המזבח של בני עבר הירדן
פרק כב' סוגר מעגל עם פרק א'. בני עבר הירדן עמדו בהתחייבות למשה וליהושע, מקבלים את רשותו של יהושע לחזור הביתה! אך את השמחה מקלקלת אי הבנה מצערת שכמעט הפכה לטרגית.
להיכן נעלם יהושע? מנהיגות פנחס לעומת יהושע
לאחר סיום הכיבוש וההתנחלות נשלמת ההתחייבות של שבטי עבר הירדן מהפרק הראשון. שבטי ראובן וגד וחצי המנשה מקבלים את ברכת הדרך מהמנהיג יהושע, וחוזרים לערי הטף וגדרות הצאן שהשאירו מאחור. את החזרה הם מעכבים במעט כדי לבנות מזבח על גדות הירדן. מעשה המעורר את ישראל לכמעט מלחמת אחים. רגע לפני פרוץ המלחמה נשלחת משלחת מעבר הירדן המערבי כדי לבדוק את השמועות.
הרכב המשלחת אינו כולל את יהושע, קולו אינו נשמע בבירור הסוגיא והשבת האחדות לעם ישראל. בראש המשלחת עומד פנחס בן אלעזר הכהן ויחד עם עוד עשרה נשיאים מגיע לחקור את המעשה המוזר.
"ויברכם יהושע וישלחם וילכו... מה ת"ל גם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם?
אלא בשעה שהיו ישראל מכבשים ומחלקים את הארץ היה שבט ראובן וגד...נטלו רשות מן יהושע ללכת לאהליהם ושהו שם עוד ימים אחדים וחזרו ונטלו ממנו רשות עוד פעם שניה...
אמר ר' יודן שבט ראובן וגד –בני פמליא של יהושע וליוה אותן עד הירדן"
(בראשית רבה-פר' לה' ג')
יהושע לאורך שבע שנות הכיבוש ושבע שנות החלוקה היה מוקף במשמר מיוחד, שומרי ראשו, היו שבטי עבר הירדן. הם התחייבו לפניו : כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ(יהושע א יח). לכן מובן שיהושע רוצה להימנע מיישוב המשבר באופן ישיר עם המקורבים לו אישית. את ייצוב הקרע בעם הניח לפנחס, המנהיג הבא, אשר מפורסם בקנאות עוד מהמדבר, וכאשר תהייה לבעיה הכשר מפנחס הכהן, כולם יקבלו את הפתרון אבל אם יהושע יסנגר על מקורביו, עלול להיות פקפוק בלב העם.
יתכן ויש בשליחות פנחס סגירת מעגל מהופעתו הציבורית הראשונה במדבר. שם היה הקנאי שהורג את הבועל ארמית לפני משכן ה'. בעקבות מעשהו כמעט ונכחד שבט שמעון. וכאן הוא המשכין שלום בין השבטים. את הקנאה לה' הוא מעדן ביכולת להקשיב ולשמוע את הסברם שך שבטי עבר הירדן ולהכילם. בכך פנחס מוכן להנהגה לאחר יהושע.
מדוע מזכירים השבטים דווקא את עוון פעור וחטא עכן? פנחס התגלה בעוון פעור. עוון פעור היה התפרקות מכל הגבולות ההיגייניים כדי לעבוד ע"ז. ובנוגע לעוון עכן – האזכור נובע מהעונש שנגזר על הכלל בגלל האחד, וכן משום שזהו עוון ועונש טרי המהדהד בזיכרון הלאומי.
היכן בונים בני עבר הירדן את המזבח?
באיזה צד של הירדן נבנה המזבח? במזרחי או במערבי? על פני הכתובים יכולה להראות סתירה: בפס' י': וַיָּבֹאוּ אֶל-גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיִּבְנוּ בְנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ, עַל-הַיַּרְדֵּן--מִזְבֵּחַ גָּדוֹל, לְמַרְאֶה.- כלומר בתוך ארץ ישראל המערבית ואילו בפס' יא: וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:הִנֵּה בָנוּ בְנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, אֶל-מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן--אֶל-גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן, אֶל-עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כלומר בארץ ישראל המזרחי!
מלבי"ם מסביר:
אשר בארץ כנען. ספר כי בנו את המזבח בצד של כנען שהיא בצד הירדן המערבי, וזה מעיד עליהם שלא היה דעתם להיפרד מישראל שא"כ היו בונים בצד המזרחי,
זאת שנית שתבניתו היה מעיד עליו שנבנה רק למראה לא לעולה וזבח, כי היה גבוה מאד בלא מעלות עד שנראה שלא היה רצון הבונים להקריב עליו רק לעשות אות וזכר וציון:
(מלבים יהושע כב)
לדעת המלבי"ם המזבח נבנה בתחומי ארץ ישראל המערבית כדי להוכיח את אחדותם עם הצד המערבי. כנראה היה עליו כתובת או סימן היכר מי בנאו כדי שיוכל לתפקד כהוכחה לעתיד כאשר יערערו על אחדות שני עברי הירדן. דבר נוסף שמניח המלבי"ם הוא חסרון המדרגות או הכבש לעלות על המזבח אשר מוכיח כי אינו לשימוש אלא "לראותם בלבד". לפי דברי המלבי"ם לא ברור מהו:"אל מול ארץ כנען" האם הכוונה לצד ארץ כנען ולא נגד בצד השני של הירדן?
אבל אם נקשיב לטענת בני עבר הירדן במטרת המזבח הרי שצריך להניח כי המזבח נבנה בתחום השיפוט של בני עבר הירדן. הרי הם מנמקים את הבנייה בצורך ליצור אנדרטה לקשר עם עבר הירדן המערבי. מבנה לעדות סמלית על היותם קשורים למזבח של בני עבר הירדן המערבי. עדות זו תוכיח בעתיד לבניהם ולבני עבר הירדן המערבי כי למרות הגבול הפיזי בניהם, הם חולקים את אותו אלוקים ומקריבים על אותו מזבח. א"כ, על המזבח להיות בתוך שטחם שבעבר הירדן המזרחי. מדוע א"כ הם קוראים לו ארץ כנען? כיוון שזהו שפת הירדן, גלילות הירדן הידועים בשינויים הגדולים שלהם בתוואי, זרימת הירדן משתנה לפי העונות והשנים וכך יוצא שפעם המזבח נמצא בצד המזרחי ופעם בצד המערבי.
מדוע דווקא בחרו לבנות מזבח? מדוע לא את תבנית המשכן כולו? יתכן ומאז ימי האבות הכלי המרכזי שמסמל את הקשר עם האלוקים הוא המזבח. אליו יש התייחסות של ישראל במעמדם ואילו שאר הכלים, הגישה והעבודה בהם היא של הכוהנים בלבד.
סיבה נוספת יכולה להיות, המיקום של הבנייה. מעברות הירדן, התפר בין א"י המזרחית למערבית כבר ידע אנדרטאות של אבנים שהפכו למזבח על הר עיבל. הרי בכניסה לארץ, בפרק ד' מצווה יהושע לבנות שתים עשרה אבנים על ובתוך הירדן לזיכרון, אותם אבנים הועתקו אל הר עיבל והפכו למזבח במעמד הברכות והקללות. א"כ אנשי עבר הירדן רק משחזרים את מעמד הכניסה לארץ באמצעות אבני המזבח כדי להזכיר לדורות הבאים את הקשר האמיץ שלהם לאלוקי ישראל!
לסיכום פרק כב': משבר פנימי המנוהל בצורה אחראית ע"י דור המנהיגים הבא. יהושע עומד מהצד ומפנה את מקומו לפנחס שיפתור את המשבר עם בני עבר הירדן. פנחס מצליח להוכיח כי הוא אינו רק קנאי מעוון פעור הצמא לדם, אלא יכול לנהל דיאלוג רגוע ולהגיע לחקר האמת. התוצאה היא אישור מחדש של החיבור האמיץ בין שני חלקי הירדן, זו שלנו וזו גם כן...