מדוע חשוב היה לנביא להדגיש שהיה זה "טלה חלב" שהיה עדיין יונק?

כתב הראב"ש (רבי אברהם בן שלמה, חכם תימני שכתב את ספרו בשנת ה"א קי"ב. הוציאו לאור הרב קאפח, מכון משנת הרמב"ם קרית אונו, תש"ס):

טלה יונק, כלומר: שהם כבר נעשו כמו זה הקטן בשנים, היונק, ולא נשאר עליהם חטא.

הסבר אחר כתב הרדב"ז בתשובותיו (חלק ג סימן תרל"ט):

מה שהיה 'טלה חלב', לפי פשוטו כיון בזה: כמו שהטלה הזה אין עיניו ולבו וכל בטחונו אלא על שדי אמו, שהרי אינו יודע עדיין לראות ולאכול, כך ישראל אין עיניהם ובטחונם אלא עליך. שכן כתוב בענין: 'ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרֹת, ויעבדו את ד' לבדו' (שמ"א ז, ד), אף ראוי לך שתשמע תפילתם ותענם בעת צרתם אשר פלשתים נלחמים עליהם.

שני הסברים אלה ממשיכים את לימוד הזכות של שמואל על בני ישראל ותפילתו עליהם שהם ראויים להיגאל.

ב. "ויזעק שמואל אל ד' בעד ישראל, ויענהו ד'"

בהמשך הפסוק נאמר:

ויזעק שמואל אל ד' בעד ישראל, ויענהו ד'.

כיצד ענה ד' לשמואל?

כתב הרד"ק:

ויענהו ד' - אפשר על ידי אש שירדה מן השמים על העולה.
או על ידי הרעם שהרעים בקול גדול על פלשתים להבהילם. וכאשר נשמע הרעם אז ידע כי ענהו ד'.

לפי הפירוש הראשון העניה של ד' היתה באש שירדה משמים ואכלה את העולה.

לפי הפירוש השני העניה של ד' היתה על ידי הרעם שהרעים בקול גדול על פלשתים להבהילם.

יש לציין שגם לפי הפירוש הראשון, שהעניה של ד' היתה באש שירדה משמים ואכלה את העולה, היה גם רעם, שד' הרעים בקול גדול על פלשתים להבהילם, שכן דבר זה מפורש בפסוק, אלא שלפי הפירוש הראשון, מלבד הרעם גם ירדה אש משמים ואכלה את העולה.

הרלב"ג הוסיף:

ואחשוב שעם אלו הרעמים היו יורדות להבות ואש אלקים זר!

כלומר: להבות אש ירדו על הפלשתים לשרפם, לא על הקרבן!

וכן כתב הרלב"ג בתועליות שבסוף הפרק:

התועלת השלושים ושלושה הוא להודיע שתכף ששבו ישראל לד' בכל לבם נעתר להם על יד שמואל, עד שמשמים נלחמו עם פלשתים על צד המופת ברעמים ולהבות, ואחר זה הכו אותם ישראל, ושבו להם על יד שמואל כל הערים שלקחו מהם פלשתים.

ג. "ויהי שלום בין ישראל ובין האמֹרי"

בסיום הפרשה נאמר:

ויהי שלום בין ישראל ובין האמֹרי.

שאל על כך הרד"ק:

בין ישראל ובין האמֹרי - לא ידעתי טעם לסיפור הזה בזה המקום, כי לא ראינו בזמן ההוא מלחמה בין ישראל ובין האמֹרי, אלא עם פלשתים!

ענה הרד"ק:

ואולי בהיות הפלשתים נלחמים בישראל, היו נלחמים בהם גם כן יתר האמֹרי שנשארו בארץ עם בני דן, כמו שאמר בספר שופטים (א, לד): 'וילחצו האמֹרי את בני דן', ואומר (שם, לו): 'וגבול האמֹרי ממעלה עקרבים, מהסלע ומעלה', והם היו נלחמים בהם, ובראותם כי נכנעו פלשתים, עשו גם הם שלום עם ישראל.

למדנו מכאן על משמעות ההרתעה, שכאשר ישראל היו חלשים ופלשתים משלו בהם, גם האמֹרי לחץ אותם, וכאשר ישראל חזרו בתשובה ונצחו את הפלשתים, גם האמֹרי השלים עמהם. עיין כעין זה על אסא (דבהי"ב יד, יג), ועל יהושפט (שם כ, כט).

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך