פסוק א:אז יקרא יהושע כו'. הנה יראו תיבות יתירות ודברי' מיותרים ועוד שנראה שעושה התחלה ועיקר ממצות בשר ודם באומ' שמרת' את אשר צוה משה ותשמעו בקולי כו' ואח"כ אומר ושמרתם את משמרת מצות ה':
פסוק א:אך הנה לבא אל הענין נזכירה מאמרנו על מאמר משה בנו לכם ערים לטפכם כו' והיוצא מפיכם תעשו כי הלא כמו זר נחשב לייחס צוויו אל עשות היוצא מפיהם אך הוא כי הנה המה מעצמם אמרו לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו שהוא עד סוף ימי הכבוש וחילוק אמנם משה השיב ואמר אני איני גוזר עליכ' רק עד סוף ימי הכבוש בלבד כי כה אמר ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו אך מה שאמרתם עד התנחל כו' זה לא בצוויי כי אם והיוצא מפיכם בבחירתכם תעשו. ונבוא אל הענין הוא כי כה אמר יהושע הנה שכרכ' גדו' כי הנה שמרת' מצות משה שהו' התעכב עד סוף הכבוש וגם שמעת' בקולי אשר הנהגתי אתכם כענין ביריחו שלא הנחתי אתכם להלח' רק סבב את העיר לפני שופרות היובלי' ובעי לשום מכם שלשים אלף מארבי' מאחורי העיר והשא' עמי ועל דרך זה בכל דבר התנהגת' במאמרי ומלבד מה שנתחיבת' לשמוע בקולי ובקול משה גם עשיתם משמרת למשמר צווי משה והוספתם עוד כל שבע שני החילוק שהוא היוצא מפיכם כמדובר כי לא עזבתם את אחיכם זה ימים רבים שהוא עד התחלק שהוא משמרת לצווי משה וגם עד היום הזה שקראתי אתכם שאם ששלמו ימי החילוק הייתם עוד מתעכבי' ימים עד אקרא אתכם שהוא תוספת משמרת לשמיעה בקולי גם אני הנה מי שעושה כך לשמוע בקול עבדי ה' וגם להוסיף לשמור משמרת על משמרתם ודאי שעתיד לעשות מכ"ש תוספת ומשמרת על כל מצות ה' וזה ושמרתם את משמרת ה' אלהיכם והוא כי ושמרתם האמור פה הוא כמו והיה עקב תשמעון את כו' ושמרתם ועשיתם שהוא ושמרתם לעתיד כך ושמרתם האומר פה הוא עתיד כי מאשר שמרו משמר' על צווי משה ויהושע מובטח הוא שישמרו משמרת כל מצוה של ה' אלהיה':
פסוק ז:ולחצי שבט כו'. אחר שדבר דרך כלל עם שני השבטים וחצי וברכם חזר לדבר על לב חצי שבט מנשה בל ידאגו בלבם באומרם כי אחיו חצי שבט המנשי זכו להיות בקרב א"י והמה נשארים חוצה על כן דבר על לבם נוסף על מה שברכם בכלל השני שבטים האחרים וז"א וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם בכלל האחרים עכ"ז ויאמר אליהם לאמר כלומר כי אליהם יאות לאמר זה לדבר על לבם על כי נחלק שבטם וידאגו על שלא זכו כחצי האחר ומה גם כי החצי הלזה לא היו עם בני גד ובני ראובן כאשר שאלו שיותן להם חלקם מעבר לירדן מזרחה או יתכן על או' לאמר שהו' ע"ד מאמר' ז"ל על ואתחנן כו' לאמ' שאמר משה איני זז מכאן עד שיאמר לי הוא ית' תשוב' וזהו לאמר ע"ד זה יאמר ויאמר אליהם לאמר כי אמר יהושע הנה לא היו התוקעי עצמם שיותן להם נחלה בעבר הירדן מזרח ועל כן אשוב כמדבר על לבם לנחמם על שלא זכו כיתר בני שבטי' לראות מה יאמרו אולי ישובו ויחפצו לנחול בארץ כנען וייטב בעיני ה' וזהו ויאמר אליהם לאמר שאמר אליהם כדי שיאמרו הם והיתה האמירה לכל אחד מהדרכים דברי נחמה בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה מאד ועכ"ז עם היות שעיקר עושי המלחמה שהם החלוץ היו בני גד ובני ראובן עכ"ז כל השלל אשר שללו תחלקו אתם חלק כחלק:
פסוק י:ויבאו אל גלילות כו'. ראוי לשים לב מה ענין או' למראה. ועוד או' וישמעו בני ישראל ב' פעמים, ועוד למה נקהלו לעלו' עליהם לצבא טרם ישלחו אליהם לדעת מה זה ועל מה זה כאשר שלחו אחרי כן וכן לא יעשה. ועוד מה היה שלא נזכר יהושע בכל זה כי אם בני ישראל דרך כלל לא בשמיעה ולא בשליחות כי מהראוי היה שלפחות שלוח שרים פנחס ונשיאי המטות ישלחם יהושע שהוא ראש לכל ישראל ואחריו כל אד' ימשיך אמנם הנה הכתוב מעיד שלא עשו המזבח לא לעולה ולא לזבח כי אם למראה כמו שפירשו הם אח"כ שיהיה לעין כל לעד כי הם ככל יתר ישראל אשר להם מזבח כזה בשילה וז"א למראה כי אם שהשומעי' לא ידעו זה ויחר להם מאד.
פסוק יא:ונבא אל הענין כי הלא ידענו כי כל מי ששומע דבר קשה על זולתו ואפילו לא יהיה לו קשה שאין לו להגידו לאחרים אם לא שיאמרו לו לאומרו כאשר למדו ז"ל מוידבר ה' אל משה לאמר והנה אין ספק כי בבא השמועה לא היו כל ישראל יחד מקובצים שתבא לכל יש' השמועה כאחת כי אם קצתם שמעו והם השמיעו לכל הזולת וע"י כן נתקבצו כלם באופן שהשומעים תחלה לא היה להם להשמיע לכל יש' שיתפעלו ליקהל עליהם לצבא עד יודע להם הדבר באמתות על פי ראייה או קבלת עדות הראוי על כן אמר וישמעו בני ישראל לאמר שהוא כי כאשר שמעו בני יש' שהם הראשונים ששמעו שמעו מהמגידים להם מבני השני שבטים וחצי כדי לאמר שאמרו להם שיאמרו לכל שאר ישראל כי לא בסת' עשו הדב' ועל כן אלו הראשונים מיש' ששמעו אמרו כאשר נצטוו ואז וישמעו כל בני ישראל שהוא כל השאר מאש' שמעו תחלה לאמר להם ואז ויקהלו כו' וזהו וישמעו לאמר כי היתה שמיעתם ברשות לאמר לכל ישראל וע"י כן וישמעו כל בני ישראל שהו' כל הנותרי' או ע"ד זה וישמעו בני ישראל באופן שראוי לאמר לכל השאר שהו' על ידי קבלת עדות כראוי וכאומר' אלו הראשונים ששמעו אז וישמעו בני ישראל שהוא כל השאר ויקהלו כלם.
פסוק יב:או יאמר כי אין ספק שעיקר השמיעה היה ראוי יהיה ליהושע ועל פיו יעשו הראוי לעשות על הדבר ואמר כי כאשר וישמעו בני ישראל שהם כלם זולת יהושע היה כדי לאמר לאשר על ראשם שהוא יהושע וסנהדריו אלא שכל כך לבשו קנאה כל ההמון כי מיד כאשר וישמעו לא עצרו כח לסבול עד המלך ביהושע כי אם מיד ויקהלו כל עדת בני ישראל לעלות עליהם לצבא.
פסוק יג:אלא שאח"כ אמרו בלבם לא גרעו אלו מגויי מלחמת הרשות שנצטוינו כי תצור אל עיר להלחם עליה וקראת' אליה לשלום ומה גם כי אולי יתנו טעם לדבר כאשר היה לכן אחר היותם מוכנים להלחם שלחו אליהם שלוחים משם למען ייראו מאימת כל ישראל שאם לא ישמעו כבר הוכנו נצבי' לצבא וכיונו לשלוח ב' בחינות בחינת שלו' בשלוח את פנחס אשר שם שלום בישראל ואת ראשי אלפי ישראל הם אשר על אלפי הצבא לרמוז שאם לא ירצו שלום הנה ראשי המלחמה כי בשלח יעבירום.
פסוק טו:ואז וידברו אתם לאמר כי דברו לראות מה יאמרו בהשיב להם דבר וזהו וידברו אתם לאמר.
פסוק טז:והיה השליחו' כה אמרו כל עד' ה' מה המעל הזה אשר מעלת' כלו' כי אפשר שהמעל הוא לע"ג או לקדשי' בחוץ וזו היא שאלת' מה המעל הזה אם בבנותכם לכם מזבח כלומר כי אין הפרש בינם וביניכם רק שזה הוא לכ' לבדכ' ואנו אשר במשכן אך הכל לה' ואין המעל רק קדשי' בחוץ וגם שאינו כע"ג אחר שאתם מזידי' וגם הו' עון של רבי' קשה מאד וזהו למרדכם היום בה' ואם הוא לע"ג המעט לנו את עון פעור שהיה נרא' שהיתה עבוד' של בזיון ועכ"ז לא הטהרנו ממנו עד היום הזה עם היות שמאז ויהי הנגף בעדת ה'.
פסוק טז:עוד כיוון פן ישיבו דבר מה לכם המון העם עדת ישראל תדכאו אותנו ואיה יהושע שהו' ראש ומלך יוכיחנו לז"א הלא כל ההמון נכוי' פן ישרפו בגחלתכ' כי המעט כו' ויהי הנגף בעד' ה' והי' כי לולא עמד פנחס היתה כליה בכל ישראל ח"ו ושמא תאמרו הלא עדיין לא ראית' ולא שמעתם שעשינו עולה וזבח לא לה' ולא לזרים חלילה ולמה תתקוממו עלינו ולמורדים תחשבונו לז"א ואתם תשובו היום מאחרי ה' כו' לומר הן אמת כי לא מרדתם עדיין אך הרעות נעשות מעט מעט כי הנה כעת תשובו מאחרי ה' שהו' תתרפו ותמשכו ידיכ' מלרדוף אחרי ה' כעוזבים קום עשה ובשב ואל תעשה תעזבו עבודתו והיה אחרי כן תמשכו עד גדר מרד קו לקו והיום ההוא שמרד תמרודו לא יאחר ה' מלפקוד על כל ישראל כי אם כמיום ליום כי הנה אתם תמרדו היום בה' ומחר אל כל עדת ישראל יקצוף והוא כאו' יום א' תמרדו ומחרתו יקצף ה' עליכם כי אומרו היום אינו על היום הזה בדיוק כי אם כלשון בני אדם לומר יום א' יהיה דבר פלו' ומחמתו ביום שאחריו ימשך דבר אחר ממנו אומרים היום יהיה כך ומחר תמשך נפקותא מאשר יהיה היו' ואם מה שעשית' הוא כי טמאה ארץ אחוזתכם ועולה על רוחכם שע"י כן אין השגחתו ית' ממנו אליכם רק ע"י אמצעות השר השורר חוצה ועל כן תעשו מזבח לסרסור יבקש מאל אוכלכם א"כ איפה עברו לכם אל ארץ אחוזת ה' שהיא ארץ שיש לה אחוזה עם ה' מפאת אשר שכן שם משכן ה' היא שכינה והאחזו במשכן הנז' או בה' הנזכ' מתהיו מתאחזים שם מה שאין כך בארץ טמאה שאחיזתכם עם ה' נפרדת ולא תעשו הדרך הרע ההוא שהוא מרד בה' וזהו ובה' אל תמרודו ולא עוד כי אם שגם תחטיאו אותנו וזהו ואותנו אל תמרודו ולא אמר אל תמרידו לבל פתוח פה לשטן על עצמם שלא עשו עד פה דבר שלא כהוגן וזה גם שלא יהיה לע"ג כי אם לה' הלא הוא בבנותכם לכם מזבח מבלעדי ה' מזבח ה' אלהינו ואשר אמרנו כי אנו נתפס בעונכם אל תתמהו כי ק"ו הוא כי הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל העדה היה קצף והוא איש א' כו' ומה גם עתה שני שבטים וחצי שלא יגועו לבדם בעונם:
פסוק כא:ויענו כו', אל ה' אלהים כו' מדרש שוחר טוב אל אלהים ה' כו' מה ראו בני גד ובני ראובן להזכיר ג' שמות הללו ב' פעמים אל אלהים ה' שבהם ברא העולם שנ' אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ אל אלהים ה' שבהם ניתנה תורה לישראל כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד וכו' ואחשבה לפי דרכנו שאמרו הנה חשדתונו באחד מב' דברים או שהיה המזבח לע"ג או לקדשים בחוץ לשמים על כן אנו אומרים כי אל אלהים ה' כלומר שברא העולם ואחר שאנו מאמינים זה איך נעבוד את זולתו חלילה וכן אל אלהים ה' נתן לנו התורה ופוק' בא' מג' בחינו' אלו ואיך תחשדונו שנעבו' על התורה שניתנה לנו בשלשתן וכאשר בג' אלה נברא העולם כך יש להם באחדות אחת ידיעה ללבבות כי הוא יודע כונתנו. עוד יתכן במה שלא אמרו דעו ישראל כי לא במרד ולא במעל כי אם וישראל הוא ידע כי אמרו כאשר אל אלהים ה' הוא יודע כך יהי רצון שישראל הוא ידע שיושפע מאתו ית' רוח ממרום שיאמינו לדברינו ותשקע האמנה הזו בלב' ובזה יהיה ג"כ יחס טוב לשמות אלו והוא כי עיקר נשמות ישראל הם מג' בחינות אלו המתייחסות למדות אברהם יצחק ויעקב כי בזה הוא מסלול ודרך ישר להשתלשל מאת שלשת שרשי נפשותם אל החלקים שבכל שלומי אמוני ישראל למטה להאמין במה שהוא ידוע למדות ההם לפניו ית' וזהו אל אלהים ה' יודע ומזה וישראל הוא ידע שתושרש ידיעה בישראל יחד ידיעה זו ולא יסתפקו ולז"א הוא ידע ולא אמרו הם ידעו כי כאשר ג' בחינו' עליונות א' הן בלי פירוד כך כל ג' בחינות נשמות עם בני ישראל יחד יתאחדו בהאמין אותנו ואחרי כן שמו פניהם אל השמות הנז' ואמרו אם במרד כו' אל תושיענו היום הזה שכל ישראל התקוממו עלינו לצבא ואם הוא לפניך אל אלהים ה' שיש בנו מרד ע"ג או מעל קדשים בחוץ אל תושיענו היום הזה מידם כי תשקיע בלבם חשוב עלינו רעה ולא ישובו עד יכלו אותנו שהוא הפך שאלתנו שכאשר ה' הוא יודע כך ישראל הוא ידע:
פסוק לא:ויאמר פנחס בן כו'. ראוי לשים לב כי מי לא ידע שהיום ידעו שלא מעלו. ועוד כי היה ראוי כי יאמרו היום ידענו כי לא מעלתם אך או' כי בתוכנו ה' הוא מיותר כי ידוע שבמקום שאין חטא כי אם כונה טובה שם ה'. ועוד או' אז הצלתם מתי היה האז הזה שאז הצילו את ישראל מיד ה' ומתי היו ראויים לעונש בידי ית' שהצילום הם. אך הנה אמר כי היה אפשר לחשוב כי בזמן עשותם המזבח היה מעל בלבם לפני השם הרואה ללבב כי אם שעתה ע"י השליחות הזה בהיות קבוץ כל ישראל לעלות לצבא חזרו בהם ותקנו בטענה ההיא והסכימה דעתם להיות המזבח לעד כמאמרם עתה בהתנצלות אך אמר היו' ידענו כי בתוכנו כמונו כמוכ' ה' כי לא מעלת' בה' כלומ' במחשבה הנגלית לה' הרואה ללבב כי אם שבעשותכם המזבח היתה בכונה זו וזהו אז הצלתם כלומר מאז עשית' המזבח היתה כונתכם להציל את בני ישראל מיד ה' שהוא פן יאמרו בני ישראל לבניכם אין לכם חלק בה' באופן שהיו נענשים ומחייבים ראשם לש' על הדבר ואתם מאז הצלתם אותם מיד ה' בל יפקוד עליהם על או' לבניכם כך:
פסוק לג:וייטב הדבר כו'. הנה או' ולא אמרו לעלות יראה הפך האמור כי אם ישרו הדברים בעיניהם איך היה עליהם לעלות עליהם לצבא:
פסוק לג:אך יאמר בשום לב אל או' לשחת את הארץ למה ייחסו ההשחתה אל הארץ ולא אל יושביה:
פסוק לג:אמנם יהיה ע"ד מאמר הכתוב ואחרי אבשלום לא נטה ופי' ז"ל בקש לנטות אלא שלא נטה בפועל ע"ד זה יאמר וייטב הדבר בעיני ישראל ויברכו אלהים בני ישראל על מנעם מבא בדמים טרם ישלחו השלוחים בל ישפכו דם נקיים ומה שוייטב הדבר היה בזה האופן כי ולא אמרו כו' והוא כי עלה על רוחם לומר אחר שחוששים פן יאמרו בנינו לבניכם אין לכם חלק בה' חלילה על שבתם מעבר לירדן מזרחה כי גבול נתן ה' למה נניח הפתחון פה הלז למכשול לפני בנינו בתיקון קל שהוא ע"י דמות המזבח הלא טוב טוב הוא לעשות באופן שישנו דירתם ויבאו ונאחזו אתנו ארץ כנען מעבר לירדן ימה ותבטלו המכשלה הזאת וזה כי הנה מי שם בלב בני גד ובני ראובן לנחול הארץ ההיא אם לא להיותה ארץ מקנה נלכה נא ונשחית הארץ כענין השחת שרוף וכלה כל מרעה טוב וכל בניניה למען המה יניחו את ארצם ויבאו לדור עמנו במקומנו ולא יהיה עוד מכשול לפני בנינו לאמר לבניהם הנה זה עלה במחשבתם לעשות אלא שלא הוציאו המחשבה מפיהם כי ישר התיקון ההוא בצד מה וזהו ולא אמרו לעלות כו' לשחת את הארץ אשר בני ראובן ובני גד יושבים בה כי גם שהרהרו לא אמרו וזהו ייחס' ההשחתה אל הארץ ולא אל יושביה כי מאנו לנגוע בהם רק בארצם למען ישנו דירתם וזהו שלא נזכרו חצי שבט המנשי על כי לא נזכר בתורה שעל טוב הארץ חמדו לדור ולנחול שם אלא בראובן וגד כמאמר הכתוב ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד ויראו את ארץ יעזר כו' והנה המקום מקום מקנה ומה שעם היות שהרהרו לא אמרו בפירוש הו' כי ויקראו בני ראובן כו' למזבח עד כו' כי לא כאשר עד כה שהיה הדבר בשתיקה רק עשיית המזבח היה הדבר כמים בתוכם כי אם עתה קראו בפי' למזבח עד באזני הכל וז"א כי עד הוא בינותינו כי ה' האלהים כלו' שהיו אומרים באזני כל הט' שבטים עד הוא בינותינו בינינו וביניכם שהוא פרסום מפורש ובזה יש די אל התיקון: