פסוק ז:וגם כי שלחם יהושע. לחצי שבט המנשה, כאשר שלח את בני ראובן וגד:
פסוק ח:עם אחיכם. בני ראובן ובני גד ויש פותרין: עם אחיכם, שנשארו לשמור את הערים עם הנשים והטף, ולא עברו את הירדן עם החלוצים, גם הם נטלו חלק בבזה:
פסוק יב:לעלות עליהם לצבא. לפי שנאסרו הבמות משנקבע המשכן בשילה:
פסוק יט:אם טמאה ארץ אחזתכם. שלא בחר הקדוש ברוך הוא להשרות בה שכינתו:
פסוק יט:ואותנו אל תמרודו. כמו, ובנו אל תמרודו:
פסוק כב:אל אלהים ה'. אל כל האלהים הוא ה' היודע כי לא במרד וגו', וכשכפל לומר שתי פעמים אלהים, בעולם הזה ובעולם הבא:
פסוק כב:אל תושיענו. כלפי שכינה אמרו:
פסוק כג:הוא יבקש. יפרע ממנו:
פסוק כד:מדאגה מדבר. מחמת דאגת יראת דבר חרפה עשינו, כמה שמפרש פן יאמרו בניכם מחר לחרף את בנינו, כשילכו להקריב במשכן שילה, שמא יאמרו מה לכם ולה', והלא גבול נתן בינינו וביניכם את הירדן, זו דאגנו ועשינו כל 'דאגה' שבמקרא לשון יראה הוא, כמו (ירמיהו לח יט): אני דואג את היהודים, דצדקיהו:
פסוק כז:כי עד הוא. שלא סילקנו עצמנו מתורת מזבח:
פסוק לג:ויברכו אלהים. ואודיאו קדם ה' בני ישראל:
פסוק לד:ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח כי עד הוא. הרי זה מן המקראות הקצרים, וצריך להוסיף בו תיבה אחת, ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח 'עד':