תנ"ך על הפרק - יהושע כב - "פינחס בן אלעזר הכהן" או "פינחס הכהן"? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע כב

209 / 929
היום

הפרק

אָ֚ז יִקְרָ֣א יְהוֹשֻׁ֔עַ לָרֽאוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִ֑י וְלַחֲצִ֖י מַטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה׃וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם אַתֶּ֣ם שְׁמַרְתֶּ֔ם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה וַתִּשְׁמְע֣וּ בְקוֹלִ֔י לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּ֖יתִי אֶתְכֶֽם׃לֹֽא־עֲזַבְתֶּ֣ם אֶת־אֲחֵיכֶ֗ם זֶ֚ה יָמִ֣ים רַבִּ֔ים עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּשְׁמַרְתֶּ֕ם אֶת־מִשְׁמֶ֕רֶת מִצְוַ֖ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃וְעַתָּ֗ה הֵנִ֨יחַ יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ לַֽאֲחֵיכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וְעַתָּ֡ה פְּנוּ֩ וּלְכ֨וּ לָכֶ֜ם לְאָהֳלֵיכֶ֗ם אֶל־אֶ֙רֶץ֙ אֲחֻזַּתְכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם מֹשֶׁה֙ עֶ֣בֶד יְהוָ֔ה בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃רַ֣ק ׀ שִׁמְר֣וּ מְאֹ֗ד לַעֲשׂ֨וֹת אֶת־הַמִּצְוָ֣ה וְאֶת־הַתּוֹרָה֮ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶם֮ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־יְהוָה֒ לְ֠אַהֲבָה אֶת־יְהוָ֨ה אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם וְלָלֶ֧כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֛יו וְלִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתָ֖יו וּלְדָבְקָה־ב֑וֹ וּלְעָבְד֕וֹ בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם׃וַֽיְבָרְכֵ֖ם יְהוֹשֻׁ֑עַ וַֽיְשַׁלְּחֵ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ אֶל־אָהֳלֵיהֶֽם׃וְלַחֲצִ֣י ׀ שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֗ה נָתַ֣ן מֹשֶׁה֮ בַּבָּשָׁן֒ וּלְחֶצְי֗וֹ נָתַ֤ן יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ עִם־אֲחֵיהֶ֔םמעברבְּעֵ֥בֶרהַיַּרְדֵּ֖ן יָ֑מָּה וְ֠גַם כִּ֣י שִׁלְּחָ֧ם יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־אָהֳלֵיהֶ֖ם וַיְבָרֲכֵֽם׃וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בִּנְכָסִ֨ים רַבִּ֜ים שׁ֤וּבוּ אֶל־אָֽהֳלֵיכֶם֙ וּבְמִקְנֶ֣ה רַב־מְאֹ֔ד בְּכֶ֨סֶף וּבְזָהָ֜ב וּבִנְחֹ֧שֶׁת וּבְבַרְזֶ֛ל וּבִשְׂלָמ֖וֹת הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד חִלְק֥וּ שְׁלַל־אֹיְבֵיכֶ֖ם עִם־אֲחֵיכֶֽם׃וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיֵּלְכ֡וּ בְּנֵי־רְאוּבֵ֨ן וּבְנֵי־גָ֜ד וַחֲצִ֣י ׀ שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֗ה מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִשִּׁלֹ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן לָלֶ֜כֶת אֶל־אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֗ד אֶל־אֶ֤רֶץ אֲחֻזָּתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נֹֽאחֲזוּ־בָ֔הּ עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־גְּלִיל֣וֹת הַיַּרְדֵּ֔ן אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיִּבְנ֣וּ בְנֵי־רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי־גָ֡ד וַחֲצִ֣י שֵׁבֶט֩ הַֽמְנַשֶּׁ֨ה שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ עַל־הַיַּרְדֵּ֔ן מִזְבֵּ֥חַ גָּד֖וֹל לְמַרְאֶֽה׃וַיִּשְׁמְע֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה בָנ֣וּ בְנֵֽי־רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי־גָ֡ד וַחֲצִי֩ שֵׁ֨בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֜ה אֶת־הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶל־מוּל֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֶל־גְּלִילוֹת֙ הַיַּרְדֵּ֔ן אֶל־עֵ֖בֶר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַֽיִּשְׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה לַעֲל֥וֹת עֲלֵיהֶ֖ם לַצָּבָֽא׃וַיִּשְׁלְח֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־בְּנֵי־רְאוּבֵ֧ן וְאֶל־בְּנֵי־גָ֛ד וְאֶל־חֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁ֖ה אֶל־אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֑ד אֶת־פִּינְחָ֖ס בֶּן־אֶלְעָזָ֥ר הַכֹּהֵֽן׃וַעֲשָׂרָ֤ה נְשִׂאִים֙ עִמּ֔וֹ נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לְבֵ֣ית אָ֔ב לְכֹ֖ל מַטּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־אֲבוֹתָ֛ם הֵ֖מָּה לְאַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־בְּנֵי־רְאוּבֵ֧ן וְאֶל־בְּנֵי־גָ֛ד וְאֶל־חֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁ֖ה אֶל־אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֑ד וַיְדַבְּר֥וּ אִתָּ֖ם לֵאמֹֽר׃כֹּ֣ה אָמְר֞וּ כֹּ֣ל ׀ עֲדַ֣ת יְהוָ֗ה מָֽה־הַמַּ֤עַל הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֤ר מְעַלְתֶּם֙ בֵּאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָשׁ֣וּב הַיּ֔וֹם מֵאַחֲרֵ֖י יְהוָ֑ה בִּבְנֽוֹתְכֶ֤ם לָכֶם֙ מִזְבֵּ֔חַ לִמְרָדְכֶ֥ם הַיּ֖וֹם בַּיהוָֽה׃הַמְעַט־לָ֙נוּ֙ אֶת־עֲוֺ֣ן פְּע֔וֹר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־הִטַּהַ֙רְנוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיְהִ֥י הַנֶּ֖גֶף בַּעֲדַ֥ת יְהוָֽה׃וְאַתֶּם֙ תָּשֻׁ֣בוּ הַיּ֔וֹם מֵאַחֲרֵ֖י יְהוָ֑ה וְהָיָ֗ה אַתֶּ֞ם תִּמְרְד֤וּ הַיּוֹם֙ בַּֽיהוָ֔ה וּמָחָ֕ר אֶֽל־כָּל־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יִקְצֹֽף׃וְאַ֨ךְ אִם־טְמֵאָ֜ה אֶ֣רֶץ אֲחֻזַּתְכֶ֗ם עִבְר֨וּ לָכֶ֜ם אֶל־אֶ֨רֶץ אֲחֻזַּ֤ת יְהוָה֙ אֲשֶׁ֤ר שָֽׁכַן־שָׁם֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֔ה וְהֵאָחֲז֖וּ בְּתוֹכֵ֑נוּ וּבַֽיהוָ֣ה אַל־תִּמְרֹ֗דוּ וְאֹתָ֙נוּ֙ אֶל־תִּמְרֹ֔דוּ בִּבְנֹֽתְכֶ֤ם לָכֶם֙ מִזְבֵּ֔חַ מִֽבַּלְעֲדֵ֔י מִזְבַּ֖ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃הֲל֣וֹא ׀ עָכָ֣ן בֶּן־זֶ֗רַח מָ֤עַל מַ֙עַל֙ בַּחֵ֔רֶם וְעַֽל־כָּל־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל הָ֣יָה קָ֑צֶף וְהוּא֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד לֹ֥א גָוַ֖ע בַּעֲוֺנֽוֹ׃וַֽיַּעֲנוּ֙ בְּנֵי־רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי־גָ֔ד וַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶת־רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃אֵל֩ ׀ אֱלֹהִ֨ים ׀ יְהוָ֜ה אֵ֣ל ׀ אֱלֹהִ֤ים ׀ יְהוָה֙ ה֣וּא יֹדֵ֔עַ וְיִשְׂרָאֵ֖ל ה֣וּא יֵדָ֑ע אִם־בְּמֶ֤רֶד וְאִם־בְּמַ֙עַל֙ בַּֽיהוָ֔ה אַל־תּוֹשִׁיעֵ֖נוּ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃לִבְנ֥וֹת לָ֙נוּ֙ מִזְבֵּ֔חַ לָשׁ֖וּב מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֑ה וְאִם־לְהַעֲל֨וֹת עָלָ֜יו עוֹלָ֣ה וּמִנְחָ֗ה וְאִם־לַעֲשׂ֤וֹת עָלָיו֙ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֔ים יְהוָ֖ה ה֥וּא יְבַקֵּֽשׁ׃וְאִם־לֹ֤א מִדְּאָגָה֙ מִדָּבָ֔ר עָשִׂ֥ינוּ אֶת־זֹ֖את לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יֹאמְר֨וּ בְנֵיכֶ֤ם לְבָנֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר מַה־לָּכֶ֕ם וְלַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וּגְב֣וּל נָֽתַן־יְ֠הוָה בֵּינֵ֨נוּ וּבֵינֵיכֶ֜ם בְּנֵי־רְאוּבֵ֤ן וּבְנֵי־גָד֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן אֵין־לָכֶ֥ם חֵ֖לֶק בַּֽיהוָ֑ה וְהִשְׁבִּ֤יתוּ בְנֵיכֶם֙ אֶת־בָּנֵ֔ינוּ לְבִלְתִּ֖י יְרֹ֥א אֶת־יְהוָֽה׃וַנֹּ֕אמֶר נַעֲשֶׂה־נָּ֣א לָ֔נוּ לִבְנ֖וֹת אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ לֹ֥א לְעוֹלָ֖ה וְלֹ֥א לְזָֽבַח׃כִּי֩ עֵ֨ד ה֜וּא בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֵיכֶ֗ם וּבֵ֣ין דֹּרוֹתֵינוּ֮ אַחֲרֵינוּ֒ לַעֲבֹ֞ד אֶת־עֲבֹדַ֤ת יְהוָה֙ לְפָנָ֔יו בְּעֹלוֹתֵ֥ינוּ וּבִזְבָחֵ֖ינוּ וּבִשְׁלָמֵ֑ינוּ וְלֹא־יֹאמְר֨וּ בְנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ לְבָנֵ֔ינוּ אֵין־לָכֶ֥ם חֵ֖לֶק בַּיהוָֽה׃וַנֹּ֕אמֶר וְהָיָ֗ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֵלֵ֛ינוּ וְאֶל־דֹּרֹתֵ֖ינוּ מָחָ֑ר וְאָמַ֡רְנוּ רְא֣וּ אֶת־תַּבְנִית֩ מִזְבַּ֨ח יְהוָ֜ה אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ אֲבוֹתֵ֗ינוּ לֹ֤א לְעוֹלָה֙ וְלֹ֣א לְזֶ֔בַח כִּי־עֵ֣ד ה֔וּא בֵּינֵ֖ינוּ וּבֵינֵיכֶֽם׃חָלִילָה֩ לָּ֨נוּ מִמֶּ֜נּוּ לִמְרֹ֣ד בַּֽיהוָ֗ה וְלָשׁ֤וּב הַיּוֹם֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה לִבְנ֣וֹת מִזְבֵּ֔חַ לְעֹלָ֖ה לְמִנְחָ֣ה וּלְזָ֑בַח מִלְּבַ֗ד מִזְבַּח֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י מִשְׁכָּנֽוֹ׃וַיִּשְׁמַ֞ע פִּֽינְחָ֣ס הַכֹּהֵ֗ן וּנְשִׂיאֵ֨י הָעֵדָ֜ה וְרָאשֵׁ֨י אַלְפֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ אֶת־הַ֨דְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר דִּבְּר֛וּ בְּנֵי־רְאוּבֵ֥ן וּבְנֵי־גָ֖ד וּבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה וַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵיהֶֽם׃וַיֹּ֣אמֶר פִּֽינְחָ֣ס בֶּן־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֡ן אֶל־בְּנֵי־רְאוּבֵ֨ן וְאֶל־בְּנֵי־גָ֜ד וְאֶל־בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֗ה הַיּ֤וֹם ׀ יָדַ֙עְנוּ֙ כִּֽי־בְתוֹכֵ֣נוּ יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־מְעַלְתֶּ֥ם בַּֽיהוָ֖ה הַמַּ֣עַל הַזֶּ֑ה אָ֗ז הִצַּלְתֶּ֛ם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד יְהוָֽה׃וַיָּ֣שָׁב פִּֽינְחָ֣ס בֶּן־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן ׀ וְהַנְּשִׂיאִ֡ים מֵאֵ֣ת בְּנֵֽי־רְאוּבֵן֩ וּמֵאֵ֨ת בְּנֵי־גָ֜ד מֵאֶ֧רֶץ הַגִּלְעָ֛ד אֶל־אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּשִׁ֥בוּ אוֹתָ֖ם דָּבָֽר׃וַיִּיטַ֣ב הַדָּבָ֗ר בְּעֵינֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְבָרֲכ֥וּ אֱלֹהִ֖ים בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֣א אָמְר֗וּ לַעֲל֤וֹת עֲלֵיהֶם֙ לַצָּבָ֔א לְשַׁחֵת֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֛ר בְּנֵי־רְאוּבֵ֥ן וּבְנֵי־גָ֖ד יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ׃וַֽיִּקְרְא֛וּ בְּנֵי־רְאוּבֵ֥ן וּבְנֵי־גָ֖ד לַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֣י עֵ֥ד הוּא֙ בֵּֽינֹתֵ֔ינוּ כִּ֥י יְהוָ֖ה הָאֱלֹהִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"פינחס בן אלעזר הכהן" או "פינחס הכהן"?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

ט. וַיָשֻבוּ וילכו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה מאת בני ישראל, מִשִלֹה אשר בארץ כנען, ללכת אל ארץ הגלעד, אל ארץ אחֻזתם אשר נֹאחֲזוּ בה, על פי ד' ביד משה.
י. וַיָבֹאוּ אל גלילות הירדן אשר בארץ כנען, ויבנו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה שם מזבח על הירדן, מזבח גדול למראה.
יא. וַישמעו בני ישראל לאמר: הנה בנו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה את המזבח אל מול ארץ כנען, אל גלילות הירדן, אל עבר בני ישראל.
יב. וַישמעו בני ישראל, וַיִקָהֲלוּ כל עדת בני ישראל שִלֹה, לעלות עליהם לצבא.
יג. וַישלחו בני ישראל אל בני ראובן ואל בני גד ואל חצי שבט מנשה אל ארץ הגלעד, את פינחס בן אלעזר הכהן.
יד. ועשרה נְשִׂאים עִמו, נשיא אחד נשיא אחד לבית אב לכל מטות ישראל, ואיש ראש בית אבותם המה לאלפי ישראל.
טו. וַיָבֹאוּ אל בני ראובן ואל בני גד ואל חצי שבט מנשה אל ארץ הגלעד, וידברו אתם לאמר:
טז. כה אמרו כל עדת ד': מה המעל הזה אשר מעלתם באלקי ישראל לשוב היום מאחרי ד' בבנותכם לכם מזבח, למרדכם היום בד'.
יז. המעט לנו את עון פעור, אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה, ויהי הנגף בעדת ד'.
יח. ואתם תָשֻבו היום מאחרי ד', והיה אתם תִמְרְדוּ היום בד', ומחר אל כל עדת ישראל יִקְצֹף.
יט. ואך אם טמאה ארץ אחֻזתכם עברו לכם אל ארץ אחֻזת ד', אשר שכן שם משכן ד', והֵאָחֲזו בתוכנו, ובד' אל תמרֹדו, וא¬ותנו אל תמר¬ֹדו בבנֹ¬תכם לכם מזבח, מבלעדי מזבח ד' אלקינו.
כ. הלוא עכן בן זרח מָעַל מַעַל בחרם, ועל כל עדת ישראל היה קָצֶף, והוא איש אחד לא גוע בַּעֲוֹנוֹ.
כא. ויענו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה, וידברו את ראשי אלפי ישראל:
כב. א-ל אלקים ד', א-ל אלקים ד', הוא יֹדֵעַ וישראל הוא יֵדָע, אם במרד ואם במעל בד' - אל תושיענו היום הזה.
כג. לבנות לנו מזבח לשוב מאחרי ד', ואם להעלות עליו עולה ומנחה, ואם לעשות עליו זבחי שלמים, ד' הוא יבקש.
כד. ואם לא מדאגה מדבר עשינו את זאת לאמר: מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמר: מה לכם ולד' אלקי ישראל.
כה. וגבול נתן ד' ביננו וביניכם בני ראובן ובני גד, את הירדן, אין לכם חלק בד'. והשביתו בניכם את בנינו לבלתי ירֹא את ד'.
כו. וַנֹאמֶר: נעשה נא לנו לבנות את המזבח, לא לעולה ולא לְזָבַח.
כז. כי עד הוא בינינו וביניכם ובין דֹרותינו אחרינו לעבֹד את עבֹדת ד' לפניו בעֹלותינו ובזבחינו ובשלמינו, ולא יאמרו בניכם מחר לבנינו אין לכם חלק בד'.
כח. וַנֹאמֶר: והיה כי יאמרו אלינו ואל דֹרֹתינו מחר, ואמרנו: ראו את תבנית מִזְבַּח ד' אשר עשו אבותינו לא לעולה ולא לְזֶבַח, כי עֵד הוא בינינו וביניכם.
כט. חלילה לנו ממנו לִמְרֹד בד' ולשוב היום מאחרי ד' לבנות מִזְבֵּחַ לעֹלה למנחה וּלְזָבַח, מלבד מִזְבַּח ד' אלקינו אשר לפני מִשְכָּנוֹ.
ל. וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל אשר אִתו, את הדברים אשר דברו בני ראובן ובני גד ובני מנשה, וייטב בעיניהם.
לא. ויאמר פינחס בן אלעזר הכהן אל בני ראובן ואל בני גד ואל בני מנשה: היום ידענו כי בתוכנו ד', אשר לא מעלתם בד' המעל הזה, אז הצלתם את בני ישראל מיד ד'.
לב. וישב פינחס בן אלעזר הכהן והנשיאים מאת בני ראובן ומאת בני גד מארץ הגלעד אל ארץ כנען אל בני ישראל, וַיָשִבוּ אותם דבר.
לג. וייטב הדבר בעיני בני ישראל ויברכו אלקים בני ישראל, ולא אמרו לעלות עליהם לצבא לשחת את הארץ אשר בני ראובן ובני גד יֹשבים בה.
לד. ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח כי עֵד הוא בינֹתינו, כי ד' האלקים.

יש להאריך הרבה בפרשה זו, ובכך עסקנו במאמר אחר, אבל מאמר קצר זה יעסוק רק בשאלה אחת קטנה: בשלושה פסוקים בפרקנו נקרא פינחס בשם "פינחס בן אלעזר הכהן" (יג, לא, לב), ולעומת זאת בפסוק אחד בפרקנו הוא נקרא "פינחס הכהן" (ל). מדוע?

יש לציין שבעוד ששה מקומות בתנ"ך נקרא פינחס בשם "פינחס בן אלעזר" (במדבר כה, ז-יא; לא, ו; שופטים כ, כח; עזרא ז, ה; דהי"א ט, כ), ולעומת זאת השם "פינחס הכהן" אינו מופיע עוד בכל התנ"ך אפילו לא פעם אחת!

מדוע אם כן נקרא פינחס בשם "פינחס הכהן" בפסוק ל'.

א. הסבר רב אשי

תשובה לדבר נאמרה בגמרא במסכת זבחים (קא ע"ב). כך נאמר שם:

אמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא: לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב: 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם' (במדבר כה, יג).
רב אשי אמר: עד שֶׁשָׂם שלום בין השבטים, שנאמר: 'וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל' וגו' (יהושע כב, ל).

פירש רש"י:

שֶׁשָׂם שלום בין השבטים - בימי יהושע, כשבנו בני גד ובני ראובן את המזבח בעבר הירדן, ובקשו שאר שבטים לעלות עליהם לצבא, ושלחו את פינחס לדבר עמהם.
וישמע פינחס הכהן - בכל מקום אתה מוצא: 'פינחס בן אלעזר הכהן', אין כהונה כתובה אלא באלעזר, וכאן כתובה בפינחס.

כלומר: מתוך שבתחילת הפרשה ובסופה נאמר: "פינחס בן אלעזר הכהן", ופעם אחת נאמר: "פינחס הכהן" (פסוק ל'), למד רב אשי שפינחס התכהן אז, בימי יהושע, כששם שלום בין השבטים.

יש לשאול שלכאורה לפי הסבר הגמרא ורש"י היה מתאים יותר שהשם "פינחס הכהן" יופיע בפסוק ל"ב, כאשר הוא חזר עם הנשיאים אל בני ישראל והסביר להם שבני גד וראובן וחצי שבט המנשה אינם רוצים למרוד בבני ישראל!

נראה לומר שכוונת הגמרא היא שפינחס שכנע את הנשיאים שבני גד וראובן וחצי שבט המנשה אינם רוצים למרוד בבני ישראל, ומתוך כך הם הסבירו זאת לכל השבטים, וזו כוונת רב אשי שאמר: "עד ששם שלום בין השבטים".

ב. כיצד יסביר רב אשי את הפסוקים בפרשת פינחס?

דברי רב אשי קשים לכאורה, שכן בפרשת פינחס (כה, יג) מפורש: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם"! ומשמע שכבר אז התכהן פינחס, ולא רק בזמן יהושע!

אכן שאלה הגמרא שם:

ואידך נמי והכתיב: 'והיתה לו ולזרעו אחריו'!

ענתה על כך הגמרא: "כי כתיב ההוא - בברכה הוא דכתיב".

מה פירוש הגמרא? נחלקו בכך המפרשים:

1. הסבר רש"י

פירש רש"י:

ההוא - קרא התם בברכה כתיב, בִּשְׂרוֹ שלא תפסוק כהונה מזרעו, אבל עדיין לא נתכהן.

כלומר: בפרשת פינחס קיבל פינחס את הבשורה שבעתיד הוא וזרעו יהיו כהנים, אבל עדיין הוא לא נתכהן.

2. הסבר התוספות

הסבר אחר כתבו התוספות שם:

ההוא בברכה הוא דכתיב - שברכו הקדוש ברוך הוא שיהיה כהן. ומיד היה יכול להיות כהן, אלא שתחילה צריך להלבישו, ולמושחו, ולחנכו בחביתין, כדין הדיוטות המתחנכים בחביתין, כדאמרינן בסוף פרק 'התכלת' (מנחות דף נא ע"ב), אבל שמא לא נתרצו לו כל ישראל באותה שעה, מפני שהרג נשיא שבט. עד ששם שלום בין השבטים בימי יהושע, ואז נתרצו לו, והלבישוהו, [ומשחוהו], וחנכוהו בחביתין.

כלומר: הקדוש ברוך הוא בירך את פינחס שיהיה כהן. מצד הקב"ה היה יכול פינחס להיות כהן מיד, אלא שישראל לא נתרצו לו באותה שעה, מפני שהרג את זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון, עד ששם שלום בין השבטים בימי יהושע, ורק אז התרצו ישראל שהוא יהיה כהן.

יש להסביר את דברי התוספות כאן על פי מה שכתבו התוספות במסכת יומא (יב ע"ב) בד"ה "כהן גדול משום איבה":

דכהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה, ובירושלמי דריש ליה מקרא, ומסתברא שהדבר תלוי במלך ובאחיו הכהנים, כדאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא ע"א) דינאי מלכא אוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי.

רואים מכאן שבחירת הכהן הגדול נעשית לא רק על ידי הנציגות ה"דתית", של הכהנים, אלא גם על ידי הסכמת המלך, שמיצג את העם. וכך גם בעניננו: אף על פי שפינחס יכול היה להיות כהן, אבל כיון שהעם לא רצה בו הוא לא התמנה לכהן, ורק כאשר העם רצה בו הוא התמנה לכהן.

3. שאלת המהרש"א על הסבר רש"י

המהרש"א הביא את דברי רש"י, והקשה עליהם:

קצת קשה, דמכל מקום כיון שלא זכה לכהונה אלא משום שלום, וכאן בִּשְׂרוֹ על כך, מאי האי דקאמר קרא הכא: 'תחת אשר קנא לאלקיו', דמשמע דבשביל מעשה שעשה לזמרי זכה לכך?.

כלומר: בפסוק בפרשת פינחס כתוב שפינחס זכה בכהונה משום שקנא לאלקיו, ולא משום שֶׁשָׂם שלום בין השבטים!

4. תשובת ה"עיון יעקב"

על שאלת המהרש"א כתב ה"עיון יעקב" תירוץ נפלא:

נראה דהכי קאמר: ההוא בברכה הוא דכתיב - שנתן לו הקדוש ברוך הוא ברכה שיזכה לשלום, כדכתיב: 'הנני נותן לו את בריתי שלום'. פירוש: בִּשְׂרוֹ שיזכה לברית שלום - שיעשה שלום בין השבטים, ועל ידי זה יזכה: 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם', כיון שיעשה שלום. ומהיכן יזכה לכל זה? 'תחת אשר קנא לאלקיו' זכה לברכה שעל ידי זה יזכה לכהונה! והוא מיושב לפי לשון הפסוקים.

כלומר: מה שכתוב בפסוק בפרשת פינחס הוא שפינחס יזכה לשלום, ועל ידי השלום יזכה לכהונה. ומדוע יזכה לשלום? משום שקנא לאלקיו!

5. הוספת ה"עיון יעקב"

עוד כתב ה"עיון יעקב":

ואל תתמה על זה, שהרי המדרש ילקוט בריש פרשת פינחס כתב שעל ידי זה זכה גם כן לשלום עתיד!

מה כוונתו של ה"עיון יעקב" בשאלתו, ומה כוונתו בתירוצו?

על שאלת ה"עיון יעקב" ניתן לומר שני הסברים:

  1. המלים "הנני נֹתֵן לו את בריתי שלום" הם בלשון הווה, והאם שייך להסביר אותן שכוונתם רק לעתיד: בעוד ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה?
  2. המלים "הנני נֹתֵן לו את בריתי שלום" משמען שפינחס עצמו יזכה לקבל את השלום, והאם שייך להסביר אותן שכוונתם שהוא ישים שלום?

על שתי שאלות אלה יש תשובה בדברי הילקוט שמעוני.

6. הסבר הילקוט שמעוני

בילקוט שמעוני (פרשת פינחס רמז תשע"א), שהפנה אליו ה"עיון יעקב", נאמר כך:

אמר רבי שמעון בן לקיש: פינחס הוא אליהו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר: 'הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ד' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים' (מלאכי ג, כג).

לפי המדרש מתפרשות המלים "הנני נתן לו את בריתי שלום" על השלום שעתיד אליהו לשים בין ישראל לד' בעתיד הרחוק, בזמן הגאולה השלמה, על ידי שהוא יחזיר את בני ישראל בתשובה.

לפי זה המלים "הנני נֹתֵן לו את בריתי שלום" מתפרשות לעתיד: בגאולה העתידה, שנים רבות אחרי ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה!

נוסף על כך המלים "הנני נֹתֵן לו את בריתי שלום" משמען שפינחס ישים שלום!

על פי זה הסביר ה"עיון יעקב" שמה שכתוב בפסוק בפרשת פינחס הוא שפינחס יזכה לשלום, ועל ידי השלום יזכה לכהונה. ומדוע יזכה לשלום? משום שקנא לאלקיו!

נמצאנו למדים כמה דברים רומז לנו הנביא בכל שינוי, וממילא כמה יש לשים לב לכל שינוי!

יהי רצון שנעמיק בתורה, ונזכה לביאת פינחס הוא אליהו, שיעשה שלום בינינו לבין אבינו שבשמים.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך